סדרת מאמרים תורת ארץ ישראל חלק ג'

במאמרים הקודמים הבאנו מה שנאמר במלכים [ב, פרק יז] על הכותים שכאשר באו לארץ לא ידעו את משפט אלוקי הארץ, והעניש אותם ה' ושלח בהם את האריות. והבאנו מדברי הרמב"ן בביאור ענין 'אלוקי הארץ' שפירושו שבשונה מכל הארצות שה' מנהיג אותם באמצעות מערכת כוכבים ומזלות, את ענייני ארץ ישראל השי"ת מנהיג בעצמו.

ונתבאר עומק הענין מדברי הרמב"ן שמהות הבחירה בארץ ישראל היא שתהיה מיוחדת לשמו יתברך, וענין שמו נתבאר בדברי הגר"א שרצון השי"ת להתגלות בעולמו, ולשם כך האציל הבורא יתברך אור אלוקי שיכול לחדור אל העולם לפי הכלים המוגבלים של העולם, וכך הוא יתברך יוכל להופיע בו.

אלא שכדי שיהיה לו גילוי כאן, יש מן הצורך במקום פרטי שרק בו השי"ת יופיע ולא בכל העולם, משום שאם יפעל בעצמו בכל מקום לא יהיה ניכר בבריאה. ולכן בחר השי"ת ארץ מיוחדת ששם תהיה הנהגה מיוחדת שלו, ולא ע"י שליחים, ומהשינוי בהנהגה בין המקומות יוכר ויובחן השי"ת בתוך העולם.

בית השם​

ונמצא לפי זה, שענין 'אלוקי הארץ' מורה על כך שהארץ היא שלו יתברך באופן מיוחד, שאמנם כל העולם שלו מצד מה שברא אותו, אבל ארץ ישראל מיוחדת אליו לבדו, מצד שהיא המקום המיוחד לשכינתו, וכמו שנאמר [במדבר לה, לד]: 'ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה'.

ולכן מצינו שארץ ישראל נקראת בית ה', כמו שאמרו חז"ל [מדרש תנחומא פרשת ראה, ח]: בחרתי הסתופף בבית אלהי - מהו הסתופף? רבי תנחום ברבי חנילאי ורב, חד אמר, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו יש לי פרקליטין וטרקלין בחוצה לארץ ואין לי אלא הסף בארץ ישראל, בחרתי הסתופף. וחד אמר, אפילו לא יהא לי לאכול בארץ ישראל אלא סיפוף של חרובין, בחרתי הסתופף. מבואר שארץ ישראל נקראת בית ה'. וכן מבואר בגמרא בחולין [צב, א], ע"ש. וזה משום שהארץ היא מקום משכנו יתברך.

'משפט - אלוקי הארץ'​

אחר שנתבאר מהו ענין 'אלוקי הארץ', יש לברר מה הפירוש 'משפט - אלוקי הארץ', שלכאורה לא מובן מה השייכות בין המשפט לאלוקי הארץ דווקא, והיה צריך לומר משפט אלוקי העולם, כי משפטי ה' הם בכל העולם?

והנה באמת מצד הפסוקים במלכים [שם] היה מקום לומר שבאמת אין מושג כזה 'משפט אלוקי הארץ', אלא המשפט הוא לה' אלוקי העולם, כי רק הגויים אמרו שהחטא היה מה ש'לא ידעו את משפט אלוקי הארץ', אבל הנביא עצמו מתאר את חטאם בלשון 'לא יראו את הוי"ה', וזה מדוקדק היטב בסדר הפסוקים שם, כמבואר למעיין.

אולם בדברי הראשונים מבואר שהוא ענין אמיתי, וכמ"ש הרמב"ן [ויקרא יח, כה]: וזהו שנאמר 'לא ידעו את משפט אלהי הארץ וגו', והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים, שלח בהם האריות הממיתים אותם.

וא"כ שוב צריך ביאור כנ"ל, מה השייכות של משפטי השי"ת לארץ דווקא?

'גוי' חייב במצוות?!​

והנה מבואר כאן שאפילו הגויים מחויבים ב'משפט אלוקי הארץ', ועי' בדברי הגר"א [אדרת אליהו דברים לב, ט]: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו - כי בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח ארץ ישראל לנחלה שלו ונתנה לישראל כמו שאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, לפי שהוא תחת השרים, אבל ארץ ישראל אין שום ממשלה לשבעים שרים עליה. ולפיכך אפילו הגוים הדרים בארץ ישראל צריכין לקיים כל המצוות, כמו שכתוב אצל הכותים ואת משפט אלהי הארץ וגו'. ועוד כתב כעי"ז בתחילת ספר דברים [אדרת אליהו דברים א, ו], ע"ש.

ומבואר בדברי הגר"א חידוש נפלא שהגויים מחויבים בשמירת כל המצוות בארץ, [ועי' מש"כ בזה בשיעורי הגרמ"ד סולובייצ'יק פרשת דברים].

אבל גם אם לא נאמר שמתחייבים בכל המצוות, מכל מקום הרי מבואר שגם הם מחויבים לדעת את משפט אלוקי הארץ, וכמו שנתבאר.

