עדות רבי יצחק שלמה זילברמן על ספר קול התור והמפקפקים עליו..
ושומה עלינו לדעת את הדברים שעיקריהם ותמציתם הלא המה כתובים בספר "קול התור".
לא מבעיא מי שיש לו תפקיד בענייני הנהגת הציבור שבוודאי צריך להיות מומחה בפרטים, אלא כל אחד ואחד וביותר תלמידי חכמים. ולא להירתע לפעמים מעומק המושג ומה שלא מבינים ימשיכו הלאה.
שכן חובתנו לדעת היכן אנו עומדים למען נלך בזקיפות ראש והסתמכות מוחלטת על ישועת ה' המובילה אותנו. להתעודד ולעודד את כל הצריך עידוד, שאין אנו נמצאים כאן במקרה אלא זהו מהלך אלוקי כביר ונורא שהקב"ה מוליך אותנו יד ביד מושיע אותנו בכל עת ועוד יראנו ישועות גדולות.
וכל המפקפק בנאמנות הדברים, מגלה על צרות ההיגיון שבו, בלשון המעטה. ואדרבה יאמר מי חיבר ספר שכזה שתוכנו מדבר בעד עצמו שנאמרו מפי אדם גבוה מעל גבוה גאון ובקי עצום בהבנת וידיעת כל דברי הזוהר והאר"י. וכי רשעי ישראל יכלו לחבר זאת? ולומר שמחברו מצד אחד אמנם ענק התורה ומאידך משקר הוא כ"כ בשם אלוקי ישראל בלא
מצפון כל דהוא, הרי זה מופרך לחלוטין ומשולל כל הגיון. א"כ אפשרות של פקפוק בדברים איננה אפשרית בשום אופן ולא באה בחשבון כלל ועיקר.
ומה גם שבידנו עדויות מזקני ת"ח שבירושלים מדור העבר שכן קיבלו מאבותיהם והאומר כי חלילה כזבנים הם הרי הוא מבזה ת"ח שעוונו כבד מנשוא.
וכמו"כ ענייני הספר זהים לנאמר בפזמונים של רבי יושע ריבלין – בונה השכונות, שכתבם בשנת תרט"ז עת היו בני תלמידי הגר"א עודם בחיים, ואילו היה כותב שקרים שכאלו בשם הגר"א כולם היו צועקים חמס ומכחישים זאת נמרצות.
ואף רבי יושע ריבלין עצמו ידוע היה לכל כאיש צדיק תמים וחכם ובעל מעלות עצומות, וכי חשוד הוא לשקר ולהכשיל כך את ישראל בשם הגר"א, הלא לומר כך זהו שקר או טיפשות או רשעות, או שלשתם יחדיו.
ובוודאי שכל היודע את קורות דברי הימים של עליית תלמידי הגר"א ואופן התיישבותם בארץ, מבין כי לא על חינם עשו צעד כה חריג ונועז, להניח את ביתם ונחלתם ולהשליך חייהם מנגד, להכניס עצמם בסכנות ממשיות ולא להירתע לאורך כל השנים שהקיזו דמם לייסד היישוב תוך שמחרפים נפשם ונפש עולליהם. א"כ עצם השליחות וכל פועלם היא ההוכחה הנחרצת לאמיתות הדברים.
ושומה עלינו לדעת את הדברים שעיקריהם ותמציתם הלא המה כתובים בספר "קול התור".
לא מבעיא מי שיש לו תפקיד בענייני הנהגת הציבור שבוודאי צריך להיות מומחה בפרטים, אלא כל אחד ואחד וביותר תלמידי חכמים. ולא להירתע לפעמים מעומק המושג ומה שלא מבינים ימשיכו הלאה.
שכן חובתנו לדעת היכן אנו עומדים למען נלך בזקיפות ראש והסתמכות מוחלטת על ישועת ה' המובילה אותנו. להתעודד ולעודד את כל הצריך עידוד, שאין אנו נמצאים כאן במקרה אלא זהו מהלך אלוקי כביר ונורא שהקב"ה מוליך אותנו יד ביד מושיע אותנו בכל עת ועוד יראנו ישועות גדולות.
וכל המפקפק בנאמנות הדברים, מגלה על צרות ההיגיון שבו, בלשון המעטה. ואדרבה יאמר מי חיבר ספר שכזה שתוכנו מדבר בעד עצמו שנאמרו מפי אדם גבוה מעל גבוה גאון ובקי עצום בהבנת וידיעת כל דברי הזוהר והאר"י. וכי רשעי ישראל יכלו לחבר זאת? ולומר שמחברו מצד אחד אמנם ענק התורה ומאידך משקר הוא כ"כ בשם אלוקי ישראל בלא
מצפון כל דהוא, הרי זה מופרך לחלוטין ומשולל כל הגיון. א"כ אפשרות של פקפוק בדברים איננה אפשרית בשום אופן ולא באה בחשבון כלל ועיקר.
ומה גם שבידנו עדויות מזקני ת"ח שבירושלים מדור העבר שכן קיבלו מאבותיהם והאומר כי חלילה כזבנים הם הרי הוא מבזה ת"ח שעוונו כבד מנשוא.
וכמו"כ ענייני הספר זהים לנאמר בפזמונים של רבי יושע ריבלין – בונה השכונות, שכתבם בשנת תרט"ז עת היו בני תלמידי הגר"א עודם בחיים, ואילו היה כותב שקרים שכאלו בשם הגר"א כולם היו צועקים חמס ומכחישים זאת נמרצות.
ואף רבי יושע ריבלין עצמו ידוע היה לכל כאיש צדיק תמים וחכם ובעל מעלות עצומות, וכי חשוד הוא לשקר ולהכשיל כך את ישראל בשם הגר"א, הלא לומר כך זהו שקר או טיפשות או רשעות, או שלשתם יחדיו.
ובוודאי שכל היודע את קורות דברי הימים של עליית תלמידי הגר"א ואופן התיישבותם בארץ, מבין כי לא על חינם עשו צעד כה חריג ונועז, להניח את ביתם ונחלתם ולהשליך חייהם מנגד, להכניס עצמם בסכנות ממשיות ולא להירתע לאורך כל השנים שהקיזו דמם לייסד היישוב תוך שמחרפים נפשם ונפש עולליהם. א"כ עצם השליחות וכל פועלם היא ההוכחה הנחרצת לאמיתות הדברים.
