בח"ח חלק הלאוין מנה אחד מן הלאוין - ביטול תורה.אבן האזל: מותר להתבטל בשביל להתענג, ורק למלך אסור (אבן האזל מלכים פ״ג ה״ה).
לדעתי הענייה תשובה ניצחת וקולעת. אשריך!מבלי להכנס לגדר ההלכתי שבדבר.
אדם צריך ללכת ולחשוב בכל רגע "מה ה' אלוקיך דורש מעמך" עכשיו זה ללמוד ,עכשיו זה לעזור. העיקר לא ללכת בטל, אם עושה מה שנדרש וצריך אפ' אם זה לא לימוד זה לא בגדר ביטול תורה.
ודאי שיש דרגות בזה אבל זה שוה אפ' לפשוטי העם.
זמן שבו אפשר ללמוד ולא לומדים.לדוגמא עכשיו בבין הזמנים.
המחלוקת בין הח''ח לחזו''א היא רק כשעובר על לה''ר או רכילות דבזה קאמר הח''ח דעובר גם בביטול תורה, והחזו''א לפי השמועה קאמר דלא עבר משום דשם לה''ר מפקיע משם ביטול תורה.בח"ח חלק הלאוין מנה אחד מן הלאוין - ביטול תורה.
ומביאים בשם החזו"א (גנזים ושו"ת או"ח עה וכן בספר הזכרונות למרן רח"ק זללה"ה) שלא עובר על ביטול תורה כיון שבשעה זו עוסק בענין אחר
ככה''נ ע''פ הסוגיא דמו''קיש בשיעורי דעת למהרי"ל בלוך [טלז] מאמר שלם בענין זה בשם פלס מעגל דרכך ומבאר את הגדרים
אינו תח"י עכשיו ...
?בדחו''מ
דעת חכמה ומוסר [ר' ירוחם]
חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי (רמ״א יו״ד סי׳ רמו סעיף כה)
אבל במחכ"ת ע' להגר"ז בשו"ע בהל' ת"ת שלו שלמד שם בקו"א בדעת הרמב"םהרמ"א והשו"ע היפך מש"כמעיקר הדין חיוב ת"ת הוא קביעת עיתים ביום ובלילה*, ואם כבר קבע עיתים ביום ובלילה שוב אינו מחויב, ורק שהוא מצוה לכתחילה ללמוד כל הזמן, אך הדבר נתלה לפי העניין והשעה ואינו חיוב חלוט.*ומקורו מהג' מיי' פ"א מהל' ת"ת, והדברים צ"ב, שהרי כיון שעיקר הדין הוא בקביעת עיתים ביום ובלילה מנ"ל דבדיעבד סגי בק"ש שחרית וערבית, וצע"ג.
*עי' רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ח ושו"ע יור"ד ר"ס רמו; והיינו כמ"ד במנחות צט, ב דבעי' פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, ושא"ר פסקו כמ"ד דסגי בק"ש שחרית וערבית, וכפשטות הגמ' נדרים ז, א עיי"ש בראשונים [ודלא כהר"ן], וכ"פ הרמ"א שם.
ז"א, שהרי הרמ"א גופיה כ' שם ס"א דסגי בק"ש שחרית וערבית, ואף לכתחילה אי"צ כ"א קביעת עיתים ביום ובלילה*, ומש"כ הרמ"א שם הוא רק שאסור לשוחח שיחת חולין, והוא איסור בפנ"ע דילפי' מדברת בם שניתנה לו רשות השיחה רק לדברי תורה, וכמש"כ בביאור הגר"א שם מיומא יט ב, אך מ"מ מסתבר שאי"ז איסור גמור, שאטו אסור לכל ילד בן י"ג שנים לשוחח שיחת חולין, וע"כ שאי"ז אלא מידה טובה והנהגה ראויה למי שנדבו ליבו**.
**והוא מוכרח, שהרי בגמ' שם אמרו שעובר בלאו, ולא אישתמיט חד למנות לאו זה במניין הלאוין, וע"כ שאינו איסור גמור, וכ"כ המאירי שם שהוא דרך צחות בעלמא.
אם זה רק מצווה לכתחילה, מדוע עוון ביטול תורה כל כך חמור? מדוע הקב"ה דן את יהושע?ורק שהוא מצוה לכתחילה ללמוד כל הזמן,
למעשה המנהג להיות "סביב הלימוד" כל היום, [למשל מידי פעם להציץ בפורום]לדוגמא עכשיו בבין הזמנים.
לא הבנתי, לפי דבריך איך מגדירים ביטול תורה בפועל?מאחר שמבואר לן כי מצות ת"ת אינה עצם פעולת הלימוד אלא תוכן הלימוד שהוא הדביקות בנשמתה של תורה הרי לבטל תורה אסור בשופו"א
ואם כל היום הוא סביב הלימוד זה לא ביטול תורה? אז מה השיעור?למעשה המנהג להיות "סביב הלימוד" כל היום, [למשל מידי פעם להציץ בפורום]
לא הבנתי, לפי דבריך איך מגדירים ביטול תורה בפועל?
נראה לי הקטן שהגדר הוא "ביטול מהחיוב תלמוד תורה המוטל עליו", ולא תמיד מוטל עליו חיוב כזה, ודו"ק.ואם כל היום הוא סביב הלימוד זה לא ביטול תורה? אז מה השיעור?