אמור - איך היה מותר ליחזקאל להכנס לבקעה מלאה עצמות | ויקרא אמור - איך היה מותר ליחזקאל להכנס לבקעה מלאה עצמות | ויקרא

אמור איך היה מותר ליחזקאל להכנס לבקעה מלאה עצמות (3 צופים)

גרינפלד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,424
תודות
3,671
נקודות
375
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (כא א)

ביחזקאל
ל"ז א', "היתה עלי יד ה' ויוצאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות, והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד". וקשה הרי יחזקאל כהן היה, ואיך מותר לו להכנס לבקעה מלאה עצמות, ולהטמא למתים.

ורש"י שם כתב, דלכן כתיב "והעבירני עליהם סביב", שלא עבר במקום העצמות אלא סביבם, לפי שהיה כהן ואסור לו להטמאות.

והרד"ק שם כתב, שהכל היה במראה הנבואה ויחזקאל לא ממש היה שם. [ולכאורה כוונתו למ"ד בסנהדרין צב: "באמת משל היה", אך אפשר לומר דגם להדעות שם שלא היה זה משל, אלא תחית המתים ממש, והמתים שהחיה יחזקאל נשאו נשים והולידו בנים, מ"מ י"ל דהעצמות עצמם היו במציאות בבקעה וחיו, אך מה שיחזקאל עבר שם, זה היה רק במראה הנבואה].

ובפשוטו י"ל גם בלאו הכי, דזה היה על פי הדיבור, וכדין נביא שנאמר לו לעבור על אחד מן המצות בהוראת שעה, וכ"כ בפירושי ר"ת על התורה.

ובספר זרע אהרן לרבי אהרן ייטלש זצ"ל מפראג בפרשתינו, כתב ליישב עפ"י דברי התוס' ב"מ קיד: שהקשו איך היה מותר לאליהו להחיות את בן הצרפית, על ידי שעלה עליו, הרי הוא כהן ואסור לו להטמא, ותירצו דכיון שהיה ברור לו שיחייהו לפיכך היה מותר לו משום פיקוח נפש. והכא נמי הרי יחזקאל החיה את אותם המתים, א"כ מותר היה לו לעמוד בבקעה ולהחיותם מדין פיקוח נפש. אמנם יש לעיין בזה למ"ד בסנהדרין צב: דמתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו, א"כ הו"ל רק חיי שעה. וידוע מה שביארו האחרונים, דבאופן זה שהוא מת והנידון הוא להחיותו, כל ההיתר הוא רק משום מוטב שיחללו עליו שבת אחת, בשביל שישמור שבתות הרבה. וזה לכאורה אינו שייך בחיי שעה, שאינו עומד לשמור שבתות הרבה. אכן בביאור הלכה סי' שכ"ט ס"ד הביא בשם המאירי, דגם בחיי שעה שייך הטעם של מוטב שתחלל עליו שבת אחת, משום דשמא ישוב בלבו באותה שעה ויתודה, עי"ש, ולפי"ז ניחא.
◆ ◆ ◆

ולכאורה יש ליישב בעיקר הענין, דהנה בקרא כתיב "והנה יבשות מאד". ומצינו בנדה נה. דבשר המת היבש מטמא, וריש לקיש יליף לה מדכתיב "לכל טומאתו", אבל רבי יוחנן יליף לה מדכתיב "או בעצם אדם", בשר דומיא דעצם, מה עצם יבש אף בשר יבש, ואמרינן שם דנפקא מינה להיכא דאפרך אפרוכי, ופירש רש"י, שיבש יותר מדאי, דלריו"ח דיליף לה מעצם, בכה"ג שהוא יבש יותר מעצם טהור.

ומשמע דעצם גופא ג"כ היכא שיבש עד שנפרך אפרוכי הוא טהור, וכן נראה מדברי המל"מ פ"ג מהלכות אבל ה"א שנשאל על המומי"א שבמצרים האם היא מטמאת כהנים, וכתב "ושאלתי האם עצמות אלו נפרכים מאליהם, ואמרו לי שאינם נפרכים" וכו', ומדבריו נראה דאם העצמות נפרכים אין בהם טומאה. [והא דאמרינן בנזיר נג: דאקמח אקמוחי מטמא מדין רובע עצמות, היינו כשטחן העצמות, ולא כשנפרכו מחמת יבשותן, עי"ש].

ולפי"ז ניחא, דכיון שהכתוב מעיד על העצמות הללו שהיו יבשות "מאד", היו נפרכות מחמת יבשותן, ואין בהם טומאה, וק"ל. [אך לכאורה עדיין טומאת רקב אית בהו, כמו לרבי יוסי שם בדף נו. דס"ל דבשר המת שיבש טהור ומ"מ מטמא טומאת רקב, ועי'].

אמנם עיקר הדבר דעצמות שיבשו עד שנפרכו טהורים אינו ברור כלל, די"ל דרק בבשר היבשות מפקיעה ממנו שם בשר, ומסברא כל בשר יבש היה טהור, ולזה בעינן ילפותא מעצמות דבשר היבש טמא, וכיון דילפינן מעצמות לא ילפינן אלא דומיא דסתם עצם שאינה נפרכת, אבל כשהוא נפרך אין לו שם בשר. משא"כ בעצמות, דהיבשות אינה מפקיעה כלל שם עצם ממנה ואינו חסרון בה, דכך דרך העצם להיות יבשה, וא"כ בעצם גופא אף אם יזדמן שתהיה יבשה יותר מדאי ותהיה נפרכת, מ"מ היבשות אינה מבטלת ממנה שם עצם.​
 
משא"כ בעצמות, דהיבשות אינה מפקיעה כלל שם עצם ממנה ואינו חסרון בה, דכך דרך העצם להיות יבשה, וא"כ בעצם גופא אף אם יזדמן שתהיה יבשה יותר מדאי ותהיה נפרכת, מ"מ היבשות אינה מבטלת ממנה שם עצם.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב, דטעמו של ר' יוסי דבשר המת שיבש טהור, היינו משום דיליף מנבילה, ולא ילפינן מנבילה אלא לבשר ולא לעצמות, עי"ש שיש חילוק בין הבשר לעצמות בזה. וא"כ י"ל דגם רבנן דצריכי ילפותא דבשר המת שיבש טמא, היינו רק בבשר משום דבלא זה היינו למדים מנבילה כר' יוסי, אבל עצמות דלא ילפינן מנבילה לא שייך לטהר בהו יבש כלל, ולכן אף ביבשות מאד מסברא מטמא.​
 

הודעות מומלצות

התעוררתי השנה במה שנהוג בכמה קהילות לעשות מעמד...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון