חסימה בלתי רצויה בקשר שבין האב לבנו
שאלה:
"ביני לבין אבי יש חסימה מסויימת, הוא אדם טוב ונעים, אבל לי יש משקעי ילדות שמונעים ממני להתקרב אליו כרגיל בין אב לבנו, אני מקנא במשפחות אחרות שבהן האבא והבן ממש חברים, אני כבר התחתנתי, היחסים בינינו טובים, אבל אין את הקירבה הנכספת, וגם אני לא יכול שלא לראות את אבא שלי בעין ביקורתית"
תשובה:
אני מרגיש את הכאב הגדול שלך, וכנראה גם של אביך. אם אתה כבר העלית את זה על הכתב, ושאלת שאלה, זה סימן שהמודעות מחלחלת בך, וזה תחילת התיקון, כשאינך מסכים עם המצב הקיים, ואתה אפילו מקנא באורח חיים אחר, ואם באמת אתה תרצה את השינוי – אתה תצליח להוביל אותו.
לא כתבת בפירוט מה הם המשקעים הספציפיים, אבל בכל זאת, כיון שהם לא הוזכרו, יש מצב שהם אינם רלוונטיים, אלא יותר מהם, זו התוצאה שאינה מטיבה עמך. עליך לדעת, כשאנו לא חיים את החיים של עכשיו, אלא חיים חיים של זכרונות, ושל מה שהיה אי פעם, הרי שאנו חיים את אותו רגע מרוחק, ונותנים לרגע העכשווי, לעבור על ידינו, ופשוט לא לחיות אותו.
אם אתה באמת חפץ בקרבה שלך ושל אביך – אתה יכול לעשות את זה, ואכן, תחילת הריפוי היא האמונה שלך בשינוי, זה שזה לא אמור להיות כך עד סוף החיים, שלך ושל אביך, זו ידיעה גדולה ומרעישה ביותר… זה פשוט לא נכון ככה. אדם שהוליד אותך, דאג לך מיומך הראשון, כאב את כאבך, שמח בשמחתך ובהתפתחותך, עם כל הטעויות שהוא עשה, בהיותו אדם ולא מלאך… עדיין הוא אבא, ואין תשלום שאפשר לשלם לאבא אפילו על המקצת שעשה בשבילך. אכן, בגיל צעיר קשה לילד, הרואה את הכל כמובן מאליו, לקלוט את הדברים, ולנהוג לפיהם. אבל כאשר אתה מתבגר וזוכה להיות אבא לילדים בעצמך, אתה מתחיל להבין את זה, כי כמה וכמה יסורים והתאמצות עושה אבא לילדיו וכו', וכשמתבגרים ואינם מכירים לו טובה, או שלא מבטאים מולו חום וקירבה, כמה עגמת נפש יש לו מזה, ואתה במדותיך הרגישות אתה חש ברגישות הזו של עצמך ושל אבא שלך, ואתה שואל מה עושים כדי להפסיק את הקרירות הזו.
משקעים הם תוצרת של המחשבה, עלינו להתאמן ולהתרגל לחשוב מחשבות נכונות, ולא מחשבות אוטומטיות. המחשבות שחשבנו פעם והתקבעו אצלנו, אין להם את האמינות הנדרשת להשאר נכונות תמיד, המשכיל בוחן שוב את המשקעים, לומד שוב את המחשבות, מנסה לראות את הדברים באור אחר, מציץ מעבר למציאות שהיתה, ושאולי היתה רק מבחינת נקודת מבטו, מבין את הקשיים להסתכרן שני אנשים שונים, למרות שהמדובר באב ובנו, ומבין שמטבע הדברים אמורים להיות קונפליקטים, ואבוי אם הם מועצמים לממדים מפלצתיים הגורמיים לדחוק הצידה את החמלה והאהבה הטבעית, שעמן נולדנו, ושהן אלו אשר מדריכות את מנוחתך.
