מידות ושיעורים שיעורי המצוות – שיטת החזון איש

[קדוש ישראל]

אצרף

 

[קדוש ישראל]

אצרף. המשך יבוא

 

[משיב כהלכה]

???
לגוש"ע, התקטנות הזיתים כתוב כבר ביש"ש וט"ז וכל הפוסקים, ואינו קשור להתקטנות הביצים
והוא כמעט מפורש בגמ' שבית הבליעה מחזיק כביצה ומחזיק ב' זיתים, וכ"כ הרבה ראשונים, וכ"כ המאירי
[ובספר החינוך כתב שכותבת הגסה הוא "פחות מכביצה ופחות מג' זיתים גם כן, שג' זיתים הן כביצה"]
ואין הוכחה ממציאות הארכיאולוגיות הנ"ל מכמה סיבות, והעיקר שמי יאמר שאלו הם זיתים בינוניים?

יש ראיות רבות שהכזית הוא בגודל של זית שלנו (5-7 גרם), ולא התקטנו הזיתים מעולם:

א. בזבחים (קח.) שואלת הגמרא בעיא ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו, ברור שאין אף ראש של יונה המתקרב לשליש או חצי ביצה.

ב. אמרו חז"ל (מכות טז:) אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה ואחד משום כזית נבילה, ברור כי עשרה נמלים כלל אינם מתקרבים לכחצי או שליש ביצה.

ג. במנחות (כו:) אמרה הגמרא רבי יהושע בן לוי סבר אין קומץ פחות משני זיתים ורבי יוחנן סבר יש קומץ פחות משני זיתים (כונתם אם כשר קומץ בפחות משני זיתים, ולא אם מחזיק הקומץ יותר משני זיתים), בקומץ שלנו נכנס בקושי כזית אחד של הגר"ח נאה.

ד. בשבת (עז.) אמרו חכמים דם שיש בו רביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית, מבדיקה שנעשתה מוכח שכשנקרש דם כרביעית נעשה הוא כגודל זית שלנו.

ה. בביצה (טז.) אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית, כמובן שלא יתכן ששמנונית שעל הסכין תגיע לכדי חצי או שליש ביצה.

ו. בכריתות (כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו (בדמו רש"י) כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, בלב עוף שלנו אין אפילו שיעור כזית שלנו, ובכבש יוצא פחות משיעור כזית של הגר"ח נאה.

והגר"מ אלחרר, רבה של שלומי, הביא בשיעורו ראיות נוספות לכך:

א. פסחים קט"ו: בלע מצה ומרור יחד, כרכן בסיב ובלען. אם לא מדובר בגודל של זית ממש, לא ניתן לבלוע אפילו מצה לבדה. ואיך יתכן לבלוע מצה ומרור יחד?

ב. חז"ל החמירו על הציבור לאכול עוד כזית מצה ומרור זכר להלל, ומשמע שאין זה אלא דבר מועט שאפשר לאכלו רק כ"זכר" ואין מניעה להוסיף עוד שתי כזיתות. אבל בכזיתות של היום מדובר בכמות עצומה.

ג. בתשובות הגאונים סימן רס"ח מובא: "וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה". מכאן למדים ששיעורין פירושו השערה. לא ביקשו שהאדם ימדוד, אלא ישער. והולכים לפי דעת הרואה, והשיעור הוא בזית בינוני. הנפח של זית בינוני שכיום הוא הזית הסורי, הוא 5-6 סמ"ק.

ד. רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) כתב: "תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים". ולכן שיערו בזיתים, שלא השתנו מאז ועד עתה.

ה. בספר החינוך מצוה כ"א כתב: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).

ו. בסדר ההגדה מובא שהמסדר חותך מהמצה כזית לכל אחד מהמסובים.

ז. יהודי תימן קראו לכזית מצה בליל הסדר "ליג'עה" (חתיכה). במרוקו "טרייף" (חתיכה). באשכנז "שטיקלה" (חתיכה). בג'רבה "טרייפה". בטריפולי "טרף" (אולי ע"ד הפסוק עלה זית טרף בפיה). בפרס "ייטיקי" (חתיכה). וכן הלאה.

ח. יש פוסקים שהבינו שצריך לבלוע שתי כזיתות בבת אחת (לאחר שלעס את שתיהן). איך זה יתכן, אם לא מדובר בכזית של 5 גרם?

ט. יש פוסקים שכתבו שצריך להגיע לאפיקומן כשהוא רעב. איך זה יתכן, אחר כל הכזיתות שכל אחד 27 גרם?

וכן אמר הרב מאזוז בדרשתו (נדפס בעלון "בית נאמן" פרשת אמור תשפ"ב):

"היום התברר שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ"ק, אבל לא 27 גרם.

"וזה אמרתי מלבי בתחילה, ואחר כך ראיתי שכמה ראשונים אומרים ככה (עיין בס‘ ה‘ נסי ח“ב חלק השו“ת סי‘ מ“ט). למה? כי חכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה כזית, על שיעור ביצה ראינו שדנו, אבל על כזית לא שאלו. והתוספות (בחולין דף ק“ג ע“ב ד“ה חלקו) הם הראשונים שאמרו כמה זה כזית, והוכיחו ממקומות אחרים שכזית זה חצי ביצה.

