חידה בתלמוד וחז"ל - עבירה מותרת| דף 2 | פורום אוצר התורה חידה בתלמוד וחז"ל - עבירה מותרת| דף 2 | פורום אוצר התורה

חידה בתלמוד וחז"ל עבירה מותרת

פִּתָרוֹן
תשובה:
היכ"ת א': שני חוטי לבן של צמר בטלית פשתן הגם שאפשר בפשתים, משום מיגו וכו', לדעת תוס' ביבמות ד: ד"ה דאפילו, ולדעת תוס' בכתובות מותר אפי' שני חוטי לבן של פשתן בטלית של צמר אם יש גם תכלת בטלית זו (הגם שאין שם כלל כלאים בתכלת בשונה מהציור הראשון)

היכ"ת ב': יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, לדעת הרשב"א (יבמות מא.) אינה זקוקה כלל ומותרת לשוק, ורק דגם מותרת ליבם עיי"ש
איה"נ דזה מתחיל עם עדל"ת, אבל עכשיו יש היתר גם שלא לצורך המצווה כלל!!! וכמו שביארתי למעלה, וזה דבר שלא נמצא עוד בשום מקום! (עכ"פ אנוכי הקטן לא מצאתי...)

תמיד יש מצווה, אלא שהמצווה מתירה משהו אחד וע"י הותרה מתירים משהו נוסף לצורך המצווה,
פה זה נידון אחר, שהמצווה כבר נגמרה וההיתר ממשיך, ולפום ריהטא ליתא דכוותיה כלל (רק ביפ"ת יש לדון, וגם שם איירי שהותר משהו אחד ומכח זה הותר משהו נוסף)
יעו' שאגת אריה סימן ל' בעניין ציצית בכלאים בלילה.
כנמדומה שסברא זו הוזכרה ג"כ בבגדי כהונה שיש בהם כלאים.
אכילת טבל בשבת הוזכרה סברא זו לעניין מימ שהתחיל סעודה וחשכה עליו שבת- דאע"פ ששבת קובעת למעשר.
2. לא הבנתי ה"מציאה" שכבודו הערה בעניין הכלאים בציצית, שהרי סו"ס יש כאן קיום מצוות ציצית -הגם שלא היתה צריכה לדחיית הלאו- כפי שציינתם, אך סו"ס קיום מיהא איכא וצ"ת.
 
אכילת טבל בשבת הוזכרה סברא זו לעניין מימ שהתחיל סעודה וחשכה עליו שבת- דאע"פ ששבת קובעת למעשר.
מה זה קשור?
ח"ו שהותר לו איסור טבל, אלא דבכה"ג לא נחשב קביעות
 
מה זה קשור?
ח"ו שהותר לו איסור טבל, אלא דבכה"ג לא נחשב קביעות
שבת קובעת למעשר ואצלו [-לחד תנא]
הואיל והתחיל יגמור
והלא הדברים ק"ו בעבד שאכל תרומה ואמרו לו מת רבך שאותו תנא [-ר' אליעזר] אומר יבלע ולא יפלוט !!
 
2. לא הבנתי ה"מציאה" שכבודו הערה בעניין הכלאים בציצית, שהרי סו"ס יש כאן קיום מצוות ציצית -הגם שלא היתה צריכה לדחיית הלאו- כפי שציינתם, אך סו"ס קיום מיהא איכא וצ"ת.
איה"נ, רק דלמעשה הוא דבר מחודש שאין כמוהו, דאינו נצרך כלל לקיום המצוה, והוא כלאים באופן שהוא מיותר למצוה, וזהו המציאה כיון דלא משכחת לה דכוותיה
 
דס"ל דכה"ג אינה קובעת, אבל ודאי שאם היתה קובעת היה אסור לו
לכבוד הרב @אוהב ספר
טרחתי.
עליתי לביתי
וחזרתי שוב לחנות המחשבים
כדי שדברי יהי' מדוייקים ולא מאומד:
הירושלמי תרומות פרק ח הלכה ב' [-דף עג : בהוצ' עוז והדר]
כ' מה טעמו של ר' אליעזר?
הואיל והתחיל בהיתר [-וע"ש בבי' הגרח"ק זצ"ל]
ודו"ק
ואם כך יש לנו בס"ד פיתרון נוסף לשאלתכם וק"ל.
 
