ענוה מהו?

[תורה תמימה]

מי מהגדולים אמר כזאת על עצמו? יש לך מקור ברור ומהימן ע"ז?

יש המון סיפורים בסגנון הזה מגדולי החסידות. לדוגמא אאל"ט ר' נחמן מברסלב אמר את זה על עצמו

 

[שלמה דייטש]

ידוע הענין והחיוב להיות עניו, ולהתרחק מגאות. ולדעת הסמ"ג זה מדאורייתא וכ"ה בסמ"ק.
וכאן הבן שואל, מה הכוונה להחזיק א"ע בענווה. הכוונה ליותר קטן מהאמת, או פשוט להכיר את האמת.
ולמשל אדם גדול, האם מותר לו להכיר שהוא אדם גדול?

מצד א', גבהות הוא מאוסה לפני המקום, ומצד שני, התורה הוא תורת "אמת".

רק להביא את דברי רש"י עה"פ והאיש משה עניו פירש רש"י "ענו" - שפל וסבלן

 

[זוטא]

ידוע הענין והחיוב להיות עניו, ולהתרחק מגאות. ולדעת הסמ"ג זה מדאורייתא וכ"ה בסמ"ק.
וכאן הבן שואל, מה הכוונה להחזיק א"ע בענווה. הכוונה ליותר קטן מהאמת, או פשוט להכיר את האמת.
ולמשל אדם גדול, האם מותר לו להכיר שהוא אדם גדול?

מצד א', גבהות הוא מאוסה לפני המקום, ומצד שני, התורה הוא תורת "אמת".

בכמה מקומות מצינו פירוש להגדרת עניו
בפרשת נח כתיב ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח ופרש"י יקטן שהיה עניו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו
וכן אצל משה דכתיב והאיש משה ענו מאד. ופרש"י שפל וסבלן
וכן כתבו בדעת זקנים מגיד לך הכתוב שלא מחמת גאוה לקחה אלא היתה סיבה ומזל וגם בזה היה עניו שלא היה תובע עלבונו עד שבא הקדוש ברוך הוא ותבעו עכ"ל והוא אותו עניין של סבלן
וכן בעירובין יג: מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ופרש"י עלובין- סבלנין
ובתומר דבורה הביא ועל זה קוראים מלאכי השרת להקב"ה מלך עלוב והיינו אומרו מי אל כמוך אתה אל בעל חסד המטיב אל בעל כח לינקם ולאסוף את שלך ועכ"ז אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה, הרי זו מדה שצריך האדם להתנהג בה רצוני הסבלנות וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו ועכ"ז לא יאסוף טובתו מן המקבל עכ"ל
מצאנו א"כ שמי שמקטין את עצמו ומי שסבלן נקא עניו
ובמשה מצינו שהקטין את עצמו בצורה תמוהה עד מאוד לכאו' שכאשר שלח לו ה' למצרים, ענה לו "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד' י"ג). וביאר הרמב"ן, כי אמר בזה, כי אם תשלח כל אדם מן השוק הוא יותר הגון ומסוגל ממני וזה צ"ב שהרי משה ידע מעלת עצמו וכשענה לקב"ה איך יכל לומר ליודע כל תעלומות שכל אחד מן השוק יותר טוב ממנו וזה פלא
ובספר מדרגת האדם לסבא מנובהרדוק פירש וז"ל:
במשה מצינו שהעידה עליו התורה כי הי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה (דברים י"ב), וכאשר שלח לו ה' למצרים, ענה לו "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד' י"ג). וביאר הרמב"ן, כי אמר בזה, כי אם תשלח כל אדם מן השוק הוא יותר הגון ומסוגל ממני. נפלא מדרגתו מאד, עד כמה נקב וירד התרגזותו על חסרונו ורצונו הלהוט מאד לתקנו, עד שהי' ממלא בו הרעיון הזה כל כחות מחשבתו וכל תשוקות לבו והתפעל ממנו במדה כ"כ מרובה, עד שהשיג התפשטות המעלות לגמרי, ולא מצאו בו האפשרות, שיפריעו המעלות הרגשת החסרונות. כי הגיע להרגיש החסרון כאילו לא הי' מעלה במציאות, כמו שמצוי בנו בהרגשת חסרון החומרי, כחתיכת האצבע, אשר הרגשת כואבו גוזל ממנו הרגשותיו מכל גופו ואבריו, ולא יעריך באותו זמן את חשיבות חסרונו וכאבו באבר פרטי נגד שלימות גופו ואבריו בכללו. אמנם, מתקבץ כל הרגשותיו ופונים להרגיש רק האצבע החתוך הזה. כן הגיע משה רבנו ביכולתו להרגיש חסרונו עד שהרגשת כל שהוא מן חסרון אשר אין אדם צדיק בארץ אשר יהי' נקי מכל וכל ממנה, הגיע להתפעלות כל כך מרובה עד אשר לא הרגיש מעלותיו כלום ולא נמצא אצלו המעלות גם באופן שיגרעו ברושם משהו, דק מן הדק, בהרגשת חסרונו, וכיון שכל היום הרגיש חסרונו והי' להוט לתקנו, והמעלות התפשטו ממנו לגמרי ולא ידע מהם כלל, לכן כאשר שלח לו השי"ת למצרים להוציא אותם, אמר "שלח נא ביד תשלח", וכל מי שתשלח הוא יותר מסוגל ממני, כי הוא מדד את כולם במדה יותר גדולה ממנו וכל אדם הכריע את הכף בעת ששקל בדעתו אותם לעומתו, יען כי מדת הגדלות הי' נפשט ממנו לגמרי, והיו פועלים הרגשותיו עליו להרגיש חסרונו ועל זולתו, היה פונה תמיד להרגיש מעלתו, כי אם ירגיש חסרון על חבירו זה גופא הוא חסרון אצלו כי לא בעל עין טובה הוא, ועל חסרונו הי' להוט, לכן לא יוכל מעולם להרגיש חסרון על זולתו, ונמצא שההתפעלות מחסרון שלו, פעלו עליו שני הענינים האלה שהן אחת, להיות מעלותיו כלא היו וחסרונות זולתו כלא נמצא כלל, והי' נשאר הרגשתו חסרונו מזוקקה שבעתיים, מכל רושם דק של מעלת עצמו, וחסרון זולתו, ולכן אמר שלח נא ביד תשלח, כמו שביאר הרמב"ן שהי' סובר באמת כי כל אדם הוא יותר מסוגל ממנו והוא יותר ראוי להיות מנהיג ומנהל ממנו, וישפיע על אחרים יותר ממנו, ונמצא לפי שהי' בו שרש הזה זכה על ידו להגיע למדרגתו להיות זוכה ומזכה את הרבים עכ"ל.
ולכך אין כל סתירה בין הקטנת עצמו לבין האמת הידועה לרבים כי לעצמו זה אינו ניכר מחמת דרגתו כמו שביאר הסבא

