בחוקותי מכר מעשר בהמה ב' פעמים (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל (כז לג)

בקונטרס עיונים בעניני פסח (מהג"ר ישראל אדלשטיין שליט"א) כתב לדון, באיסור מקדיש בעלי מומים למזבח דלא חל ההקדש, מה הדין אם חזר והקדיש שנית, האם עובר שוב על ההקדש השני, או דכיון שאנו דנין כאילו אהנו מעשיו וחל ההקדש א"כ הוא כבר קדוש מחמת ההקדש הראשון וההקדש השני אינו מועיל מידי. והביא שבחזו"א תמורה סי' ל"א סק"ה כתב שמסתבר שאינו עובר במקדיש בע"מ פעם שניה.

וכתב שכעין זה יש לדון במש"כ החינוך מצוה ר"ו דהמקדש אחות אשה אף דלא חלו הקידושין מ"מ עובר בלאו דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח, ויל"ע אם חזר וקידשה שנית האם עובר שוב בהאי איסורא, דהרי כיון דלא חלו הקידושין ופנויה היא שפיר עובר, או כיון דדיינינן ליה כאילו חלו הקידושין, שוב אינו עובר.

והביא שרבינו הגר"ד לנדו שליט"א הוסיף על זה דכעי"ז יש לדון באיסור מכירת מעשר בהמה, דאע"פ שהמכירה לא חלה, אסרה התורה את מעשה המכירה, ויש לדון אם חזר ומכר שנית אי עובר באיסור נוסף על המכירה השניה כיון דבאמת לא חלה המכירה הראשונה, או דאנו דנין כאילו כבר חלה המכירה הראשונה, עכ"ד.
​

◆ ◆ ◆​

ולכאורה נראה דכיון דמה שעובר באיסור אע"פ שלא אהנו מעשיו, הוא משום דעבר אמימרא דרחמנא, דזה גופא מה שאסרה התורה שמצידו יעשה את החלות, בזה שייך שיתחייב גם כמה פעמים על כל פעם שעובר אמימרא דרחמנא, ואין לומר דהוי תרתי דסתרי דאם אנו דנין כאילו חלה המכירה א"כ כבר חלה המכירה הראשונה, דאין החיוב משום דהתורה עשאתו כאילו חלה המכירה, אלא דמה שמצידו עושה את החלות זה הוא האיסור, ובזה אין לדון בכללות מה היה לולי הדין דמכירת מעשר שני אינה חלה, גם בשאר פעמים, אלא רק על מעשה זה גופא.

ומה שכתב החזון איש לגבי איסור מקדיש בעלי מומים דאין עובר במקדיש פעם שניה, נראה דזהו דוקא באיסור מקדיש בעלי מומים, דמצינו בתמורה ו: דמי שהקדיש בעלי מומים למזבח ושחטן וזרק את דמן והקטירן חייב משום בל תקדישו ובל תשחטו ובל תזרקו וכו', דכל העבודות נאסרו. וכתב החזו"א שם דמה שהשוחט בעל מום חייב על השחיטה, זהו רק אם הקדישו מקודם לכן, דהשוחט בעל מום חולין אין בזה איסור, ואע"פ שגם אם הקדישו ההקדש לא חל, מ"מ לגבי איסור שחיטה די בזה. א"כ מצינו שלגבי איסור הקרבת בעלי מומים החשיבה התורה כאילו חייל ההקדש, ומטעם זה אין לחייבו אם חוזר ומקדישו, כיון דכבר חשבינן ליה מוקדש לענין הני איסורים, כדחזינן שחייב עליו השוחט. אבל בשאר מידי דאי עביד לא מהני דלא מצינו שנחשב כאילו חל, חייב על כל פעם ופעם שעבר אמימרא דרחמנא.​