מאמר תורני פסוקים לשמות אנשים

פסוקים לשמות אנשים


א] בספר כוונת האר"י ז"ל איתא בזוהר שצריך כל אדם לחשוב שמו ולזכור תמיד באיזה פסוק שהוא ראש פסוק ראש שמו וסוף פסוק סוף שמו, ובענין חבוט הקבר הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ומכין אותם מכות אכזריות עד שיגידו שמם והם אומרים מעידים עלינו שמים וארץ שאין אנו יודעים שמינו.

ותמצא כל א' מישראל מלבד שם שקראו אותו אביו ואמו והוא נרשם למעלה בכסא כבוד, וכן הוא יקרא למעלה, כי אין הדברים באקראי, כי הקב"ה מזמן אותו השם בפיו אביו ואמו, לכן ר' מאיר ור' יהושע מדייקן בשמא [1], מלבד אותו השם שיש לו בקליפה, נמצא שיש באדם א' בקדושה וא' בקליפה מצד זוהמת נחש, לכן הרשעים אינם יודעים שמם, אך הצדיקים אינם צריכים לכך.

ושמעתי מהמקובלים שכל א' בחייו ימצא לשמו איזה פסוק מהתורה או מנביאים וכתובים שיתחיל ראש הפסוק ראש שמו וסוף הפסוק סוף שמו, וכן תמיד יהא שגור בפיו שלא ישכח כל ימי חייו, ונלע"ד מכ"ש כשיתחיל שמו ומפורש בפסוק כמו שלום, שלום רב לאהבי תורתך וכו'.

בספר תר"א [2] מצאתי ז"ל מהר"ר הירץ [3] שתיקן פי' על סידור, עשה סימן לשמו פסוק זה נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני על שמו נפתלי בקדושה.

ואני מגיד מישרים לקטתי באמרים בתורה בנביאים בכתובים מקצת שמות בני ישראל לכל א' כשמו כן יהא בפסוק רשומו, ובשעה שהשעה צריכה לכך יכול להשיבו לבעל דבבו ובשלום ינוח על משכבו ויאמרו המלאכים בשלום בא יבא.
(ספר בן ציון לרבינו יוסף בן רבי אלימלך מטורבין עמוד לג:)

ב] ידוע מה שנכתב לעיל במסכת גיהנם וכן הוא בספר הכוונות בענין חיבוט הקבר, הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ומכין אותן מכות אכזריות, ומי שאומר בחייו כל יום פסוק אחד המתחיל כתחילת אות משמו ומסיים בסוף אות משמו, דהיינו אותו השם העולה עמו לספר תורה שהוא שם הקודש, ר"ל כגון למי שקורא איצק וקורין אותו לס"ת יצחק צריך להתחיל הפסוק ביו"ד ויסיים בקוף, וכן כולם, ומכל שכן למי ששמו נמצא בפסוק עצמו כגון שלום או דן או ראובן שאין צריך לסיים בסוף שמו, ומי שאומר פסוק כנ"ל הוא סגולה שלא לשכוח שמו. ובס' בן ציון נדפסו שמות הנלקטים עם פסוקי רוב שמות בני אדם על כן אמרתי בלבי להעתיקם הנה לזכות בו הרבים ויאמר אותו בשמונה עשרה קודם יהיו לרצון בסוף התפילה.
(סוף קיצור של"ה בקצת מהדפוסים)

ג] כתב ב"י [4] טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים קודם שאמר יהיו לרצון המתחיל בשמו וסיים בשמו.
(אליה רבה סוף סי' קכב)

ד] אומרים אחר תפלת שמונה עשרה קודם יהיו לרצון פסוק אחד מכתבי הקדש המתחיל באות משמו ומסיים באות משמו. הטעם, לפי שאחר חרבן בית ראשון כשהלכו בני ישראל בגולה ונמכרו לעבדים ולשפחות, גנבו נפשות מבית ישראל למכרם, לפיכך מצאו לטוב וישר שמיד כשהתינוק מתחיל לדבר, ללמוד עמו פסוק אחד מכתבי הקודש שמתחיל באות משמו ומסיים באות משמו, עד שיהיה הפסוק שגור בפי התינוק, ואם יגזלו אותם, ידעו האבות סימן בבניהם ובבנותיהם כי מילדי העברים הם, שלא ישכחו את שמם בגולה, גם יבואו ע"י זה לפדיון אם יהא לאל ידם לפדותם, וקבעו הפסוק בתפלת י"ח משום שאדם מתפלל ג' פעמים בכל יום ולא ישכחו, והמנהג נצב וקיים גם עתה רק זכר לבנים. ובב"י או"ח [5] ובסוף קיצור של"ה איתא הטעם שאומרים הפסוק בי"ח, משום שלא ישכח שמו ליום הדין.
(אוצר כל מנהגי ישרון סי' ע' אות לא)

