הלבוש היהודי בדורות האחרונים

[אם היו]

בדורות האחרונים התעצבה צורת הלבוש היהודי - חרדי לבגדים שחור לבן וכובע וחליפה, אך עם זאת יש חילוקים שונים בין הקהילות והמקומות השונים בצורת הכובע ואורך וצורת החליפה, אשמח שיבואו היודעים וירחיבו בכמה נקודות בזה:
1. מה המקור והעניין לשחור לבן ולכובע וחליפה.
2. מה ההסבר והענין לחילוקים השונים שיש בזה בין הקהילות השונות (למה כאן קייטש וכן סאמט, ולמה כאן בעקיטשע וכאן קאפטן וכדו').
3. בקהילות שיש לבוש יחודי - כגון גור ותולדות אהרן - מה ההסבר לזה.

 

[אחד יחיד]

בדורות האחרונים התעצבה צורת הלבוש היהודי - חרדי לבגדים שחור לבן וכובע וחליפה, אך עם זאת יש חילוקים שונים בין הקהילות והמקומות השונים בצורת הכובע ואורך וצורת החליפה, אשמח שיבואו היודעים וירחיבו בכמה נקודות בזה:
1. מה המקור והעניין לשחור לבן ולכובע וחליפה.
2. מה ההסבר והענין לחילוקים השונים שיש בזה בין הקהילות השונות (למה כאן קייטש וכן סאמט, ולמה כאן בעקיטשע וכאן קאפטן וכדו').
3. בקהילות שיש לבוש יחודי - כגון גור ותולדות אהרן - מה ההסבר לזה.

הקאפטן הירושלמי הוא במקור לבוש ערבי, שרבי דוד מלעלוב ראה בו דברים נשגבים ולכן הורה ללבוש אותו.

 

[איש יהודי]

הקאפטן הירושלמי הוא במקור לבוש ערבי, שרבי דוד מלעלוב ראה בו דברים נשגבים ולכן הורה ללבוש אותו.

?

 

[אחד יחיד]

?

מנין חלקיו כמנין הוי"ה ועוד דברים על על דרך הסוד.

 

[בעל בעמיו]

יש שמסיבות נוחות או שיקולי גידור הקהילה מנהיגים לבוש מסוים
ואז בשביל לשמר את זה ממציאים את המשפט "שלא שינו"
כך שמעתי מהרה"ג ר"ש רוזנברג ביחס לקהילה פולנית מסוימת שהיו הולכים בה עם קסקטים עד המלחמה ולאחריה שינו לעגול ואמרו כנ"ל

 

[הרב מרודוש]

הקאפטן הירושלמי הוא במקור לבוש ערבי, שרבי דוד מלעלוב ראה בו דברים נשגבים ולכן הורה ללבוש אותו.

ר' דוד מלעלוב קרא לבת אחד מחסידיו שהיתה תופרת
והסביר לה איך לתפור את זה בשנויים מהלבוש הערבי

 

[הרב מרודוש]

בקהילות שיש לבוש יחודי - כגון גור

גור זה הגיע מגזירת הלבוש שהיתה בפולין
שחוייבו להתלבש כמו הקוזקים כמדומני

ותולדות אהרן - מה ההסבר לזה.

תולדות אהרון כנ"ל זה הגיע מהלבוש הערבי עם שנויים של ר' דוד מלעלוב

 

[אחד יחיד]

תולדות אהרון כנ"ל זה הגיע מהלבוש הערבי עם שנויים של ר' דוד מלעלוב

ואשמח לדעת, איך הגיע מלבוש זה לברסלב.

 

[מתחילים מחדש]

ואשמח לדעת, איך הגיע מלבוש זה לברסלב.

זה לא הגיע ל"חסידי ברסלב". יש חסידי ברסלב "ירושלמים" ההולכים עם זה.

 

[חלקינו בתורתך]

ואשמח לדעת, איך הגיע מלבוש זה לברסלב.