 

[חידושא]

ר' נחמן מברסלב אמר את זה על עצמו

?
מהמעט שידוע לי בכתבי מוהר"ן לא ראיתי דבר כזה, אם כבר להיפך, וכידוע.
עכ"פ אם יש בידך מקור לזה עדיף לציין ויהיה לי לתועלת

 

[תורה תמימה]

?
מהמעט שידוע לי בכתבי מוהר"ן לא ראיתי דבר כזה, אם כבר להיפך, וכידוע.
עכ"פ אם יש בידך מקור לזה עדיף לציין ויהיה לי לתועלת

אולי בלבלתי בינו לבין דמות חסידית אחרת.

 

[מתחילים מחדש]

מי מהגדולים אמר כזאת על עצמו? יש לך מקור ברור ומהימן ע"ז?

ידוע בין השאר על הרבי ר' אלימלך זי"ע

 

[מתחילים מחדש]

יש דבר מעניין מאוד בענוה. כי לכאו' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וא"כ בזה הרי מותר להתגאות. ולמה אכן אסור? ומהו האמת בזה, שברי תורתינו תורת אמת הוא?

 

[יהודי]

יש דבר מעניין מאוד בענוה. כי לכאו' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וא"כ בזה הרי מותר להתגאות. ולמה אכן אסור? ומהו האמת בזה, שברי תורתינו תורת אמת הוא?

ירמיה (ט כב-כג)
כֹּה אָמַר יְהוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה:

 

[מתחילים מחדש]

ירמיה (ט כב-כג)
כֹּה אָמַר יְהוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה:

מה אתה רוצה להסיק מהפסוקים? שמותר ח"ו להתגאות בעבודת ה'?

 

[יהודי]

מה אתה רוצה להסיק מהפסוקים? שמותר ח"ו להתגאות בעבודת ה'?

שיכול לשבח את עצמו על מעלות שיש בו בעבודת ה' (וזה מסביר את החכמים ששבחו את עצמם)
לא להתגאות ולחשוב שהוא יותר ממה שהוא באמת.

 

[מתחילים מחדש]

שיכול לשבח את עצמו על מעלות שיש בו בעבודת ה' (וזה מסביר את החכמים ששבחו את עצמם)
לא להתגאות ולחשוב שהוא יותר ממה שהוא באמת.

כמדומני שאין מהלך כזו ביהדות. ולא תמצא לקור לפרשנות זו.

