מגילה מדוע על טעמו של ר׳ יוסף שעיניהם של עניים וכו׳ לא שייך לומר אין שבות במקדש?

[אמרי שפר]

התוס׳ דף ד: ד״ה ורב כתבו שהנפק״מ בין הטעם של רבה לטעם של רב יוסף הוא במקדש, שהטעם של רבה אינו במקדש כיון שאין שבות במקדש, ואילו לטעמא דרב יוסף אסור אפילו במקדש.
ועי׳ ברש״י שכתב בטעם דרב יוסף דהוא משום דא״א לתת מתנות לאביונים בשבת, והיה נראה מתחילה שהוא משום מוקצה, אלא שבחזו״א או״ח סי׳ קנ״ה אות א׳ כתב דאינו משום מוקצה שהרי אפשר לקיים בבשר ויין, אלא הוא משום הוצאה שעיקר המצווה היא להביא מבית נותן לבית מקבל.
ואנוכי לא הבנתי א״כ את מה שכתבו התוס׳, דסו״ס בין אם נאמר שהוא משום מוקצה או משום חשש הוצאה הוי שבות בדיוק כמו גזירה דרבה וא״כ למה כתבו התוס׳ שלטעם זה אסור אפילו במקדש?
ואין לומר שהכא אינו חשש אלא איסור ודאי כיון שזה עיקר המצווה להביא מבית נותן לבית מקבל וכדברי החזו״א, שהרי בוודאי פשיטא שאפשר לעשות באופן שלא יהיה הוצאה, וע״כ דהוי רק חשש ומאי שנא מגזירה דרבה?
וחשבתי לחלק, דאולי למדו התוס׳ דלעולם החשש הוא משום הוצאה וכנ״ל, אלא דיש לחלק, דהשבות בגזירה דרבה הוא על המגילה עצמה שמא יטלטל וכו׳ ואותו היום הוא עיקר מצוותה וע״ז אמרינן דלא גזרו במקדש, אבל השבות בטעמא דרב יוסף זה על המתנות לאביונים שמחמתן אתה רוצה לדחות את המגילה מפני עיניהם של עניים, ומכיון שאפשר לדחות את המתנות ליום אחר אינה דוחה שבת אפי׳ במקדש וממילא דחינן גם את המגילה ביחד איתה מפני עיניהם של עניים.
אשמח לשמוע את חוו״ד הרבנים דפה

 

[גיבור כארי]

גם אם נאסר משום חשש הוצאה החשש הוא שהעניים יוציאו את המתנות שיקבלו,
וזה שייך אף אם יקראו המגילה במקדש ולא שייך לומר שאין שבות במקדש לגבי זה.

 

[אמרי שפר]

גם אם נאסר משום חשש הוצאה החשש הוא שהעניים יוציאו את המתנות שיקבלו,
וזה שייך אף אם יקראו המגילה במקדש ולא שייך לומר שאין שבות במקדש לגבי זה.

מה שאתה אומר שזה חשש על העניים שיוציאו וכו׳ כתוב במהרש״ם, אבל בחזו״א הנ״ל מבואר שהחשש הוא שהנותן יביא לבית המקבל

 

[גיבור כארי]

מה שאתה אומר שזה חשש על העניים שיוציאו וכו׳ כתוב במהרש״ם, אבל בחזו״א הנ״ל מבואר שהחשש הוא שהנותן יביא לבית המקבל

מ"מ מפני החשש שהנותן יביא לבית המקבל ביטלו מתנות לאביונים וזה שייך אף במקדש, וממילא בטלה הקריאה.

 

[בתמי אלך]

בבקשה תכתוב גם את דברי הגמ' עליהם נסובו דברי תוספות.
(הייתי כותב זאת בפרטי אך לצערי אין לי לעת עתה)

 

[בתמי אלך]