"ולמעשה אין מי שראה כזית בעולם שהוא חצי ביצה, תקח את הביצה הכי קטנה, ותקח את הזית הכי גדול זה לא יהיה חצי. אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים. ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.

"מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...

"איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!... הבן איש חי כותב (ש“א פרשת פינחס אות ב‘) שהזיתים מרים, ופשט הגמרא שהזיתים מרים, וגם רש“י פירש שהזית מר, בשבת דף נ‘ (ע“ב ד“ה לפצוע) רש“י אומר שפוצעים את הזיתים כי הם מרים, ושוברים אותם עם סלע או אבן כדי להפיג מעט את מרירותם. וכי זו הכוונה על האילן? ודאי שעל הפרי. אלא שהתוספות לא הכירו את הזית, ולכן חשבו שהזית מתוק.

"ולמה חשבו שהזית מתוק? למדתי את זה מדברי מורה אחד שהיה אצל הרב פינסון - רבי מאיר מימון ע“ה שנפטר לפני שנה בן 95. בנו של רבי שמעון מימון שהיה רב בגאבס, הוא היה נותן להם שיעורים בעברית, וכתב להם מה ההבדל בין פרי לירק? אם תאמר שפרי זה פרי עץ, וירק זה מה שגדל באדמה, זה לא נכון, כי יש פרי אדמה כמו אבטיח שנקרא פרי אדמה, א“כ מה זה פרי? אז הוא כתב להם ככה: כל דבר שנאכל כמות שהוא זה פרי, וכל דבר שאינו נאכל רק על ידי בישול או כבישה במלח וכדומה זה ירק (כמו גזר או לפת וכדומה), וכנראה זו הייתה החשיבה של התוספות שכיון שהזית זה פרי, (כמו שמוכח בברכות דף ל“ה ע“ב), אם כן הוא לא צריך לא מליחה ולא כבישה ולא שום דבר. הוא נאכל כמו שהוא. ומזה למדו התוספות שהזית הוא מתוק.

"ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש“י יודע שהזית הוא מר, ויתכן שקיבל את זה מרבותיו, או שהוא היה גר בצרפת במקומות שגדלו בהם זיתים. ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו. יש טוענים שמצאו זיתים שהיו בצפת לפני 2000 שנה בזמן החורבן, והגודל שלהם כמו זית הכי קטן שלנו, אבל זו גוזמא, אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ"ק".

ועוד אמר בדרשתו (נדפס בעלון בית נאמן פרשת בשלח תשע"ט):

"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.

והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו שישה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).

והנה החכם האשכנזי הזה כותב שאמנם אצלם באשכנז אין זיתים ואמרו להם שזה חצי ביצה, אבל הוא היה פעם בירושלים וראה שאפילו ששה זיתים אינם מגיעים לגודל כביצה. זו עדות שאין כמוה. וזה חוץ ממה שכתב ראבי"ה (ברכות סימן ק"ז:) וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאים בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. והנה הוא כותב מפורש שאנחנו לא בקיאים בשיעור הזה. וכי יש דבר יותר מזה?!

והנה החכם הזה כותב כאן: אני הייתי בירושלים בארץ ישראל, וראיתי זיתים ששישה מהם עוד לא מגיעים לכביצה. מישהו אמר לי שלעולם התוספות הכירו זיתים, אבל הבעיה שלא היו יודעים אם השיעור "כזית גדול או קטן". אבל אם יש בעיה כזאת, אז כשאמרו שהזית זה חצי ביצה הרי לא יודעים אם זה כביצה גדולה או קטנה, וא"כ לא עשינו כלום בזה, התוספות היו צריכים לומר כמה סמ"ק. אבל לא אמרו כלום רק דברים פשוטים.

תלמיד חכם אחד כתב ב'יתד המאיר' שזה ביאור פשטני מדי לומר שהתוספות לא הכירו את הזיתים. וא"כ מה הפרוש שלו? שיש סוג של זיתים מתוקים והתוספות מדברים עליהם. איפה מצאת את הזיתים האלה? בגן עדן? אולי בחלום... אבל גם אם נאמר כדבריו, הרי רוב הזיתים בעולם כולם מרים, וא"כ למה התוספות נדחקים לפרש שהגמרא שאמרה יהיו מזונותי מרורים כזית הכוונה כמו העץ ולא הפרי? שיאמרו שהגמרא מדברת על הזית כפשוטו, והכונה על הזיתים המרים. אלא מוכרח שהתוספות לא הכירו את הזיתים... כ"כ פשוט הדבר הזה. למה להתעקש?!

ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית, והרי בדרך כלל דברים שמחדשים בצרפת מגיעים לספרד, כי הספרדים תמיד היו שומעים מה שכתבו התוספות, וא"כ למה לא נמצא אף אחד מחכמי הספרדים, לא הרמב"ן ולא הרשב"א ולא הריטב"א וגם לא הרמב"ם, שיכתבו כמה גודל של הזית. ולא רק זה, אלא הפרי חדש (סימן תפ"ו) כותב שלדעת הרמב"ם הביצה יותר משלש זיתים. וכ"כ הגר"א שם. ואמנם האריכו להכריע בין התוספות ובין הרמב"ם, אבל עכ"פ זו דעת הרמב"ם.

