סדרת מאמרים מהות הקניין בקידושין (ח''ג) (1 צופה)

ב"ה.
קיחה איקרי קניין

הקשו התוס' עמ"ש הגמ' דקיחה איקרי קניין דכתיב 'השדה אשר קנה אברהם' אי נמי 'בכסף יקנו' והרי 'קיחה' לא כתיב על השדה אלא רק על הכסף, ואיך למדנו שקיחה איקרי קניין ל'כי יקח איש..' שלקיחת האישה היא קניין.
ותירצו התוס' ש'אינו חושש'
ועמד ע"כ חידושי הרי"מ- ואינו מובן תירוץ התוס' דאינו חושש כו' הלא זה עיקר הילפותא ד'כי יקח' שלוקח האישה הוא בכסף ומאי גזירה שווה הוא דהתם כתיב רק שלוקח הכסף. ועוד איך מוכח דקיחה איקרי קניין מהשדה אשר קנה הלא קיחה על הכסף וקניין כתוב על השדה וזה אינו גז"ש…

ונראה לפרש הכל בעזה"י… הנה בכל קניין יש שני דברים מה שהמוכר מסתלק מהחפץ ומה שהלוקח זוכה בו…
ועפ"ז מבאר ד'שפיר מוכח דקיחה איקרי קניין שהפירוש קח ממני היינו שיקנה הכסף שיהיה שלו ואינו רוצה להקנות שיהיה שלו רק אם יהיה הקרקע של אברהם, וממילא מה שנעשה הכסף של עפרון היה רק ע"י קניין אברהם בהשדה לא כמו בשאר עכו"ם ושפיר הקיחה היינו הקניין שלו בהמעות היה ע"י שנתן תמורת הכסף דהיינו השדה שנתן בו אברהם.



פעולת נתינת הכסף
נאמר בגמ' ב"ב קכ"ט שלגבי קידושין תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי", ואי אפשר להתחרט על הקידושין בתוך זמן של תוך "כדי דיבור". הרשב"ם מפרש: "שאם קידש אשה בפני עדים וחזר ואמר בתוך כדי דיבור ליהוו מתנה ולא ליהוו קידושין, אין שומעין לו, ומקודשת ואינה מקודשת.

והקשה בלקו"ש חי"ט: אין מובן מדוע מתאר הרשב"ם מקרה שבו אומר האדם: ליהוו מתנה ולא ליהוו קידושין ". ולא מקרה פשוט, שבו הוא חוזר בו לחלוטין מנתינת הכסף, ודורש את בחזרה את הכסף מן האשה? עכל"ה

ומכך מוכיח שבמקרה כזה אכן יכול להתחרט. שהרי, בד"כ הלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ולפיכך הוא יכול להתחרט על נתינת הכסף תוך כדי דיבור ואז ממילא אין מקודשת.

ורק כאשר חרטתו אינה על נתינת הכסף אלא על עצם הקידושין אז בלבד אז הלכה שאין שומעין לו שבקידושין תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי.

זוהי הוכחה לכך שהעילה היא הקניין והקידושין נגררים אחרי קניין הכסף. ע"כ

ולכאורה אם נחלק כמ"ש החידושי הרי"מ ונאמר שישנם ב' עניינים בקניין, מה שהמוכר מסתלק מהחפץ ומה שהקונה זוכה בו, אתי שפיר דתחילה יהיה נתינת הכסף שמביאה לסילוק המוכר מהחפץ, והואיל וברצונו של המוכר - עפרון- שסילוק זה יגרור זכיה של הקונה הרי שמייד עם זה יבוא הזכיה. ובעניין הקידושין, תחילה תקנה האשה את הכסף וברצונה שיתפסו קידושין לבעל. וזה עולה בקנה אחד עם כך שיש גז"ש ממש שקיחה איקרי קניין וע"י הכסף - הקיחה והקניין יהיה הקידושין (אלא שקניין הכסף בהכרח יגרום לקידושין ע"ד כבקניין הכסף ע"י עפרון שגרר מייד את הזכיה בשדה).

