סדרת מאמרים - ענייני שעבודי בע"ח ונזקין - הגדרת עידית ובינונית | מדור מאמרים

האם כל עידית נחשב גם בינונית דבכלל מאתיים מנה

במאמר הקודם דנתי על סתירה בדברי המהרש"א בסוגיא דבשל עולם הן שמין. כאן נבוא לדון בכיוון נוסף, רק נחזור בקצרה על הקושיא.

א.

הנה המהרש"א כתב (ב"ק ז. בתוס' ד"ה אליבא) דלרבי ישמעאל דס"ל עידית דניזק, אף היכא דלית ליה כעידית דניזק ואהני קרא ליתן מעידית דמזיק יכול ליתן עידית דעלמא והוכיחו מה האחרונים [הגרע"א והרש"ש ועוד] דס"ל כדעה שהביא הרא"ש (סי' ב') דבדלית ליה למזיק כעידית דניזק אבל אית ליה בינונית ועידית יותר מעידית דניזק דלא יהיב ליה אלא בינונית דידיה עיי"ש, ודלא כהרא"ש עצמו שהכריע כהאומרים ליתן עידית דידיה, ובמהרש"א מבואר בתירוצו דליכא דין עידית דמזיק שיהא שייך לדון כיצד שומתו אלא כל דהוא יותר ממיטב דניזק יהיב ליה, ומקשים העולם סתירה בדברי המהרש"א דהנה כתבו התוס' לעיל (ו: ד"ה כגון) דבלית ליה למזיק כעידית דניזק למ"ד או כסף או מיטב צריך ליתן דוקא כסף ולא קרקע, וכתב ע"ז המהרש"א דלא אמרי' בהא נמי אהני קרא לר"י [שיוכל ליתן עידית דמזיק] כיון דלא הוי לטובת הניזק, ומבואר לכאו' בדבריו דשייך למימר הכא אהני קרא ליתן עידית דמזיק הגם דאינו יותר מעידית דניזק לולא דלא הוי לטובת הניזק והוא כשיטת הרא"ש וסותר לדבריו הנ"ל.

ב.
ונראה לומר בזה דהנה אפשר לבאר באופן אחר השיטה החולקת על הרא"ש דאף אי נימא דבאמת איכא דין עידית דמזיק מ"מ עדיין אפש"ל שיתן לו בינונית דידיה [וה"ה עידית דעלמא] אם הוא יותר מעידית דניזק והוא סברא פשוטה לכאו', דמ"מ יתן לו הבינונית מדין עידית דניזק דהלא אם יקנה קרקע כעידית דניזק ממש לכאו' יוכל לשלם בזה וא"כ גם אם יש לו קרקע טובה יותר הלא בכלל מאתים מנה והיא רק יותר טובה אבל היא גם כעידית דניזק וא"כ יוכל ליתן לו בינונית דידיה מדין עידית דניזק [והגם דאין משמע כן כ"כ בדברי הרא"ש מ"מ כן אפש"ל בשיטת מהרש"א, וכ"נ בהדיא מלשון הריטב"א בגיטין ע"ש], ואי נימא דס"ל להמהרש"א כן ניחא הכל דמה דפשיטא ליה דיכול ליתן לו עידית דעלמא הוא באמת דלא כהרא"ש ומשום דפשיטא דמתקיים בזה עידית דניזק, ומ"מ הקשה מה שהקשה (בדף ו:) משום דשם יוכל ליתן מדין עידית דמזיק ודוק [ועי' לקמן].

אמנם צריך לבאר במאי פליג הרא"ש אהאי סברא ולמה לא יוכל ליתן לו הבינונית דידיה מדין עידית דניזק, והיה מקו"ל דס"ל דלא אמרי' כאן בכלל מאתים מנה אלא דקרקע של עידית היא רק עידית ואינה גם בינונית, אמנם לכאו' א"א לומר כן וכמו שיבואר.

