שולח מייל לחבירו, האם מותר לחבר להראות לאנשים אחרים?

[שלום הלוי]

יש ע"ז חרם דרבינו גרשום?
אם אפשר עם מקורות וכו'.

 

[תורה תמימה]

יש ע"ז חרם דרבינו גרשום?
אם אפשר עם מקורות וכו'.

מאי שנא ממכתב ששלח לו?

 

[יודע רזי תורה]

יש ע"ז חרם דרבינו גרשום?
אם אפשר עם מקורות וכו'.

חוץ מחרם דרבנו גרשום אם יש צד שמי ששלח לא רוצה שידעו מזה יש אופנים מסוימים שזה לשון הרע

 

[מאפילה לאורה]

איני יודע אם זה צריך להיות באשכול זה או שצריך לפתוח על זה אשכול מחדש.

שאלה דומה בעניין זה ניתקלתי בשבוע שעבר, שבאיזה קבוצת מייל שאשתי חברה בה של נשות השכונה, מישהי שמתברר שהיא סופרת במקצועה שלך מייל עם ספר כמעט מוכן, בשלבים של ההגהות האחרונות.

המייל היה מיועד להישלח לעורכת או למגיהה, ובטעות זה נשלח בקבוצת המייל השכונתית.

לאחר מכן כשעלתה על הטעות היא שלחה כמה מילים בהם התחננה שכל אחת תמחק את זה לעצמה, היא טענה כי כך פסק לה רב שהיא יכולה לדרוש את זה.

מעניין לשמוע דעת החכמים שבכאן אם יש אכן 'זכות' על מייל ששלחתי, לבקש למחוק אותו.

 

[מתחילים מחדש]

יש ע"ז חרם דרבינו גרשום?
אם אפשר עם מקורות וכו'.

גמרא ביומא [ד' ע"ב].: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לך אמור. שנאמר: וידבר. מאהל מועד לאמר". וכתב על כך המאירי: "וממה שנאמר שם לאמר — כלומר שאמר לו דברים אלו על מנת שיאמרם. למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אע"פ שלא מסרה לו בסוד — שהוא בבל יאמר, אא"כ אמר לו בעל דבר שהוא אומר לו אותן הדברים בלך אמור. והוא ענין אומרו: 'נאמן רוח מכסה דבר', כלומר דבר — אע"פ שאינו סוד. 'והולך רכיל מגלה סוד' — אע"פ שנאמר לו בסוד". . והובאו הדברים ע"י המג"א [סי' קנ"ו]. ב. גדר יותר חמור לדברים שהוגדרו ע"י המספר כסוד — דברים שברצונו שלא ישמעו לאחרים. כתב רבינו יונה [שערי תשובה ש"ד סי' רכ"ה].: ."וחייב אדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר. אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגילוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו, כמו שנאמר [משלי ט"ו כ"ב].: הפר מחשבות באין סוד. והשנית — כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות, והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד. ואמר שלמה עליו השלום [שם כ' י"ט].: גולה סוד הולך רכיל, רצונו לומר: אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד, אע"פ שאין במחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו, תביאהו המדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כתות הרעות (סי' קע"ב: ליצנים, שקרים, חנפים, מספרי לה"ר), אחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרם. עוד אמר [שם י"א י"ג].: הולך רכיל מגלה סוד, רצונו לומר אל תפקיד סודך למי שהולך רכיל, כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אע"פ שמסרת דבריך בידו דרך סוד והסתר". ועפ"י דבריו פסק החפץ חיים [הל' רכילות כלל ח' סעיף ה'].: "וחייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חברו דרך סתר, אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסיבה להפר מחשבתו. גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות והוא מעביר על דעת בעל הסוד". ובבאר מים חיים הוסיף מסנהדרין [דף ל"א "דין גליא רזיא"]., ומוסיף: "ודבר זה הוא חמור הרבה יותר מסתם אבק לה"ר ורכילות." העולה מן הדברים איסור עצמי של גילוי סוד, ואע"פ שאין בו לה"ר וכד'.

 

[חכימא]

איני יודע אם זה צריך להיות באשכול זה או שצריך לפתוח על זה אשכול מחדש.

שאלה דומה בעניין זה ניתקלתי בשבוע שעבר, שבאיזה קבוצת מייל שאשתי חברה בה של נשות השכונה, מישהי שמתברר שהיא סופרת במקצועה שלך מייל עם ספר כמעט מוכן, בשלבים של ההגהות האחרונות.

המייל היה מיועד להישלח לעורכת או למגיהה, ובטעות זה נשלח בקבוצת המייל השכונתית.

לאחר מכן כשעלתה על הטעות היא שלחה כמה מילים בהם התחננה שכל אחת תמחק את זה לעצמה, היא טענה כי כך פסק לה רב שהיא יכולה לדרוש את זה.

