צדקה ומעשר כספים צדקה מסוכנת

[חזקי]

יהודי מבקש ממך עזרה. אתה יודע שהוא לוקח את הכסף ומשתמש בו לדברים לא טובים. חומרים מסוכנים, אלכוהול וכיוצא בזה.
האם במקרה כזה הנתינה נחשבת לצדקה? או בכלל יש איסור להביא לו מהטעם שאתה גורם לו לעבור על איסור או היזק גופני?
(חומרים מסוכנים כתב האגרות משה שאסור ליטול. וגם בהשתכרות כרונית יש משום ונשמרתם).

 

[MMH]

די מחסורו - אשר יחסר לו.

 

[מעיינות]

יש לדון בזה משום משום לפני עיוור

 

[אוהב ספר]

לכאו' פשוט שאסור ליתן לו דבזה מאבד עצמו, ואפי' כשיש לו יש לדון לקחת את זה ממנו

 

[אוהב ספר]

די מחסורו - אשר יחסר לו.

ודאי דלא שייך כלל בדברים מסוכנים, ואפי' בסתם דבר שפשע בו להצטרך אליו יש לדון אם שייך כן (בשונה מסוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו ששם התרגל לזה בהיתר כשהיה עשיר)

 

[הצעיר שבחבורה]

ואפי' בסתם דבר שפשע בו להצטרך אליו יש לדון אם שייך כן

ממעשה דרבי נחמיה?

 

[אוהב ספר]

ממעשה דרבי נחמיה?

באר כוונתך

 

[הצעיר שבחבורה]

באר כוונתך

כתובות סז,ב

ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה אמר ליה במה אתה סועד א"ל בבשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי​

 

[אוהב ספר]

כתובות סז,ב

ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה אמר ליה במה אתה סועד א"ל בבשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי​

אולי יש לזה קצת סמך משם, אבל פה זה נושא אחר, פה הנידון אם צריך לתת לו יותר, ושם לא היה לר' נחמיה יותר, אלא שבפועל הוא מת ממה שר' נחמיה נתן לו, וע"ז הוא אמר שלא היה צריך לחשוב על כך שכן הוא לא היה צריך להביא את עצמו לכזאת דרגת פינוק

 

[הצעיר שבחבורה]

אולי יש לזה קצת סמך משם, אבל פה זה נושא אחר, פה הנידון אם צריך לתת לו יותר, ושם לא היה לר' נחמיה יותר, אלא שבפועל הוא מת ממה שר' נחמיה נתן לו, וע"ז הוא אמר שלא היה צריך לחשוב על כך שכן הוא לא היה צריך להביא את עצמו לכזאת דרגת פינוק

מבו' שם בגמ' שרבי נחמיה נתבע על כך שנתן לו מה שלא הורגל, אלא מחמת שלא היה לו להתרגל נתבע הוא ולא רבי נחמיה.

 

[אוהב ספר]

מבו' שם בגמ' שרבי נחמיה נתבע על כך שנתן לו מה שלא הורגל, אלא מחמת שלא היה לו להתרגל נתבע הוא ולא רבי נחמיה.

אבל לא היה לא משהו אחר לתת לו, לא זה היה הנידון, התביעה היתה שהוא נתן לו משהו מסוכן לו

 

[זרח לווין]

בפשיטות צודק הרב @MMH דכתיב די מחסורו לו
מפוסקי זמננו שמעתי
שמקימים מצווה גם אם הוא קונה בזה סיגריות וד"ל
ועל מעשה דרבי נחמיה שהביא הרב @הצעיר שבחבורה אפ' שהקב"ה מדקדק עם צדיקים

 

[אוהב ספר]

מפוסקי זמננו שמעתי

אפשר שמות?

 

[הצעיר שבחבורה]

ועל מעשה דרבי נחמיה שהביא הרב @הצעיר שבחבורה אפ' שהקב"ה מדקדק עם צדיקים

מי הם הצדיקים ששם?

 

[הצעיר שבחבורה]

כתובות סז,ב

ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה אמר ליה במה אתה סועד א"ל בבשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי​

אבל לא היה לא משהו אחר לתת לו, לא זה היה הנידון, התביעה היתה שהוא נתן לו משהו מסוכן לו

וראה בבינה לעיתים (דרוש כב).
כמדו' שעיקר חילוקו שם הוא כדברי מר דלעיל

אפי' בסתם דבר שפשע בו להצטרך אליו יש לדון אם שייך כן (בשונה מסוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו ששם התרגל לזה בהיתר כשהיה עשיר)

 

[חזקי]

כך מספר הרב גנוט. ידידי ר. א. גינוער נסע פעם במונית עם מורו ורבו הגאון רבי משה שפירא זצ"ל. המונית עצרה לפני הרמזור ומאן-דהוא הקיש על חלון הרכב והושיט את ידו לנדבה. חזותו של ההלך העידה עליו שהוא אדם מפוקפק, שמשתמש ב"חומרים מסוכנים" ומזיק לגופו. הגר"מ שפירא זצ"ל שלף את ארנקו והעניק לו שטר של עשרים שקל. הרב גינוער לא התאפק ושאל "הרב הרי יודע שהכסף לא ילך לאוכל אלא לדברים גרועים. אם כן, מדוע הרב נתן לו נדבה הגונה?".

