להדליק אש ביו"ט ללא צורך - איסור דאורייתא?

[תורניק]

ביו"ט ילד שחק בנרות בבית הכנסת, ומישהו ניגש אליו וצועק שהוא עובר על איסור תורה, שאלתי אותו הרי מותר להדליק אש ביו"ט, ואמר לי שאם זה ללא צורך זה איסור דאורייתא.
האם הוא צודק או לא? יש למישהו מקור ברור לנושא זה?

 

[מאפילה לאורה]

בקיצור, הותרה או דחוייה.

 

[חכימא]

ביו"ט ילד שחק בנרות בבית הכנסת, ומישהו ניגש אליו וצועק שהוא עובר על איסור תורה, שאלתי אותו הרי מותר להדליק אש ביו"ט, ואמר לי שאם זה ללא צורך זה איסור דאורייתא.
האם הוא צודק או לא? יש למישהו מקור ברור לנושא זה?

זו סוגיא גדולה, והרמ"א ריש סימן תקיח מחמיר בזה, ונחלקו בו אם אסורו מדאורייתא או מדרבנן.

 

[חידושא]

האם הוא צודק או לא?

גם אם צודק הוא בדין, בודאי אינו נכון כלל לצעוק על הילד בשביל כך..

 

[חכימא]

גם אם צודק הוא בדין, בודאי אינו נכון כלל לצעוק על הילד בשביל כך..

אדרבה, נכון מאד לצעוק על הילד שלא יזלזל ביו"ט ויחשוב שהכל מותר.

 

[חידושא]

זאת ניתן לעשות גם בלא צעקה

 

[חכימא]

זאת ניתן לעשות גם בלא צעקה

יש צעקה בקול דממה דקה.

 

[מאפילה לאורה]

זו סוגיא גדולה, והרמ"א ריש סימן תקיח מחמיר בזה, ונחלקו בו אם אסורו מדאורייתא או מדרבנן.

אפשר הפניה יותר מדויקת? לא הבנתי לאיזה רמ"א בדיוק כיוונתם.

בגדול השאלה היא, אם 'אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם' והיינו היתר אוכל נפש, אם ההגדרה היא שהותרו כל המלאכות שדרכם לצורך אוכל נפש, [מלישה ואילך], והותר לגמרי גם שלא לצורך.

או שההגדרה היא שכל מלאכה שאתה עושה אותה עכשיו לצורך אוכל נפש זה מותר, גם אם אין המלאכה הגדרה של מלאכת אוכל נפש.

בשיטת רש"י בביצה נראה שלמד שהותרו מלאכת אוכל נפש לגמרי, ולכן בצידה שאפר לעשותה מעיו"ט אין זה בגדר מלאכת אוכל נפש ואסור מדאורייתא, ובראשונים שם [רא"ש רמב"ן במלחמות ועוד] נחלקו עליו בזה, הרמב"ן כתב שם שלא הותרו אלא 'הכשר המאכלים לאוכלן' וזה נראה יותר כמו הצד השני, שכל דבר שהגדרתו הוא הכשר מאכלים מותר, ולא צריך שהגדרת המלאכה תהיה מלאכת אוכל נפש, [ולכן הותר גם טחינת תבלין].

כתבתי מזיכרון כך שייתכן בהחלט שלא דייקתי בלשונות.

 

[מן הגורן והיקב]

השאלה היא האם בהיתר של "מתוך" בעינן צורך יו"ט קצת, שזוהי שיטת התוס' בביצה י"ב ע"א, וא"כ הכא כשאין זה צורך כלל אסור מדאורייתא, או שההיתר של "מתוך" מתיר (מדאורייתא, או אפילו מדרבנן) גם אם אין צורך כלל שזוהי שיטת רש"י בביצה י"ב ע"א, וע' שם בר"ן על הרי"ף ובעוד ראשונים, ולהלכה ע' בביאור הלכה ריש סימן תקי"ח הנ"ל.
ולגבי הבערה יש אולי עוד סניף להתיר ע"פ מה שביארו האחרונים בשיטת הרמב"ם שדינא ד"מתוך" בהבערה, מבוסס על הפסוק "לא תבערו אש וכו' ביום השבת", ומשמע שביו"ט מותר להדליק אש עכ"פ מדאורייתא, גם אם זה לא לצורך כלל, וע"ע בזה בירושלמי ביצה פ"א (כמדומני בסוף הלכה י), שדן ממש בהנ"ל וקורא לזה "נר של בטלה", ועי"ש ותמצא נחת.

 

[הצעיר שבחבורה]

ביו"ט ילד שחק בנרות בבית הכנסת, ומישהו ניגש אליו וצועק שהוא עובר על איסור תורה, שאלתי אותו הרי מותר להדליק אש ביו"ט, ואמר לי שאם זה ללא צורך זה איסור דאורייתא.
האם הוא צודק או לא? יש למישהו מקור ברור לנושא זה?

ראה בביאור הלכה סימן תקיח סעיף א ד"ה מתוך שהותרה, ומסיים שם שיש להחמיר ולנקוט כדעת המחמירים.