מנהג הנחת אוכל לציפורים בשבת שירה (1 צופה)

[אחד יחיד]

אשמח לדעת מה מקור המנהג, ומה ההיתר ההלכתי לעשות כן - הרי אין מזונותיהן עליך.

 

[תורה תמימה]

אשמח לדעת מה מקור המנהג, ומה ההיתר ההלכתי לעשות כן - הרי אין מזונותיהן עליך.

לחץ כדי לכווץ...

המג"א והמ"ב סי' שכד סק"ז כבר העירו על המנהג הזה

 

[אחד יחיד]

המג"א והמ"ב סי' שכד סק"ז כבר העירו על המנהג הזה

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ על המ"מ.
מכיוון שאין לי פנאי כרגע לעיין שם, אשמח לדעת האם הם משיבים תשובה מניחה את הדעת או שמניחים בצ"ע.

 

[יישר כח גדול]

בספר תפארת מרדכי כרך שמות הביא כמה טעמים למנהג לתת חיטין לפני העופות בשבת שירה:

על המהר"ל מובא (בשם אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש), כי היה מורה למלמדי התינוקות ולהורי הילדים הקטנים לקבץ את הילדים בשבת שירה בחצר בית הכנסת, ולספר להם על קריעת ים סוף, כיצד שרו הציפורים וצפצפו בעת שעם ישראל שרו את שירת הים. ולזכר כך תיקן שהילדים יאכילו את הציפורים בגרגרי חיטה.

בספר 'שער בת רבים' (הובא בטעמי המנהגים תקל"א אות צ"ח) מביא, שהטעם הוא מפני שדתן ואבירם פיזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת כדי להכחיש את דברי משה רבנו ע"ה במאמרו "שבת לא יהיה בו", ואמרו אל העם: "צאו וראו שנמצא מן על פני השדה", ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו, מפני שהציפורים היו אוכלים קודם שבאו העם. ולכן נותנים להם בשבת שירה מזונות בשכרן. דברים אלו מובאים גם בשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן.

בספר 'אור פני משה' לה'חתם סופר' (מובא ב'לוית חן' ובטעמי המנהגים תקל"א אות צ"ז) כתב, שזורקים מזונות לציפורים כדי להורות שאִם ישראל, הנמשלים לציפור, יפנו עצמם מעסקיהם ויעסקו בתורה ובמצוות, ימציא להם השי"ת מזונות בלי עמל ויגיעה, כמו לציפורים שמוצאים מזונותיהם נזרקים למעלה על גגותיהם (ועל כך נאמר "למען יראו את הלחם" וגו', שזו הייתה מטרת צלוחית המן, וכאשר נגנזה, מקיימים כעין זה על ידי המנהג הנ"ל). וכדוגמת טעם זה כתב ב'אוצר דינים ומנהגים'.

בפוסקים דנו בעניין זה, האם אכן מותר לתת אוכל לפני הציפורים בשבת. דעת המג"א (סי' שכד) שמנהג זה אינו נכון, כיוון שאסור לתת אוכל לבעל חיים שאין מזונותיו עליך, וכן פסק בשו"ע הרב. ואילו ה'לבוש' התיר, וכתב שבימי החורף שאין מצוי לעופות מזון בשדה, נחשב שמזונותיהם עליך, וכיוון ששבת שירה היא בימי החורף, מותר לתת אוכל לפני הציפורים, ומנהג אבותינו תורה.

וכתב הגר"י זילברשטיין שליט"א שניתן לצאת ידי שתי השיטות, על ידי שיניח את הפירורים בצלחת לפני שבת, ויכסה את הצלחת בצלחת נוספת, ובשבת בבוקר יסיר את הצלחת העליונה לצורך הסעודה. ובספרו 'עלינו לשבח' הביא בשם גיסו מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שסיפר כי אביו הסטייפלער זצ"ל היה מניח פירורים בשבת שירה, עד שהחזו"א הורה לו שלא ימשיך במנהג זה, ואכן הפסיק לעשות כן והיה מניח במוצאי שבת את הפירורים.

ומסיים הגר"י זילברשטיין: "ונראה שמוצאי שבת קודש עדיין שם 'שבת' עליה עד גמר מלוה מלכה, ויש חולקים בדבר".