הלבוש הירושלמי היה עד שירושלים התחדשה ביהודים מאירופה וכו' היו כולם לובשים את הקפטן הירושלמי.
כולם, ספרדים חסידים וליטאים. הספרדים היו בירושלים כבר מאות שנים, הליטאים הגיעו בעליה של תלמידי הגר"א, והחסידים הגיעו בעליה של תלמידי הבעש"ט.
וכל יהודי ירושלים לבשו את המלבוש הירושלמי שהוא הגיע במקור מהמלבוש הטורקי,
וזה טעות, זה לא מלבוש של ברסלב בכלל, וכנ"ל יש חסידי תולדות אהרן באמריקה שלבושים כמו חסידים רגילים,
והכלל בכמה קהילות בירושלים שכשיוצאים מירושלים לא הולכים עם הלבוש הזה, וזה לבוש מיוחד שלובשים רק בירושלים, ויש שאוחזים שאם אני גר במקום אחר אז גם לובשים את זה, רק אם אני לא גר שם אז לא לובשים, ורבו בזה המנהגים בכל קהילה וקהילה, וכמובן שאצל החסידים זה יותר נשמר משאר הקהילות כי זה נהפך ללבוש של החסידות ולכן משמרים את זה.

 

[אחד יחיד]

זה לא הגיע ל"חסידי ברסלב". יש חסידי ברסלב "ירושלמים" ההולכים עם זה.

לא רק.

 

[מתחילים מחדש]

לא רק.

?

 

[אחד יחיד]

?

יש הרבה ספרדים חסידי ברסלב שראיתי שהולכים עם קאפטן.

 

[חלקינו בתורתך]

לא רק.

הסיבה היא שזה נהפך כבר ל"לבוש של החסידות", ואגב, רבי נחמן לא הלך עם זה, ולרבי נתן אפילו לא היה שטריימל, רק קסקט, כי אז שטריימל היה מלבוש של אנשים חשובים כמו אדמורי"ם וכה"ג.

 

[אחד יחיד]

וזה טעות, זה לא מלבוש של ברסלב בכלל, וכנ"ל יש חסידי תולדות אהרן באמריקה שלבושים כמו חסידים רגילים,

אתה לא צריך לספר לי.
אני לובש קאפטן בשבת, בגין היותי צ'אלמר מדורי דורות.

 

[איש יהודי]

הלבוש הירושלמי היה עד שירושלים התחדשה ביהודים מאירופה וכו' היו כולם לובשים את הקפטן הירושלמי.
כולם, ספרדים חסידים וליטאים. הספרדים היו בירושלים כבר מאות שנים, הליטאים הגיעו בעליה של תלמידי הגר"א, והחסידים הגיעו בעליה של תלמידי הבעש"ט.
וכל יהודי ירושלים לבשו את המלבוש הירושלמי שהוא הגיע במקור מהמלבוש הטורקי,
וזה טעות, זה לא מלבוש של ברסלב בכלל, וכנ"ל יש חסידי תולדות אהרן באמריקה שלבושים כמו חסידים רגילים,
והכלל בכמה קהילות בירושלים שכשיוצאים מירושלים לא הולכים עם הלבוש הזה, וזה לבוש מיוחד שלובשים רק בירושלים, ויש שאוחזים שאם אני גר במקום אחר אז גם לובשים את זה, רק אם אני לא גר שם אז לא לובשים, ורבו בזה המנהגים בכל קהילה וקהילה, וכמובן שאצל החסידים זה יותר נשמר משאר הקהילות כי זה נהפך ללבוש של החסידות ולכן משמרים את זה.

הספרדים היו בירושלים מאז ומעולם. כל אזור המזרח התכון וארץ ישראל בכללו נחשבים ספרדים.

 

[יישר כח גדול]

לבוש חרדי​

קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש

ילדים בלבוש ירושלמי בשכונת מאה שערים, 2007. לראשם ירמולקה.
​

הלבוש החרדי הוא צורת הלבוש המאפיינת את רוב האוכלוסייה החרדית בישראל ובתפוצות. ברוב הקבוצות החרדיות, כגון ליטאים וספרדים, סגנון הביגוד הוא מודרני אך שמרני יחסית. בזרמים מסורתיים יותר, כמו החסידים, יש עדיין סגנון לבוש הקרוב ללבוש יהודי מזרח-אירופי, ואצל בני היישוב הישן לבוש מסורתי המשלב לבוש יהודי מזרח אירופאי ולבוש ערבי ויהודי מזרח-תיכוני.