לא יודע איך זה יתקבל אצל אביך, כי לא פרטת את טבעו וכו', אבל סביר להניח, שאם אתה תיצור פעולות מצדך להתקרבות – אתה לא תפסיד, פתאום תרגיש שיש הרבה יותר מהמחבר ביניכם מאשר נקודות חיים כואבות ופוצעות עדיין. ואפילו תוכל לשבת עמו ולשוחח על הדברים, לראות אותם מנקודת מבטך, ולסלוח על מה שפגע בך, ולפנות את הלב אל הדברים שאתה רוצה לרכוש עכשיו. אמפתיה, הכלה, הבנה, קירבה, ידידות ואהבה.
הלב שלנו עמוס בדברים רבים לאין חקר, אנו משאירים אותם בלב, כי אנו חוששים לאבדם, הם הבסיס לרחמים העצמיים שלנו בחיים, התירוץ והאמתלה לכל מה שאנו לא בסדר, אנו נדים בראש וכאילו אומרים: מה אפשר לתבוע אותנו אם עשו לנו כך וכך… לכן אנו מגנים בחירוף נפש על התכנים המצערים, כי הם הזרימה של המציאות שלנו. אבל כשנבין, שאין מקום בלב לדברים האלו, כי אנו רוצים שבלב יהיו עוד דברים, אהבה, חיבה וידידות וכו' וכו', אנו חייבים לנקות, לנקות, לנקות… ניקוי יסודי, מכל מחשבה שאינה משרתת אותי, ואינה מתגמלת אותי לחיים שמחים.
האם כשאתה מהרהר במשקעים – אתה שמח? בדוק את עצמך, למה זה מוביל. האם להתרחקות מעצמך או להתקרבות. הוריך הם חלק מהחיים שלך, ברצונך או שלא, גם אם תדחיק המון, ותחיה מבלעדי הקירבה הרגשית אליהם, אתה עשוי לגלות, ביום מן הימים, שזה לא עוזב אותך אף לרגע, ואתה עושה טעויות רבות בחיים הכל בשביל לפרנס את הריחוק הזה. אנשים באים בימים, שבעי תלאות חיים, מדווחים על המקום החשוך הזה, שהם בעצם חיים את הילד הקטן שבהם, שעדיין פגוע… האם לא חבל לחיות חיים שלמים בלי אהבה נכספת.
ביקורת מול הורים זה דבר מכאיב מאד, כי בעצם אתה אומר, שאין זכות לאחרים לטעות או לעשות דברים שלא נראים לך, הרי בדיוק אותו דבר שאתה כאוב עליו, שהם ביקרו אותך או שהכאיבו לך, אתה בעצם 'נוקם', ואומר במחשבתך, מי הם בכלל, כשהם כל כך לא בסדר במיגוון תחומים כאלו או אחרים… אבל כשתרגיש חופשי מהמחשבות המסורבלות הללו, כשתהיה משוחרר מכל זה – אתה תתחיל לחיות, תוכל להיות ממש אדם חדש. וזה באמת משהו מדהים, לחיות בלי משקעים.
גם המצוה מן התורה "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך", תתבצע יותר נכון כאשר תסיר מחיצות מלבך על הוריך. אני מאמין שגם אביך מצטער מאד על הריחוק המנטלי והרגשי הזה, אך אין לו מה לעשות כיום… כי גם אם יהיה טוב אליך בלי סוף, אתה לא תרגיש את הטוב הזה, אלא את המשקע שבעבר. שב עם עצמך המון, ותבין מה הכוונה "יאריכו ימיך" גם לפי הרמז – ימים ארוכים, חיים אחרים, נקיים וטובים.
ההתבוננות בכך צריכה להיות עמוקה ביותר, תקדיש זמן אולי עם חבר לשיחה, להתבונן במציאות הזו, שאתה כאילו במקומו, ואם אתה היית יכול לנהוג אחרת במקומו עם הנתונים המסויימים שהיו אז, כאשר תתבהר המחשבה, ויזדחל ללבך סוג של לימוד זכות או אפילו הכלה גדולה יותר, תחליף את הרגש הכעוס ברחמנות… בחמלה… בהבנה שבעצם אתה משלם מחיר גבוה לעצמך, ואתה כאילו נוקם במי שאהב אותך, נקמה אכזרית ומתמשכת על פני חיים שלמים, מה שלא היית רוצה שיקרה, לו לך בעתיד, וגם לא עכשיו מול אביך.