ודבר זה מחדד את השאלה, הרי התורה ניתנה לעם ישראל, והגויים לא נצטוו אלא בשבע מצוות שהם דברים שהדעת מחייבת אותם [כמו שכתב רב נסים גאון בהקדמתו לש"ס] אבל לא ניתנה להם התורה, א"כ מדוע שיתחייבו בשמירת התורה בארץ?

'ציונים'​

עוד מבואר בדברי הרמב"ן שכל המצוות הם בגדר 'משפט אלוקי הארץ', וכמו שכתב [בראשית כו, ה]: כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום.

וכן מבואר בפירוש רש"י [דברים יא, יח] שכתב עפ"י דברי חז"ל בספרי: ושמתם את דברי אלה - אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר הציבי לך ציונים. הרי שצריך פסוק ללמדנו שקיום המצוות נוהג אף בחו"ל, ואף אחר שנתחדש שנוהג בחו"ל מכל מקום אינו אלא כדי שלא ישכחו מאיתנו כאשר נחזור לארץ, אבל בעצם לא היו המצוות אמורות לנהוג בחו"ל כלל, אפילו לא מצוות שהם חובת הגוף, וכלשון הרמב"ן [ויקרא יח, כה]: כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'.

ובפשטות אינו מובן, שהרי המצוות הם האמצעי המביא לחיי העולם הבא, על ידי שהם מגבירות אצל האדם את כח הנשמה על פני הגוף, ומקדשות ומרוממות אותו, וכך מגיע אל השלמות, וא"כ מאי נ"מ באיזה מקום זה נעשה?

רואי פני המלך​

והנה, ראשית דבר, רואים מכל זה שישיבת ארץ ישראל מחייבת הנהגה אחרת.

וטעם הדבר, משום שהארץ היא המקום המיוחד לשכינתו יתברך, והיושב בארץ הוא כיושב בבית המלך, ולא הרי הנהגת היושב לפני המלך בארמונו, כהנהגת שאר בני אדם, כי כאשר נמצאים לפני המלך, התנהגות לא ראויה היא פגיעה בכבוד המלך.

וכדברי הרמב"ן [דרשה לראש השנה]: וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב"ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו אוי להם יותר מכל הבריות שהם עושין מלחמה ומכעיסין את המלך בפלטרין שלו.

ולכן אפילו גויים שלא קיבלו את התורה, בארץ הם מתחייבים לנהוג כפי כללי המקום, מכיון שנכנסו למקומו הפרטי של השי"ת, ושם מתחייבת הנהגה אחרת.

'הוי מקושטת בתכשיטיך'​

ועוד מתבארת כאן תפיסה חדשה בכל מהות ענין המצוות, שמבואר בדברי חז"ל [וכן בפסוקים רבים] שבעצם מקום קיום המצוות הוא רק בארץ, ואם לא שהיינו עתידים לחזור לארץ בסוף הגלות, לא היה טעם בקיום המצוות בחו"ל! והדבר צריך פירוש רב, אך נוכל לפתוח את הענין מתוך דברי חז"ל עצמם.

ספרי [פרשת עקב, מג]: 'ואבדתם מהרה, ושמתם את דברי אלה וגו' - אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה, אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך, שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצויינים במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. הוא שירמיהו אומר [ירמיה לא, כ] הציבי לך ציונים וגו' - אלו המצות שישראל מצויינים בהם.

נלמד את המשל; הקב"ה הוא המלך, כנסת ישראל היא האשה, ארץ ישראל זה ביתו וחו"ל בית אביה, המצוות הם התכשיטים שבהם מתקשטת כנסת ישראל לפני בעלה.

הבנה חדשה!! המצוות הן תכשיטי האשה לפני בעלה! ותכשיטים לא נועדו אלא שתמצא האשה חן בעיני בעלה, ולכן אינם שייכים אלא לפניו, ומשום כך המצוות לא שייכות אלא בארץ ישראל שאז אנו לפניו, משא"כ בחו"ל שאיננו לפניו, כי אינו שוכן אלא בארץ, וכמו שנתבאר.

ולפי זה, אמנם התחייבנו בקיום המצוות גם בחו"ל, אבל לא קרב זה אל זה! המצוות בחו"ל היו חשובות מאוד בשביל שלא ישתכחו מאיתנו, אבל זה לא הצורה המקורית שלהן. מקום קיום המצוות הוא רק בארץ, כי רק כאן הוא מקומו, וכל ענין המצוות הוא רק לפניו. ויתבאר עוד בעז"ה במאמרים הבאים.

זכות או תפקיד?​

מהאמור נלמד שישיבתנו בארץ אינה רק תוספת מעלה, ואף לא רק קיום מצוה, אלא היא נותנת לכל חיינו צורה אחרת, והיא המעמיד של כל הקשר בינינו ובין השי"ת, ועליה עומדת כל עבודתנו שכאן היא העבודה האמיתית לפני המלך.

חובה עלינו לברר היטב ענין זה, וככל שהבסיס יהיה מבואר ומיושב על הלב, תשתנה ממילא כל העבודה.