והגר"א בביאורו על משלי (כב, ט) כתב ששיעור כזית הוא שלש עשיריות של ביצה. הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה, והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה. איך יתכן שחכמי ספרד כל אחד כותב שיעור אחר? אלא שהם הכירו את הזית, ואחד לקח זית הכי גדול וראה שזה שליש ביצה, ואחד לקח זית קצת יותר קטן וראה שזה רבע ביצה, ואחד לקח כזית קטן מאד וראה שזה שתות ביצה (כמו שראה אותו החכם בירושלים).

אבל אף אחד לא שאל כמה זה ולא הביאו ראיות משום מקום, כי הם הכירו את הזיתים, "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" (איוב מ"ב נ'). לכן כיון שאנחנו יודעים שחכמי הספרדים הכירו את הזית שהיה קטן, א"כ לא צריכים להחמיר עשרים ושבע גרם... כי לפי האמת הכזית הרבה פחות ממה שכתבו התוספות (חולין ק"ג ע"ב בד"ה חלקו) שזה חצי ביצה, וזה כשליש ביצה, ויתכן אפילו פחות מזה...

לכן אם אדם רוצה להחמיר שיקח עשרים ושבעה גרם, אבל אם הוא לא יכול או שיש לו רק שלושה עשר או חמשה עשר גרם, יכול לברך על זה ברכת המזון בשופי. ומי שרוצה לזכור את זה, "זית" במספר קטן זה שתים עשרה, ו"כזית" זה בערך קצת יותר משנים עשר גרם, אז תוסיף עוד קצת".

חזינן שבעבר נקט הרב מאזוז 12 גרם, וכעת נקט 10 סמ"ק (שהם לכל היותר 6 גרם במצות מכונה דקות - שישית מצת מכונה), ופסק במפורש שכזית הוא גודל של זית.

וכן העלה הרב הדר מרגולין בקונטרס שיעורי המצוות, והגר"ע יוסף כתב לו הסכמה נדירה: "לכבוד ידידנו הדגול... ראיתי כמה גליונות מספרו הנפלא הידורי המידות על שיעורי כזית... בעיון רב ובבקיאות נפלאה... והנה זה מכבר עיינתי היטב במאמרו בענין שיעור הדרהם... וסמכתי על דבריו להלכה ולמעשה בספרי".

וכן כתב הגר"א וייס בהסכמה לקונטרס שיעורי המצוות, שאין לנו אלא זית שבזמננו.

וכן כתב הגרמ"מ שפרן בהסכמה שם, שאפשר לסמוך על זית שבזמננו 6 סמ"ק למי שקשה לו, ולכתחילה 20 סמ"ק.

ובעל מחבר פסקי תשובות בהסכמה שם כתב שכך היה המנהג בקהילות קודש פולין, לשער כזית בחצי אגודל.

וכן כתב הרב אבגדר נבצאל בהסכמה שם, שכך נראה לו לדינא, לשער בגודל של זית גדול בימינו.

וכן הרב בניש מח"ס מדות ושיעורי תורה, בהסכמה שם כתב שהחזו"א נוקט שמעיקר הדין שיעור הכזית הוא כגודל זית של ימינו.

ובספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ב' עמ' ע"ה) הביא שהסטייפלר שהחזיק מצת יד גדולה, ואמר שיש בה 7 כזיתות בערך. והראה על שליש דף מחברת שהוא גודל של שני כזיתות (ספר הלכות חג בחג), והגדיר זאת כגודל כף היד (בלי האצבעות).

וכן הגרח"ק העיד שהחזו"א בליל הסדר חילק להם כזיתות קטנות, והיה עמו כמה שנים בליל הסדר (שם). ואמר החזו"א שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.

וכן הביא בקונטרס שיעורי המצוות לליל הסדר מה ששאל להגרש"ז, שדעת הגר"ח מוואלוז'ין שגודל הכזית הוא זית של ימינו, והגרש"ז כתב שאפשר לסמוך על זה גם שלא בשעת הדחק.

וכן הרב דונר העיד שהראה חתיכת מצה שהורה לו הסטייפלר שיש בה כזית (בגודל 10 ס"מ על 8 ס"מ כגודל כף יד ממוצעת ללא האצבעות), וגודלה כגודל חצי שליש מצת מכונה. ואמר הסטייפלר שכך נתן לו החזו"א לאכול.

הרב זמיר כהן:

 

[משיב כהלכה]

מצ"ב ספר זית רענן

 

[והב בסופה]

מצ"ב ספר זית רענן

אתה מיקל גם בדאורייתא לחשב לפי זית זמננו?
בפשטות הסכמת רוב הפוסקים דאין לסמוך ע''ז אלא לחומרא

 

[משיב כהלכה]

ראה במה שהביא הרב מרגולין מגדולי ישראל

 

[משיב כהלכה]

ויש לציין שגם לפי דעת החזו"א מעיקר הדין יש ללכת לפי שיעור כזית בזמננו.

