לפני שנים רבות ראיתי כדלהלן, באחד הקונטרסים, טעם לשמחת החלאקה על ציון התנא האלוקי דייקא.
בשם האדמו"ר מטשערנאביל שליט"א.
הגמרא במעילה י"ז מביאה סיפור נורא הוד, ומשם תקחנו.
באותה העובדה, חזינן לרבי שמעון שביטל את הגזירות אצל מלכות רומי, למרות שהופיע בלבושו ו"עם יידישע צורה" פיאות וזקן.
לכן, משמגיע הילד לקיום מצוות "לא תקיפו", אזלינן לקיימה דווקא אל מי שקיימה בגאון, ולא חת מפני הגויים בלבושו, ואף חפץ ה' עלה בידו!
(אביא בקצרה: בימי מלכות רומי, מעט אחר חורבן הבית, גזרו ג' גזירות על ישראל. שלא ימולו, שלא ישמרו שבת, ו"שיסגרו את מקוואות הטהרה". עיין שם.
נשלח רבי ראובן בן איסטרובלי לרומי.
משהגיע לרומי, הסתפר "קומי" כצורת הגויים דשם, לבש כמותם, ולמעשה התחזה לאחד מהמקומיים.
בהמשך "התיידד" עם אנשי מלכות רומי, עד שעלה בידו לייעץ להם, ואף קיבלו עצותיו:
הרי אנו שונאים היהודים, וממילא אנו חפצים שיחלו, והרי הברית מחלשת את האדם. כמו כן, מעדיפים אנו שיעשו עניים, והרי בשבת הם אינם עוסקים במלאכתם. והמשיך לשכנע שטומאת הנידה, הרי ממעטת את האוכלוסין.
אכן ביטלו את הגזירות אחת לאחת.
לאחר זמן הכירו בו שהוא יהודי ו... החזירום. (שוטים שכמותם).
או אז יצא רבי שמעון בר יוחאי המלוב"ן (כלשון הגמרא) לבטל את הגזירה.
השד בן תמליון נחלץ לעזרה, נכנס בבת הקיסר, ונשתגעה.
משהופיע רבי שמעון אצל הקיסר, לחש לאוזן הבת המשוגעת: "בן תמליון צא!".
משחזרה לבריאותה, קיבל רבי שמעון רשות לרדת לגנזי המלך, ושם קרע את רוע הגזירה).
אגב, זכיתי להרצות הדברים בשם אומרם לפני הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א, והתלהב מהם ביותר.
ואפציר שוב: אל תסתפקו במועט המוגש כאן. עיינו בגמרא שם, ותרוו נחת!
