תפילה עם שם החולה

[בנחת נשמעון]

ידוע הגמ' שאין צריכין להזכיר את שם החולה. והגמ' לומדת את זה מתפילת משה על מרים "קל נא רפא נא לה".
ויש לעיין, למה נוהגים כן להתפלל עם שם החולה ושם אמו.

 

[שלום הלוי]

מגן אברהם סימן קיט ס"ק א: "המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו (ברכות דף ל"ד) וה"מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו (מהרי"ל)".
ואכן בפני החולה אה"נ שאי"צ להזכיר שמו. ואין מנהג בדבר כזה שלא קורה באופן קבוע.

 

[שלום הלוי]

מרומי שדה, ברכות שם: "
שם. כל המבקש רחמים על חבירו אינו צריך להזכיר שמו. נראה דמיירי בעומד אצלו או עסוק בו. וכמו בהא דמרים, שהיה אהרן מדבר עם משה אדותה. אבל בלא זה ודאי ההכרח להזכיר שם החולה:

 

[שלום הלוי]

ציטוט מ"דף על דף" בברכות שם:
בגמ': כל המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו וכו'.

כתב הפרי חדש לאו"ח (סי' קיט סק"א) דלישנא דאין צריך משמע שאם ירצה להזכיר מזכיר, ומביא שם את דברי הזוה"ק (פ' וישלח) דבתפלה בעי לפרשא מלה כדקא יאות ע"כ. וכ"כ בפסקי הריא"ז על ברכות כאן ע"ש.

וי"ל לפי"ז, דהנה בדגל מחנה אפרים (פר' בהעלתך) כותב: וצריך להבין, לכאורה הא צריך להזכיר שם החולה ושם אמו, וכתב ליישב: וי"ל בזה שיש רמז לזה בדבריו אלו, כי רפא נא בגי' מרים יוכבד עכ"ל. ולכאורה דבריו פלא, דהרי אדרבה, מפסוק זה מוכיחה הגמ' דא"צ להזכיר השם, ואיך רומז כאן השם דוקא ומקשה כהנ"ל וצ"ע.

ולפי הריא"ז והפר"ח הנ"ל א"ש, דכדי לצאת ידי חובת כל הדעות הזכיר השם ברמז וכנ"ל, אך בספר הפרדס לרש"י (סי' רפז) וכן בילקוט ראובני (פר' וירא) בשם ספר סודי רזא נראה דהוא קפידא ממש שלא להזכיר השם וא"כ צ"ע דברי הדגל מחנה אפרים הנ"ל.

ובמגיד תעלומה כתב כאן: א"צ להזכיר וכו': זה אינו מובן, וכי ס"ד שלא להזכיר כלל שם מי שמתפללין עליו, ואם הוא להיות הש"י יודע תעלומות לב. אם כן אין מן הצורך להתפלל בפה רק במחשבה, והרי תמצא העמלקי לבש לבושי הכנעני בכדי שלא יהיו יודעין ישראל איך להתפלל עד שהוצרכו להתפלל אם נתן תתן את העם הזה.

והנה ראיתי לאחד קדוש (הרב הק' מו"ה אפרים מ"כ בסדילקוב) מדבר בספרו דג"ל מחנ"ה אפרי"ם שעכ"פ נרמז בזה שמה דמרי"ם בת יוכב"ד רפ"א נ"א בגי' מרי"ם יוכב"ד ממילא נשמע לנו, שעכ"פ כשאין מזכירין השם בפירוש בכדי שלא יהי' איזה קטרוג, עכ"ז יש לרמז השם לפני היודע תעלומות. ובזה ידוקדק לך מה דסיימו בגמ' ללא צורך ול"א קמדכ"ר שמ"ה דמרי"ם, ולפי הנ"ל יתכן דה"ק, ולא קמדכר שמה דמרים בפירוש רק בגימ' נזכר שמה ושם אמה עכד"ק.

