שבת מדוע נמנו מלאכות שבת ארבעים חסר אחת ולא ל"ט? – חלק א'

[גרינפלד]

מדוע נמנו מלאכות שבת ארבעים חסר אחת ולא ל"ט? – חלק א'​

א] ונראה נמי ליישב בזה הא דקתני במתניתין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ולא קתני אבות מלאכות ל״ט דרמז לנו דוודאי כתיבי בתורה מלאכות ארבעים אלא דחסר אחת מהן דלא משמע מלאכה ממש אי הך דויבא הביתה לעשות מלאכתו אי הך דוהמלאכה היתה דים וגו׳ כדמספקא ליה לרב יוסף ודו״ק.
​

מהרש"א חידושי אגדות שבת דף מט עמוד ב ד"ה והאי והמלאכה​

ב] שם הדר יתבי וקמיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ל"ט כנגד מי. כתבו בתוס' משום דהרבה מלאכות יש דדמיין להדדי מש"ה מיבעיא להו כנגד מי ולפי זה צריך לומר דלא שמיע להו להנך אמוראי הך ברייתא דרבי נתן דמייתי הש"ס בפרק כלל גדול דף ע' דיליף ל"ט מלאכות מדברים הדברים אלה הדברים או אפשר דאע"ג דשמיע להו אפ"ה לא משמע להו דבעיקר מנין המלאכות סמכינן אהך דרשא דלא הוי אלא חושבנא גימטריא בעלמא אע"כ דעיקר מנין המלאכות ידעינן להו ממלאכת המשכן או ממנין מלאכה ומלאכה שבתורה ולבתר דידעינן להו הך מנינא שפיר שייך למידרש מדברים הדברים אלה הדברים לחלק ולחייב ל"ט חטאות כמ"ש התוס' שם בד"ה יכול שאם עשאן ע"ש. מיהו לפי המסקנא שפיר יש לפרש עוד בענין אחר דודאי ל"ט מלאכות ילפינן להו מדר' נתן אלא דאפ"ה קשיא להו להנך אמוראי אלישנא דמתניתין דקתני ארבעים חסר אחת ולא קתני אבות מלאכות ל"ט ובהא מסיק שפיר דכיון שהן כנגד מלאכה ומלאכה שבתורה א"כ א"ש אע"ג דלקושטא דמילתא ארבעים הוא דכתיבא אפ"ה קים להו לרבנן דבציר חד ולא הוי ממנינא והיינו או ויבא הביתה לעשות מלאכתו או והמלאכה היתה דים. ולמ"ד נמי דהוי כנגד מלאכת המשכן נמי איצטריך למיתני חסר אחת לאפוקי מדרבי יהודה כדמסיק הש"ס לקמן דף ע"ה ע"ב ועי' שם בתוס'. כן נ"ל וק"ל.
​