והנני מצרף את שיעורו של הגר"מ אלחרר בנושא (כאן יש עוד עשרות שיעורים שלו בנושא):

 

[והב בסופה]

ראה במה שהביא הרב מרגולין מגדולי ישראל

אינו מדויק. ביצה של זמננו היא 5 סמ''ק בערך, ורוב הרבנים הנ''ל פוסקים שיש לחשב 20 סמ''ק למעשה.
הגר''ח קניבסקי כתב שעל שליש ביצה של זמננו יש לברך ברכה אחרונה, זה לא זית של זמננו שהוא הרבה פחות משליש ביצה , אלא כשיטת הרי''ף הרא''ש והרמב''ם שהזית הוא שליש ביצה - 17 סמ''ק, ולא 4-6 סמ''ק = זית זמננו
הגר''מ שטרנבוך כותב שהוא 20 סמ''ק וטוב להחמיר שהוא כפול
הגר''ע יוסף בסה''כ כתב שהדרם הוא 3 גרם, אין שום התיחסות לזית זמננו
הגר''י גנס כתב ששיעור כזית הוא 20 סמ''ק מעיקר הדין, וזה לא זית זמננו שהוא הרבה פחות מיכן
הגרמ''מ שפרן כותב להקל בזה רק לחולים, ומעיקר הדין לילך לפי שליש/חצי ביצה

 

[משיב כהלכה]

אני מדבר על זית, לא על ביצה.

שעל זה כתבו בתשובות הגאונים סימן רס"ח בצורה הכי ברורה שיש, שאין צורך לעשות "שיעור לשיעור", וחז"ל נקטו כזית בינוני מפני שכל בור ועם הארץ יכול לשער לפי העין מהו גודל זה, ובעשותו לפי מה שנראה לו - יצא ידי חובה.

"וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה".

הנפח של זית בינוני שכיום הוא הזית הסורי, הוא 5-6 סמ"ק.

והבאתי לעיל שכן סברו החזו"א, והסטייפלר, הגר"מ מאזוז (נוטה לזה), הגר"א ווייס, הגר"א נבצאל.

והסטייפלר הגדיל לעשות, שהאוכל יותר משיעור זה נכנס בגדר אכילה גסה וצריך לחוש שמא לא יצא ידי חובה!

אבל המו"צים כיום מאוד מפחדים להקל בזה נגד מה "שמקובל", ואפילו העידו על עצמם שמפחדים לומר לציבור את האמת, שלא יאמרו שהם מקילים מדי!

 

[קדוש ישראל]

אינו מדויק. ביצה של זמננו היא 5 סמ''ק בערך, ורוב הרבנים הנ''ל פוסקים שיש לחשב 20 סמ''ק למעשה.
הגר''ח קניבסקי כתב שעל שליש ביצה של זמננו יש לברך ברכה אחרונה, זה לא זית של זמננו שהוא הרבה פחות משליש ביצה , אלא כשיטת הרי''ף הרא''ש והרמב''ם שהזית הוא שליש ביצה - 17 סמ''ק, ולא 4-6 סמ''ק = זית זמננו
הגר''מ שטרנבוך כותב שהוא 20 סמ''ק וטוב להחמיר שהוא כפול
הגר''ע יוסף בסה''כ כתב שהדרם הוא 3 גרם, אין שום התיחסות לזית זמננו
הגר''י גנס כתב ששיעור כזית הוא 20 סמ''ק מעיקר הדין, וזה לא זית זמננו שהוא הרבה פחות מיכן
הגרמ''מ שפרן כותב להקל בזה רק לחולים, ומעיקר הדין לילך לפי שליש/חצי ביצה

נפח ביצה בקליפתה היא 54 סמ"ק ובלי קליפה, אאל"ט, 49 סמ"ק.
נראה לי שכתבת "כביצה" במקום "כזית".

כמו שהבאתי זית בזמננו הוא גם אותו זית שלפני דורות רבים ולא היה שינוי. ובמסורת עדות המזרח והספרדים הביצים והזיתים לא השתנו אלא שגם לפיהם הכזית הוא עדיין גדול בהרבה מהשיעור האמתי של כזית בגלל חישוב כזית לפי חצי ביצה אך בפועל נפח הזית הוא פחות מעשירית ביצה בקליפתה ואף פחות מ-1/13 של ביצה כי לפי חישוב של אברך בזיתים רבים בימינו, נפח של זית סורי בינוני הוא כארבעה סמ"ק.

 

[והב בסופה]

אני מדבר על זית, לא על ביצה.

כזית הוא חצי ביצה או שליש ביצה, וכמו שהבאתי למעשה רוב הרבנים בחוברת הנ''ל לא סמכו על זית זמננו לקולא כלל
ולמעשה כך היתה דעת רוב הפוסקים, שיש לילך לפי חצי/שליש ביצה לענין כזית, ולא לסמוך כלל על זית זמננו לקולא
ולא לחינם טרח השו''ע לבזבז סימן שלם ללמדנו ששיעור כזית הוא חצי ביצה
ואילו היינו צריכים לילך לפי זית זמננו לא היה צריך לבזבז דיו ע''ז...