במג"א (סי' קיט) הביא בשם המהרי"ל, דדוקא בפניו של החולה אין להזכיר אבל שלא בפניו כן רשאי ע"ש שהביא ראיה ממרים ומשה, שמשה התפלל בפניה של מרים ע"ש. אכן ראה בקובץ כרם שלמה (שנה א קו' ז עמ' לט - מ) שדן דכיון שהיתה מרים בנידוי (וכמש"כ באור החיים הק' ועי' מוע"ק (טז ע"א) דנראה שהיה שם נזיפה ולא נידוי) א"כ לא יכל משה לעמוד בד' אמות שלה וא"כ לא היה זה בפני' ע"ש.

ובספר מאור ישראל כאן כתב: לכאורה יש להעיר ממ"ש (תענית כה ע"א) א"ל מה שמך, א"ל איכו, אמר, איכו נמטי כשורך. הרי שהוצרך להזכיר שמה. וי"ל ע"פ מ"ש הרה"ג מהר"א הכהן בספר אזור אליהו (סי' קכז), שהטעם שאין להזכיר שם החולה בתפלה, כדי שלא יקטרג השטן ע"י שמו של החולה, כענין בכסה ליום חגינו. (והובא בספר רוח חיים פלאג'י סי' תקסט ס"ק א) ע"ש. ולפ"ז י"ל דה"מ לגבי חולה דאיתרע מזליה, משא"כ בעלמא יותר טוב להזכיר שמו ע"כ.

בספר מנהג ישראל תורה (או"ח סי' קיט) כותב: והמנהג כשמתפללים על חולה שמזכירין אותו בשם אמו, וכן המנהג בכתיבת פדיון נפש שקורין קוויט"ל שכותבין שם האם, ויש מקור ע"ז בדברי חז"ל במסכת שבת (דף סו ע"ב), אמר אביי אמרה לי אם כל מנייני בשמא דאימא, עי' פרש"י שם פי' דכל לחישות מזכירין בשמא דאימא פלוני בן פלונית, וכן איתא בזוה"ק פ' לך (דף פד ע"א) והושיעה לבן אמתך וכי לא הוי ברי' דישי איהו עד דאיהו אמר בשמי' דאמי' לאדכרתא בעי למהך במלה דאיהו ודאי ועל דא אדכר לאמי' ולא לאבוי ע"כ.

והנה בפנים יפות סוף פרשת בהעלותך כתב בזה"ל כבר אמרו חז"ל שכל הלחשים והתפלות וקיום בריאת הגוף הוא בשם אמו, ותפלות עליות נשמה בשם אביו ומציין להגמ' דשבת הנ"ל, ועיין בספר דברי תורה (מהדורא ב אות ד) שתמה דסיום דבריו דתפילות עליות נשמה בשם אביו לא נמצא בדברי חז"ל, אך כתב דהפנים יפות דפשיטא ליה כן ודאי קיבל כן מרבו הגה"ק איש אלקים רבינו מהר"ר דובער המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, ומבאר שם ענין זה טעם הדבר לחלק בין תפלות וקיום בריאת הגוף בין תפלות עליות נשמה, דהתפלות בעד החולה שהוא פק"נ בחיי עוה"ז חוששין למיעוטא משא"כ בהיותו בעולם העליון גם התפלות בעדו שפיר אזלינן בתר רובא עי"ש.

ובשו"ת תורה לשמה (סימן שצט) כתב טעם לזה, משום דעל הרוב ימצא על האיש קטרוגים יותר מן האשה, דהרי האשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא ופטורה ממצות ת"ת והאיש לא פלט מעון ביטול תורה כמ"ש חז"ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, ועוד דהאשה מוצלת מעון הקרי, על כן קטרוגים על האשה על הרוב הם מועטים משל האיש ולכך יזכירו היכא דבעי רחמים שם האם, ובמקור חסד על ספר חסידים (סימן רמב) כתב טעם אחר, דאיתא ברמב"ן (ר"פ תזריע) שהאם נותנת החומר והאב הצורה, לכן כשמתפללין על בריאות הגוף מזכירין שם האם וכשמתפללין על נשמת הנפטר מזכירין שם האב, (ועי' שו"ת זקן אהרן ח"א סימן יא, שו"ת אפרקסתא דעניא סימן כב, ושו"ת שם משמעון סימן כב).

