אדם אחד התפלל בשבת מנחה גדולה והלך לנוח, והתעורר 20 דקות אחרי השקיעה ונזכר שלא אכל סעודה שלישית, מיד נכנס ללחץ גדול מה יעשה, והחליט לעשות כך: עשה הבדלה, אכל סעודה (כדי להרויח את הדעות ששמא עדיין יום הוא - חזו"א, ר"ת - אך היה צריך לעשות הבדלה קודם שמא לילה הוא, ובכל מקרה יצא יד"ח הבדלה שכן אפשר להבדיל מפלג המנחה) ואח"כ התפלל ערבית (כמובן שהעמיד שומר לפני האכילה).
אח"כ בא לפני הרב וסיפר לו את הסיפור, אמר לו הרב כי טעה.
במה טעה אותו אדם?
אח"כ בא לפני הרב וסיפר לו את הסיפור, אמר לו הרב כי טעה.
במה טעה אותו אדם?