מעניין לשמוע דעת החכמים שבכאן אם יש אכן 'זכות' על מייל ששלחתי, לבקש למחוק אותו.

זכות פשוטה של בין אדם לחברו מצד ועשית הישר והטוב, ולא זכות ממונית.
וה"רב" הוא לבטח בעלה.

 

[איש יהודי]

איני יודע אם זה צריך להיות באשכול זה או שצריך לפתוח על זה אשכול מחדש.

שאלה דומה בעניין זה ניתקלתי בשבוע שעבר, שבאיזה קבוצת מייל שאשתי חברה בה של נשות השכונה, מישהי שמתברר שהיא סופרת במקצועה שלך מייל עם ספר כמעט מוכן, בשלבים של ההגהות האחרונות.

המייל היה מיועד להישלח לעורכת או למגיהה, ובטעות זה נשלח בקבוצת המייל השכונתית.

לאחר מכן כשעלתה על הטעות היא שלחה כמה מילים בהם התחננה שכל אחת תמחק את זה לעצמה, היא טענה כי כך פסק לה רב שהיא יכולה לדרוש את זה.

מעניין לשמוע דעת החכמים שבכאן אם יש אכן 'זכות' על מייל ששלחתי, לבקש למחוק אותו.

"לבקש" מה המחשבה שלא?

זכות פשוטה של בין אדם לחברו מצד ועשית הישר והטוב, ולא זכות ממונית.
וה"רב" הוא לבטח בעלה.

מהיכן ה"לבטח"

 

[חכימא]

"לבקש" מה המחשבה שלא?

מהיכן ה"לבטח"

מסברא דנפשאי.

 

[הבית]

דבר ראשון טכנית אפשר להגביל את המייל לזמן כך זה ימחק,
בנוגע לעצם השאלה תלוי מה הוא כתב וכו'
גם אם הלכתית מותר, אתה תרצה שאפרסם מה שכתבת לי?

 

[שלום הלוי]

דבר ראשון טכנית אפשר להגביל את המייל לזמן כך זה ימחק,

איך?

 

[מתחילים מחדש]

גמרא ביומא [ד' ע"ב].: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לך אמור. שנאמר: וידבר. מאהל מועד לאמר". וכתב על כך המאירי: "וממה שנאמר שם לאמר — כלומר שאמר לו דברים אלו על מנת שיאמרם. למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אע"פ שלא מסרה לו בסוד — שהוא בבל יאמר, אא"כ אמר לו בעל דבר שהוא אומר לו אותן הדברים בלך אמור. והוא ענין אומרו: 'נאמן רוח מכסה דבר', כלומר דבר — אע"פ שאינו סוד. 'והולך רכיל מגלה סוד' — אע"פ שנאמר לו בסוד". . והובאו הדברים ע"י המג"א [סי' קנ"ו]. ב. גדר יותר חמור לדברים שהוגדרו ע"י המספר כסוד — דברים שברצונו שלא ישמעו לאחרים. כתב רבינו יונה [שערי תשובה ש"ד סי' רכ"ה].: ."וחייב אדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר. אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגילוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו, כמו שנאמר [משלי ט"ו כ"ב].: הפר מחשבות באין סוד. והשנית — כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות, והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד. ואמר שלמה עליו השלום [שם כ' י"ט].: גולה סוד הולך רכיל, רצונו לומר: אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד, אע"פ שאין במחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו, תביאהו המדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כתות הרעות (סי' קע"ב: ליצנים, שקרים, חנפים, מספרי לה"ר), אחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרם. עוד אמר [שם י"א י"ג].: הולך רכיל מגלה סוד, רצונו לומר אל תפקיד סודך למי שהולך רכיל, כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות, אל תבטח עליו בהסתר סודך, אע"פ שמסרת דבריך בידו דרך סוד והסתר". ועפ"י דבריו פסק החפץ חיים [הל' רכילות כלל ח' סעיף ה'].: "וחייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חברו דרך סתר, אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסיבה להפר מחשבתו. גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות והוא מעביר על דעת בעל הסוד". ובבאר מים חיים הוסיף מסנהדרין [דף ל"א "דין גליא רזיא"]., ומוסיף: "ודבר זה הוא חמור הרבה יותר מסתם אבק לה"ר ורכילות." העולה מן הדברים איסור עצמי של גילוי סוד, ואע"פ שאין בו לה"ר וכד'.

ציטתתי את הנ"ל מ"חבל נחלתו".
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

 

[הבית]

איך?

בתחתית המייל יש אופציה להפעיל מצב סודי

 

[יואל שילה]

מעניין לשמוע דעת החכמים שבכאן אם יש אכן 'זכות' על מייל ששלחתי, לבקש למחוק אותו.