תוכן עניינים​

​

• 1 עקרונות מנחים בלבוש החרדי
• 2 סגנונות לבוש אופייניים לפי זרמים ופלגים
• 3 בגדי הגברים
• 4 פרטי לבוש בתנועת החסידות
  • 4.1 גרטל
  • 4.2 רעקל
  • 4.3 קפוטה
    • 4.3.1 קאפטן ירושלמי
    • 4.3.2 גלאטע בעקישע
    • 4.3.3 געבלימטע בעקישע
  • 4.4 כיסויי ראש - מגבעות
    • 4.4.1 קאפעלוש
    • 4.4.2 סמט
    • 4.4.3 דאשיקל
  • 4.5 כיסויי ראש מפרווה
    • 4.5.1 שטריימל
    • 4.5.2 ספודיק
    • 4.5.3 קולפיק
• 5 פרטי לבוש בזרם הליטאי
  • 5.1 מקטורן מודרני
  • 5.2 מגבעת קנייטש
  • 5.3 פראק
  • 5.4 הומבורג
  • 5.5 מכנסיים ארוכים
• 6 שונות וייחודיות בתנועת החסידות
  • 6.1 מכנסי חצי
  • 6.2 הויזן אין די זאקן
  • 6.3 סירטוק
• 7 פרטי לבוש נוספים
  • 7.1 כיפה
  • 7.2 חולצה לבנה
  • 7.3 נעליים ועניבות
  • 7.4 מגפיים
• 8 בגדי הנשים
  • 8.1 כיסוי ראש
  • 8.2 חצאית
  • 8.3 גרביים
  • 8.4 כת השאלים
• 9 ראו גם
• 10 לקריאה נוספת
• 11 קישורים חיצוניים
• 12 הערות שוליים

עקרונות מנחים בלבוש החרדי​

​

איש מבוגר ליד הכותל חבוש מגבעת "סופר", או סאמעט נמוך
​

היהדות החרדית תופסת את השמרנות בלבוש כחלק מאידיאל של התבדלות ושמירת מסורת. הגישה הזו אינה מתמקדת בלבוש בלבד אלא מתבטאת בכל אלמנט תרבותי ייחודי כמו לשון, ספרות, שמות פרטיים ועוד. בהקשר זה התבטא החת"ם סופר במשחק מילים ידוע על המילים בגמרא "חדש אסור מן התורה", המבטא התנגדות עקרונית לכל חידוש ושינוי מנהגים. למרות זאת, סביב תחילת המאה ה-20 רוב החרדים במזרח אירופה שינו את לבושם ואימצו את הסגנון המקובל בחברה הכללית. דמות משפיעה במיוחד על מהלך זה הייתה הרב נתן צבי פינקל מסלבודקא, שהקפיד שהבחורים בישיבתו יתלבשו כמו סטודנטים נוצרים כדי לשוות להם מראה מכובד, על אף מחאות מצד גורמים שמרניים.
עקרונות מנחים של הלבוש החרדי:

1. צניעות – על פי דברי הש"ך, "אין דרך הצנועים להיות אדומים בלובשם וצבע השחור הוא דרך צניעות והכנעה"[1]. כלומר, ישנו עניין בלבוש צנוע ומעודן המכסה את רוב חלקי הגוף כיוון שהוא מביע צניעות וענווה, דבר הנדרש מפני יראת שמים.
2. כבוד ונקיון – האדם עומד לפני הקב"ה ועל כן עליו ללבוש בגדים מכובדים ונקיים. תלמיד חכם צריך להקפיד על כך במיוחד, שכן "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה" (מסכת שבת, דף קי"ד עמוד א'). מפרשים מנמקים זאת בכך שהוא מייצג את התורה.
3. התבדלות מן הגויים – מן הפסוק (ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ג') "ובחקתיהם לא תלכו", נדרש שעל עם ישראל להתבדל מן הגויים [2]. המדרש מייחס את יציאת מצרים, בין השאר, לעובדה שבני ישראל לא שינו שמם ולבושם.
4. אבלות – סיבה נוספת ללבוש השחור היא אבלות על חורבן ירושלים[3][4].
5. רצינות - לבוש מכובד המתאים עם התפקיד המוטל על האדם למלא בעולם.

סגנונות לבוש אופייניים לפי זרמים ופלגים​

האוכלוסייה החרדית נחלקת לשלושה זרמים עיקריים: חסידים, ליטאים, ובני עדות המזרח. לבושם של הליטאים והספרדים אחיד במידה רבה בעוד שבזרם החסידי הלבוש משתנה על פי החצרות החסידיות השונות.
ניתן לחלק את הזרם החסידי לארבע קבוצות עיקריות מבחינת אופי לבושן:

• חסידויות שמוצאן מפולין – הגדולה שבחסידויות אלו היא גור. חסידויות פולניות נוספות הן אלכסנדר, אמשינוב, סוכטשוב, ראדזין, סטריקוב, ביאלא ועוד.
• חסידויות שמוצאן מהונגריה וגליציה – על חסידויות אלו נמנות בין השאר מונקאץ', בעלזא, ויז'ניץ, מחנובקא חסידות צאנז, פאפא, סאטמר, ובאבוב.
• חסידויות ירושלים – חסידות דושינסקיא, חסידות משכנות הרועים, חסידות שומרי אמונים, תולדות אהרון, תולדות אברהם יצחק, חסידות מבקשי אמונה, חסידות 'קהל חסידי ירושלים', חב"דניקים שמוצאם מירושלים פלגים שונים בברסלב.[5]
• חסידות חב"ד

בגדי הגברים​

פרטי לבוש בתנועת החסידות​

גרטל​

ערך מורחב – גרטל
הגרטל היא חגורת בד סרוג. מקורה היא במנהג לחגור "אזור"[6], כלומר – חגורה כלשהי שתפריד בין פלג הגוף העליון והתחתון בשעת התפילה. בשבת וביום טוב נהוג לחגור את הגרטל כל היום משום קדושת הימים. על פי המשנה ברורה זוהי דרך חסידות. לעיתים נקרא הגרטל אבנט, פריט לבוש מבגדי הכהונה שהיו לובשים הכוהנים בזמן בית המקדש. יש הקושרים את הגרטל בפסוק "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" (ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ה'), ולפיכך חוגרים בשעת התפילה חגורה דקה נוספת על גבי הגרטל.
לחסידויות השונות ישנם מנהגים שונים לגבי צורת החגורה ועתות חגירתה. גם בחלקים נאו-חסידיים בציבור הדתי-לאומי מקובלת חגירת הגארטל לכבוד התפילה.

רעקל​

רעקל (נהגה: rekl) הוא מקטורן ארוך בצבע שחור, המגיע עד כ-10 ס"מ מתחת לברך. הרעקל הוא לבוש החול של רוב החסידים. בספרות היהודית המתארת את החיים בשטעטל (כמו בספרי שלום עליכם או ש"י עגנון) נזכר הרעקל בדרך כלל בשם קפוטה. המונח רעקל הוא צורת הקטנה של המילה הגרמנית Rock שמשמעה מעיל ארוך.
צורת הסגירה של הרעקל שונה מאופן הסגירה הרגיל של מקטורן בימינו והיא נעשית כאשר צד ימין נמצא על צד שמאל. הטעם לכך הוא "בחוקותיהם לא תלכו", כלומר, רצון מכוון לשנות ממנהג הגויים. יש המוסיפים טעם קבלי: כיוון שבקבלה החסד מוקבל לימין והדין מוקבל לשמאל יש לסגור את הימין על השמאל ובכך להגביר את החסד.
סוגי הרעקלאך השונים נבדלים מבחינת מספר הכפתורים שבקדמתם (שניים, שלושה או שישה) וקיומו או היעדרו של שסע מאחור.

קפוטה​

ערכים מורחבים – קפוטה

קאפטן ירושלמי​

הקאפטן ירושלמי (ראו תמונה) הוא מעין חלוק מפוספס, שמקורו בלבוש שהיה נהוג בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית ואף בתקופת המנדט, ולמעשה בכל אזור המזרח, מפולין ועד פרס. ניתן למצוא אותו בערבית قُفْطَان (קֻפְטַאן), בטורקית qaftan, ובפרסית quftan. בימינו הוא משמש את חסידי החצרות הירושלמיות בימות החול.

גלאטע בעקישע​

"גלאטע בעקישע" (נהגה: glate bekeshe), או "קאפטן" (נהגה: kaften) הוא מעיל ארוך, עשוי מבד משי שחור וחלק (ראו תמונה), המגיע בדרך כלל עד כעשרה ס"מ מתחת לברך. חסידי רוב החצרות נוהגים ללבוש קאפטן בשבתות ובחגים, אדמו"רים ובני משפחותיהם עשויים ללבוש אותו גם בימות החול. נקרא גם "גלאטע בעקישע".

געבלימטע בעקישע​

"געבלימטע בעקישע" (נהגה: geblimte bekeshe) הוא מעיל ארוך ממשי, השונה מהגלאטע בעקישע (קאפטן) בכך שהוא עשוי ממשי פרחוני (ראו תמונה). הוא ידוע גם בשמות ז'יפיצע או חלאט. הוא משמש את החסידים הנשואים במהלך סעודת השבת ולתפילת המנחה שלאחריה. אדמו"רים ובני משפחותיהם לובשים בעקישע פרחוני שחור בכל ימות השבוע, ואילו בשבתות הם לובשים בעקישע פרחוני צבעוני.