פני יהושע שבת דף מט עמוד ב​

ג] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. יש לדקדק וכי סגי ליה לתנא דליתני המספר כמו שהוא שלשים ותשעה ולא היו אלא שתי תיבות ועכשיו הם שלש. והקרוב אלי דמסריך סריך כלישנא דבמתני' י' פרק ג' דמכות והתם אקרא קאי במספר ארבעים יכנו (דברים כ"ח) וכיוצא בזה כתבתי ג"כ לקמן ריש פרי"ח. ויכולתי עוד לתת טוב טעם ולומר דמילתא אגב אורחא קמ"ל במאי דנקט בלישניה ארבעים חסר אחת לומר שהעושה בהעלם אחת כל האבות מלאכות ושיתחייב על כל אחד ואחד יהיו ארבעים וחסר אחת שלא תיחשב למלאכה לענין חיוב קרבן והיינו שעל התופר אינו חייב אא"כ שיקשור ג"כ וכמ"ש הר"ב לקמן שם א"כ העושה כל האבות מלאכות בהעלם אחת בהכרח הם ארבעים מאחר שהתפירה אינה מלאכה אלא כשיקשור גם כן והקשירה כבר עשאה בפני עצמו דהתנא קא חשיב להו הכי ואהכי קאי במאי דקמ"ל בשנותו את טעמו למיתני ארבעים חסר אחת ולא יתחייב עוד עליה מכיון שכולם עשאם בהעלם אחת[א]. והר"ב שפירש לקמן שם שכשתופר שחייב גם על הקשירה שעמה מיירי כשלא קשר כבר באותו ההעלם. וכ"ש לב"י סימן שי"ז דכל תופר אינו חייב על הקשירה שעמה אף על פי שצריך שיקשור גם כן שאם לא כן אף על התפירה לא יחייב[ב]. אלא שקשה לי על הב"י מהגמ' דף ע"ד דאמר אביי האי מאן דעביד חלתא [פירוש כוורת] חייב י"א [חטאות] ואי חייטי לפומיה חייב י"ג [חטאות] ופירש"י ואי חייטי לפומיה לעשות לה שפה הוסיף כאן תופר וקושר שצריך לקשור אחר התפירה ע"כ. וזו ודאי סתירה לדברי ב"י וא"ת דבגמ' דף ע"ה פליגי רב ושמואל על מה חייב השוחט דרב מחייב משום נטילת נשמה ומשום צובע ושמואל מחייב משום נטילת נשמה לבד והשתא אליבא דרב הא הוו כשעשה כולן בהעלם אחת ארבעים ואחת דתרי קשירות ותרי צביעות הרי שתים יתר על ל"ט. לא קשיא דמידי הוא טעמא דרב דחייב ג"כ משום צובע אלא משום דניחא ליה לתווס בדמא כי היכי דלזבנו מיניה א"כ דוקא בשוחט ע"מ למכור אבל בשוחט לביתו לא מחייב דהא מלאכת מחשבת אסרה תורה ומתניתין דבעי לאורויי אגב אורחיה הא דאמרן בעושה המלאכות לביתו מיירי ועיין בדבור דלקמן. ובני המשכיל מהר"ר אברהם אמר ליישב דקתני ארבעים חסר אחת שכן בפ' טומנין דף מ"ט קא מיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת כנגד מי א"ל רבי חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן אמר ליה רבי יונתן ב"ר אלעזר כך אמר ר"ש ב"ר יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתן ומלאכות שבתורה ארבעים חסר אחת ובעי רב יוסף ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית ל"ט) ממנינא הוא והמלאכה היתה דים (שמות ל"ז) לאו ממנינא דהכי קאמר דשלים עבידתא או דלמא והמלאכה היתה דים ממנינא הוא והא כמ"ד לעשות צרכיו נכנס תיקו. ותנא דידן אגב אורחיה קמ"ל להך דכל הני אבות מלאכות הם כנגד ארבעים מלאכות שבתורה ואחת מהם חסר. אך שאל אותי שעמד למנין כאשר עי' בספר הקונקרדנסיוס בשרש לאך ומצאם יותר הרבה והשיבותיו על הראשון אף על גב דיפה כוונת אכתי צריכין לדידי אליבא דרבי חנינא ב"ר חמא שאמר שהן כנגד עבודות המשכן ותניא נמי כוותיה וכן תפס הר"ב בפירוש משנתינו.
​

תוספות יום טוב שבת פרק ז משנה ב​

ד] ולענ"ד נ"ל דבר הגון ביותר דודאי אינן פחותין מארבעים בכללן, אע"פ שבפרטן אינך מוצא אלא ט"ל שהאחת אינה דומה לשאר, דאליבא דר"ע הא איכא תחומין דאסורין מדאורייתא, אלא שאין חייבין עליהן כעל האחרים, והשתא ניחא טפי דלא סגי דלא לישמעינן הא. ואליבא דר"ל דס"ל אין חיוב חטאת עד שישגוג בלאו וכרת, דא"כ קשה הא דקמ"ל במנינא דאי עביד לכולהו בהעלם א' חייב על כל א' וא', אי הכי דידע לה לשבת במאי. וצ"ל דידע לה בתחומין אליבא דר"ע כדשני תלמודא.

ורמזה רבי במתני' דלהכי תני ארבעים חסר א', משום דבעי לאשמועינן במנינא דחייב על כל א' וא' בהעלם א'. ולא תקשי למאן דבעי שגגה בלאו וכרת היכי משכחת לה דידע לשבת במאי, משו"ה קאמר דאיכא ארבעים חסר א' דהיינו תחומין שהיא משלמת לארבעים ומ"מ היא חסרה מהמנין לפי שאין חייבין עליה, ומשכחת בדידע לה.

ואליבא דרבנן דפליגי אר"ע [סוטה דף ל' ע"ב] נמי איכא ארבעים בהדי לאו דמחמר שאין חייבין עליו. ולמאן דמחיי' נמי אלאו דמחמר כדאי' בגמרא דמכילתין ר"פ מי שהחשיך [דף קנ"ג ע"ב], איכא דאיסי [שבת דף ו' עמוד ע"ב]. אי נמי הבערה אליבא דמ"ד ללאו יצאת [שבת דף ע' ע"א]. והרי אלה דברים נכונים בעזה"י.
​

