- הודעות
- 1,940
- תודות
- 5,178
- נקודות
- 475
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה (כא יד)
איתא במסכת דרך ארץ פ"א, "זו שאלה שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריא את רבן גמליאל, מה אשתי שאני מותר בה אני אסור בבתה, אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהא אסור בבתה. אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול, שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, ואני אפרנס לך כל ישראל" וכו'. היינו דהקושיא היא שכל בת של אשת איש תהיה אסורה, מק"ו מבת אשתו, ולא יהיה מותר לישא אשה, אלא רק בת של אלמנה וגרושה או פנויה, דאז האם מותרת לו. והתירוץ דע"כ ק"ו זה דמותר לישא רק בת של מי שמותרת לו, אינו נכון, דאל"כ כהן גדול שאסור בבעולה לא יהיה לו מי לישא, שהרי כל אשה הא בת של בעולה, ולפי הק"ו הנ"ל שכל שהאם אסורה ממילא גם בתה אסורה, לא יוכל לישא שום אשה.
והקשה בספר הכריתות להר"ש מקינון לשון לימודים שער ב' אות ע', שיכולים למצוא אשה לכהן גדול, כשנתעברה אמה באמבטי, דאז אינה בעולה, וכן יצאה הבת דרך דופן [כדי שלא תהיה מוכת עץ], דאז האם אינה אסורה. ותירץ שם, "וזה הבל, שיצטרך שגם זו האם נהייתה ככה, וגם אם אמה עד סוף כל הדורות למעלה, דאם לא כן תהא האם אסורה וכל שכן הבת, וזה לא תמצא".
ויש לעיין למה נצטרך שאם אמה עד סוף כל הדורות יהיו מותרות לכהן גדול, הרי המקור לאיסור בת אשת איש הוא מ"בת אשתו", ושם רק ג' דורות למטה אסורות מן התורה היינו בתה ובת בתה, אבל בת בת בתה הוי רק שניות מדרבנן. וליכא למימר דכל זה אחרי שלא ילפינן הק"ו של ר' יוסי בן תדאי, אבל לפי הך ק"ו באמת הוי כללא דכל שהאם אסורה בתה אסורה וא"כ גם בת בת בתו אסורה, דזה אינו דא"כ למה הוצרכה התורה לכתוב בת בתה, תיפו"ל משום שהאם אסורה. ועל כרחך דמ"מ היכא דאיכא מרחק מסיבת האיסור אינו נאסר הדורות למטה, א"כ הוא הדין מצד בת בעולה אי"ז אוסר אלא ב' דורות ולא יותר, וצ"ע.
אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה (כא יד)
איתא במסכת דרך ארץ פ"א, "זו שאלה שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריא את רבן גמליאל, מה אשתי שאני מותר בה אני אסור בבתה, אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהא אסור בבתה. אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול, שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, ואני אפרנס לך כל ישראל" וכו'. היינו דהקושיא היא שכל בת של אשת איש תהיה אסורה, מק"ו מבת אשתו, ולא יהיה מותר לישא אשה, אלא רק בת של אלמנה וגרושה או פנויה, דאז האם מותרת לו. והתירוץ דע"כ ק"ו זה דמותר לישא רק בת של מי שמותרת לו, אינו נכון, דאל"כ כהן גדול שאסור בבעולה לא יהיה לו מי לישא, שהרי כל אשה הא בת של בעולה, ולפי הק"ו הנ"ל שכל שהאם אסורה ממילא גם בתה אסורה, לא יוכל לישא שום אשה.
והקשה בספר הכריתות להר"ש מקינון לשון לימודים שער ב' אות ע', שיכולים למצוא אשה לכהן גדול, כשנתעברה אמה באמבטי, דאז אינה בעולה, וכן יצאה הבת דרך דופן [כדי שלא תהיה מוכת עץ], דאז האם אינה אסורה. ותירץ שם, "וזה הבל, שיצטרך שגם זו האם נהייתה ככה, וגם אם אמה עד סוף כל הדורות למעלה, דאם לא כן תהא האם אסורה וכל שכן הבת, וזה לא תמצא".
ויש לעיין למה נצטרך שאם אמה עד סוף כל הדורות יהיו מותרות לכהן גדול, הרי המקור לאיסור בת אשת איש הוא מ"בת אשתו", ושם רק ג' דורות למטה אסורות מן התורה היינו בתה ובת בתה, אבל בת בת בתה הוי רק שניות מדרבנן. וליכא למימר דכל זה אחרי שלא ילפינן הק"ו של ר' יוסי בן תדאי, אבל לפי הך ק"ו באמת הוי כללא דכל שהאם אסורה בתה אסורה וא"כ גם בת בת בתו אסורה, דזה אינו דא"כ למה הוצרכה התורה לכתוב בת בתה, תיפו"ל משום שהאם אסורה. ועל כרחך דמ"מ היכא דאיכא מרחק מסיבת האיסור אינו נאסר הדורות למטה, א"כ הוא הדין מצד בת בעולה אי"ז אוסר אלא ב' דורות ולא יותר, וצ"ע.
◆ ◆ ◆
בספר חמודי צבי פרשת אמור הביא להקשות בשם רבי ירחמיאל ישעיה מינצברג זצ"ל, דמשכחת לה אליבא דרשב"י דס"ל דגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשירה לכהונה, א"כ משכחת לה שכהן גדול ישא בת גיורת, והרי כל העריות פוקעות בגירות משום דגר שנתגייר כקטן שנולד, ושוב אינה נחשבת "בת של פסולה", ושפיר מותרת לכהן גדול.