כיסויי ראש - מגבעות​

דוגמאות לסוגי כובעים של יהודים חרדים - קנייטש, קאפעלוש וסאמעט​

ילד השייך לאחד החסידויות חובש כובע דאשיקל​

קאפעלוש​

קאפעלוש (נהגה: kapelush, מפולנית: kapelusz, כובע) או שטאף (נהגה: shtaf, ביידיש: לֶבֶד; ראו תמונה) הוא כובע המשמש את רוב חסידויות פולין בימי החול. הוא בעל תיתורה עגולה וסימטרית, וחלקו העליון מעוגל.

סמט​

ערך מורחב – כובע סמט
סאמעט הוט (נהגה: samet hit, ביידיש: כובע קטיפה) או "ביבער הוט" (ביידיש: כובע מפרוות בונים) מחולק לשני סוגים: הגבוה (הויעכער), והנמוך השטוח (פלאטשיגער) (ראו תמונה). הכובע עשוי קטיפה מפרוות בונים או ארנבות ומגיע תמיד בצבע שחור. הסיבה לחבישת כובע קטיפה היא, על שם ראשי התיבות של המילה סמע"ט (כפי כתיבתה ביידיש) סור מרע עשה טוב.

דאשיקל​

דאשיקל (או דאשיק) הוא כובע קטיפה, דומה לתרבוש נמוך בצבע שחור עם מצחייה קטנה, על שמה הוא נקרא בפי העם "קסקט" (או קאסקעטל). חובשים אותו בדרך כלל ילדי החסידויות ההונגריות והגליציאניות בשבת ובחג. ישנן חסידויות שבהן גם נערים בגילאי ישיבה קטנה חובשים אותו, מטעמי חיסכון.
לקראת שנת הלימודים ה'תשפ"ד, עקב עלית מחירי כובעי הסמט הוחלט על ידי מנהלי מוסדות במספר ערים בארץ, כדוגמת בני ברק, אלעד, ביתר עילית ועוד, כי הנערים בני 13 ומעלה אשר עדיין לומדים בתלמודי תורה יחבשו קסקט בימות החול[7].

כיסויי ראש מפרווה​

שטריימל​

ערך מורחב – שטריימל
שטריימל (ניתן גם: שטריימעל) (נהגה: shtraimel) הוא כובע פרווה רחב ונמוך (ראו תמונות). חובשים אותו חסידים נשואים בשבתות ובחגים. בכמה חוגים ירושלמיים, כגון חסידות תולדות אהרן, חובשים אותו גם בחורים מגיל בר מצווה.

ספודיק​

ערך מורחב – ספודיק
ספודיק (נהגה: spodek) הוא כובע פרווה בדומה לשטריימל, אולם הוא גבוה יותר וצר יותר. חובשים אותו חסידי פולין (גור, אשלג, מודז'יץ, סטריקוב ואלכסנדר) בשבתות ובחגים. מקור שמו של הכובע הוא בפולנית: Spodek "תחתית".

קולפיק​

ערך מורחב – קולפיק
קולפיק (נהגה: kolpek) הוא כובע פרווה דומה לשטריימל, אולם הוא גבוה ממנו ונפוח ממנו. צבעו חום. חובשים אותו אדמו"רים ובני משפחותיהם מחצרות גליציה והונגריה: באבוב, בעלז, מונקאץ', רוז'ין וויז'ניץ.

פרטי לבוש בזרם הליטאי​

​

לבושם של היהודים הליטאים עד לסוף המאה ה-19 לא היה שונה בצורה משמעותית מלבושם של היהודים החסידים. מי שהוביל לשינוי בצורת הלבוש היה ר' נתן צבי פינקל, יוצרה של שיטת סלובודקה הדוגלת בערך של גדלות האדם בתנועת המוסר.
באותה תקופה היה מעמדם של בני הישיבות ירוד ביותר. השפעת הספרות המשכילית שהייתה אז בשיאה סחפה המונים ואילו בני הישיבה נתפסו כעניים, בטלנים ומוזנחים.
מתוך רצון לשוות למעמד בני הישיבה ערך נוסף וכן להגביר את חשיבותם בעיני עצמם הורה ר' נתן צבי פינקל לתלמידיו להופיע בלבוש מודרני: תלמידי הישיבה נהגו ללכת בדומה ללבוש הסטודנטים באותה תקופה שכלל כובעים וחליפות. צורת לבוש זו עברה לכלל הציבור הליטאי.

