מדור מאמרים

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' למעבר לחלק ג' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ד' ~ ליל הסדר (א) מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן כד] צריך ליקח לד' כוסות דווקא יין ש'ערב עליו", [וכמבואר ברמב"ם פ"ז מהלכות חמץ ומצה ה"ט], וכל אחד ישתדל לברר קודם הפסח מהו היין הערב עליו ביותר שייהנה ממנו. כה] הגברים ישתו לכתחילה יין ולא מיץ ענבים, [היות שמיץ ענבים אינו משכר, ולדעת כמה פוסקים מצווה מן המובחר לשתות לד' כוסות יין המשכר המביא לידי שמחה, ועוד, שמיץ ענבים הוא מפוסטר, ועי' לקמן החששות במפוסטר], אמנם מי שאין ערב עליו שום יין אלא מיץ ענבים בלבד, ישתה מיץ ענבים ולא ידחוק עצמו לשתות יין כשאין היין ערב עליי, שמעיקר מצוות ד' כוסות שתהא השתיה ערבה עליו, [ומצוי לפעמים שבכוס ראשון ושני היין ערב עליו, אך בכוס שלישי...

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ג' ~ מכירת חמץ מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן יז] ראוי לשלם לרב המוכר במכירת חמץ, מפני שאם הרב יהא רק שליח בעלמא, אסור לסמוך עליו בדאורייתא, ומכירת חמץ יסודה להציל איסור דאורייתא, [ואף שמהתורה מספיק בביטול, אבל אינו מתכוון לבטל מה שמוכר וכמבואר בסידור הגרש"ז], וע"כ כדי שיוכל לסמוך על הרב שיעשה שליחותו במכירה שהיא דאורייתא, צריך לשלם לו ולשוכרו לפועל, ובפועל סומכים עליו גם בדאורייתא[א]. יח] יכול למכור החמץ גם על ידי שליחת מכתב מינוי לרב, ובשעת הדחק מועיל אפילו כשמינה את הרב לשליח בטלפון[ב]. יט] ראוי שלא למכור חמצו לשני רבנים המוכרים בשני בתי דינים שונים, שכיון שכל הבתי דינים מוכרים החמץ בע״פ בשעה חמישית, ואי אפשר לנו לידע...

הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק א' ~ בדיקת חמץ מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן א] ראוי להודיע ולפרסם לתושבי אמריקה הנמצאים בחג הפסח בארץ ישראל [וכן לתושבי שאר מדינות שהזמן שם מאוחר מהזמן בארץ ישראל], שלדעת הרבה פוסקים איסור בל ייראה תלוי במקום שהבעלים נמצאים ולא במקום החמץ, ולכן משעת חצות בערב פסח בארץ ישראל כבר עוברים על חמצם שבאמריקה – אע"פ ששם עדיין לא הגיע זמן חצות. ולכן חייבים הם למכור בארץ ישראל את חמצם שבאמריקה כדי שהמכירה תחול לפי זמן חצות שבא"י, ויודיעו לבני ביתם באמריקה שלא יחזיקו חמץ בבית משעת חצות בא"י. ובמוצאי החג בשטר מכירה שלנו [דעדה החרדית], מפורש שנמצא בארץ ישראל ויש לו חמץ בשאר מדינות שעדיין נמשך שם חג הפסח, אין נקנה חמצו מהגוי אלא רק לאחר הזמן שיוצא הפסח בזמן המדינה...

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' למעבר לחלק ג' למעבר לחלק ד' למעבר לחלק ה' למעבר לחלק ו' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז' ~ חול המועד, מוצאי פסח מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן נט] לדעת הגר"א יש קיום מצווה בכל אכילת מצה בכל ימי הפסח[א], ונראה שמצוותו לאכול בכל יום כיון שנאמר 'שבעת ימים', וכעין לולב במקדש שנאמר בו שבעת ימים ומצוותו בכל יום, ואם לא אכל מצה יום אחד לא קיים המצוה של אותו היום, (עי' תשוה"נ ח"ו סי' קי"ג), ועל כן ראוי לאכול כל יום כזית מצה בתוך שלש דקות ויאמר הנני מקיים מ"ע דשבעת ימים תאכלו מצות. ואם שמחתו ביין, ישתה כל יום יין. ס] מלאכת חול המועד הוא מן הדברים העמומים וקשה לקבוע בזה הדינים, ולא התירו מלאכה בחול המועד כשמכוון מעיקרא לעשות את המלאכה במועד דווקא, וצריך ללמוד היטב...

ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמרים לכל בני ישראל לדרתם (שמות פרק יב פסוק מב) במשנה במסכת פסחים (דף צט ע"ב) שנינו: ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין. ובגמרא (שם דף קט ע"ב) הקשו, היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה, והתניא, לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי. ומתרץ רב נחמן: אמר קרא 'ליל שמרים' - ליל המשומר ובא מן המזיקין . ובהמשך דבריהם (שם דף קי ע"ב) אמרו: כללא דמילתא כל דקפיד, קפדי בהדיה, ודלא קפיד, לא קפדי בהדיה. ומיהו למיחש מיבעי. ופירש רשב"ם (שם): כל דקפיד – יותר מדאי קפדי בהדיה השדים להזיקו, ודלא קפיד כל כך לא קפדי בהדיה להזיקו, ומיהו למיחש מיבעי אפילו מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדיה, דאי תימא דלא קפדי בהדיה כלל, אם כן זוגות למה נזכרו בגמרא, כך היה להם לחכמים לומר לא יזהר אדם...

ברש"י (בראשית מ"ו א') הביא בשם המדרש "חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם". ובמהרי"ק (שורש ל') פסק שאין אדם חייב בכבוד אבי אביו, והרמ"א הביא שיטת המהרי"ק וכתב דלא נראה, והוכיח מהמדרש הנ"ל, וכן הקשו עליו הט"ז והדרכי משה שתמוה שנעלם מהמהרי"ק רש"י בשם המדרש הנ"ל שמפורש בדבריו שיש חיוב לכבוד אבי אביו. והנה במקור הדין דחייב אדם בכבוד זקנו כ' החרדים (פרק י"ב אות ג'-י') דכיון דבני בנים הרי הן כבנים חייב לכבדו כאביו. וכן כתב בב"ח (סימן ר"מ) והוסיף א. דהרי זקנו נקרא אביו בתורה כמו שאמר ה' ליעקב (בראשית כ"ח י"ג) "אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק" וגו' הרי דאף אבי אביו נקרא אביו. ב. דבקידושין (ל' ע"א) מבואר דאבי אביו חייב ללמדו תורה וילפינן מקרא (דברים ד' ט') ד"והודעתם לבניך ולבני בניך" ואיך נאמר דהוא נחשב לו לבן...

מצינו בדברי חז"ל [ב"ר טז, ד] מושג הנקרא: 'תורת ארץ ישראל', דהיינו שיש לימוד והוראות מיוחדות השייכות דווקא בארץ ישראל. ולכאורה ההבדל שמצאנו בתורה בין ארץ ישראל לחו"ל, שייך רק בחלק המצוות המעשיות, שבזה ישנם מצוות התלויות בארץ שאין מקיימים אותן בחו"ל. אבל נראה לברר בעזרת השם בסדרת מאמרים, שאין זה רק חילוק במעשה אותם המצוות, אלא הוא חילוק מהותי ויסודי הנוגע לתפיסת כל התורה והמצוות, שבחו"ל הוא באופן אחד, ואילו בארץ ישראל הוא שונה בתכלית. ויוצא מזה גם נ"מ לדינא בכוונת המצוות. 'עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך'. 'משפט אלוקי הארץ' בספר מלכים [ב', פרק יז] מסופר שכאשר עם ישראל חטאו הגלה אותם מלך אשור לארצו, והושיב בארץ ישראל את הכותים ועוד גויים, ונאמר שם: 'ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות ויהיו הרגים בהם. ויאמרו למלך...

פתיחה נאמר בתורה (ויקרא י"ט כ"ז): "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך", הקפה זו פירושה שלא לגלח את הראש בצורה שיהיה ניתן להקיפו בעיגול ללא הפסקת שערות. דהיינו, סוף הראש הוא סוף צמיחת השערות שבמצח, וסוף צמיחת השערות שמאחורי האוזניים, וסוף צמיחת השערות שבאחורי הקודקוד (משם ולמטה הוא כבר שיער העורף ולא שיער הראש), ונמצא שכל צמיחת השערות הם כעיגול סביב הראש חוץ מן הצדעיים (צדדי הראש) שיורדים מכאן ומכאן ומעכבים את העיגול (שהצדעיים מכלל הראש הן, שהרי קטן שאין לו זקן צדעיו מלאים שיער כמו הראש), ולכך קרא הכתוב להשחתה זו הקפה[1]. רבים מן הראשונים כתבו שטעם איסור זה הוא משום שכך מנהג עובדי עבודה זרה, והזהירה התורה שלא נתדמה להם[2], אולם יש שהשיגו וכתבו שאין לנו לבקש טעם למצוות, כי מצוות מלך הם עלינו אף אם לא נדע טעמן[3]. על סוגייה זו של...