"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל".
ופי רש"י "זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה"
והקשה בפנים יפות שהלא רש"י הביא את טעמו של ר' משה הדרשן דפרה אדומה מכפרת על העגל, וא"כ יש כן טעם לדבר?
ותי' דאדרבא זהו רצון אומות העולם להזכיר את חטא העגל ולקטרג על עם ישראל ולכך משיבים גזירה בלא טעם
ופנימיות הענין למצות יש כך סגולי לכפר על עונות שונות כידוע שציץ מכפר וכדומה
והנה יבוא אדם שחו חטא ויחפש את המצוה אשר מכפרת על עונותיו
ולכך אמרה תורה גזירה היא מלפני שאם ינסה לתקן ולכפר על אשר עיוה עי מצוה אחרת שידע שזאת לא תעלה לו
והטעם בזה להקדים מה שאמר האדמו"ר מחב"ד שבחטאי פגם ברי"ק דרך התשובה היא שלא יהרהר במה שעשה כיון שעצם ההרהור הוא עבירה
ונראה דה"ה כל עבירה שאדם לא שב באמת וכמו שמנה הרמב"ם בהלכות תשובה שהרי ענין הרהור בחטא הוא שיתמרמר על עונותיו וישוב מהם אבל בעבירות שהלב מחמדתן יש לחשוש להפך ממש שיהרהר ברע וימשך אליו
ולכך בכל עבירה שהלב מחמד לה אם יחפש אחר מצות שמסוגלים לכפר נמצא מהרהר ברע ולכך קשה לשוב מהן ועל כן אמרה תורה שלא יחפש לכפר על עונו אלא יעשה את רצון הה' בבחינת גזירה היא מלפני פי' שהיצהר אומר לאדם לשוב מאותו חטא שאל לו להרהר בו וכנ"ל אל ישיבנו פי' אל יצטדק אלא ידיח את אותה רוח תשובה שהפיל עליו יצהר אלא יאמר גזירה היא מלפני פי' אותו אדון שאליו אנו שבים גזר שיש עונות אשר דרך התשובה היא לא להרהר עליהם
ועוד יש לבאר שאפי' אם עושה מצוה ע"מ לכפר על עבירות שאין הלב מחמדתן מכל מקום כשעושה זאת על מנת לכפר על עונו יתכן והוא מעלה קטרוג שהשטן עולה ומקטרג עליו באומרו שאותו חוטא אינו מכיר בחטאו שחושב שעל ידי מעשה אחד נתכפר עונו ואינו יודע כמה פגם וכמה חטא לאביו ועצם המחשבה שעל ידי מעשיו מתכפר עונו הוא זלזול בהשית
ולפעמים יחטא אדם ובמקום לשוב מחטאו בתשובה נכונה אומר לו היצהר עשה מצוה זו וכפרת ונמצא מעולם לא כיפר כיון שלא שב
ולכך העיקר שיעשה כל מצוה באופן דגזירה היא מלפני והשית יחשב מצוה כנגד עבירה ויתכפר לו
ופי רש"י "זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה"
והקשה בפנים יפות שהלא רש"י הביא את טעמו של ר' משה הדרשן דפרה אדומה מכפרת על העגל, וא"כ יש כן טעם לדבר?
ותי' דאדרבא זהו רצון אומות העולם להזכיר את חטא העגל ולקטרג על עם ישראל ולכך משיבים גזירה בלא טעם
ופנימיות הענין למצות יש כך סגולי לכפר על עונות שונות כידוע שציץ מכפר וכדומה
והנה יבוא אדם שחו חטא ויחפש את המצוה אשר מכפרת על עונותיו
ולכך אמרה תורה גזירה היא מלפני שאם ינסה לתקן ולכפר על אשר עיוה עי מצוה אחרת שידע שזאת לא תעלה לו
והטעם בזה להקדים מה שאמר האדמו"ר מחב"ד שבחטאי פגם ברי"ק דרך התשובה היא שלא יהרהר במה שעשה כיון שעצם ההרהור הוא עבירה
ונראה דה"ה כל עבירה שאדם לא שב באמת וכמו שמנה הרמב"ם בהלכות תשובה שהרי ענין הרהור בחטא הוא שיתמרמר על עונותיו וישוב מהם אבל בעבירות שהלב מחמדתן יש לחשוש להפך ממש שיהרהר ברע וימשך אליו
ולכך בכל עבירה שהלב מחמד לה אם יחפש אחר מצות שמסוגלים לכפר נמצא מהרהר ברע ולכך קשה לשוב מהן ועל כן אמרה תורה שלא יחפש לכפר על עונו אלא יעשה את רצון הה' בבחינת גזירה היא מלפני פי' שהיצהר אומר לאדם לשוב מאותו חטא שאל לו להרהר בו וכנ"ל אל ישיבנו פי' אל יצטדק אלא ידיח את אותה רוח תשובה שהפיל עליו יצהר אלא יאמר גזירה היא מלפני פי' אותו אדון שאליו אנו שבים גזר שיש עונות אשר דרך התשובה היא לא להרהר עליהם
ועוד יש לבאר שאפי' אם עושה מצוה ע"מ לכפר על עבירות שאין הלב מחמדתן מכל מקום כשעושה זאת על מנת לכפר על עונו יתכן והוא מעלה קטרוג שהשטן עולה ומקטרג עליו באומרו שאותו חוטא אינו מכיר בחטאו שחושב שעל ידי מעשה אחד נתכפר עונו ואינו יודע כמה פגם וכמה חטא לאביו ועצם המחשבה שעל ידי מעשיו מתכפר עונו הוא זלזול בהשית
ולפעמים יחטא אדם ובמקום לשוב מחטאו בתשובה נכונה אומר לו היצהר עשה מצוה זו וכפרת ונמצא מעולם לא כיפר כיון שלא שב
ולכך העיקר שיעשה כל מצוה באופן דגזירה היא מלפני והשית יחשב מצוה כנגד עבירה ויתכפר לו