מקטורן מודרני​

ערך מורחב – ז'קט
הזרם הליטאי, הפתוח יותר לשינויים מאשר הזרם החסידי, החליף את הרעקל המזרח אירופי במקטורן מודרני בצבע כהה, וכך נוהג בעקבותיו גם הזרם הספרדי. פרט לליטאים ולספרדים לובשת את המקטורן המודרני גם קבוצה חסידית אחת, חסידות חב"ד[8].
זהו פריט לבוש מערבי שאינו מיוחד למגזר החרדי.

מגבעת קנייטש​

ערך מורחב – מגבעת קנייטש
מגבעת הקנייטש היא למעשה כובע פדורה שחור המתאפיין בקמט אחד מרכזי לכל אורכה של הכיפה. בקדמתה של כיפת הכובע (במקום אחיזת הכובע) ישנם גם עוד שני קמטים קטנים יותר. הכובע מיוצר כאשר כל התיתורה המקיפה אותו מוטה כלפי מעלה בדומה לקאפעלוש. לרוב בעת הלבישה מקפלים את חלקה הקדמי של התיתורה כלפי מטה ומכאן נובע שמו של הכובע קנייטש שמשמעותו ביידיש קמט.

פראק​

ערך מורחב – פראק
פראק (נהגה: frak), (המילה קשורה למילה גרמנית Frock) הוא לבוש הדומה לרעקל, מעיל ארוך שחור המגיע עד הברך. בשונה מהרעקל יש לו שסע ארוך מאחור ושני כפתורים בתחילת השסע. לובשים אותו בימות החול נכבדי הליטאים, כגון ראשי ישיבות, ר"מים, דיינים ורבנים חשובים. ישנם ישיבות בהם מקובל שחתן ביום חתונתו לובש פראק, כמו כן בקרב משפחות רבות גברים נשואים לובשים פראק בחגים ובאירועים חגיגיים.

הומבורג​

ערך מורחב – הומבורג
כובע הוֹמבוּרג דומה מאוד לכובע הקאפעלוש, אלא שיש קמט במרכזו. להבדיל מהקנייטש, התיתורה שלו עגולה וקצוותיה מעוגלות כלפי מעלה לכל היקפה. חובשים אותו נכבדי הציבור הליטאי והספרדי. שמו מגיע משם העיר הומבורג, שבה יוצר כובע זה.

מכנסיים ארוכים​

ליטאים וספרדים לובשים מכנסיים כהים ארוכים במשך כל השבוע, לרבות שבתות וחגים. כך נוהגים גם חסידים רבים, למעט במקרים שיפורטו להלן.

שונות וייחודיות בתנועת החסידות​

מכנסי חצי​

ערך מורחב – אברקיים
מכנסי חצי (מכונים בעברית לעיתים גם "אברקיים") הם מכנסיים המסתיימים מתחת לברך, שם הם נסגרים סביב הרגל, ואת יתרת הרגל מכסים גרביים (ראו תמונה). אלו היו המכנסיים המקובלים לגברים באירופה במאות ה-19 וה-20. במגזר החרדי מקובלים מכנסי חצי בזרם החסידי, עם גרביים שחורים בימי חול וגרביים לבנים בשבת.
בחסידויות שונות הצטמצם השימוש במכנסי חצי בימות השבוע לטובת מכנסיים ארוכים מודרניים. אולם רוב ניכר של אנשי חסידויות הונגריה וגליציה כגון; סטמאר, ויז'ניץ, צאנז, באבוב ואחרות, לובשים מכנסי חצי עם גרביים לבנים בשבתות וחגים בחסידות בעלזא גורבים גרביים שחורים גם בשבתות, אולם בחגים גם שם נהוג לגרוב גרביים לבנים עם מכנסי חצי. בחסידות תולדות אהרן לבוש מכנסי החצי (גרביים שחורים לרווקים, לבנים לנשואים) הוא חובה מגיל בר המצוה ומהווה חלק מתקנות הלבוש של החסידות.
אדמו"רי סאטמר, נדבורנא, בעלזא, באבוב ואחרים נוהגים ללכת עם מכנסי חצי וגרביים לבנים גם בימות השבוע.