אבל אם נאמר שאין כאן גז"ש ממש אלא פעולת קידושין שעימה יחד יבוא קניין, ללא אפשרות לחלק בינהם ואדרבא הקידושין גוררים את הקניין, לכאורה נצטרך לומר שתוס' אצלנו והרשב"ם שבגמ' בבב"ב חלוקים.

ובאמת נצטרך לברר איך יתורץ דעת הרשב"ם אם לא שנאמר שהוא חלוק על השיטה שהקידושין הוא העילה והגורם לקניין הכסף דהרי א"א לומר שלדעתו 'זרקו קרוב לה - אינה מקודשת…

ואף לפי המתבאר מלקו''ש, שאלו שני לימודים מפסוקים וזה וזה מתקיים, עדיין יש להבין דאיך יתכן ש'זרקו' קרוב לה - מקודשת אם יש לימוד מפסוק מפורש שקניין הכסף יקדום לקידושין, וליתא לקניין כלל.

המחלוקת בעניין הגז"ש ד'כי יקח'
והמורם: דלפי תוס' אין כאן גז"ש מ'כי יקח' ממש ולפי הרשב"ם תהיה גז"ש כפי שהסביר החידושי הרי"מ שההסתלקות של המוכר באה ע"י כסף ולאחריה באה הקניה של הקונה.

ולפי דברי התוס' שסתם ב'לא חייש' הרי דאין צריך לדייק שיהיה כל פרט בלימוד דכסף איקרי קניין מכוון, והקידושין גורמים לקניין הכסף. ולפי זה יתכן לומר שאף אם לא יאמר 'ליהווי מתנה ולא ליהוו קידושין' אלא יחזור בו סתם גם מנתינת הכסף, ג"כ נאמר ש'תוך כדי דיבור לאו כדיבור', שכיון שקניין הכסף הוא חלק מהקידושין ונגרר אחר הקידושין ומשום זה 'לא חייש' לדייק שיהיה גז"ש ממש מתאימה וכו'.
משא"כ לדברי הרשב"ם שקניין הכסף היא העילה הקודמת וגורמת לקידושין- קניין הכסף והקידושין הם כשני דברים, ולכן מוכרח שכסף איקרי קניין ממש.

החקירה בחידוש שחדשה תורה שבקידושין
והנה נראה לבאר זה ע"פ מה שנתבאר במאמרים הקודמים בהסברא שקניין הקידושין הוא ממוני יש ב' אופנים לבאר את החידוש שבקידושין שחידשה התורה:
א. ה'אישות' שהייתה מאז ומעולם ואצל כלל העולם קיימת, מקבלת תוקף מיוחד אצל ישראל לאחר מתן תורה וכעת יש צורך לעשות קניין תחילה בכדי שתהיה האפשרות להיות אישות אחריה.
ב. התורה חידשה מושג חדש וכעין 'חפצא' חדשה שנקנית והיא לא הייתה קודם מ"ת וזהו עניין הקידושין באישה ובזה יתפוס הקניין ורק לאחרי זה יהיה הליקוחין.
והבאנו בזה נפק"מ, אך המורם מעניין זה אלינו הוא:
באם נאמר שיש לימוד מיוחד מגז"ש לעניין כסף קידושין, היינו (אף שאפשר לומר שזהו לימוד על התוקף שנתנה התורה ב'אישות' על ידי קניין, אך מסתבר יותר) שבלימוד זה חידשה התורה את ה'חפצא' שנקנית על ידי הקידושין, שלא הייתה קודם למ"ת, ובזה תופס הקניין ולאחרי זה יהיו הליקוחין. דהרי כתבה התורה 'כי יקח' והקיחה הזו של הכסף כפי' החידושי הרי"מ פועלת בדרך ממילא את לקיחת האישה.

