בערב פסח שעעל"ט,
ראיתי סופר שהגיע לביהמ"ד עם מזוזה ושאלתו בידו,
כ"ף פשוטה שדבוקה לגג אות דלי"ת בשורה שתחתיה,
הוא ניגש לאחד המוצי"ם בביהמ"ד והראה לו את השאלה,
אני שהייתי באמצע לימוד הלכות סת"ם, הסתקרנתי, וניגשתי לראות מה השאלה.
המו"ץ הנ"ל רצה להכשיר לו לגרוד את החיבור,
כיון שהוא רואה שאין כאן שינוי צורה,
וליתר בטחון, שלח אותו לשאול תינוק.
ואני נזעקתי,
שהרי אם החיבור היה לפני שהוא כתב את רגל הדלי"ת,
היה זה ממש אות ב' (גבוהה),
והוי חק תוכות ע"י כתיבה,
וזה לא משנה שעכשיו אין כאן שינוי צורה.
(כמובן זה לא במקרה שהתחבר ע"י התג, שאז זה היה אחרי שיש כאן דלי"ת שלימה, ואכמ"ל).
גם הסופר וכ"ש הרב ידעו מה זה חק תוכות,
אך לא העלו בדעתם שיש כאן איזשהו שייכות לזה.
(ואף אם יאמר האומר שהמגיה יודע לחשב את שלבי כתיבת האות, הרי במקרה כזה יכל גם הסופר להורות היתר לעצמו ולגרור עוד קודם להגהה).