המאחל לך הצלחה אמיתית בשינוי עמוק, הן בתודעה הפנימית והן במעשים שיבואו כתוצאה מההתבהרות.
לא כתבת בפירוט מה הם המשקעים הספציפיים, אבל בכל זאת, כיון שהם לא הוזכרו, יש מצב שהם אינם רלוונטיים, אלא יותר מהם, זו התוצאה שאינה מטיבה עמך. עליך לדעת, כשאנו לא חיים את החיים של עכשיו, אלא חיים חיים של זכרונות, ושל מה שהיה אי פעם, הרי שאנו חיים את אותו רגע מרוחק, ונותנים לרגע העכשווי, לעבור על ידינו, ופשוט לא לחיות אותו.
אם אתה באמת חפץ בקרבה שלך ושל אביך – אתה יכול לעשות את זה, ואכן, תחילת הריפוי היא האמונה שלך בשינוי, זה שזה לא אמור להיות כך עד סוף החיים, שלך ושל אביך, זו ידיעה גדולה ומרעישה ביותר… זה פשוט לא נכון ככה. אדם שהוליד אותך, דאג לך מיומך הראשון, כאב את כאבך, שמח בשמחתך ובהתפתחותך, עם כל הטעויות שהוא עשה, בהיותו אדם ולא מלאך… עדיין הוא אבא, ואין תשלום שאפשר לשלם לאבא אפילו על המקצת שעשה בשבילך. אכן, בגיל צעיר קשה לילד, הרואה את הכל כמובן מאליו, לקלוט את הדברים, ולנהוג לפיהם. אבל כאשר אתה מתבגר וזוכה להיות אבא לילדים בעצמך, אתה מתחיל להבין את זה, כי כמה וכמה יסורים והתאמצות עושה אבא לילדיו וכו', וכשמתבגרים ואינם מכירים לו טובה, או שלא מבטאים מולו חום וקירבה, כמה עגמת נפש יש לו מזה, ואתה במדותיך הרגישות אתה חש ברגישות הזו של עצמך ושל אבא שלך, ואתה שואל מה עושים כדי להפסיק את הקרירות הזו.
משקעים הם תוצרת של המחשבה, עלינו להתאמן ולהתרגל לחשוב מחשבות נכונות, ולא מחשבות אוטומטיות. המחשבות שחשבנו פעם והתקבעו אצלנו, אין להם את האמינות הנדרשת להשאר נכונות תמיד, המשכיל בוחן שוב את המשקעים, לומד שוב את המחשבות, מנסה לראות את הדברים באור אחר, מציץ מעבר למציאות שהיתה, ושאולי היתה רק מבחינת נקודת מבטו, מבין את הקשיים להסתכרן שני אנשים שונים, למרות שהמדובר באב ובנו, ומבין שמטבע הדברים אמורים להיות קונפליקטים, ואבוי אם הם מועצמים לממדים מפלצתיים הגורמיים לדחוק הצידה את החמלה והאהבה הטבעית, שעמן נולדנו, ושהן אלו אשר מדריכות את מנוחתך.
לא יודע איך זה יתקבל אצל אביך, כי לא פרטת את טבעו וכו', אבל סביר להניח, שאם אתה תיצור פעולות מצדך להתקרבות – אתה לא תפסיד, פתאום תרגיש שיש הרבה יותר מהמחבר ביניכם מאשר נקודות חיים כואבות ופוצעות עדיין. ואפילו תוכל לשבת עמו ולשוחח על הדברים, לראות אותם מנקודת מבטך, ולסלוח על מה שפגע בך, ולפנות את הלב אל הדברים שאתה רוצה לרכוש עכשיו. אמפתיה, הכלה, הבנה, קירבה, ידידות ואהבה.
