מכות הערות והארות במסכת מכות (1 צופה)

[דב״ש]

מכות פרק א משנה א: מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז כו׳

משנה ב: מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז כו׳

יש לדקדק מדוע במשנה א׳ נקט אלף זוז ובמשנה ב׳ מאתים וצ״ב

 

[שבת'ניק]

מכות פרק א משנה א: מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז כו׳

משנה ב: מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז כו׳

יש לדקדק מדוע במשנה א׳ נקט אלף זוז ובמשנה ב׳ מאתים וצ״ב

שאלה מעולה.

הון עשיר בפירושו למשנה עומד בשאלתך.
וז"ל: אלף זוז. לא ידעתי אמאי לא קתני מאתים זוז, אם לא שנאמר שרצה לקצר בלשונו, וכה"ג י"ל במנין דעשר שנים. אבל עתה קשה אמאי האריך במשנה דלקמן, ואפשר דשלשים יום נקט לרמוז על המלוה לחבירו סתם שאינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום (דף ג ב), ועשר שנים נקט לאשמועינן דהמלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו עד אחר שביעית כגון לשמנה שנים, אין השביעית משמטתו הכי איתא בש"ס (שם), ולהיות דהיה צריך להזכיר שמנה שנים נקט עשר שהוא מנין מסויים, וגם קיצר בלשונו כמ"ש לעיל. ועל מנין המעות נמי נמצא ענין זה, כי נאמר דמטעם זה שהוצרך לומר ההמתנה של עשר שנים דלא שכיחי במעות מועטות, ריבה בהם ונקט אלף זוז דהוא מנין גדול ומסוים ולשון קצר, ומטעם זה במשנה דלקמן שלא הוצרך לזה, נקט המנין הראוי לכתובה שנזכרה לעיל שהם מאתים זוז:

 

[דב״ש]

בספר עיני כל חי עמ"ס מכות הביא מהחיד"א בשם זקן אחד מקובל ז"ל שאמר שמכות בגי' הרהורים בדיוק ולכן ראוי לבחורים ללמוד מכות ועי"ז מבטל הרהורים רעים כו' עיין שם.

ואמרתי להוסיף על דברי הזקן המקובל ז"ל דהנה האותיות הנסתרות ב"מכות" בגימטריא האותיות הנסתרות ב"תאוה" והכוונה כנ"ל שלימוד מסכת מכות מבטל תאות זנות, וחכ"א שליט"א הוסיף בזה שזנות הוא עבירה שאדם עושה "בסתר" ודו"ק

 

[דב״ש]

ב. לוקה את הארבעים - רש״י סופג את הארבעים

מדוע שינה מלשון המשנה והאם יש חילוק בין לוקה לסופג

 

[דב״ש]

ב. תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את הארבעים

ויש לעיין בביאור כוונת הגמרא "כל עיקר"

ועיין רש"י בא"ד עוד יש זוממין אחרים שאין מקיימין בהן דין הזמה כלל עכ"ל ומבואר דליכא שום קיום הזמה

אולם צ"ע שרש"י בדף ב: כתב בא"ד וז"ל אם הזמה זו בת מלקות היא שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה כגון בעדי בן גרושה או גלות כו'

ומבואר שמקיים דין הזמה קצת.

ועיין תוספות ב. בד"ה מעידין וז"ל -וי"ל כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה.

 

[דב״ש]

ב: אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא כו׳ אלא מחוורתא כדריש לקיש

צ״ע בשינוי הלשון. ואולי יש לומר דלעיל יש שאלה בגירסאות (ריב״ל, ר״ל) ועיין מסורת הש״ס שם ולכן לא קאמר כריב״ל אלא כדשנין מעיקרא דהיינו או ריב״ל או ר״ל אבל כאן שיש רק ריש לקיש שפיר קאמר הגמרא מחוורתא כדר״ל ודו״ק

 

[געגועים]

האותיות הנסתרות ב"מכות" בגימטריא האותיות הנסתרות ב"תאוה"

לא הצלחתי להבין

 

[בעל החלומות]

לא הצלחתי להבין

ממ
כף
וו
תו

132 האותיות המובלעות

תו
אלף
וו
הא

133

דהנה האותיות הנסתרות ב"מכות" בגימטריא האותיות הנסתרות ב"תאוה"

פער של אחד

 

[געגועים]

ממ
כף
וו
תו

132 האותיות המובלעות

תו
אלף
וו
הא

133


פער של אחד

יתכן גם כך (כולם במילוי יודי"ן):

מ- מ
כ- ף
ו- יו
ת- יו

152

ת- יו
א- לף
ו- יו
ה- י

152

 

[דב״ש]

מכות ז:

שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד כו׳

מדוע נקט לשון ״שאני אומר״ ולא אמר סתם ״האומר מותר״ כו׳

 

[בן ליש]

מכות ט ע"א "וחטאתי לאלקים, לאלקים ולא לאדם, אלא דינו מסור לאדם", (גבי יוסף ואשת פוטיפר).

לכאו' יל"ע הא לא היה שם התראה, ומ"ט יתחייב בדיני אדם,
ולכאו' יהא מוכח מזה דקודם מתן תורה היה לאבות דין בני נח, וב"נ אזהרתן זו היא מיתתן,
(מלבד לריבר"י דחבר אי"צ התראה).

 

[געגועים]

לכאו' יל"ע הא לא היה שם התראה, ומ"ט יתחייב בדיני אדם,

הכוונה שאם היה התראה היה מתחייב

ויש לעיין אם מה שהתרה בו אביו יעקב בחלון נחשב התראה

 

[בן ליש]

הכוונה שאם היה התראה היה מתחייב

ויש לעיין אם מה שהתרה בו אביו יעקב בחלון נחשב התראה

לו יהיבנא לדחוקך, זה אפשר ליישב שאילה,
אך מה קשה לגמרא "לאלקים ולא לאדם"?, ואפשר לומר פשוט כיון שלא היה התראה ע"כ ולא לאדם, ומה קשה, ובהכרח דהיה לו דין ב"נ.

(כתוב שיעקב התרה בו?).

 

[געגועים]

(כתוב שיעקב התרה בו?).

באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם
לא נזכר התראה ממש אבל אולי גם התרה בו, אמנם צריך ב' עדים

 

[דב״ש]

מכות טז.

״ורבי יוחנן״ נמי הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא ״סבר לה״ כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק ״א"ר יוחנן״ ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כו׳

לכאורה הלשון ק"ק שרבי יוחנן סבר לה כמו שאמר הוא בעצמו, וצ"ע.

האם מצינו כן בעוד מקומות?

 

[געגועים]

האם מצינו כן בעוד מקומות?

זבחים כז.

 

[דב״ש]

מכות טז. רש״י ד״ה א"ר יוחנן אנו אין לנו כו' - כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה ״כשיהרגנה״ ויבטל את העשה בידים כו׳

ובד״ה הניחא בשילוח הקן משכחת לה - ביטלו ״כששחטה״ אלא הכא היכי משכחת לה.

צע״ק מדוע שינה בלשונו.

 

[דב״ש]

זבחים כז.

בקיאות נפלא!

 

[געגועים]

בקיאות נפלא!

בקיאות המחשב

צע״ק מדוע שינה בלשונו.

ברוך שכיונתי