הויזן אין די זאקן​

הויזן אין די זאקן (ביידיש: "מכנסיים בגרביים") הוא כינוי לאופן המיוחד שבו חסידי גור לובשים מכנסיהם הארוכים: קצוות המכנס מוכנסים לתוך הגרב באזור הקרסול, באופן שנוצר קיפול - המזכיר קיפול של מכנס צבאי - כ-15 ס"מ מעל הנעל. שיטה זו מכונה לעיתים "גרבי קוזאקים", מאחר שהסיבה ממנה נובעת שיטת לבוש זו, היא פשרה של חסידי האדמו"ר בעל "חידושי הרי"ם" מגור עם ממשלת פולין בתקופת גזירת הלבוש, להסיר את מכנסי החצי והשטריימל לטובת לבוש הקוזאקים שהיה מורכב מספאדיק "גרבי קוזאקים" וזקן, כשאת פיאותיהם החלו הם להסתיר מתחת לכיפה.

סירטוק​

סירטוק הוא מעיל עליון המשמש את חסידי חב"ד הנשואים בשבתות ובחגים. רבים משלוחי חב"ד, רבנים ועוד נוהגים ללובשו גם בימות החול. הסירטוק דומה במאפייניו לפראק, אולם הוא מעט קצר יותר ומגיע עד הברך. הוא עשוי בדרך כלל מצמר ולעיתים ממשי. הסירטוק מכונה בחב"ד לפעמים "קפוטה" אך אין זו קפוטה.
הסירטוק נסגר כאשר צד ימין על צד שמאל, מסיבות הלכתיות וקבליות[9]. אחד מצדדי החיתוך האחורי שלו הוא עגול, ובחלק האחורי ישנם שני כפתורים.

פרטי לבוש נוספים​

כיפה​

ערך מורחב – כיפה (יהדות)
אף על פי שחבישת הכיפה אינה חובה לדעת רוב הפוסקים, הפוסקים הראשונים ציוו על חבישת כיפה בעת תפילה או שהייה בבית הכנסת ואילו הפוסקים האחרונים החמירו, וקבעו כי אין ללכת יותר מארבע אמות ללא כיפה. יש מהם שקבעו כי יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם (=של הגויים) לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש.
חרדים חובשים על פי רוב כיפה שחורה. חסידי גור חובשים כיפת בד קמורה וגבוהה יותר מהכיפה הרגילה.
חסידי ברסלב, וכן חלק מהחסידים הנמנים עם החצרות הירושלמיות, חובשים כיפה גדולה לבנה שבמרכזה פונפון, המכסה לרוב את כל הראש. כיפה כזו מכונה ירמולקה (ראו תמונה).
יש תת-קבוצות שחובשים כיפות שעליהן כיתוב מסוים. חסידי ברסלב מפלג הננחים חובשים ירמולקה גדולה לבנה שעליה הכיתוב "נ נח נחמ נחמן מאומן", ואנשי הזרם המשיחיסטי בחב"ד חובשים בחלקם כיפה שחורה שעליה רקום הכיתוב "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". כמן כן, ילדים מכל גוני הציבור החרדי חובשים כיפה עם כיתוב, ציור או דוגמה רקומה.

חולצה לבנה​

החולצה הלבנה מהווה חלק בלתי נפרד מהלבוש החרדי. גברים וילדים מגיל בר מצווה לובשים חולצה לבנה מכופתרת כל יום וילדים מתחת לגיל בר מצוה לובשים אותה בשבת. ישנם מספר חברות חרדיות המייצרות במיוחד חולצות לבנות לציבור החרדי, ומותאמות עבורו. למשל, השרוול יותר רחב במקום שבו מניחים תפילין, יש חולצות שסוגרים את הכפתורים ימין על שמאל לשיטת החסידים, יש חולצות עם צווארון יותר ארוך על מנת לא להתנגש בזקן, ועוד.

נעליים ועניבות​

• נעליים: חלק מהחסידים מקפידים לנעול נעליים שטוחות, ללא שרוכים. בחסידות סקווירא נהוג ללבוש בשבתות מגפיים, גם האדמו"רים מסערט ויז'ניץ, והרב מנחם מנדל מויז'ניץ נהגו ללכת בימות החול עם מגפיים.
• שיער הראש והפיאות: בקרב הליטאים מקובל להסתפר קצר, ולהסתיר את הפיאות מאחורי האוזן. בכך הם נבדלים מהחסידים, המקפידים לגלח את שיער הקרקפת, ורובם נותנים לפיאותיהם להשתלשל בחופשיות לצידי הראש, ובחסידות חב"ד מגדלים פאות קצרות אך לא מוסתרות מאחורי האוזן.
• עניבה: להבדיל מליטאים וספרדים, רוב החסידים אינם נוהגים לענוב עניבה (למעט הרבי מליובאוויטש, אדמו"רי בית רוז'ין, האדמו"ר מקארלין וחלק מחסידיו).

