תמים תהיה עם ה' אלוקיך

[לב טוב]

בשו''ע יו''ד הל' מעונן ומכשף סי' קע''ט ד'

הביא הרמ''א מח' ראשונים אם מותר לאדם לעשות סימן כמו אליעזר עבד אברהם או יהונתן
וסיים הרמ''א וההולך בתום ובוטח בה' חסד יסובבנו.

מה כוונת הרמ''א במלים אלו
הוא לא כתב טוב להחמיר או ויש להחמיר או ראוי להחמיר וכדומה אלא כתב וההולך בתום ובוטח בה' חסד יסובבנו.

ומה חידש הרמ''א הרי זה ברור כמו שכתוב בפסוק והבוטח בה' חסד יסובבנו
ועל זה אין שום מח'

 

[מעיינות]

יתכן לומר דהרמ"א משמיענו ופוסק דהדין תלוי כל אדם לפי מידת בטחונו בה'.

 

[לב טוב]

יתכן לומר דהרמ"א משמיענו ופוסק דהדין תלוי כל אדם לפי מידת בטחונו בה'.

תירוץ מצד עצמו יפה מאוד!
אך כמדומני [לא בטוח ולא בדקתי] שאין דרכו של הרמ''א לעשות הכרעות כאלו בדברי הראשונים ללא מקור.
וגם קשה שאלו שהתירו ואלו שאסרו לא התייחסו למידת בטחונו של אדם כך שזה המצאה חדשה של הרמ''א לגבי הביאור במחלוקת הזאת
ומה זה שייך למחלוקת כאן