עירובין ותחומין - עיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה - לדין התחומין | פורום אוצר התורה עירובין ותחומין - עיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה - לדין התחומין | פורום אוצר התורה

עירובין ותחומין עיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה - לדין התחומין

כל העיר נחשבת כאחת אם בתיה סמוכים זה לזה, אף אם רה"ר עוברת ביניהם
אך אם הבתים אינם סמוכים זה לזה, או שרוצה להחשיב שכונות שונות כאחת אף שרחוקות יותר מקמ"א אמות זו מזו - האפשרות היחידה היא רק כשמוקפות מחיצות לדירה [כדין שבת בקמה קצורה - מועיל עד בית סאתים, ויותר מכך צריך שתהיינה מחיצות לשם דירה]
וכלפי זאת - אם יש בעיר רשות הרבים הגורמת לביטול המחיצה - הרי שאין היא כמקום המוקף מחיצות, ומודדים מהבתים או מהשכונות בלבד, ולא מכל העיר כאחת
ראה בחזו"א:
נראה דכל שאין רשות הרבים או כרמלית מפסקת ביניהן רשות אחת הן, שהרי בהוליכוהו לעיר אחרת מהלך את כולה ונכנס לכל הבתים והחצרות שבעיר ויוצא מהן, והכי נמי הספינה שנכנסה לעיר היא כאחד הבתים שבעיר, ואמנם לדעת רש"י ותוס' דבעינן עיר מוקפת מחיצות והוקפה לדירה - צריך שלא יהא פרצה עשר בעיר... (חזו"א ק"ט י"ד)
 
היכן מצינו שתחומין תלוי בדין רה"ר,
או"ח שצו ב
בכל מקום שקדש היום עליו אם הוא מוקף לדירה אפילו אין בו עתה דיורין חשוב כולו כד' אמות ואם אינו מוקף לדירה עד סאתים חשוב כולו כד' אמות ואפילו שבת בתל גבוה ובקמה קצורה ושבלים מקיפות אותה חשיבי כארבע אמות עד סאתים.

או"ח תח ב
המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:​
 
או"ח שצו ב
בכל מקום שקדש היום עליו אם הוא מוקף לדירה אפילו אין בו עתה דיורין חשוב כולו כד' אמות ואם אינו מוקף לדירה עד סאתים חשוב כולו כד' אמות ואפילו שבת בתל גבוה ובקמה קצורה ושבלים מקיפות אותה חשיבי כארבע אמות עד סאתים.

או"ח תח ב
המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:​
לא הבנתי מה הוכחת מכאן לגבי רה"ר המפסקת בעיר
מה שהבאת מיירי במקום המוקף מחיצות - שאז אלו צ"ל מחיצות המכשירות את הטלטול
אבל אפשר גם להחשיב את כל העיר כאחת גם ללא שום מחיצה, אם בתיה צפופים
וכאן מתעורר הנידון של רה"ר העוברת בתוכה

אנקדוטה מעניינת
מסרתי השבוע שיעור שבו דנתי גם בהליכה מקרית מוצקין לקרית אתא [השיעור יעלה לקול הלשון אי"ה, לאחר שאסיים לערוך אותו]
והראיתי שאף שכביש 4 עובר בין קרית ביאליק למוצקין - אבל מצאתי חיבור בתים משני צדדיו
ולעומת זאת פסי הרכבת העוברים בתוך מוצקין - מפרידים אותה לשני חלקים שאין להם שום חיבור
[ולכן הם גם קובעים את כיוון ריבוע העיר]
1744880317589.png
 
כל העיר נחשבת כאחת אם בתיה סמוכים זה לזה, אף אם רה"ר עוברת ביניהם
אך אם הבתים אינם סמוכים זה לזה, או שרוצה להחשיב שכונות שונות כאחת אף שרחוקות יותר מקמ"א אמות זו מזו - האפשרות היחידה היא רק כשמוקפות מחיצות לדירה [כדין שבת בקמה קצורה - מועיל עד בית סאתים, ויותר מכך צריך שתהיינה מחיצות לשם דירה]
וכלפי זאת - אם יש בעיר רשות הרבים הגורמת לביטול המחיצה - הרי שאין היא כמקום המוקף מחיצות, ומודדים מהבתים או מהשכונות בלבד, ולא מכל העיר כאחת
ראה בחזו"א:
נראה דכל שאין רשות הרבים או כרמלית מפסקת ביניהן רשות אחת הן, שהרי בהוליכוהו לעיר אחרת מהלך את כולה ונכנס לכל הבתים והחצרות שבעיר ויוצא מהן, והכי נמי הספינה שנכנסה לעיר היא כאחד הבתים שבעיר, ואמנם לדעת רש"י ותוס' דבעינן עיר מוקפת מחיצות והוקפה לדירה - צריך שלא יהא פרצה עשר בעיר... (חזו"א ק"ט י"ד)
רבינו השבתני בדין השובת, ואני לא שאלתי אלא בדין מניח עירובו

בשובת איני צריך לכ"ז שהרי כתב הרמב"ם (שבת כז ב)

שמותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה
 
לא הבנתי מה רצית לומר מנינוה [שהיו בה רק 120000 אנשים...]
אין שום הבדל בין אם שבת שם או הניח שם עירובו
הנחת העירוב עושה שכאילו שבת שם
ולאשכנזים יש לעתים גם כפל מבצעים - של עיר שלן בה בנוסף לעיר שהניח בה את העירוב
 
לא הבנתי מה רצית לומר מנינוה [שהיו בה רק 120000 אנשים...]
והשו"ע וכן הרמב"ם הצריכו לכאו' בנינוה שתהיה רשות היחיד, כנר' מלשון השו"ע שהובא לעיל, שכ"ה לשון הרמב"ם.
אין שום הבדל בין אם שבת שם או הניח שם עירובו
הא מנלך?
ולאשכנזים יש לעתים גם כפל מבצעים - של עיר שלן בה בנוסף לעיר שהניח בה את העירוב
איני מבין למה הוזכר דין זה כאן, אם כי אף בו יש לדון האם שייך גם בעיר שאינה מוקפת במחיצות כהלכתה.
 
והשו"ע וכן הרמב"ם הצריכו לכאו' בנינוה שתהיה רשות היחיד, כנר' מלשון השו"ע שהובא לעיל, שכ"ה לשון הרמב"ם.
עדיין לא מובן מה רצי לומר מנינוה - כוונת הרמב"ם והשו"ע שאיסור תחומין אינו איסור על הליכה מרובה אלא על יציאה מחוץ לתחום, ואם הוא בתוך התחום - מותר, גם אם הולך הרבה, כגון שהולך את כל העיר הגדולה נינוה
וזה לא קשור לשאלתך לגבי רה"ר שבעיר

כך מובן ופשוט בסוגיות, ואם חפץ אתה בלשון הראשונים - "טעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא... נעשה כמי ששכב שם, ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח, הלכך דבר מזון בעינן" (עירובין כ"ו: רש"י חוץ).
כאילו אוכל ושובת שם (גירסת רבינו יהונתן ז'.)
"המערב עירובי תחומין עירובו קונה לו שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא גורם דהתם שייך איניש ואף על פי שהוא בתוך העיר כשקדש היום" (שבת ח': רש"י נתכוין).
"נקרא כן לפי שהוא מערב תחום שלא היה יכול לילך בו תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו... עיקר שביתתו נעשה על ידי זה במקום העירוב" (מ"ב ת"ח ו',ז').

דין עיר שלן בה הוזכר רק כי רציתי לסייג את דברי שכתבתי שתחומו הוא רק כתחום ששבת בו או שהניח בו את העירוב - והוספתי שלפעמים שניהם חלים
 
עדיין לא מובן מה רצי לומר מנינוה - כוונת הרמב"ם והשו"ע שאיסור תחומין אינו איסור על הליכה מרובה אלא על יציאה מחוץ לתחום, ואם הוא בתוך התחום - מותר, גם אם הולך הרבה, כגון שהולך את כל העיר הגדולה נינוה
הם מדברים על מניח עירובו ב"רשות היחיד" שמהלך את כולה ואפילו היא "עיר גדולה כנינוה".
אבל דוקא משום שהוא רה"י

הם לא עוסקים בהליכה מרובה בתוך התחום, אלא בהלכות עירובי תחומין.
כך מובן ופשוט בסוגיות, ואם חפץ אתה בלשון הראשונים - "טעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא... נעשה כמי ששכב שם, ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח, הלכך דבר מזון בעינן" (עירובין כ"ו: רש"י חוץ).
וכ"ז עדיין אינו מכריח, לענ"ד, שיהא דינם שוה לגמרי לכל דבר.
 
מה אעשה ואיני מבין מה חסר לך
כשהנידון הוא 'רשות היחיד' - זו צ"ל רה"י המוקפת מחיצות כשרות לדירה באופן שהיה מותר לטלטל בה [לאפוקי כשהבעיה היא דיורי נכרים, ויש שמונים עוד כמה הבדלים לקולא], וכשהנידון הוא שביתה ב'עיר' - אין שום קשר למחיצות - אבל בעינן בתים צפופים.
מה לא מכריח? תמצא חילוק ביניהם ואז נדון בו.
 
מה אעשה ואיני מבין מה חסר לך
כשהנידון הוא 'רשות היחיד' - זו צ"ל רה"י המוקפת מחיצות כשרות לדירה באופן שהיה מותר לטלטל בה [לאפוקי כשהבעיה היא דיורי נכרים, ויש שמונים עוד כמה הבדלים לקולא], וכשהנידון הוא שביתה ב'עיר' - אין שום קשר למחיצות - אבל בעינן בתים צפופים.
מה לא מכריח? תמצא חילוק ביניהם ואז נדון בו.
שהרמב"ם והשו"ע כתבו רק מניח עירובו ברשות היחיד, ואפילו עיר גדולה כנינווה.
לדבריך מה בין רשות היחיד, לבין עיר גדולה כנינווה

בשובת, הרמב"ם במפורש כותב שגם עיר שאינה מוקפת חומה הרי זה מהלך את כולה, ואלפים חוצה לה.
 
לא הכרתי את המגיד משנה
והדברים לא מובנים לי כלל
שהרי לשון הגמ' "שבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וכן בנקע שהוא עמוק עשרה והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וקמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים" - כלומר הגמ' מיירי במי ששבת שם - והתירה רק כשהוא עד בית סאתים
וכן כתב רש"י להדיא "הואיל ושבת באויר מחיצותיו נעשית ביתו וכולו כארבע אמותיו הוא הלכך מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה אבל אי הוה טפי מבית סאתים אין מחיצותיו מועילות לו"
וכ"כ להדיא האו"ז והראבי"ה "משמע דוקא בית סאתי' אבל אי הוי טפי מבית סאתים אינו מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה דלא חשיבא כד' אמות אף על פי ששבת בתוכה, וטעמא דהואיל דלא הוקפה לדירה"
והמשנ"ב שצ"ו י"ד כתב "ואם היה ההיקף יותר מסאתים אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום ד"א שהוא עומד בה בעת שקידש היום" - על דברי השו"ע שגם מיירי כשהוא באותו מקום "בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה אפילו אין בו עתה דיורין, חשוב כולו כד' אמות. ואם אינו מוקף לדירה, עד סאתים חשוב כולו כד' אמות. ואפילו שבת בתל גבוה, ובקמה קצורה ושבלים מקיפות אותה, חשיבי כד' אמות עד סאתים".
 
שהרי לשון הגמ' "שבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וכן בנקע שהוא עמוק עשרה והוא מארבע אמות ועד בית סאתים וקמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים" - כלומר הגמ' מיירי במי ששבת שם - והתירה רק כשהוא עד בית סאתים
עיקרה דברייתא זו (עירובין נ, ב)
תניא כוותיה דרב: מי שבא בדרך וחשכה לו, והיה מכיר אילן או גדר, ואמר שביתתי תחתיו - לא אמר כלום. אבל אם אמר שביתתי במקום פלוני - מהלך עד שמגיע לאותו מקום. הגיע לאותו מקום - מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה. במה דברים אמורים - במקום המסויים, כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה טפחים והוא מארבע אמות ועד בית סאתים. וכן בקעה שהיא עמוקה עשרה והיא מארבע אמות ועד בית סאתים. אבל במקום שאין מסויים - אין לו אלא ארבע אמות. היו שנים, אחד מכיר ואחד שאינו מכיר - זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, והמכיר אומר שביתתי במקום פלוני. במה דברים אמורים - כשסיים ארבע אמות שקבע, אבל לא סיים ארבע אמות שקבע - לא יזוז ממקומו

ודין זה הובא ברמב"ם.

כפה"נ המ"מ לומד שהציטוט דמר הביא, הוא ציטוט חלקי של ברייתא זו, החלק הנוגע לנידון הסוגיא שם​
 
והמשנ"ב שצ"ו י"ד כתב "ואם היה ההיקף יותר מסאתים אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום ד"א שהוא עומד בה בעת שקידש היום" - על דברי השו"ע שגם מיירי כשהוא באותו מקום "בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה אפילו אין בו עתה דיורין, חשוב כולו כד' אמות. ואם אינו מוקף לדירה, עד סאתים חשוב כולו כד' אמות. ואפילו שבת בתל גבוה, ובקמה קצורה ושבלים מקיפות אותה, חשיבי כד' אמות עד סאתים".
אכן, להלכה דברי המ"מ בדעת הרמב"ם אינם.
אך מכל מקום, יש ראי' מדבריו שלא בהכרח דין מניח עירובו כדין שובת לכל דבריו.
 
ובהלכה למעשה יש לך איזה ספק?
מתוך המאמר הנ"ל
[]ונמצא דאף דודאי המקל להלך את כל העיר אף בשאינה מוקפת מחיצות יש לו על מי לסמוך, שהרי כ"ה דעת התוס' והרא"ש ורבינו ירוחם, וכן כתב הבית מאיר, וכ"ה בשעה"צ ובחזו"א, מ"מ יש מקום להחמיר בזה לחוש שלא להלך את כולה אלא בעיר שהיא מוקפת מחיצות וכפשטות השו"ע אבל לא בעיר שאינה מוקפת כהלכתה במחיצות שאינה רשות היחיד.[/]
 
חזור
חלק עליון