מגפיים​

בחסידות סקווירא נהוג ללבוש בשבתות מגפיים מבריקים, גם האדמו"רים מסערט ויז'ניץ, והרב מנחם מנדל מויז'ניץ נהגו ללכת בימות החול עם מגפיים.

[th]

הצגה​

​

גלריית תמונות​

[/th]​

בגדי הנשים​

כיסוי ראש​

נשים נשואות מקפידות על כיסוי ראש. בקרב ליטאים וכן חסידויות כמו חב"ד, גור ועוד, מקובל לחבוש פאה נכרית ללא כיסוי נוסף. בחלק מהחוגים האחרים, בעיקר חסידיים, חובשות נשים מטפחת או כובע, לרוב מעל פאה. בחלק מהקהילות, בעיקר חסידויות הונגריות, מגלחות הנשים את שיער ראשן אחר החתונה. בקרב חרדים ספרדים הולכות נשים רבות עם מטפחת או כובע, בהתאם לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, אך ישנן גם נשים החובשות פאה בהתאם לפסק ההלכה של הרב שלום משאש ורבנים אחרים. אצל חלק מהחסידויות, כמו סאטמר, שמות הנשים מטפחת מעל הפאה.

חצאית​

נשים חרדיות מקפידות ללבוש חצאית שמכסה את הברכיים ורבות אף מקפידות על חצאית ארוכה יותר-עד חצי הרגל-כפסיקתו ההלכתית של רבי שמואל הלוי וואזנר.
חלק מהנשים הספרדיות מקפידות ללבוש חצאית עד לקרסול.

גרביים​

נשים חרדיות לובשות גרביים עד לברכיים. לרוב הן בצבעי: רגל/ שחור/ אפור.
לרוב, בנות הסמינרים נדרשות ללבוש גרבי רגל לסמינר.
הגרביים לנשים חסידיות צריכות להיות חומות כהות מספיק שלא ייראו כרגל ממש אמנם גרביים שחורות נחשבות למודרניות יותר. חסידות סאטמר הולכות עם פס שחור באמצע הגרב שיראו בבירור שזה לא חלק מהרגל.

כת השאלים​

ישנה קבוצת נשים שהולכות עם לבוש שונה לגמרי והן מכונות נשות השאלים

 

[וישמחו בי חברי]

שמעתי פעם בשם ר' איצ'ע מאיר האדמו"ר מתורת חכם, שיש ד' לבושים.
1. חולצה, 2. מכנסים, 3. גרבים, ונעלים.
שהם מרומזים כנגד ד' אותיות דשם הוי"ה.
ומנהג העולם, להכניס את החולצה למכנסים, ואת הגרבים לנעלים.
וא"כ יוצא שהי'ה', מחוברים, וו' ה' מחוברים.
אבל עדיין יש פירוד בין ה"יק" ובין ה"וק".
וכשעושים "הויזן אין די זאקן", מחברים את ה"יק" ב"וק".

 

[חסיד המתחסד]

רבי דוד מלעלוב

ר' דוד מלעלוב

כמדומה שזה היה ר' אלעזר מנדל מלעלוב ולא ר' דוד.

 

[למאן]

יש שמסיבות נוחות או שיקולי גידור הקהילה מנהיגים לבוש מסוים
ואז בשביל לשמר את זה ממציאים את המשפט "שלא שינו"
כך שמעתי מהרה"ג ר"ש רוזנברג ביחס לקהילה פולנית מסוימת שהיו הולכים בה עם קסקטים עד המלחמה ולאחריה שינו לעגול ואמרו כנ"ל

זה לא ממציאים "לא שינו" ברגע שזה מה שמקובל ממילא יש לא שינו.
מה נראה לך שבמצרים היה ללבוש איזה שהוא "ענינים" מיוחדים-זה מה שהלכו ולא שינו בעקבות המצריים.
כך גם בשיקולי גידור קהילה זה בשביל אותה סיבה שלא להדמות לרחוב שזה כל העניין שלא שינו.