ה] וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ (מיכה ו, ט). מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו [6], התורה מצילו מגיהנם [7]. (נוסף על רש"י שם בסוגריים והוא תוספת מספר המגיד-אגודת שמואל לר' שמואל דלוגאטש)

ו] פעם אחת נפלה לי פסוק בעת הקיצה מן השינה כמו נבואה קטנה הפסוק שלי יראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל, כי שמי ישראל וכו'. (תפארת ישראל לר' ישראל ב"ר שלמה חריף תלמיד הבעש"ט, פ' וילך)​

---

[1] כמובא בב"ר פרשת לך (מב, ה) ר' מאיר היה דורש שמות, ר' יהושע בן קרחה היה דורש שמות, וביומא פג: ר' מאיר הוה דייק בשמא. ובתנחומא (בובר, בראשית אות ל; מובא בילקו"ש ישעיה רמז תמט) כשהיה ר' מאיר רואה אדם היה למד שמו ומשמו היה יודע מעשיו.

[2] איני יודע לפענח הראשי תיבות תר"א.

[3] וזה לשונו (בהקדמה ליוצר אור): נדבות פי רצה נא י"י ומשפטיך למדני, קבלה בידינו פסוק המתחיל בשם כמוני נ' בראש וי' בסוף, טוב להזכירו בדרך ההולך או עסק את עמיתו הן בלימוד הן בכל חפץ, גם בפסוק זה נמצא שמי נפתלי טריוש, ויש בו ז' תיבות כ"ח אותיות כנגד פסוק בראשית ופסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר וכנגד יהא שמיה רבא מברך לעולם ולעלמי עלמיא בשבעה תיבות ע"ש חצבה עמודיה שבעה וכ"ח אותיות הם כנגד כ"ח עיתים האמורים בקהלת וכו'.

[4] רבים התחבטו בפיענוח הראשי תיבות ב"י, ויש סוברים שהוא ט"ס, וצ"ל כתב כ"י (וכמו שמציין בקיצוש"ע - אליה רבה בשם כ"י) והוא סידור כתר יוסף לר' יוסף ב"ר משה מפרמישלן, נדפס ברלין ת"ס. (ואודות סידור זה ראה בספר תורת הקנאות להיעב"ץ עמוד עא: ובספרו עדות ביעקב עמוד נ:)

[5] הוא לכאורה טעות, כי אינו נמצא בבית יוסף. ואולי הטעות השתרבבה מהאליה רבה הנ"ל וראה בהערה הקודמת.

[6] יש להסתפק, האם כאשר אב קורא שם לבנו צריך להקפיד שיהיה לו שם כזה שיש לו התחלה וסוף בפסוקים, כי לא כל האותיות יש להם פסוק תחלה וסוף, והאם זה נכלל במה שאמרו בתנחומא האזינו (אות ז) לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע וכו' עיי"ש, האם צריך לבדוק גם בזה, לקרוא לבנו שם שיש לו התחלה וסוף בפסוקים, כדי שיהיה לו אפשרות לומר פסוק של שמו קודם יהיו לרצון, ובזה יגרום לו טוב שלא ישכח שמו, וצ"ע.

[7] ובקונטריס עובר אורח לבעל האדר"ת או"ח סי' קכב כתב: ואולי הוא באיזה מדרש.

​

 

[געגועים]

[6] יש להסתפק, האם כאשר אב קורא שם לבנו צריך להקפיד שיהיה לו שם כזה שיש לו התחלה וסוף בפסוקים, כי לא כל האותיות יש להם פסוק תחלה וסוף,​

כל האותיות יש להם פסוק שמתחיל ומסיים באותו אות, חוץ מאותיות ג' ס' ק'.

ואלו הן האותיות שאין פסוק שמתחיל ומסיים בהם: ג-ז\ ג-ט\ ג-ס\ ד-ג\ ד-ז\ ד-ח\ ד-ט\ ד-ס\ ד-ע\ ד-ק\ ז-ג\ ז-ע\ ח-ג\ ח-ע\ ט-ג\ ט-ז\ ט-צ\ ט-ק \ כ-ג\ ל-ג\ מ-ג\ נ-ג\ נ-ט\ נ-ע\ ס-א\ ס-ב\ ס-ג\ ס-ז\ ס-ח\ ס-ט\ ס-פ\ ס-ק\ ס-ש\ ע-ג\ פ-ז\ פ-ח\ פ-ק\ צ-ג\ צ-ז\ צ-ט\ צ-ס\ צ-פ\ ק-ג\ ק-ז\ ק-ס\ ר-ג\ ר-ס\ ש-ז\ ש-ס\ ת-ג\ ת-ס\ (המלקט)​

 

[ממגד שמים]

העצוב הוא שישנם החולמים בכל שמו"ע, עד שמגיעים לפסוק של שמם, הסגולה ואו אז ננערים וצ"ע.

 

[געגועים]

מהו הראשי התיבות - תר"א? | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il