ויש לציין גם למה שכתב בשמירת שבת כהלכתה: "מותר לנער מפה מן הפירורים שעליה (במקום שיש בו עירוב) הגם שהציפורים תאכלנה אותם, שהרי עיקר הטעם שאסרו הוא משום טירחה יתירה, וטעם זה לא שייך כאן, כיוון שאינו טורח אלא לעצמו, לנקות המפה".

 

[אחד יחיד]

ואילו ה'לבוש' התיר, וכתב שבימי החורף שאין מצוי לעופות מזון בשדה, נחשב שמזונותיהם עליך, וכיוון ששבת שירה היא בימי החורף, מותר לתת אוכל לפני הציפורים, ומנהג אבותינו תורה.

לחץ כדי לכווץ...

חידוש גדול, ואשמח למ"מ מדויק.

 

[הספרן]

בספר אוצר כל מנהגי ישורון כתב: "נהגו, שבשבת שירה מפזרין ריפות (קאשע=כוסמת) לפני העופות. הטעם דאיתא בילקוט על הפסוק ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו״ וקשה דהיה לו לכתוב 'ולא היה' ,כי לא היה מעולם – אך, לפי שדתן ואבירם יצאו בליל שבת מחוץ למחנה ופזרו שם המן שהי׳ בידיהם על פני השדה במדבר, כדי לעשות דבריו של משה פלסתר, שאמר שביום השביעי לא יהיה בו, ואמרו אל העם צאו וראו שנמצא מן על פני השדה, ועל כן יצאו מן העם ללקוט וחפשו ולא מצאו, מפני שהעופות אכלום קודם שיבואו. ע״כ, נותנים להן שכרן לזכר זה ובשבת שירה קורין פ׳ המן".

 

[הספרן]

בספר טעמי המנהגים (עמ' תקל"א סעיף צ"ז) כתב: "טעם למנהג ישראל, שנוהגים לזרוק בשבת שירה מזונות לציפורים ולעופות…למען ידעו ויראו הדורות איך אשר בוטחים בישועתו יתברך בלב שלם הוא ממציא מזון להם כאשר המציא לישראל במדבר. ונודע מאמר חז"ל שישראל נמשלו לציפור ועתה בעווננו חרב בית המקדש ונגנזה צלוחית המן שהייתה [שם והייתה מזכירה להם לדורות את נס ירידת המן]. לכך נהגו שבשבת שירה אשר שם נאמר פרשת המן, זורקים מזונות לציפורים להורות – אם ישראל נמשלים לציפור יפנו עצמם מעסקיהם ויעסקו בתורה ובמצוות, אז ימציא ה' יתברך מזונות בלי עמל ויגיעה וירד להם המן מלמעלה כאשר הציפורים מוצאים מזונותיהם נזרקים למעלה על גגותיהם".

 

[דוד רוטנברג]

בספר עוללות אפרים נתן רמז לדבר: “בשלח” ר”ת ב‘שבת ש‘ירה ל‘עופות ח‘יטים

 

[יישר כח גדול]

בספר "עלינו לשבח" מביא שסיפר הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א על אביו הקהילות יעקב, שהיה מניח פירורים בשבת זו, עד שגיסו מרן החזו"א הורה לו שלא ימשיך במנהגו, ואכן הפסיק כן והניחם במוצ"ש, ומסיים הגר"י זילברשטיין, ונראה שמוצאי שבת קודש עדיין שבת עליה עד גמר "מלוה מלכה".
כתב בספר "שמירת שבת כהלכתה (החדש, פרק כ"ז דין כא), מותר ליתן בשבת מזונות לפני הבהמה והעופות שמזונותיהם עליו, ולאו דוקא הבעלים אלא גם כל אדם אחר מותר בזה. ואם אין מזונותיהם על האדם אסור להאכילם, אפילו אם אין כוונתו אלא כדי להנות את בריותיו של הקב"ה. ולפי זה, לא יפה עושים אלה שמפזרים גרגירי חטים או שיירי פשטידה לצפורים בשבת בשלח-שירה אך מותר לנער מפה מן הפירורים שעליה במקום שיש בו עירוב, הגם שצפורים תאכלנה אותם.
בציץ אליעזר (חי"ד סי' כ"ח) מסיק להתיר, וכתב בדבר הנחה לעופות בחצרות ובגגות בשבת פרשת שירה, כך הוא מנהגן של שראל, וזכרוני ממנהג זה מילדותי, ונהגו ככה בבתים של תלמידי חכמים יראים ושלמים באין פוצה פה מצפצף ומפקפק, ואין מקום לבוא ולהתריע על כך, ומנהגן של ישראל תורה היא.