אמנם יש בזה גם מנהגים אחרים, דבדברי תורה הנ"ל הביא דבמדינת אשכנז וגם בגליל העליון באונגארן מנהגם להיפך, כי בעד הנפטר מתפללים בשם אמו, וכשנותנים פדיון נפש בחיותם וצרכי פרנסתם כותבים שם אביהם, (אמנם כתב דמנהגיהם נראה כסותרים לדברי הגמ' והזוה"ק כנ"ל), ועיין בצוואת הגאון מהר"ם א"ש (הנדפס בספר זכרון יהודה) שכתב להזכיר שמו בשם אמו, וכן כתב הגאון שדי חמד בצוואתו, וכן הביא בספר משמרת שלום (מנהגי קאידינאוו מהדורא בתרא סימן י) שכן נדפס בסידור אור הישר הנדפס עם הנהגת הגה"ק מהרש"ח מקאידינאוו זצ"ל, אמנם במשמרת שלום עצמו שם מכריע דטוב להזכיר גם שניהם, שם האב וגם האם, בין על הנפטר ובין על החי עי"ש.

 

[שלמה ו.]

ויש לעיין, למה נוהגים כן להתפלל עם שם החולה ושם אמו.

אולי כי זה מוסיף לכוונה וגורם למתפלל על חבירו להתחבר יותר כשמזכיר את שמו. אבל משה רבינו לרום גדלותו לא היה צורך. ובאמת חז"ל למדו שהעיקר הכוונה ולא חייב להזכיר את השם אבל מי שמרגיש שהוא מתחבר יותר אז אדרבה.

 

[שלום הלוי]

אולי כי זה מוסיף לכוונה וגורם למתפלל על חבירו להתחבר יותר כשמזכיר את שמו.

כעין זה מצאתי בכתבי מלפני כמה שנים, וז"ל:
"

הזכרת שם חולה וכדומה עם שם אמו​

נ"ל פשוט שהעיקר שאומרים גם שם אם החולה, או אם המתפלל בעדו הוא רק מחמת שנחוש שאנו מדברים עם ה', שנדבר אליו כאיש אל רעהו, שאנו אומרים לה' על מי אנו מתפללים וכו', וזה מוסיף את האמונה בה' ודרך זה אפשר לפעול, אבל אי"ז העיקר, העיקר התפילה מעומק הלב בביטול גמור לה', והוא ודאי יודע את שם אם מי שמתפלל בעדו.

וראיה לזה, אם אני אומר משה בן מרים, יש עשרות או מאות אנשים בעם ישראל שנקראים כך, וא"ת שמזכירים שם האם לצורך זיהוי, איך יזהו אותו ע"פ שם זה, אלא נראה פשוט וברור שודאי הקב"ה יודע על מי אני מתפלל ושמו ושם אמו, אלא אומרים כך כדי שנרגיש את קרבת ה' שאנו מדברים אליו ומספרים לו בדיוק מי ומה וכו' וזה יוסיף אמונה והתפילה תהיה נכונה יותר אמתית יותר, וכמה שהתפילה יותר אמתית בודאי תתקבל יותר.

נפק"מ, בודאי שאיני אומר ח"ו לבטל מה שאמרו הראשונים להזכיר שם ושם האם, אלא בזמן שאין אדם זוכר את השם, או שקשה לו להכניס לראש הרבה שמות וכדומה, העיקר שיתפלל לה' ויאמר חבירי זה וזה צריך ישועה בזה, אנא ה' תעזור לו.

וכן נ"ל מטעם הנ"ל, שגם משפחה אפשר לומר, כיון שהטעם הוא לזהות לנו ולמקד אותנו ולחבר אותנו, ולא את ה' שיודע הכל, א"כ החיבור בדורות שלנו הוא ע"י משפחות. וכנ"ל לא לבטל דברי הראשונים רק כשלא זוכר או שקשה לו לזכור.

יעזור ה' שיתקבלו כל תפלתינו לרחמים ולרצון.

 

[שלמה ו.]

כעין זה מצאתי בכתבי מלפני כמה שנים, וז"ל:

ברוך שכיוונתי לדעת גדולים.