 

[קוצר ברינה]

א. גאוה היא הרגש, והידיעה היא בשכל. לא תמיד השכל מפעיל את הרגש. לדוג' אני רץ מהר יותר מהסבא שלי, ואעפי"כ הידיעה הזו לא תפעיל את רגש הגאוה. עוד דוג' מישהו שואל אותי כתובת באיזור מגורי ואני יודע, זה לא מפעיל את רגש הגאוה. ויש בסה"ק כו"כ סיבות למה רגש הגאוה אין לו להתעורר גם אם אני יודע בשכל שיש לי מעלות על האחרים. [לדוג' שני אנשים לאחד יש 50 ש"ח ולשני 1000 ש"ח, השני יכול להרגיש גאוה ליד הראשון, אך כששניהם יכנסו לביתו של אילון מאסק שרכושו נאמד ביותר מ400 מיליארד, שניהם ירגישו קטנים. ולעניינינו, גם אם לאחד יש איזושהי מעלה מסויימת כלפי חבירו, אך כשחושב מהו הקב"ה, מהו נצח, מהי התורה וכו' כל רגשות הגאווה בטלות. ויש עוד דרכים בסה"ק], ואין בכך סתירה לידיעה שאכן יודע יותר מהשני, אך הרגש לא מתעורר עי"ז. ולכן גם הרמב"ן שכתב את איגרת הרמב"ן שעניינה קניית מידת הענוה ובתו"ד כתב "וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ; וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ; שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד" אעפי"כ הרמב"ן עצמו חלק הרבה פעמים על הראשונים האחרים. כי אין בכך סתירה.
ב. הסטייפלר כותב, שענוה היא למעלה מהשכל, באופן שאפילו אדם שהיה במדרגה מסויימת של ענוה ואח"כ ירד ממנה, לא יכול להבין את עצמו שבעבר! דהיינו מי שלא ביקר שם לא יכול להבין...

 

[קוצר ברינה]

תוספת על התגובה הקודמת: רגש הגאוה אינו ההרגשה שאני יותר מהשני! אלא שאני "משהו", והשני אינו אלא אמת מידה לכך. וכשאדם יודע מהו הבו"ע מהי האמת, מהו נצח, מהו ג"ע ומהו גיהינם אינו מרגיש "משהו".
[אם האדם היה יחיד בעולם, האם גם היה עניין ועבודה של גאוה וענוה? ברור לי שהיה! אולי היה חסר באמת מידה שמביאה לגאוה, אך שייכת גאוה גם כשהאדם לבד!

 

[מתחילים מחדש]

אז, השאלה הוא, למה הידיעה שאני [לא מדבר ממני] עוב את ה' במדריגה גדולה, לא אמור להוליד הרגש של גאוה?

 

[ולא כלום]

דעת הגראי''ש גריינימן שליט''א שכמו בכל מצוות התורה העיקר הוא העשייה ולא מה שבלב, כך גם בענוה העיקר הוא העשייה להתנהג בשפלות ולא הענוה בלב אלא שאחרי הפעולות נמשכות הלבבות, יש בזה חוברות שלם ממנו, אשתדל לבדוק אם יש לי ולהעלות.

 

[ולא כלום]

מצו''ב

 

[מתחילים מחדש]

דעת הגראי''ש גריינימן שליט''א שכמו בכל מצוות התורה העיקר הוא העשייה ולא מה שבלב, כך גם בענוה העיקר הוא העשייה להתנהג בשפלות ולא הענוה בלב אלא שאחרי הפעולות נמשכות הלבבות, יש בזה חוברות שלם ממנו, אשתדל לבדוק אם יש לי ולהעלות.

השאלה הוא אם ענטה הוא מצוה/חיוב - שהוא במעשה, או מדה - שהוא בלב.
דעת הסמ"ג הוא שגאוה הוא לא תעשה, אבל כמדומני שרוב הפוסקים לא נוקטים כן.

 

[בקופא דמחטא]

וכאן הבן שואל, מה הכוונה להחזיק א"ע בענווה. הכוונה ליותר קטן מהאמת, או פשוט להכיר את האמת.

הסתכלות, יקירי.
המבט שלנו הוא סובייקטיבי לגמרי, גם אחרי הכרת העובדות האובייקטיביות.
כך שאין קשר בין גאווה או ענווה למה שאנו מכנים "אמת", אלא לצורה שבה אנו מתבוננים בה.

 

[נתאי הארבלי]

ענווה לשון עניות ולא לשון שפלות כי עני אינו שפל דרך כלל
ואין לשאול הרי הפכה של ענווה הוא גאווה שהיא לשון גאות ומה עניין עניות אצל גאות
כי עניות עצמה היא לשון עינה בשבי בחורי ויש לדקדק האם עינה זה הוא לשון שלילה או קיום לשון ריקן בשבי אותפ או לשון ייסר אותם בשבי ולכאורה פשוטם של דברים כי הוא לשון שלילה כי עניות שהיא לשון ענוי אינה תמיד כוללת יסורים ולכן ענווה אינה אלא הפכו של גאות כי גאות ריבוי גדילה ועניות היא ריקן מגדלות

 

[למדן משורר]

הכרת המעלות, וייחוסם להקב"ה