שמעתי מרב חסידי חשוב שגדל והתחנך ביישוב חרדי במרכז הארץ, שם גם נישא וגידל את ילדיו,
לימים הציעו לו לכהן כרב ביישוב חרדי מורחק בפריפריה,
אך אופי אנשי המקום היה שונה מאד מחינוך שהוא קיבל ואשר בו גם חינך את ילדיו,
ובתי החינוך באיזור לא התאימו כלל לאופי וסגנון ביתו וילדיו,
כמו כן כל משפחתו המורחבת מכל הצדדים גרו במרכז רחוק מאד מאותו יישוב.
לאחר התייעצות עם מורו ורבו - אחד מצדיקי הדור האחרון זצ"ל - הורה לו לקבל את הצעת הרבנות,
ולהשאיר את ילדיו ללמוד בבתי החינוך בהם למדו במרכז, ויישנו במשך השבוע אצל בני משפחתם, ורק לקראת שבת יסעו לביתם החדש ביישוב הרחוק.
במקביל הורה לו לעשות רישיון נהיגה ולקנות רכב - למרות שאותו צדיק הנהיג עדתו בסגירות ופרישות מכל דבר שיכול לגרום לאדם להפתח קצת למושגי העולם, ובדר"כ לא ראה בעין יפה שאברך בן תורה ינהג ברכב - כדי שהן הוא והן ב"ב וילדיו לא יצטרכו להשתמש בתחבורה הציבורית.
וכך אכן נהג בכל השנים שכיהן שם ברבנות - ביום שישי בבוקר נסע למרכז לאסוף את ילדיו, וביום ראשון בבוקר הסיע אותם שוב.
לימים הציעו לו הצעת רבנות חדשה באחת הקהילות שתחת הנהגתו של אותו צדיק, שמקום משכנה בעיר חרדית במרכז הארץ.
ואותו צדיק התנה את הסכמתו ואישורו למינוי בהתחייבות מצד הרב שלא לנהוג יותר ברכב.
כל עוד גר ביישוב הרחוק, והוא ומשפחתו היו צריכים להתנייד בתכיפות, והשקפת עולמם וסגנון לבושם של הנוסעים בתחבורה הציבורית המובילה לאותו יישוב וממנה היה רחוק מאד מהחינוך השמור שקיבלו ילדיו, היה עדיף שינהג ברכב מאשר יזדקקו לתחבורה זו.
אך כעת שעבר לעיר חרדית וקרובה יותר שוב אין הסיבה קיימת.
והוסיף ואמר לו עוד, אילו לא היית מתמנה לרב הקהילה, אלא רק עובר לגור בעיר זו ונמנה על קהילה זו כאחד האדם, לא הייתי מתערב ומורה לך מעצמי - מבלי שאשאל - להפסיק לנהוג, אך כיון שהנך מתמנה לרב הקהילה, ורב אמור לשמש דוגמא ומופת לבני הקהילה איך להתנהג, ואם תמשיך לנהוג ברכב, זה עלול לגרום לבני הקהילה הוראת היתר לנהוג ברכב אף שלא לצורך גדול.