גביית חוב - אית ליה קלא.
אין אונאה - שאין להם מחיר סדרתי [ידוע הרמב"ן עה"ת בענ"ז].
אין בהם גזילה - משום שהם דברים שאינם נשלטים מצ"ע, וכל הקנין בהם הוא 'חלות שם' בלבד [וידוע בגר"ח בקידושין בענין].
יש לי עוד, אולי בהמשך אעלה סיכום כוללני בענין.
אין אונאה - שאין להם מחיר סדרתי [ידוע הרמב"ן עה"ת בענ"ז].
אין בהם גזילה - משום שהם דברים שאינם נשלטים מצ"ע, וכל הקנין בהם הוא 'חלות שם' בלבד [וידוע בגר"ח בקידושין בענין].
יש לי עוד, אולי בהמשך אעלה סיכום כוללני בענין.
- פותח האשכול
- #3
למה אין גזילה בעבדים?
משום שתמיד שם הבעלים נמצא על העבד וכבקרקע, ולא ניתן להפקיעה סתם כך מידי הבעלים [והגרח"ה כתב שסו"ס יש חילוק בין גזילת קרקע דבקרקע יש שני טעמים לכך שאי אפשר לגזלה א. דשם בעליה עליה כהנ"ל ב. שלא שייך בזה מעשה גזילה משום שלא ניתן לקחת אותה מהבעלים].
- הודעות
- 38
- תודות
- 78
- נקודות
- 18
בכל התורה כולה הושוו עבדים וקרקעות והקדשות, ואי"ז בכ"א טעם פרטי, אלא הצד השווה בהם שהבעלות בהם אינה ע"י מקום החפץ.
וביאורו, שבעלות היא עצם מצב הממון כקיים אצל האדם, שהממון נמצא אצל האדם ונטפל למציאותו ועומד לשימושיו, אך כ"ז במטלטלין שמצד צורתם וטבעם העצמי מתייחסים למקום מסוים, ולכן ע"י ההחזקה בהם נטפלים ומשויכים להחזקת האדם ועומדים לו, אך קרקעות אינם נמצאים ומשויכים למקום מסוים, ולכן הקניין בהם אינו מעמידם תחת יד המחזיק בהם אלא קובע אותם כנחלתו, שהם קרקעו ונחלתו.
וכ"ה גם בהקדש - שאין מקום מסוים שהוא רשות ההקדש, והבעלות בהקדש היא ע"י שחל בחפץ שם הקדש, שעי"ז הוא עומד לרשות גבוה, אך ל"ש 'לקחת' את ההקדש מרשותו*.
וכ"ה גם בעבדים - שלא שייך תפיסה והחזקה באדם, כיון שמצד צורתו העצמית אינו נטפל ומשויך להחזקת האדם אלא נידון כישות העומדת לעצמה, והגע עצמך, שהרי לא שייך לקחת אדם בן חורין ולכופתו ולהחזיקו ועי"ז לקנותו, כיון שאין החזקת אדם מטפילה ומשייכת את האדם ליד המחזיק בו, וא"כ - שוב ל"ש בן חורין ול"ש עבד, שהרי חזי' שהאדם מצד צורתו העצמית לא מיוחס ליד אדם אחר, והבעלות בו היא בצורת חלות עבד שחלה באדם**.
*ומזה הטעם ג"כ הבעלות בהקדש אינה מבטלת את בעלות ההדיוט, ואכ"מ.
**שאף שאינו שייך לאדם אחר כמו חפץ בעלמא, כיון שאינו חפץ אלא אדם, אך הוא יכול להתקיים תחת אדם אחר במושגו כאדם, שהרי הוא עבד ביחס לאדונו, שעומד לאדונו לא כחפץ שעומד לשימושי אדם אלא כאדם המחויב לשמשו, שהבעלות לא נתפסה בעצמותו כ"א במושגו כאדם, ודו"ק.
וביאורו, שבעלות היא עצם מצב הממון כקיים אצל האדם, שהממון נמצא אצל האדם ונטפל למציאותו ועומד לשימושיו, אך כ"ז במטלטלין שמצד צורתם וטבעם העצמי מתייחסים למקום מסוים, ולכן ע"י ההחזקה בהם נטפלים ומשויכים להחזקת האדם ועומדים לו, אך קרקעות אינם נמצאים ומשויכים למקום מסוים, ולכן הקניין בהם אינו מעמידם תחת יד המחזיק בהם אלא קובע אותם כנחלתו, שהם קרקעו ונחלתו.