 

[משיב כהלכה]

סימן שלם... בסך הכל משפט אחד שיש בו שבע מילים, שי"א שהוא כחצי ביצה. ובב"י הביא שכן משמע בתוס' חולין קג.

אולם השו"ע סותר עצמו בהלכות עירובין סי' שסח ס"ג שכ' ששיעור עירוב ו' ביצים וי"א ח' ביצים. וביותר בסי' תט ס"ז שהביא רק את הדיעה של ו' ביצים בלבד (אלא שיש ט"ס בשו"ע וצ"ל כפי מזונו אם הוא חולה. ורעבתן שיעורו שתי סעודות וכו'. דהיינו שחולה מספיק לו פחות מב' סעודות ואילו כל אדם או אפילו רעבתן מספיק לו בב' סעודות שהן ו' ביצים).



וא"כ בואו חשבון: האם יתכן שהשו"ע פוסק שכזית הוא 9 דרהם שהוא חצי ביצה? שהרי כתב ש 18 גרוגרות שווים רק 6 ביצים. וא"כ גרוגרת היא שליש ביצה. ולפי השו"ע אפשר גם לברך על מצוות עירוב על זה. והנה אפילו לשיטת היש אומרים שהביא בסי' שסח )ולא הזכירם בסי' תט כלל( ששיעור 18 גרוגרות הם 8 ביצים, עדיין זה לא מתאים עם שיעור כזית חצי ביצה, שהרי כולם מודים שהגרוגרת יותר גדולה מהזית.

ואם זית חצי ביצה, לפי זה 18 זיתים הם 9 ביצים, וא"כ כיצד יתכן ש 18 גרוגרות הם רק 8 ביצים? הרי היה צריך להניח יותר מ 9 ביצים, ויוצא שאפילו מי שיניח 8 ביצים כדעת הי"א מברך "ברכה לבטלה" שהרי לא מניח את השיעור הנצרך.

הננו רואים שהשו"ע סובר כהרמב"ם להקל במצווה דרבנן כשיעור הרמב"ם אפילו במקום שיש ברכה, וסובר שכזית הוא "פחות" משליש ביצה. ולא חושש לשיטת התוס' כלל. וזה סותר את דבריו שבסי' תפו שהביא רק את הדעה (בשם י"א) שכזית חצי ביצה. ואם סובר השו"ע מעיקר הדין כתוס', א"כ כיצד יתכן שלא יחוש לשיטתם כלל לכתוב שצריך להניח שיעור עירוב יותר מט' ביצים?

אולם התירוץ הוא כמו שכתב הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (מוציא מצה אות ח) והובאו דבריו בהסכמה בשו"ת ויאמר יצחק (ואליד, או"ח סי' ח). ובקונט' הנקרא "מקום זרע" להגאון ר' שאול הכהן מג'רבא (שנדפס בתוך ספר קרני רמים ח"ב פרשת שלח עמוד קיג). וכ"כ בס' כסא אליהו (ישראל, סי' תפו) ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד, דדעת מרן הוא רק דטוב לחוש לחומרא לשיטת התוס'. וכ"כ בשו"ת יד אליהו (לובלין סי' כו ד"ה היוצא לנו):



זאת אומרת שמעיקר הדין אפילו לעניין ברכה, כאשר עושים מצוה מדרבנן, כגון אכילת מרור, ולוקחים שיעור כזית של הרמב"ם, סובר השו"ע שאפשר לברך, ולא לחוש כלל לשיטת התוס'. ורק במצוות אכילת מצה דאורייתא הזכיר שי"א שכזית חצי ביצה להודיע "שטוב לחוש לתוס' ולאכול כחצי ביצה".

אולם אין ראיה מכאן שבמצווה מדאורייתא יסבור השו"ע שאפשר לברך. וכן אין ראיה מכאן שמי שאכל שיעור כזית של הרמב"ם יכול לברך ברכה אחרונה. כי יתכן שהשו"ע ספוקי מספקא ליה ספק שקול האם הלכה כהתוס' או כהרמב"ם. אבל יותר נראה שהשו"ע יתפוס לעיקר הדין כג' עמודי ההוראה ורוב הראשונים ודלא כתוס', וכדרכו בכל מקום, בפרט שדעת התוס' נסתרת מהמציאות.

ובזה נבין עוד דבר תמוה, כיצד יתכן שהשו"ע המתין עד סי' תפו בהלכות פסח כדי להודיע לנו כמה הוא שיעור כזית? הרי היה הרבה יותר חשוב להודיענו זאת כבר בהלכות ברכות כגון בסי' קפד ס"ו שכתב "שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון בכזית", עכ"ל. וכן בסי' קצו ס"ד אין מזמנין על מי שלא אכל כזית, ע"כ. (ומדובר גם על זימון בעשרה שיש שם אזכרת ה') ועוד כהנה וכהנה מקומות שהזכיר כזית ולא הואיל לבאר לנו מהו שיעורו עד סי' תפו. וגם שם כתב כן רק בשם יש אומרים ולא גילה לנו מי הם החולקים.

