מה הגדר של ביטול תורה?

[אלף בית]

לדוגמא עכשיו בבין הזמנים.

 

[המאושר!]

זה שאלה טובה. אשריך שאלו הם הדאגות שלך בימים עמוסים אלו.

 

[ירמיה]

חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי (רמ״א יו״ד סי׳ רמו סעיף כה, משנה ברורה קנה סק״ד. והמנחת אשר (שמות פכ״ד פ״ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו. חזון איש חלק ב סימן קעג אות כד. וראה בספר שני לוחות הברית בשער האותיות (אות ש' שתיקה) שכתב, שאפילו יושב ואינו מדבר ליצנות, אלא רק היה לו אפשר לעסוק בדברי תורה ואינו עוסק ויושב בטל, נקרא מושבו מושב לצים, כדתנן באבות (ג, ב), רבי חנניא בן תרדיון אומר, שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים. והטעם, דמזה נראה שהוא מתלוצץ בתורה ואינה נחשבת בעיניו, דאם לא כן לא היה בטל ממנה. ע"כ.

אבן האזל: מותר להתבטל בשביל להתענג, ורק למלך אסור (אבן האזל מלכים פ״ג ה״ה).

אור שמח: תלוי בכל אדם - יש כאלה שמוכשרים לזה וצריכים ללמוד בכל רגע, ויש שלא, ופטורים (אור שמח תלמוד תורה פ״א ה״ב).

על ביטול תורה אפילו של כמה שעות (ויש גורסים: שעה אחת) יש עונש כרת בעולם הזה ובעולם הבא (ר׳ חיים מוולוז׳ין המובא בבניין עולם פי״ג אות ב ד״ה כתב).

 

[כהן קרב]

אבן האזל: מותר להתבטל בשביל להתענג, ורק למלך אסור (אבן האזל מלכים פ״ג ה״ה).

בח"ח חלק הלאוין מנה אחד מן הלאוין - ביטול תורה.
ומביאים בשם החזו"א (גנזים ושו"ת או"ח עה וכן בספר הזכרונות למרן רח"ק זללה"ה) שלא עובר על ביטול תורה כיון שבשעה זו עוסק בענין אחר

 

[למאן]

מבלי להכנס לגדר ההלכתי שבדבר.

אדם צריך ללכת ולחשוב בכל רגע "מה ה' אלוקיך דורש מעמך" עכשיו זה ללמוד ,עכשיו זה לעזור. העיקר לא ללכת בטל, אם עושה מה שנדרש וצריך אפ' אם זה לא לימוד זה לא בגדר ביטול תורה.
ודאי שיש דרגות בזה אבל זה שוה אפ' לפשוטי העם.

 

[המאושר!]

מבלי להכנס לגדר ההלכתי שבדבר.

אדם צריך ללכת ולחשוב בכל רגע "מה ה' אלוקיך דורש מעמך" עכשיו זה ללמוד ,עכשיו זה לעזור. העיקר לא ללכת בטל, אם עושה מה שנדרש וצריך אפ' אם זה לא לימוד זה לא בגדר ביטול תורה.
ודאי שיש דרגות בזה אבל זה שוה אפ' לפשוטי העם.

לדעתי הענייה תשובה ניצחת וקולעת. אשריך!

 

[אחד יחיד]

לדוגמא עכשיו בבין הזמנים.

זמן שבו אפשר ללמוד ולא לומדים.

 

[עוזי ומגני]

יש בשיעורי דעת למהרי"ל בלוך [טלז] מאמר שלם בענין זה בשם פלס מעגל דרכך ומבאר את הגדרים
אינו תח"י עכשיו ...

 

[צריך עיון]

בח"ח חלק הלאוין מנה אחד מן הלאוין - ביטול תורה.
ומביאים בשם החזו"א (גנזים ושו"ת או"ח עה וכן בספר הזכרונות למרן רח"ק זללה"ה) שלא עובר על ביטול תורה כיון שבשעה זו עוסק בענין אחר

המחלוקת בין הח''ח לחזו''א היא רק כשעובר על לה''ר או רכילות דבזה קאמר הח''ח דעובר גם בביטול תורה, והחזו''א לפי השמועה קאמר דלא עבר משום דשם לה''ר מפקיע משם ביטול תורה.
[ובזה דבריו קשים להבנה כנודע, שהרי זה על העדר הלימוד, ועדיין לא עבר בלה''ר אלא משום שגם דיבר לה''ר ומה ענין זה אצל זה].

מ''מ אי''ז מחלוקת כללית על ביטול תורה כשהוא מתענג או מתעסק בעניני העולם [הזה]

 

[נתאי הארבלי]

מאחר שמבואר לן כי מצות ת"ת אינה עצם פעולת הלימוד אלא תוכן הלימוד שהוא הדביקות בנשמתה של תורה הרי לבטל תורה אסור בשופו"א

 

[צריך עיון]

יש בשיעורי דעת למהרי"ל בלוך [טלז] מאמר שלם בענין זה בשם פלס מעגל דרכך ומבאר את הגדרים
אינו תח"י עכשיו ...