וכ"ה גם בהקדש - שאין מקום מסוים שהוא רשות ההקדש, והבעלות בהקדש היא ע"י שחל בחפץ שם הקדש, שעי"ז הוא עומד לרשות גבוה, אך ל"ש 'לקחת' את ההקדש מרשותו*.
וכ"ה גם בעבדים - שלא שייך תפיסה והחזקה באדם, כיון שמצד צורתו העצמית אינו נטפל ומשויך להחזקת האדם אלא נידון כישות העומדת לעצמה, והגע עצמך, שהרי לא שייך לקחת אדם בן חורין ולכופתו ולהחזיקו ועי"ז לקנותו, כיון שאין החזקת אדם מטפילה ומשייכת את האדם ליד המחזיק בו, וא"כ - שוב ל"ש בן חורין ול"ש עבד, שהרי חזי' שהאדם מצד צורתו העצמית לא מיוחס ליד אדם אחר, והבעלות בו היא בצורת חלות עבד שחלה באדם**.
*ומזה הטעם ג"כ הבעלות בהקדש אינה מבטלת את בעלות ההדיוט, ואכ"מ.
**שאף שאינו שייך לאדם אחר כמו חפץ בעלמא, כיון שאינו חפץ אלא אדם, אך הוא יכול להתקיים תחת אדם אחר במושגו כאדם, שהרי הוא עבד ביחס לאדונו, שעומד לאדונו לא כחפץ שעומד לשימושי אדם אלא כאדם המחויב לשמשו, שהבעלות לא נתפסה בעצמותו כ"א במושגו כאדם, ודו"ק.
לא ראיתי צורך להרחיב כל זאת וביארתי זאת בקצרה.
ועכ"פ יישר כוח עצום.
- הודעות
- 1,453
- תודות
- 3,628
- נקודות
- 305
מנין הפשיטות?
א. לא מצינו שום קנין כזה ברחבי הש"ס.
ב. כפי שכתב הרב @עומק המושג דהנה הגע עצמך וכי יוכל אדם על ידי העמדת מצב זמני של חוזק טכני, לעשות ולפעול דבר שיקובע ויועמד באופן בעלותי, ויתן לו זכאות אין סופית לבעלותו, הרי הדבר מצד עצמו הוא איננו נשלט והוא מצד עצמו פועל ביחס לרצונותיו ובחירותיו העצמיים בלבד, ואיננו יכול מצד הילוכיו הטבעיים להיות נטפל ולרדת תחת חסותו של האדם האחר.
אם כי, קצת קשה לי הדברים מקניית בהמות וחיות, שגם הם מצד עצמם אינם נשלטים [וידועה הגמ' בחולין גבי תרנגולת שמרדה וכו' וכו' ואכה"מ].
- הודעות
- 1,453
- תודות
- 3,628
- נקודות
- 305
גם בכיבוש מלחמה?
אני זוכר ששמעתי על שיעור בזמנו מר' אשר וויס.
והוא דן בזה רבות ופסק שאין זה כלל מטעם קנין, אולי בהמשך אזכר מדוע, ומה היו מסקנותיו.
ועל כל פנים, הא ענין הכיבוש מלחמה לפי פירושו הפשוט הוא משום שהנכבש התייאש [וכ"כ רש"י בגיטין לו: כמדומה].
בפשטות זו גזיה"כ, כמבואר בגמ' קידושין כ"ב ב', ועוד שזה היקש.
וממו"ר הגר"ד מילר שליט"א שמעתי שיש דמיון ביניהם ששניהם אי אפשר להעלימם מבעליהם,
כי הם בני דעת, ויחזרו לבעליהם, או שיראום ויחזירום לבעליהם.
וכמדומה שיש ברא"ש בשטמ"ק ב"ק משמעות לזה.
וממו"ר הגר"ד מילר שליט"א שמעתי שיש דמיון ביניהם ששניהם אי אפשר להעלימם מבעליהם,
כי הם בני דעת, ויחזרו לבעליהם, או שיראום ויחזירום לבעליהם.
וכמדומה שיש ברא"ש בשטמ"ק ב"ק משמעות לזה.
בלי לגעת ביסוד הדברים שכתבת, לא הצלחתי להבין כוונתו, וכי מטלטלין לא יראום בשלב כל שהוא, ומאידך, וכי אי אפשר לקחת עבד ולהניחו בביתו, זהו נתון שלא ניתן להתווכח עליו, שהרי זה ענין מציאותי, שהוא לוקח את העבדו וכופתו בביתו, ועל ידי זה 'יועלם מהבעלים' את העבד ששייך לו, וממילא הדרא קושיא לדוכתא.
הודעות מומלצות
משתמשים שצופים באשכול הזה
נושאים דומים
ספירת העומר
עבדים בספירת העומר