מה המקום להסתפק בזה?
וכי אם בטעות הרוח נשאה את כובעי לחצר שכני המוקפת בגדר ואין לי גישה לשם כדי לקחתו - אין לי זכות לדרוש שישיב לי את אבידתי?
ואם היה זה מכתב חשוב, שאין חשיבותו בערכו הממוני אלא בתוכנו - האם אין לי זכות לדרוש שישיב?
ואם היה זה קוד צפנים סודי - האם אין לי זכות לדרוש שישמיד או שיחזיר בלי לקרוא?
ואם היו אלו הוראות סודיות שלי לפיתוח מוצר - האם אין לי זכות לדרוש שישמיד או שיחזיר בלי לקרוא?
לא מבין את מקום ההסתפקות
על נתינה בטעות יש מקום אולי לדון, אבל על אבידה בהיסח הדעת - מה השאלה?
הרי אין רצוני שיהא פקדוני ביד מי שאינו נאמן עלי - הוא ראש וראשון לדינים אלו, אף שבאמת מרבה בשמירתו

 

[מאפילה לאורה]

מה המקום להסתפק בזה?
וכי אם בטעות הרוח נשאה את כובעי לחצר שכני המוקפת בגדר ואין לי גישה לשם כדי לקחתו - אין לי זכות לדרוש שישיב לי את אבידתי?
ואם היה זה מכתב חשוב, שאין חשיבותו בערכו הממוני אלא בתוכנו - האם אין לי זכות לדרוש שישיב?
ואם היה זה קוד צפנים סודי - האם אין לי זכות לדרוש שישמיד או שיחזיר בלי לקרוא?
ואם היו אלו הוראות סודיות שלי לפיתוח מוצר - האם אין לי זכות לדרוש שישמיד או שיחזיר בלי לקרוא?
לא מבין את מקום ההסתפקות
על נתינה בטעות יש מקום אולי לדון, אבל על אבידה בהיסח הדעת - מה השאלה?
הרי אין רצוני שיהא פקדוני ביד מי שאינו נאמן עלי - הוא ראש וראשון לדינים אלו, אף שבאמת מרבה בשמירתו

הספק נורא פשוט.

מה ההגדרה של 'בעלות' על הודעת מייל.

לי די ברור שאין ולא שייך שלאדם יש בעלות על הודעות המייל שלו. זה משהו שאין בו ממשות, ולא שייך בו בעלות.

ממילא ברור שאין חובה הלכתית למחוק את המייל.

 

[יואל שילה]

אינני יכול להסכים עמך!
אתה מנתח זאת בכלים של חו"מ, כלומר בעלות ממונית קניינית
בעיני לא זה הנושא
כשמכתבי הסודי אצלך ואני אוסר עליך להחזיק בו - לא יעזור לך שתחזיר לי את גוף הנייר לאחר שהעתקת את תוכנו

 

[מאפילה לאורה]

אינני יכול להסכים עמך!
אתה מנתח זאת בכלים של חו"מ, כלומר בעלות ממונית קניינית
בעיני לא זה הנושא
כשמכתבי הסודי אצלך ואני אוסר עליך להחזיק בו - לא יעזור לך שתחזיר לי את גוף הנייר לאחר שהעתקת את תוכנו

אני דן הילכתית, לא מוסרית [ברור שנכון וראוי למחוק].

יש לך יכולת לתבוע ממני בבית דין את המחיקה או לא.

אתה דן איתי מדין חדר"ג או משהו כזה, שגם בזה יש לדון אם שלחת לי מכתב ואחרי זה התחרטת, אם שייך בזה חדר"ג.

 

[יואל שילה]

ק"ו מהיכולת לחייב לבנות כותל מפני היזק ראיה

 

[מיניה וביה]

תלוי בטעם החרם על כתב
לתורת חיים חג סי' מז שהוי משתמש בשל חבירו ושואל שלא מדעת, במייל אינו שייך.
אך לשאר הטעמים שייך
היכן שגורם לו היזק כמ"ש התו"ח
שאסור לחפש מסתריו של חבירו כמ"ש הלכות קטנות א רעו
או משום ואהבת לרעך כמוך כמ"ש בחקרי לב יו"ד מט

 

[יואל שילה]

וכי מותר לאדם לחטט אחר צפוניו של חבירו, כשהלה עומד וצווח?
מה צריך יותר מאשר סוגיות ברורות לגבי היכולת לכפות לבנות כותל מפני היזק ראיה
ששם רק מיירי בצורך מניעת היזק ראיה עתידי, ואילו כאן הנזק כבר נמצא בידו, ונדרש ממנו שלא להזיק

 

[מאפילה לאורה]

ק"ו מהיכולת לחייב לבנות כותל מפני היזק ראיה

אם איני טועה, זה זכות שיש לו מכח בעלותו על הקרקע, [כמו שבר מצרא זה מכח דיני הבעלות].