ולפי הנ"ל יש לשאול א"כ למה לא כתב השו"ע את סברת הרמב"ם בסימן תפו ולמה כתב רק שיש אומרים שכזית חצי ביצה?

אולם התשובה פשוטה: שהשו"ע "לא היה לו דיון וספק כמה הוא שיעור כזית לשאר הראשונים שחולקים על התוספות". כי היה ברור ופשוט לו שלדבריהם שיעור כזית הוא כפשוטו "כגודל זית בינוני שגדל לפניהם על העץ" וזהו עצם השיעור כמו שכתבו הגאונים בתמיהה "שזהו השיעור ואיך יהי שיעור לשיעור"? ולא צריך לדמות את שיעור כזית לשום שיעור אחר כלל.

וממילא בואו נחשוב כיצד היה יכול השו"ע לכתוב את שני הדעות הללו בהלכה?

האם יכל לכתוב כך: "שיעור כזית - הוא כגודל זית שצומח על העץ וי"א שהוא כחצי ביצה". הרי בוודאי זה חוכא ואטלולא לכתוב כך. כי היה פשוט לשו"ע שכשכותבים "כזית" הכוונה כפשוטו "כמו זית", וזו כוונתו בכל ההלכות בשו"ע שכתב "כזית" היינו "כמו זית". ורק בהלכות פסח כתב את היש אומרים שהם החידוש הגדול שסותר את המציאות וכל סתימת הראשונים, שחידשו שכזית הוא "לא כמו זית" אלא חצי ביצה. ולכן הביא רק את דבריהם בלשון י"א, היות ודעת "הסתם" מבוארת מעצמה ואינה צריכה להיכתב.

 

[והב בסופה]

הרמב"ם לא "חושש" לשיטת התוספות, הוא פשוט חולק על התוס'...

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

יש ראיות רבות שהכזית הוא בגודל של זית שלנו (5-7 גרם), ולא התקטנו הזיתים מעולם:

יש מה להשיב על כל הראיות, ואניח מקום למיודעי הרב @כהנא דמסייע שיאריך בזה אם רוצה, אבל באופן כללי ראיות אלו נוגעות רק לאותם החושבים שאפשר להכריע בין הראשונים ע"פ ראיות שלנו מהש"ס, אבל לדידן שאיננו מעיזים להכריע בין הראשונים ע"פ עניות דעתינו אין נפק"מ בכל זה

ה. בספר החינוך מצוה כ"א כתב: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).

הרי החינוך בעצמו כותב להדיא שהזית הוא שליש ביצה, אפי' לקולא, וכמו שהבאתי לעיל

ז. יהודי תימן קראו לכזית מצה בליל הסדר "ליג'עה" (חתיכה). במרוקו "טרייף" (חתיכה). באשכנז "שטיקלה" (חתיכה). בג'רבה "טרייפה". בטריפולי "טרף" (אולי ע"ד הפסוק עלה זית טרף בפיה). בפרס "ייטיקי" (חתיכה). וכן הלאה.

מנהג יהודי תימן אשכנז וג'רבא וכו' היה למדוד את הכזית חצי ביצה [בתימן היו שהקילו בשליש ביצה], אז לא ברור מה כת"ר רוצה להוכיח מזה

והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ"ק, אבל לא 27 גרם.

להעיר שזה לא מדוייק, מצויים זיתים בגודל 17 סמ"ק בערך

אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים.

הרי היש"ש היה עוד יותר צפון מזה, בפולין, ואעפ"כ ידע והכיר שהזיתים קטנים בהרבה מחצי ביצה, וכתב את זה כדבר פשוט

ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.

"מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...

"איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!...

למעשה באיטליה ועוד מקומות מצויים זיתים מתוקים וקושיא מעיקרא ליתא

"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.

והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו שישה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).

החכם הזה היה בגרמניה בתקופות של מלחמות קשות, ומובן שלא ראה זיתים, ואינו נוגע לחכמי צרפת בתקופות רגועות יותר בעולם

ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית

המאירי כתב שכזית הוא חצי ביצה, והחינוך כתב שהוא לכל הפחות שליש ביצה

הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה,

הבית אפרים ועוד כתבו שזה ט"ס

והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה.

מה שהביא מהריטב"א הוא הוספה בכת"י המקורי, והמדפיסים טוענים שזה העתקה ממהדורה אחרת של הריטב"א, אבל אינו מוכרח

וכן העלה הרב הדר מרגולין בקונטרס שיעורי המצוות, והגר"ע יוסף כתב לו הסכמה נדירה: "לכבוד ידידנו הדגול... ראיתי כמה גליונות מספרו הנפלא הידורי המידות על שיעורי כזית... בעיון רב ובבקיאות נפלאה... והנה זה מכבר עיינתי היטב במאמרו בענין שיעור הדרהם... וסמכתי על דבריו להלכה ולמעשה בספרי".