הירושלמי תרומות פרק ח הלכה ב' [-דף עג : בהוצ' עוז והדר]
כ' מה טעמו של ר' אליעזר?
הואיל והתחיל בהיתר [-וע"ש בבי' הגרח"ק זצ"ל]
ודו"ק
בראשונים מבואר דלא ניחא להו לפרש כן אלא פי' באופ"א, עיין בר"ש שפי' או דלא נגמרה מלאכתו או דאינו נחשב אכילת שבת, וכ"כ התוס' בביצה (בר"ש אין הכרח שזה ב' פירושים ולא א', אולם בתוס' מפורש כן), על אף שהר"ש עצמו הזכיר שם דברי הירושלמי הואיל והתחיל בהיתר
ויעיין סיכום השיטות בביהגר"א יו"ד סי' של"א ס"ק קע"ה
 
בראשונים מבואר דלא ניחא להו לפרש כן אלא פי' באופ"א, עיין בר"ש שפי' או דלא נגמרה מלאכתו או דאינו נחשב אכילת שבת, וכ"כ התוס' בביצה (בר"ש אין הכרח שזה ב' פירושים ולא א', אולם בתוס' מפורש כן), על אף שהר"ש עצמו הזכיר שם דברי הירושלמי הואיל והתחיל בהיתר
ויעיין סיכום השיטות בביהגר"א יו"ד סי' של"א ס"ק קע"ה
ברא"ש וריבמ"ץ פירשו משום שהתחיל בהיתר, וגם הר"ש בסוף דבריו כ' "וצ"ל דלא אמרו יגמור למוצ"ש אלא משום שהתחיל בהיתר", ומשמע שנשאר בזה, וגם הרע"ב על אשת ועבד כהן שבאו ואמרו להם וכו' פי' משום שהתחילו בהיתר.
 
ברא"ש וריבמ"ץ פירשו משום שהתחיל בהיתר, וגם הר"ש בסוף דבריו כ' "וצ"ל דלא אמרו יגמור למוצ"ש אלא משום שהתחיל בהיתר", ומשמע שנשאר בזה, וגם הרע"ב על אשת ועבד כהן שבאו ואמרו להם וכו' פי' משום שהתחילו בהיתר.
נכון, ואדרבה משום כן נראה דפי' דברי הירושלמי באופ"א ודו"ק
ועי' בביהגר"א שציינתי
 
נכון, ואדרבה משום כן נראה דפי' דברי הירושלמי באופ"א ודו"ק
ועי' בביהגר"א שציינתי
אם תוכל לפרש יותר,
קשה עלי בשעה כזו לקרוא היטב דברי הגר"א בקצירת האומר.
 
אני ג"כ לא עברתי על כולו, אבל איך שנראה שם שהוא לא מפרש את דברי הירושלמי כפשוטו (אחרי שהוא מביא את הירושלמי הוא כותב עיקר דין זה קשה מאוד ומביא את התוס' ועוד)
כמדומה אם הבנתי דבריו ברפרוף, הוא מפרש שגם לפי ר"נ דקאמר לא משום שהתחיל בהיתר, הוא מודה דמהני התחיל בהיתר להתירו שיאכל למוצ"ש,
(ומש"כ שעיקר דין זה צ"ע, כמדו' הוא לא על הך דהתחיל בהיתר אלא אהא דר"נ דימתין אחר השבת, וע"ז גופא תי' דגם ר"נ מודה דצריכינן להתחיל בהיתר),
(ועכ"פ הרא"ש וריבמ"ץ ורע"ב לכאו' פירשו כן).
 
מצאנו בגמ' )בע"ז כמדומה) שאסור להסתפר ע"י נכרי (שמא יהרגוהו) ולהסתכל במראה אמנם שתיהם יחד שיש חשש שהנכרי יהרגהו מותר.
איני זוכר הטעם למה אין להסתכל במראה אבל צריך להבין למה הוא ל"ש פה.
 
חזור
חלק עליון