הגר"י זילברשטיין שליט"א מציע לקיים מנהג זה ע"י שיניח מלפני השבת בחוץ בצלחת ויניח ע'ל גבי צלחת נוספת, ובשבת בבוקר יטול את הצלחת העליונה לצורך הסעודה, וכך לא יתבטל מנהג ותיקין זה.

הטעמים לזריקת הפירורים:

מנהג ישראל בשבת שירה בבקר להשליך פירורי אוכל לצפרים. וזה על פי המדרש, בשעה שאמר משה לישראל ליקטו ביום הששי לחם משנה כי השבת לא יהיה בו מן, מה עשו דתן ואבירם? הלכו בלאט בבקר בשבת למקומות שהמן היה יורד שמה, ופזרו מן המן שהיה להם מחוץ למחנה בכדי להראות לישראל שלא כנים הם דברי בן עמרם השואף להוכיח לעם ישראל כי השבת מקודשת היא מעצם בריאת העולם ומהלך הטבעיים שבעולם.

מובא במדרש רבה על הפסוק ראו כי ה' נתן לכם את השבת, ולמה לא אמר משה דעו לכם כי ה' נתן את השבת? כי חפץ להוכיח לישראל ולהראות להם במראה עינים, שמקודשת היא השבת שהמן אינו יורד בו. אבל דתן ואבירם התנכלו ושאפו לחתור תחת משה, ולהבאישו בעיני העם שהוא חלילה שיקר ותורתו שקר, ולכך פיזרו את המן ביום השבת. מה עשו הצפרים בכדי להפר את מזימות דתן ואבירם? היו באות להקות להקות ואוכלות את פירורי המן. נמצא, שקדושת השבת נתאמתה והוכחה שוב כדבר משה רבינו. ובתור תגמול והכרת תודה לציפרים, נוהגים לפזר להן פירורים בכל שבת שירה.

מספרים בשם המהר"ל מפראג שבשבת קודש פר' בשלח היה מורה לכל מלמדי התינוקות ולכל ההורים לילדים קטנים לקבץ את הילדים בשבת זו בחצר בית הכנסת "אלט נוי שוהל", ולספר להם את סיפור קריעת ים סוף, כיצד שרו הציפורים וצפצפו בשעה שמשה ובני ישראל אנשים ונשים שרו את שירת "אז ישיר", ולזכר שירת הציפורים וריקודן בעת קריעת ים סוף תיקנו שהילדים יאכילו את הציפורים בגרגרי חיטה, ולאחר מכן בירך המהר"ל את הילדים ואת הוריהם שיזכו לחנכם ולגדלם לתורה ויראת שמיים ומעשים טובים.

 

[הצעיר שבחבורה]

ואילו ה'לבוש' התיר,

לחץ כדי לכווץ...

אינו שם.

חידוש גדול, ואשמח למ"מ מדויק.

לחץ כדי לכווץ...

והכוונה לעולת שבת, והוא טעות בפענוח ר"ת.

 

[יישר כח גדול]

בני ארץ ישראל חששו לדברי המג"א ולכן היו אוכלים בשבת שירה אצל החלון או מעקה המרפסת, והפירורים נופלים כדרכם ואינם מלקטים אותם, וכשהולכים להם באות הציפורים ואוכלות אותם (ספר נטעי גבריאל מנהגי שבת שירה פרק י א).
בשבת זו (שבת שירה) בפסוקי דזימרא נהגו לומר את השירה פסוק בפסוק (ק"ק מאטרסדוף, דרכי חיים ושלום אות תתל"ב, מנהג בעלזא, לוח דבר יום ביומו שבת שירה).