הגר"ע יוסף הסכים עמו רק לגבי שיעור הדרהם, לגבי שיעור הכזית כתב בהדש"פ חזו"ע שאפשר לאכול עד שליש ביצה בלי לחשוש שנכנס לספק חיוב ברכה אחרונה

וכן הרב בניש מח"ס מדות ושיעורי תורה, בהסכמה שם כתב שהחזו"א נוקט שמעיקר הדין שיעור הכזית הוא כגודל זית של ימינו.

ובספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ב' עמ' ע"ה) הביא שהסטייפלר שהחזיק מצת יד גדולה, ואמר שיש בה 7 כזיתות בערך. והראה על שליש דף מחברת שהוא גודל של שני כזיתות (ספר הלכות חג בחג), והגדיר זאת כגודל כף היד (בלי האצבעות).

וכן הגרח"ק העיד שהחזו"א בליל הסדר חילק להם כזיתות קטנות, והיה עמו כמה שנים בליל הסדר (שם). ואמר החזו"א שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.

אכן הוראת החזו"א לתלמידיו היה כשיעור הקטן, אבל בספרו הורה להחמיר כשיעור 33 סמ"ק (שליש ביצה), וכ"כ הקה"י בספרו, וכ' הרב מרגולין (מוריה גל' רי"ט עמ' ק"ג) שהגרח"ק "כתב לי שאין לפרסם בהלכה זו אלא מה שכתבו בפירוש החזו"א והקה"י, כי לכתחילה צריך להחמיר בדבר" [אמנם בספר מאיר עוז הביא שהגרח"ק הורה לו לכתוב בספר כשיעור 17 סמ"ק, וצ"ע]

אולם השו"ע סותר עצמו בהלכות עירובין סי' שסח ס"ג שכ' ששיעור עירוב ו' ביצים וי"א ח' ביצים. וביותר בסי' תט ס"ז שהביא רק את הדיעה של ו' ביצים בלבד (אלא שיש ט"ס בשו"ע וצ"ל כפי מזונו אם הוא חולה. ורעבתן שיעורו שתי סעודות וכו'. דהיינו שחולה מספיק לו פחות מב' סעודות ואילו כל אדם או אפילו רעבתן מספיק לו בב' סעודות שהן ו' ביצים).

הצג קובץ מצורף 2680

וא"כ בואו חשבון: האם יתכן שהשו"ע פוסק שכזית הוא 9 דרהם שהוא חצי ביצה? שהרי כתב ש 18 גרוגרות שווים רק 6 ביצים. וא"כ גרוגרת היא שליש ביצה. ולפי השו"ע אפשר גם לברך על מצוות עירוב על זה. והנה אפילו לשיטת היש אומרים שהביא בסי' שסח )ולא הזכירם בסי' תט כלל( ששיעור 18 גרוגרות הם 8 ביצים, עדיין זה לא מתאים עם שיעור כזית חצי ביצה, שהרי כולם מודים שהגרוגרת יותר גדולה מהזית.

ואם זית חצי ביצה, לפי זה 18 זיתים הם 9 ביצים, וא"כ כיצד יתכן ש 18 גרוגרות הם רק 8 ביצים? הרי היה צריך להניח יותר מ 9 ביצים, ויוצא שאפילו מי שיניח 8 ביצים כדעת הי"א מברך "ברכה לבטלה" שהרי לא מניח את השיעור הנצרך.

הננו רואים שהשו"ע סובר כהרמב"ם להקל במצווה דרבנן כשיעור הרמב"ם אפילו במקום שיש ברכה, וסובר שכזית הוא "פחות" משליש ביצה. ולא חושש לשיטת התוס' כלל. וזה סותר את דבריו שבסי' תפו שהביא רק את הדעה (בשם י"א) שכזית חצי ביצה. ואם סובר השו"ע מעיקר הדין כתוס', א"כ כיצד יתכן שלא יחוש לשיטתם כלל לכתוב שצריך להניח שיעור עירוב יותר מט' ביצים?

מכאן אין ראיה, כי הלכה כדברי המיקל בעירוב, ואינו דומה לשאר דינים דרבנן

ובזה נבין עוד דבר תמוה, כיצד יתכן שהשו"ע המתין עד סי' תפו בהלכות פסח כדי להודיע לנו כמה הוא שיעור כזית? הרי היה הרבה יותר חשוב להודיענו זאת כבר בהלכות ברכות כגון בסי' קפד ס"ו שכתב "שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון בכזית", עכ"ל. וכן בסי' קצו ס"ד אין מזמנין על מי שלא אכל כזית, ע"כ. (ומדובר גם על זימון בעשרה שיש שם אזכרת ה') ועוד כהנה וכהנה מקומות שהזכיר כזית ולא הואיל לבאר לנו מהו שיעורו עד סי' תפו. וגם שם כתב כן רק בשם יש אומרים ולא גילה לנו מי הם החולקים.