הביט בו רבי משה שפירא בעיניו החודרות ואמר: "אם יהודי מושיט לי יד ומבקש עזרה ואני לא עושה חשבונות, גם הקב"ה לא יעשה איתי חשבונות. כדרך שאדם נוהג באחרים, ינהג איתו הקב"ה!".

מה ההסבר?

 

[MMH]

מה ההסבר?

מה היא השאלה? מה זקוק להסבר?

ר' משה הסביר את עצמו הכי ברור שיש.

ונזכור, שלא מדובר רק על העתיד (כמו שר"מ מתנסח), אלא גם ביחס להווה.

ה' נותן לנו נתינה תמידית, ונותן לנו שפע בלי הגבלה,

למרות שאנחנו לא תמיד משתמשים באותו שפע בצורה חיובית (תומר דבורה בתחילתו)

 

[חזקי]

מה היא השאלה? מה זקוק להסבר?

לא ראוי לתת את המעות לאדם מהוגן ושאינו מסכן את נפשו?

 

[MMH]

לא ראוי לתת את המעות לאדם מהוגן ושאינו מסכן את נפשו?

תודה לה'!

הקב"ה לא שואל את השאלה שלך לפני שנתן לי את השפע שנתן.

 

[הצעיר שבחבורה]

אפי' בסתם דבר שפשע בו להצטרך אליו יש לדון אם שייך כן (בשונה מסוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו ששם התרגל לזה בהיתר כשהיה עשיר)

ממעשה דרבי נחמיה?

וראה בבינה לעיתים (דרוש כב).

בינה לעיתים דרוש כב

וכההיא דאמרינן בפרק מציאת האשה [כתובות סז ב]:
מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני אחד בן טובים מצפורי ליטרא בשר בכל יום; ומסקינן דהוה משל עופות, או: כפר קטן היה ובכל יום היו מפסידים חיותא אמטולתיה. ואמרינן תו: ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה. אמר לו: במה אתה סועד? אמר לו: בבשר שמן ויין ישן. רצונך שתגלגל עִמי בעדשים? גִלגֵל עִמו בעדשים, ומת. אמר: אוי לו לזה שהרגו נחמיה! אדרבה, אוי לו לנחמיה שהרגו לזה, מיבעי ליה? אלא, איהו הוא דלא הוה ליה לפנוקי נפשיה כולי האי.
ואיכא למידק: כיון דממעשה דאנשי גליל מוכח דצריך להאכילו כפי הרגלו, אפילו ליטרא עופות בכל יום. או להפסיד חיותא, ולא חיישינן לומר דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה - והיינו משום דאסמכינן האי חיובא אקרא ד"אשר יחסר לו" [דברים טו, ח] כדמייתי לעיל, אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו - אם כן, היכי קאמר רבי נחמיה: אוי לו לזה שהרגו נחמיה, משום דלא הוה ליה לפנוקי נפשיה? וכן בסמוך, לההוא דאתא לקמיה דרבא דאמר לו שסועד בתרנגולת פטומה ויין ישן, השיבו: ולא חיישת לדוחקא דציבורא? וכו' - מאי כולי האי? כיון דדרכו בכך; ואנשי הגליל לא הקפידו בזה כלום!
ונראה דהחילוק מבואר: דבההיא דאנשי גליל קאמר: "עני בן טובים" - והיינו שזה היה רגיל באותם התענוגים לא מחמת עצמו שהוא התחיל להתנהג כן, אלא שהיה בן גדולים וטובים, ומזמן אבותיו הרגילוהו כפי גדולתם, ונשאר אחר כך על פי דרכו, גם כי זקן לא סר ממנו; ולפיכך נזקקו להאכילו כפי מה שהורגל מימי קדם, כי בכיוצא בזה נאמר: "אשר יחסר לו" - אפילו סוס לרכוב עליו, כמעשה דהילל, ע"ה, שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב וכו'. אבל באינך דרבי נחמיה ודרבא, לא היה שום אחד מהם עני בן טובים, אלא: "ההוא דאתא לקמיה" וכו', שהוא בבחירתו התחיל להרגיל עצמו במנהג זה מהתענג ומרוך; ולהכי איקפדו עליה, שהיה לו לחוש לדוחקא דצבורא ולא איבעי ליה לפנוקי נפשיה.​