הלב שלנו עמוס בדברים רבים לאין חקר, אנו משאירים אותם בלב, כי אנו חוששים לאבדם, הם הבסיס לרחמים העצמיים שלנו בחיים, התירוץ והאמתלה לכל מה שאנו לא בסדר, אנו נדים בראש וכאילו אומרים: מה אפשר לתבוע אותנו אם עשו לנו כך וכך… לכן אנו מגנים בחירוף נפש על התכנים המצערים, כי הם הזרימה של המציאות שלנו. אבל כשנבין, שאין מקום בלב לדברים האלו, כי אנו רוצים שבלב יהיו עוד דברים, אהבה, חיבה וידידות וכו' וכו', אנו חייבים לנקות, לנקות, לנקות… ניקוי יסודי, מכל מחשבה שאינה משרתת אותי, ואינה מתגמלת אותי לחיים שמחים.
האם כשאתה מהרהר במשקעים – אתה שמח? בדוק את עצמך, למה זה מוביל. האם להתרחקות מעצמך או להתקרבות. הוריך הם חלק מהחיים שלך, ברצונך או שלא, גם אם תדחיק המון, ותחיה מבלעדי הקירבה הרגשית אליהם, אתה עשוי לגלות, ביום מן הימים, שזה לא עוזב אותך אף לרגע, ואתה עושה טעויות רבות בחיים הכל בשביל לפרנס את הריחוק הזה. אנשים באים בימים, שבעי תלאות חיים, מדווחים על המקום החשוך הזה, שהם בעצם חיים את הילד הקטן שבהם, שעדיין פגוע… האם לא חבל לחיות חיים שלמים בלי אהבה נכספת.
ביקורת מול הורים זה דבר מכאיב מאד, כי בעצם אתה אומר, שאין זכות לאחרים לטעות או לעשות דברים שלא נראים לך, הרי בדיוק אותו דבר שאתה כאוב עליו, שהם ביקרו אותך או שהכאיבו לך, אתה בעצם 'נוקם', ואומר במחשבתך, מי הם בכלל, כשהם כל כך לא בסדר במיגוון תחומים כאלו או אחרים… אבל כשתרגיש חופשי מהמחשבות המסורבלות הללו, כשתהיה משוחרר מכל זה – אתה תתחיל לחיות, תוכל להיות ממש אדם חדש. וזה באמת משהו מדהים, לחיות בלי משקעים.
גם המצוה מן התורה "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך", תתבצע יותר נכון כאשר תסיר מחיצות מלבך על הוריך. אני מאמין שגם אביך מצטער מאד על הריחוק המנטלי והרגשי הזה, אך אין לו מה לעשות כיום… כי גם אם יהיה טוב אליך בלי סוף, אתה לא תרגיש את הטוב הזה, אלא את המשקע שבעבר. שב עם עצמך המון, ותבין מה הכוונה "יאריכו ימיך" גם לפי הרמז – ימים ארוכים, חיים אחרים, נקיים וטובים.
ההתבוננות בכך צריכה להיות עמוקה ביותר, תקדיש זמן אולי עם חבר לשיחה, להתבונן במציאות הזו, שאתה כאילו במקומו, ואם אתה היית יכול לנהוג אחרת במקומו עם הנתונים המסויימים שהיו אז, כאשר תתבהר המחשבה, ויזדחל ללבך סוג של לימוד זכות או אפילו הכלה גדולה יותר, תחליף את הרגש הכעוס ברחמנות… בחמלה… בהבנה שבעצם אתה משלם מחיר גבוה לעצמך, ואתה כאילו נוקם במי שאהב אותך, נקמה אכזרית ומתמשכת על פני חיים שלמים, מה שלא היית רוצה שיקרה, לו לך בעתיד, וגם לא עכשיו מול אביך.
המאחל לך הצלחה אמיתית בשינוי עמוק, הן בתודעה הפנימית והן במעשים שיבואו כתוצאה מההתבהרות.