פסח, חודש ניסן קיום מצוה באכילת מצה ואכילה בסוכה

[נדיב לב]

כתב המ"ב סימן תרל"ט ס"ק כד וז"ל: נסתפקתי לפי מה שידוע דעת הגר"א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח כפשטיה דקרא שבעת ימים תאכלו מצות אלא דמ"ע הוא רק בערב משא"כ אח"כ הוא רק מצוה בעלמא אפשר דה"ה הכא מצוה לכתחלה לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב בסוכה ע"כ.

וצ"ב א. פשיטא שמקיימים מצוה, שהרי תקנו לברך לישב בסוכה, ואם אין בכך קיום מצוה ברכה מנלן. ועדיף מפסח דליכא ברכה במצה.
ב. מהו שמדמה מצה לסוכה, דבשלמא מצה הרי לשון הכתוב שבעת ימים מצות תאכלו, ובהכרח שיש קיום מצוה באכילת מצה, אבל בסוכות דכתיב "בסוכות תשבו" מיהת"י דהינו ע"י אכילה, הא איכא עוד חלקים במצוה כגון שינה וטיול וכו' ומנא ליה לדמות סוכה למצה.
[אמנם הרא"ש הביא בשם ר"ת דטיול ושינה נטפלים לאכילה בסוכה. אבל רוב הראשונים כתבו טעמים אחרים לענין שינה והיינו דשינה חשיבי דבר בפ"ע וי"ל]

אמנם בכוונת המ"ב נראה שבא ללמוד מפשטיה דקרא "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ולא ללמוד מהיקש פסח לסוכות שזה נאמר אלא לגבי ליל ט"ו) וכשם שלמד הגר"א בפסח שיש בזה מצווה (ואין זה כמצוה שאינו חייב לקיימה כמו שחיטה) ה"ה לגבי סוכה. ואם כך מובן מדוע אין ראיה ממה שמברך בסוכה.
ובכ"מ לא הבנתי אם כך למה לא מברכים במצה (בשאר ימים) משא"כ בסוכה, ואם כבר להיפך. (בפסח נאמר שבעת ימים מצות תאכלו משא"כ בסוכות 'תשבו').

 

[צריך עיון]

כ''ת עיין בבעה''מ בסוף פסחים?

 

[נדיב לב]

כ''ת עיין בבעה''מ בסוף פסחים?

מכיר. אבל שים לב מה דנתי. לשיטת הגר"א. (אלא אם נוכיח מדלא תירץ בעה"מ דבאכילת מצה לא חשיב מצווה, משמע דס"ל כך וי"ל).

בעל המאור וז"ל:
"ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז' כמו שמברכים על הסוכה כל ז' דהא גמרינן מהדדי שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה כדאיתא בפרק הישן ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות משא"כ בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה… וטעם נכון הוא".

 

[הצעיר שבחבורה]

ובכ"מ לא הבנתי אם כך למה לא מברכים במצה (בשאר ימים) משא"כ בסוכה, ואם כבר להיפך. (בפסח נאמר שבעת ימים מצות תאכלו משא"כ בסוכות 'תשבו').

בית הבחירה (מאירי) מסכת סוכה דף כז עמוד א

ואף על פי שפסקנו שאין חובה באכילה אלא בלילה הראשון מברכין בה לישב בסוכה כל שבעה ואינו דומה למצה שהמצה אין בה אלא אכילה ואין חיוב אכילתה אלא לילה הראשון והרי אפשר לו בדברים אחרים אבל סוכה מצותה אף בישיבה ושינה והרי לענין אלו חייב בהם כל שבעה שהרי אי אפשר לו שבעה ימים בלא ישיבה ושינה כמו שביארנו וי"מ בטעם זה שהמצה כשאוכלה כל שבעה אינו אוכל ממנה לשם חובה אלא להשביע רעבונו ואינו אוכל ממנה אלא מפני שאי אפשר לו בחמץ והרי זה כאוכל בהמה טהורה מפני שאי אפשר לו בטמאה אבל ישיבת סוכה אינו אלא לקיים המצוה שהרי אי אפשר לו בלא ישיבה ושינה וחיובם בסוכה והלכך מברך עליה כל שבעה וכשתדקדק בדבר יפה הכל ענין אחד:​