ככה''נ ע''פ הסוגיא דמו''ק
כמדו' יש גם בדחו''מ מאמר על זה ממש

 

[עוזי ומגני]

בדחו''מ

?

 

[צריך עיון]

?

דעת חכמה ומוסר [ר' ירוחם]

 

[עומק המושג]

מעיקר הדין חיוב ת"ת הוא קביעת עיתים ביום ובלילה*, ואם כבר קבע עיתים ביום ובלילה שוב אינו מחויב, ורק שהוא מצוה לכתחילה ללמוד כל הזמן, אך הדבר נתלה לפי העניין והשעה ואינו חיוב חלוט.
*עי' רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ח ושו"ע יור"ד ר"ס רמו; והיינו כמ"ד במנחות צט, ב דבעי' פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, ושא"ר פסקו כמ"ד דסגי בק"ש שחרית וערבית, וכפשטות הגמ' נדרים ז, א עיי"ש בראשונים [ודלא כהר"ן], וכ"פ הרמ"א שם. ​

חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי (רמ״א יו״ד סי׳ רמו סעיף כה)​

ז"א, שהרי הרמ"א גופיה כ' שם ס"א דסגי בק"ש שחרית וערבית, ואף לכתחילה אי"צ כ"א קביעת עיתים ביום ובלילה*, ומש"כ הרמ"א שם הוא רק שאסור לשוחח שיחת חולין, והוא איסור בפנ"ע דילפי' מדברת בם שניתנה לו רשות השיחה רק לדברי תורה, וכמש"כ בביאור הגר"א שם מיומא יט ב, אך מ"מ מסתבר שאי"ז איסור גמור, שאטו אסור לכל ילד בן י"ג שנים לשוחח שיחת חולין, וע"כ שאי"ז אלא מידה טובה והנהגה ראויה למי שנדבו ליבו**.​

*ומקורו מהג' מיי' פ"א מהל' ת"ת, והדברים צ"ב, שהרי כיון שעיקר הדין הוא בקביעת עיתים ביום ובלילה מנ"ל דבדיעבד סגי בק"ש שחרית וערבית, וצע"ג.
**והוא מוכרח, שהרי בגמ' שם אמרו שעובר בלאו, ולא אישתמיט חד למנות לאו זה במניין הלאוין, וע"כ שאינו איסור גמור, וכ"כ המאירי שם שהוא דרך צחות בעלמא.

 

[נתאי הארבלי]

מעיקר הדין חיוב ת"ת הוא קביעת עיתים ביום ובלילה*, ואם כבר קבע עיתים ביום ובלילה שוב אינו מחויב, ורק שהוא מצוה לכתחילה ללמוד כל הזמן, אך הדבר נתלה לפי העניין והשעה ואינו חיוב חלוט.
*עי' רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ח ושו"ע יור"ד ר"ס רמו; והיינו כמ"ד במנחות צט, ב דבעי' פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, ושא"ר פסקו כמ"ד דסגי בק"ש שחרית וערבית, וכפשטות הגמ' נדרים ז, א עיי"ש בראשונים [ודלא כהר"ן], וכ"פ הרמ"א שם.

ז"א, שהרי הרמ"א גופיה כ' שם ס"א דסגי בק"ש שחרית וערבית, ואף לכתחילה אי"צ כ"א קביעת עיתים ביום ובלילה*, ומש"כ הרמ"א שם הוא רק שאסור לשוחח שיחת חולין, והוא איסור בפנ"ע דילפי' מדברת בם שניתנה לו רשות השיחה רק לדברי תורה, וכמש"כ בביאור הגר"א שם מיומא יט ב, אך מ"מ מסתבר שאי"ז איסור גמור, שאטו אסור לכל ילד בן י"ג שנים לשוחח שיחת חולין, וע"כ שאי"ז אלא מידה טובה והנהגה ראויה למי שנדבו ליבו**.​

*ומקורו מהג' מיי' פ"א מהל' ת"ת, והדברים צ"ב, שהרי כיון שעיקר הדין הוא בקביעת עיתים ביום ובלילה מנ"ל דבדיעבד סגי בק"ש שחרית וערבית, וצע"ג.
**והוא מוכרח, שהרי בגמ' שם אמרו שעובר בלאו, ולא אישתמיט חד למנות לאו זה במניין הלאוין, וע"כ שאינו איסור גמור, וכ"כ המאירי שם שהוא דרך צחות בעלמא.

אבל במחכ"ת ע' להגר"ז בשו"ע בהל' ת"ת שלו שלמד שם בקו"א בדעת הרמב"םהרמ"א והשו"ע היפך מש"כ