פסח, חודש ניסן סיום ע"מ להפטר מתענית בכורות בהאי שתא

[ירושלים של מעלה]

שמעתי יש בזה מבוכה בפוסקים,
אם תחכימוני יהיה זה לתועלת בעזרת השם.

 

[בצ"ל]

הסברות בזה [לענ"ד],

מחד גיסא ענין מה שמועיל לעשות סיום, היינו דסעודת מצוה חשוב יותר מאשר לצום צום זה, ולא שנחשב שצם. וא"כ נחייבו לצום ביום שישי, שעדיין לא התענה. מאידך גיסא כיון דכל צום זה הוא מנהג, וכפי שנהגו לסמוך על סיום בשונה משאר צומות, [עי' פר"ח ומשנ"ב] כך גם נהגו שאם עשה סיום בחמישי אין צם שוב בשישי. ולא ראינו חילוק באחרונים בין ער"פ שחל בשבת לשאר הפסחים לגבי נושא זה של סיום.​

והשנה יש סברא נוספת להקל, משום שבשו"ע הביא דעות דכיון דנדחה ידחה, כלומר כיון שא"א לקיים התענית בערב פסח, אין כבר צורך לצום עוד.

ויש להעיר, דיש שיטות בראשונים דאין חיוב על הבכורים ממש להתענות בער"פ, רק שלא יאכל פת, אבל מיני תרגימא שרי, ואף שנכתב בב"י שלא נהגו כן, מ"מ עי' במ"ב תע' ב' שצירף שיטה זו להקל כשלא יוכל לאכול אח"כ מצה, עי"ש, והנה ברוב השנים אין דרך הבכורים כ"כ לאכול אחרי הסיום פת, אלא אוכלים פהבב"כ, אבל השנה שהתענית בחמישי, מצוי לאכול פת, ואולי יש מקום הידור לאכול רק פהבב"כ ולא פת. עי'.​

ומקור שיטה ההיא, יש לה סמך בירושלמי, דמשמע שרבי לא היה מתענה ממש, מדבעי לאוקמה כריב"ב, ואכמ"ל.

 

[הצעיר שבחבורה]

כתב בישועות יעקב

כתב מהר"ש הלוי בתשובה דאם אירע ברית מילה בערב פסח יכולים הבכורים לאכול, ובשו"ת חה"ש כתב דדוקא בעלי ברית מותרים ולא שאר הקרואים, ולי נראה דאף שאר הקרואים יכולים לאכול כיון דאי אפשר לאכול הסעודה בלילה מותר לאכל ביום, ולפ"ז אפשר להחמיר בתענית בכורים שנדחה ליום ה' כשחל ע"פ בשבת כיון דאפשר לאכול הסעודה בלילה.​

 

[הצעיר שבחבורה]

מחד גיסא ענין מה שמועיל לעשות סיום, היינו דסעודת מצוה חשוב יותר מאשר לצום צום זה, ולא שנחשב שצם. וא"כ נחייבו לצום ביום שישי, שעדיין לא התענה. מאידך גיסא כיון דכל צום זה הוא מנהג, וכפי שנהגו לסמוך על סיום בשונה משאר צומות, [עי' פר"ח ומשנ"ב] כך גם נהגו שאם עשה סיום בחמישי אין צם שוב בשישי. ולא ראינו חילוק באחרונים בין ער"פ שחל בשבת לשאר הפסחים לגבי נושא זה של סיום.

והשנה יש סברא נוספת להקל, משום שבשו"ע הביא דעות דכיון דנדחה ידחה, כלומר כיון שא"א לקיים התענית בערב פסח, אין כבר צורך לצום עוד.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן סט

ואם שייך להסתפק הוא דאולי לא יועיל סיום אחד ביום ה' לבד דאם נדמה לתענית אסתר הרי כשהיה ברית מילה ביום ה' כשמתענים כל ישראל צריכים אלו דאכלו להתענות למחר ביום ו'. וא"כ לא יפטרו אלא כשיהיה להם סיום בשני הימים ביום ה' וביום ע"ש וזה היה נראה יותר לכאורה, אבל למעשה אין להחמיר בזה כיון שעצם החיוב הוא רק ממנהגא ואיכא י"א שאינם מתענים כלל כשחל ע"פ בשבת לכן יש להקל בעשיית סיום יום אחד אבל דוקא ביום החמישי יום שהבכורים מתענים לי"א הראשון שנוהגין כן.​

 

[הצעיר שבחבורה]

תשובות והנהגות כרך ב סימן ריא

א) כשחל ערב פסח בשבת, הבכור מתענה ביום חמישי. ומי שכל שנה אינו מתענה בערב פסח, רק פוטר עצמו בסעודת מצוה כגון בסיום מסכתא, המנהג פשוט שמשתתף בסיום רק ביום חמישי ופטור, אבל יש מדקדקין להשתתף גם ביום ששי בסעודת מצוה אם אפשר, ואם יש שנים שסיימו, אחד מסיים בחמישי ואחד בששי ובשניהם עושין סעודת מצוה, ואז המשתתפין יצאו לשתי הדיעות. ובמתענה בשביל בנו, שיש מקילין לגמרי כשחל ע"פ בשבת, אין מקום להחמיר כ"כ להתענות בשניהם.​