ג.
דהנה איתא לעיל (ז:) דאי אמר המזיק הב לי בינונית טפי פורתא יכול הניזק לומר לו אי שקלת עידית כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקיל כיוקרא דלקמיה [והיינו דאין המזיק יכול לתבוע דוקא בינונית כזולא דהשתא] ומקשי' עלה מתקיף לה ראב"י א"כ הורעת כחן של נזקין אצל בינונית וזיבורית דרחמנא אמר ממיטב ואת אמרת מבינונית וזיבורית נמי לא ע"כ, וכן אמרי' בדומה לזה גבי בע"ח שרוצה זיבורית, ומבואר פשטות הסוגיא דהמזיק יכול לתבוע דוקא בינונית [וכן בע"ח בזיבורית] ואין הניזק יכול לסלקו אצל עידית וכן ס"ל להתוס' (ח: ד"ה אבל) ולרוב הראשונים וכ"פ השו"ע (סי' תי"ט ס"ב), ולכאו' יפלא הלא מבינונית זו לבינונית אחרת לכאו' יוכל לסלקו ולא יוכל לומר בבינונית זה אני רוצה [לולא הסברא המבוארת בנתיה"מ (סי' ק"ב סק"א) אשר אינה שייכת כאן] וא"כ למה לא יוכל לסלקו לעידית דלא תהא אלא כבינונית דבכלל מאתים מנה, ומבואר כאן דרוב הראשונים לא ס"ל מהאי סברא כנ"ל [כ"ה בפשטות וכ"נ מדברי הסמ"ע והגר"א על השו"ע, וביש"ש פי' בדומה דהוא משום דבינונית היא קרקע יותר גדולה ויכול המזיק לומר זה אצלי מיטב משום גודל הקרקע ע"ש] אמנם הרא"ש פירש הסוגיא באופן אחר דרק התם א"י לכופו לקבל עידית אבל באופן רגיל יכול לכופו לקבל עידית וכ"פ הרמ"א (שם) בשם י"א, וא"כ מבואר לכאו' בדברי הרא"ש דס"ל האי סברא דבכלל מאתים מנה וע"כ כתב דיתן לו עידית ותהא כבינונית אחרת ובזה גופא נחלק על רוב הראשונים [והגם דהיה אפשר לדחות בקל ולומר דבאמת לא ס"ל להרא"ש האי סברא והא דיכול לסלקו בעידית משום דזהו דינו ואין לו זכות לתבוע בינונית [וכן משמע ביש"ש], אבל כבר מבואר בהדיא בדברי הגרע"א שפירש בדברי הרא"ש דלא פליג על עיקר הדין דיש לו זכות לתבוע בינונית אלא דס"ל דמ"מ יכול לסלקו בעידית מדין בכלל מאתים מנה, דהגרע"א בהגהותיו על השו"ע (סי' קי"ט ס"ג) כתב בשיטת הרא"ש דה"ה בבע"ח דיכול הלוה לסלקו בעידית ואין המלוה יכול לתבוע דוקא בינונית ע"ש, ובזה לא שייכא הסברא הנ"ל דהא אי"ז כדינו]. וא"כ א"א לומר דלכן ס"ל להרא"ש בהא דאהני קרא דא"י ליתן לו בינונית דידיה משום דלא ס"ל הא דבכלל מאתים מנה דבהדיא ס"ל כן וכמש"נ.

ד.
ונראה לומר בביאור שיטת הרא"ש דאף דס"ל האי סברא דבכלל מאתים מנה מ"מ אחר דאין לו כעידית דניזק ממש שיוכל הניזק לחייבו ליתן לו כן חידשה התורה דצריך ליתן דוקא עידית דמזיק וא"י לסלקו בעידית דניזק כלל אף אם יקנה קרקע כעידית דניזק ממש וה"ה שא"י לסלקו בקרקע יותר טובה מעידית דניזק אם אינה עידית דידיה דכבר פקע דין עידית דניזק וחל דין עידית דמזיק.

אמנם מעתה שוב א"א לומר בדברי המהרש"א כסברא הנ"ל דבכלל מאתים מנה דהלא הוא כתב דבריו בשיטת התוס' והתוס' לא ס"ל האי סברא וכנ"ל והדרא קושיא לדוכתה.

ה.
ונראה דאפשר לבאר בדומה לסברא הנ"ל בשיטת החולקים על הרא"ש ובשיטת המהרש"א דאינו מדין בכלל מאתיים מנה אלא דס"ל דאי"צ ליתן דוקא עידית דניזק אלא בעי' מיטב דניזק והיינו קרקע המוגדרת טובה כלפי הניזק וזה נמדד לפי קרקעותיו וכל קרקע שהיא כקרקע הטובה דניזק או יותר מזה הרי היא בעצם מיטב דניזק דהיא קרקע טובה כלפי הניזק ואי"צ בזה לסברא דבכלל מאתים מנה וע"כ פשיטא דאפשר ליתן כל קרקע יותר מעידית דניזק ואפי' בינונית דידיה או עידית דעלמא, והרא"ש ס"ל דבעי' דוקא עידית דניזק ולא יותר מזה [או משום דס"ל דדוקא כזה הוא מיטב דניזק או משום דרק את זה יכול דין מיטב לחייב ודוק], או דכבר פקע דין עידית דניזק ובעי' דוקא דמזיק וכנ"ל.