אין כאן תימה, כי מעשית שיעור כזית המדוייק נוגע בעיקר בליל פסח, והרואה יראה שגם בספרי מחברי זמנינו בעיקר נחתו לענין אצל הלכות פסח
אבל כת"ר לא ביאר מה התירוץ לדעתו, ולכאו' כוונתו שהשו"ע החמיר רק במצה דאורייתא, אבל האמת שזה אינו, כי השו"ע כתב את זה אחרי כל דיני הסדר, ומשמע שיש להחמיר גם לגבי מרור דרבנן, ואפילו לגבי ב' כזיתים של מוציא מצה שאינו אלא חומרא

ולפי הנ"ל יש לשאול א"כ למה לא כתב השו"ע את סברת הרמב"ם בסימן תפו ולמה כתב רק שיש אומרים שכזית חצי ביצה?

אולם התשובה פשוטה: שהשו"ע "לא היה לו דיון וספק כמה הוא שיעור כזית לשאר הראשונים שחולקים על התוספות". כי היה ברור ופשוט לו שלדבריהם שיעור כזית הוא כפשוטו "כגודל זית בינוני שגדל לפניהם על העץ" וזהו עצם השיעור כמו שכתבו הגאונים בתמיהה "שזהו השיעור ואיך יהי שיעור לשיעור"? ולא צריך לדמות את שיעור כזית לשום שיעור אחר כלל.

וממילא בואו נחשוב כיצד היה יכול השו"ע לכתוב את שני הדעות הללו בהלכה?

האם יכל לכתוב כך: "שיעור כזית - הוא כגודל זית שצומח על העץ וי"א שהוא כחצי ביצה". הרי בוודאי זה חוכא ואטלולא לכתוב כך. כי היה פשוט לשו"ע שכשכותבים "כזית" הכוונה כפשוטו "כמו זית", וזו כוונתו בכל ההלכות בשו"ע שכתב "כזית" היינו "כמו זית". ורק בהלכות פסח כתב את היש אומרים שהם החידוש הגדול שסותר את המציאות וכל סתימת הראשונים, שחידשו שכזית הוא "לא כמו זית" אלא חצי ביצה. ולכן הביא רק את דבריהם בלשון י"א, היות ודעת "הסתם" מבוארת מעצמה ואינה צריכה להיכתב.

הרי היה יכול לכתוב "שיעור כזית נמדד בזית של זמנינו, וי"א שנתקטנו הזיתים ושיעורו הוא כחצי ביצה"

 

[יואל שילה]

ללא קשר לנושא האשכול הזה
חושבני שמילים אלו של החזו"א בריש כלאים - צריכים להלמד בקורס חובה לרבנים

אם אמנם מן הקושי הוא אצלי לבא במשא ומתן עם החכמים שיחיו, ואני מתרחק מזה כמה דאפשר, מצד אחד בטבעי, ומצד השני אין תועלתו מצוי' כי אין דעות בני אדם משתוות, ושינוי הדעות הם על הרוב בסיבות מוקדמות יסודיות, בכל זאת הנני שונה את הדברים.
ידוע כי אין כח רוב אלא במושב ב"ד אבל חכמים החולקים שהיו בדורות חלוקות או במדינות חלוקות אין נפקותא בין רוב למיעוט, ואותה המדינה שרוב התורה שבידם הוא מרב אחד ומתלמידיו ומתלמידי תלמידיו עושין כרבם אף במקום שרבים החולקים, ובימים אחרונים שספרים מיוחדים של רבותינו לקחו חלק העיקרי של מסירת התורה לדורות הנוכחות כמו רי"ף רא"ש רמב"ם רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן מ"מ מרדכי, פרש"י ותוספות, הם היו הרבנים המובהקים של הדורות, כל מקום שיש פלוגתא [וכאמור אין כאן הכרעת כח רוב] היה הדבר מסור להכרעה לכל חכם, או להחמיר, או לבחור ביחידים ידועים לילך אחריהם ובמקום שלא הוכרע הדבר ספק, ובדיני ממונות אמרו דאם יש יחידים כנגד רבים יכול לומר קים לי שהדבר ביסודו בספק, ומלבד שאין כאן כח רוב בעצם אין הרוב ידוע כי הרבה חכמים היו שלא באו דבריהם על הספר, והרבה שספריהם לא הגיעו לידינו [ולכן אין הדין משתנה כאשר מדפיסים כתבי יד חדשים ולהפך המיעוט לרוב] ובכל זאת למיעוט הלבבות, להכריע בסברא, נוטלים לפעמים גם כח רוב המספרי לנטי' לצד זה, אבל ראוי יותר בזה להתחשב עם הפוסקים שתורתם הגיעו לידינו בכל מקצועות התורה.

אם כי אין אנו נגשים להכריע בין הראשונים בהכרעה שכלית מוחלטת, מ"מ מתלוה תמיד בההכרעה עיון שכלי והרבה פעמים מכריע מרן ז"ל כאחת הדעות מפני שדבריהם מחוורים ביותר ומתיישבות כל הקושיות.

ענין מיוחד מצאו הפוסקים לפסוק כבתראי כי מסתמא ראו האחרונים דברי הראשונים.

כפי שהורונו רבותינו אין לנו לעזוב את שימוש השכלי ועלינו ליסד את משקל הגדול על היקש השכלי שהוא המלאך בין היוצר והיצור.