ובאותיות פשוטות: התורה כתבה במפורשות שצריכה להיות 'קיחה' באישה, ומניין לנו מהי 'קיחה' זו, זה נלמד מגז"ש ש'קיחה' היא בכסף, אם כן הרי שכל לקיחת האישה היא חידוש דבר ואינה כעין ה'אישות אצל אוה"ע אלא 'חפצא' חדשה שמחייבת גם קניין שהוא יכול להיות בכסף.

אבל לדעת התוס' שכתב 'לא חייש' היינו שאין זה גז"ש מכוון ממש שלקיחת האישה מתאימה בדיוק ללקיחת הכסף, ולדעתו הלימוד הוא כ'אסמכתא' לעניין הכסף קידושין, ומחלוקת זו תהיה מתאימה למח' אם כסף דאורייתא או כסף דרבנן.

עשתה התורה גזיה"כ או שהעדים 'עדי קיום'

ולבאר היסוד לכל זה יש להקדים ששיחת קודש הנ"ל מלקו"ש חי"ט מיוסדת על הביאור שאי אפשר להיות אדם חוזר בו בתוך כדי דיבור בקידושין.

דהנה בסברא מדוע אין אדם יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור בקידושין מצינו ב' אופני הסברה, המובאים בתורת רבינו בשיחה זו בהע' 23 ובשיחה שלפניה לפרשת תצא חי"ט
הביאור שבשיחה זו הוא דכיוון שהתורה עשתה גזיה"כ בקידושין הרי שבעת שאדם אמר את הנוסח בו הוא מקדש, יצאו הדברים מידיו ועברו לרשותה של התורה ואין לו אפשרות לבטל את דברו.

ובשיחה שלפנ"ז הובא הביאור שיש הבדל בין סוגי העדות, בין 'עדי בירור' ובין עדי 'קיום', העדי 'בירור' הם רק לאיגלויי מלתא, ובכדי שתהיה הוכחה שאכן כך היה הדבר, משא"כ עדי 'קיום' שהם הפועלים את הדבר, עדי הקידושין הם עדי קיום והם פועלים שיהיו קידושין וברגע שהחתן אומר את נוסח הקידושין העדים הם אלו שגומרים את המעשה ולפועל העניין יצא מרשותו ולכן לא יוכל לחזור בו אף בתוך כדי דיבור.

בשיחת קודש המבארת את החקירה (אם כסף הוא העילה או הקידושין הם העילה) היסוד הוא ש'התורה עשתה גזיה"כ' דמכיון שלקיחת האישה היא על ידי לקיחת הכסף (וזה נלמד מגז"ש)

משא"כ היכן שמבואר שהגורם הוא העדים 'עדי קיום' הרי שעניין הקידושין עצמו נפעל רק על ידי העדים והם חלק מפעולת הקידושין ונתינת הכסף שקודם אמירת נוסח הקידושין נגמרה רק בראיית העדים ועל דעתם וכך גם האישות נגמרה רק על דעתם.

והסברת העניין: לו יצוייר שהעדים היו 'עדי בירור' אם האדם היה חוזר בו בתוך כדי דיבור, לא היו קידושין. ובמקרה כזה הייתה נתינת כסף ולאחריה אמירת הנוסח ומייד החתן חוזר בו בתוך כדי דיבור, הכסף היה צריך לחזור אליו דכיון דנתינת הכסף לאו כלום היא חוזר הוא בו אף מנתינת הכסף, וכעת שהעדים הם 'עדי קיום' נתינת הכסף תפסה רק לאחר שאמר את נוסח הקידושין, ואף אם נאמר שהקידושין הם העילה והכסף הוא העלול, אפשר יהיה להסביר את דברי הרשב"ם בכך שהכסף לא ניתן במתנה ע"מ שיהיו אח"כ קידושין, אלא, הכסף ניתן על דעת העדים שהם יפעלו שיהיה אח"כ קידושין באמירתו את הנוסח.

וא"כ למה לא הסביר כן בלקו''ש והכריח לצד א' בחקירה?

אלא, שדעת הרשב"ם וודאי שהיא שזו גזיה"כ לעניין כסף קידושין.

ויש לעיין בזה עוד