התוס׳ דף ד: ד״ה ורב כתבו שהנפק״מ בין הטעם של רבה לטעם של רב יוסף הוא במקדש, שהטעם של רבה אינו במקדש כיון שאין שבות במקדש, ואילו לטעמא דרב יוסף אסור אפילו במקדש.
ועי׳ ברש״י שכתב בטעם דרב יוסף דהוא משום דא״א לתת מתנות לאביונים בשבת, והיה נראה מתחילה שהוא משום מוקצה, אלא שבחזו״א או״ח סי׳ קנ״ה אות א׳ כתב דאינו משום מוקצה שהרי אפשר לקיים בבשר ויין, אלא הוא משום הוצאה שעיקר המצווה היא להביא מבית נותן לבית מקבל.
ואנוכי לא הבנתי א״כ את מה שכתבו התוס׳, דסו״ס בין אם נאמר שהוא משום מוקצה או משום חשש הוצאה הוי שבות בדיוק כמו גזירה דרבה וא״כ למה כתבו התוס׳ שלטעם זה אסור אפילו במקדש?
ואין לומר שהכא אינו חשש אלא איסור ודאי כיון שזה עיקר המצווה להביא מבית נותן לבית מקבל וכדברי החזו״א, שהרי בוודאי פשיטא שאפשר לעשות באופן שלא יהיה הוצאה, וע״כ דהוי רק חשש ומאי שנא מגזירה דרבה?
וחשבתי לחלק, דאולי למדו התוס׳ דלעולם החשש הוא משום הוצאה וכנ״ל, אלא דיש לחלק, דהשבות בגזירה דרבה הוא על המגילה עצמה שמא יטלטל וכו׳ ואותו היום הוא עיקר מצוותה וע״ז אמרינן דלא גזרו במקדש, אבל השבות בטעמא דרב יוסף זה על המתנות לאביונים שמחמתן אתה רוצה לדחות את המגילה מפני עיניהם של עניים, ומכיון שאפשר לדחות את המתנות ליום אחר אינה דוחה שבת אפי׳ במקדש וממילא דחינן גם את המגילה ביחד איתה מפני עיניהם של עניים.
אשמח לשמוע את חוו״ד הרבנים דפה

התירוץ פשוט כפי שכתבו מי שקדמו לי, שאין קורין במקדש מפני עניים דעלמא.
מה שכתבת לתרץ לא הבנתי, למה מתנות לאביונים ניתן לדחות ולא מגילה?

 

[אמרי שפר]

התירוץ פשוט כפי שכתבו מי שקדמו לי, שאין קורין במקדש מפני עניים דעלמא.
מה שכתבת לתרץ לא הבנתי, למה מתנות לאביונים ניתן לדחות ולא מגילה?

כי אם השבות היא על המגילה עצמה והדין הוא דאין שבות במקדש ממילא מותר לקרוא במקדש אפי׳ בשבת, אבל אם השבות לא על המגילה עצמה אלא על המתנות לאביונים שמחמתן אתה רוצה לדחות את המגילה לכאו׳ אפשר וע״ז לא נגיד אין שבות ונתיר קריאת מגילה כיון שהשבות היא על דבר צדדי שמחמתו אתה גורר את המגילה דהיינו מתנות לאביונים, ואת זה בוודאי אפשר לקיים בזמן אחר שלא בזמן המגילה כמו שמקיימים את שאר המצוות - משלוח מנות ומשתה ושמחה.
אני לא חושב שזה תירוץ מספק אם בכלל, רק איזה חילוק שלא בטוח מחלק...

 

[אמרי שפר]

למעשה לאחר עיון נוסף בסוגיא נראה שיש ביאור נוסף בדעת רב יוסף וממנו מתבארים דברי התוס׳
הטורי אבן כותב דלדעת רב יוסף התקנה לקרות בערב שבת היא מעיקר תקנת אנשי כנה״ג ולא תקנה מאוחרת יותר, ומכריח את זה הטו״א שאם הוא תקנה מאוחרת איך יש כח לרבנן לעקור תקנת אנשי כנה״ג בדבר שהוא לא סייג משום דררא דאיסורא, וע״כ שהוא מעצם התקנה.
ולכאו׳ מבואר בדבריו דלרב יוסף אי״ז סייג משום חשש איסור, וא״כ יש להבין מה באמת הסיבה שא״א לעשות בשבת כמש״כ רש״י.
וחשבתי שהרי החזו״א כותב שהאיסור הוא מפני שעיקר מצוות מתנות לאביונים הוא להביא מבית נותן לבית מקבל, ונראה להבין בדבריו שאין הכוונה שיש חשש א״כ שיוציא מרשות לרשות, אלא שמכיון שעיקר המצווה של מתנות לאביונים היא לתת מבית נותן לבית מקבל וא״א לקיים את המצווה כמו שהיא בשבת לכן אנשי כנה״ג הקדימו לער״ש, וממילא זה כוונת הטו״א שאינו סייג משום חשש איסור אלא שזה חסרון בעצם קיום המצווה.
ובזה מתבארים דברי התוס׳ דלטעמא דרב יוסף אינו משום שבות כלל.