מאמר תורני צידי רה"ר בקנין דמעכשיו (3 צופים)

צידי רה"ר בקנין דמעכשיו​

א.
כתובות פו: בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים מהו, הנה לכאו' נסתפק אי צידי רה"ר כרה"ר דמו אי כסימטא, אמנם בתוס' (ד"ה האומר) מבואר לא כן דהקשו התוס' מאי פשיט מרב ושמואל כיון דהתם לא איירי במעכשיו, ואם נאמר שכוונת רמי בר חמא להסתפק אם כרה"ר דמו א"כ לא קשה מידי דמ"מ בדברי רב ושמואל מוכח שפיר דכרה"ר דמו.

והיה מקום לומר דפשיטא ליה דכרה"ר דמי אלא דנסתפק אי בעי' מקום הראוי לקנין אי לאו דהא איירי הכא במעכשיו ולאחר ל', וביאור הדבר דהנה מבואר לעיל (פב.) שיטת ר' יוחנן דהמקנה לאחר ל' בלא מעכשיו ולא היתה ברשותו בסוף ל' לא קנה דכלתה קנינו אבל במעכשיו אפי' עומדת באגם קנה, וגדר הקנין דמעכשיו ולאחר ל' לר' יוחנן הוא דמתחיל הקנין מעכשיו ולא נגמר עד לאחר ל' כמבואר בקידושין (ס. ועי' לעיל פה. תוס' ד"ה הא, ובזה מיושב קושית הראשונים על התוס' כאן ודוק), ובזה גופא נסתפק רמב"ח אי לגמר קנין זה צריך שיהא ברשותו אם לאו, ובעי למפשט מהא דר' יוחנן דאפי' עומדת באגם קנה, ודחי דאפשר דאגם כסימטא. אמנם א"א לומר כן דבהדיא כתבו התוס' (ד"ה אינה) דחלוק כאן רה"ר מצידי רה"ר ולא נסתפק אלא בצידי רה"ר עי' בדבריהם, ולהנ"ל ה"ה ברה"ר.

ב.
והנראה מוכרח מכל זה לשיטת התוס' דהא פשיטא ליה דבעי' מקום הראוי לקנין דהיינו סימטא [בעומד בצידה] ולא רה"ר, ופשיטא ליה נמי דלענין קנין צידי רה"ר כרה"ר דמו (כמבואר בתוד"ה וצידי), ובלא מעכשיו לא מהני לא בסימטא ולא בצידי רה"ר, אלא דמיבעיא ליה דמ"מ אפשר דהכא מהני צידי רה"ר. וביאור הדבר דבעצם ג' חלוקים יש, רה"ר וצידי רה"ר וסימטא, וגדר חילוקם דרה"ר עשוי להילוך בני אדם ואסור להשתמש בו לכל תשמישים, וצידי רה"ר אף דאינו מיועד לשימוש בנ"א מ"מ אינו מיועד להילוכם אלא תכליתו לדבר אחר (עי' רש"י לעיל לא: ד"ה צידי רה"ר) וע"כ מותר להשתמש שם לתשמישיו, וסימטא מיועדת לשימוש בנ"א ממש וע"כ כשמשתמש בו נחשב כרשותו לקנות בקנין שהחל כבר, ומשא"כ רה"ר וצידי רה"ר כיון דאינו מיועד לשימוש בנ"א אינו נחשב כרשותו כשמשתמש שם וא"א לקנות בהם.

ומ"מ אפשר דהכא מהני צידי רה"ר, והיינו דבמעכשיו ולאחר ל' אפשר דאי"צ מקום הראוי לקנין ממש דכבר התחיל הקנין ואינו קנין חדש, אך כדי שיוכל להגמר הקנין צריך שלא יהא במקום שהוא סתירה לבעלותו דהיינו רה"ר שאסור להשתמש שם אבל בצידי רה"ר שמותר להשתמש שם שפיר נגמר הקנין ודוק, ובזה גופא נסתפק רמב"ח אי נימא כן או דצריך מקום הראוי לקנין ממש, אבל ברה"ר ודאי דלא מהני, [ומש"כ התוס' לעיל פב. (ד"ה הא) בסו"ד היינו להצד השני ודוק].

