בשו"ע סימן תנ"ד סעיף ד' פסק שאין יד"ח במצה גזולה. ובמ"ב שם ס"ק יד הביא מהשאגת אריה שאף בליל יום טוב שני אינו יד"ח במצה גזולה. (עיין בשאגת אריה מש"כ לחלק בין בין לולב שיד"ח כמבואר בשו"ע סימן תרמ"ט ובין מצה גזולה).
ונסתפקתי מה הדין ביו"ט שני, האם אפשר לצרף את שיטת הריטב"א שהביאו בחי' רעק"א דאף בגזל מצה, כיון שלעסה קנה בשנוי מעשה והמצווה מתקיימת אחר כך בבליעת המצה, והרי בלע מצה יצא ודמי לגוזל חטים ועשאה מצה דלכו"ע יד"ח.
אמנם בביה"ל כתב דנקטינן כדעת השו"ע שהוא דעת רוב הפוסקים שלא יד"ח בגזל מצה. (אבל לענין ברכה כתב שלא יברך שוב על האכילה השניה שאפשר שיצא בדיעבד באכילה הראשונה וכריטב"א).
ועכ"פ חזינן בביה"ל דלא צירף שיטת הריטב"א בליל יו"ט שני ויל"ע.
ונסתפקתי מה הדין ביו"ט שני, האם אפשר לצרף את שיטת הריטב"א שהביאו בחי' רעק"א דאף בגזל מצה, כיון שלעסה קנה בשנוי מעשה והמצווה מתקיימת אחר כך בבליעת המצה, והרי בלע מצה יצא ודמי לגוזל חטים ועשאה מצה דלכו"ע יד"ח.
אמנם בביה"ל כתב דנקטינן כדעת השו"ע שהוא דעת רוב הפוסקים שלא יד"ח בגזל מצה. (אבל לענין ברכה כתב שלא יברך שוב על האכילה השניה שאפשר שיצא בדיעבד באכילה הראשונה וכריטב"א).
ועכ"פ חזינן בביה"ל דלא צירף שיטת הריטב"א בליל יו"ט שני ויל"ע.