לחם שמים שבת פרק ז משנה ב​

ה] ול"נ לתרץ ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו ריש פ"ק על האי דמשני הגמ' תנא הכנסה הוצאה קרי לה כו' ממאי מדתנן המוציא מרשות לרשות כו' מי לא עסקינן דקמעייל עיולי כו' וכ' הוא דאיך אפשר לומר דמתני' כיילי לי' הכנסה בהדי הוצאה הא הוי רק תולדה והתנא לא קחשיב רק האבות ופי' הוא ז"ל דהכנסה דעני הוי באמת אב דהוי במשכן. ואעפ"כ אם עשה ההכנסה דעני עם הוצאה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת משום דדמיין להדדי דמה לי אפוקי כו' והוי כמו מעין מלאכה אחת עכ"ל. ועפ"ז נוכל לומר דהתנא רצה לאשמועינן זאת בצחות לשונו. אבות מלאכות ארבעים פי' מה דשנה כאן הם ארבעים אבות עם הכנסה דעני רק חסר חטאת אחת אם עשה כולם בהעלם אחת ודו"ק. (כ"נ להמגיה).
​

תוספות חדשים שבת פרק ז משנה ב[ג]​

ו] המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הא דנקט מ' חסר א'. ולא קאמר ל"ט. תי' אאמ"ו הגאון זצוק"ל. מדהקשה הר"ן למה לא חשיב מעביר ד"א ברה"ר. ותי' מדיש לכל אדם ד"א. הו"ל בכלל מוציא מרשות לרשות. א"כ לזה קאמר מ' כקושית הר"ן. וחסר א' כתירוצו. ובל"ש תי'. מ' עם תחומין. למאן דס"ל תחומין דאורייתא. וחסר א' דעכ"פ פטור עלה. ולמה דקיי"ל תחומין דרבנן (כמג"א ת"ד סק"ב). איכא מחמר שהוא מדאו'. ופטור עלה. והא דהדר תנא הרי אלו מ' חסר א'. ה"ט מדאינו חייב על תופר אא"כ קושר ג"כ. להכי לאחר שמנה תנא כל הל"ט מלאכות. קאמר הרי לפי מניננו הם מ'. דהרי בכלל תפירה יש ג"כ קושר. ומחייב עלה ב' חטאות. ואפ"ה חסר א'. מדכבר נמנה קושר.
​

תפארת ישראל שבת פרק ז משנה ב אות כה​

​

---

[א] ואין דבריו מתקבלים במה שכתב דאשמעינן בהכי דיש ארבעי' מלאכות בהכרח כשיעשה כולן משום דלא מיחייב אתפירה בלי קשירה וקמ"ל דלא יתחייב עוד על הקשירה שעם התפירה, עכ"ד. שאין בזה מה שתנוח בו הדעת, כי עדיין אין כאן מ' מלאכות מפני שהתפירה לבדה בלי קשירה אינה חשובה מלאכה כלל כיון שאינה מתקיימת.

גם מה הוצרך התנא לשנות את טעמו בלשון זה הקשה. ומה בא להודיענו בכך אם שלא יתחייב על הקשירה של התפירה בפני עצמה, מפני שכבר עשה קשירה אחרת באותו העלם. כבר ידענו זה מדיוק התלמוד דדייק מנינא דרישא למה לי, ומשני דקמ"ל אי עביד כולהו בה לא מיחייב אלא ט"ל חטאות בלבד, לפי שאין חייבין על ב' מלאכות מאב א' בהעלם א' כי אם חטאת א', א"כ הא תו למה לי לאשמועינן לאו ממילא שמעת לה ממשנה יתירא מכל הלין לא נתקררה דעתי בישובו הנ"ל (לחם שמים על המשניות שם).


[ב] בתוי"ט ד"ה אבות. וכ"ש לב"י כו' דכל תופר א"ח על הקשירה כו'. ע"ש בב"י דלכן לא מחייב משום דמיירי דלא עשה אלא קשר א' וא"כ אדרבה לא א"ש לישנא דארבעים כיון שזה לא נקרא קשר גם מה שתלה זה בב"י ע"ש דהוא לא חידש מידי רק הביא דברי הר"ן והסמ"ג גם סתירתו מהא דחלתה אינה סתירה דאולי דרכה היתה להעשות בב' קשרים דלצורך החזקת התפירה לא היה נצרך לקשר דע"כ לא בעינן ליה אלא בב' תפירות לבד כמ"ש הרמב"ם פ"י ה"ט (רש"ש שבת דף עג עמוד א).


[ג] וכן כתבו החת"ם סופר (שבת דף עג עמוד א ד"ה אבות), ו'קובץ' (על הרמב"ם הלכות שבת פרק ז הלכה א).​

 

[צפנת פענח]

מדוע נמנו מלאכות שבת ארבעים חסר אחת ולא ל"ט? – חלק א'​

ועי' בואו חשבון - בענין חשבון ל"ט מלאכות שבת