ג.
והקשו התוס' (בד"ה וצידי) דהא לעיל (לא:) אמרי' דלכו"ע לענין מיקנא קני. וכתב הריטב"א לתרץ דהכא לאו לענין קניה קאמר אלא לדון אם הדבר המונח בו חשוב כמונח ברשות בעלים שקבלו אותו אם לאו וכו' עיי"ש, ונראה ביאור דבריו ע"פ דרכנו, והיינו דבעצם יש להקשות דאפי' בסימטא היאך קונה אותו כלל הא הדבר המונח בו אינו שלו עדין ואף הוא עצמו אינו עומד שם והיאך נחשיב הסימטא כרשותו, אלא די"ל דעצם מה שהניח שם החפץ ורוצה בקיומו ומצפה לתשלום ל' יום כדי לקנותו חשיב שהוא משתמש שם וקונה אותו במעכשיו, אמנם כ"ז הוא דוקא בסימטא שעשויה לשימוש בנ"א וע"כ כל כה"ג חשיב שימושו אבל בצידי רה"ר דאינו עשוי לשימוש בנ"א אינו נחשב ברשותו וע"כ בלא מעכשיו דאין החפץ שלו כלל ודאי דאינו קונהו אבל במעכשיו אפשר דהדבר המונח בו חשיב כמונח ברשות בעלים שקבלו אותו משום תחילת קנינו שיש לו בהחפץ ובזה נסתפק רמב"ח, [ונראה דהיה יכול הריטב"א לומר ג"כ דכיון דאינו עומד שם ודאי א"י לקנות בו בעצם ונסתפק כנ"ל אי בעי' מקום הראוי לקנין ממש או די במקום דאינו סתירה לבעלותו וכנ"ל, אלא כיון דאתי' להכי לחלק בין סימטא לצידי רה"ר בדבר זה וכנ"ל אפשר לומר דבזה גופא נסתפק רמב"ח ודוק].

ד.
ויש להוסיף דהא דפליגי ר"י ור"ל לעיל (פד:) ארב ושמואל וס"ל דהתם גם בסימטא לאו ברשותא דיתמי נינהו ומהני תפיסת בע"ח ומבואר בתוס' כאן (בד"ה האומר) דאף שם זכותם בנכסים ליורשם חשיב כקנין מעכשיו, ואעפ"כ ס"ל דלא קנו, לאו היינו משום דפליגי איסוד הנ"ל אלא משום דלא הם הניחו שם החפץ אלא אביהם וא"א לומר דנחשב כרשותם מטעם הנ"ל, אלא דנחלקו אי זכותם הנ"ל יחד עם הא דבעצם הנכסים בחזקתם בכל מקום שהם מהני לאשוויי לסימטא כרשותם כקנין שהחל מעכשיו, וכאן פשיט הגמ' מרב ושמואל דאף דס"ל דבסימטא מהני כקנין שהחל מעכשיו מ"מ בצידי רה"ר לא מהני וע"כ אף גבי מעכשיו לא מהני כמ"ש התוס' (שם), ועי' מש"כ בתוס' הרא"ש לתרץ קושית התוס' (בד"ה אדרבה) שהקשו סתירה בדברי רב יוחנן דס"ל דבקנין מעכשיו ולאחר ל' קנה ואפי' עומדת באגם והיכי קאמר דבסימטא לא זכו היתומים ומהני תפיסה עיי"ש, וכתב עלה בתוס' הרא"ש לתרץ וז"ל ול"נ דאינו קשה דר"י ור"ל מודו שפיר דמשיכה קונה בסימטא אלא דסברי דלא הויא ברשות היתומים אם לא שיהיה בביתם ולא מהני אם הוא במקום הראוי לקנין ובהך סברא פליגי אדרב ושמואל עכ"ל, והן הן הדברים.​