מִלְּתָא דִבְדִיחוּתָא - מאורי הדורות (3 צופים)

[יישר כח גדול]

פעם אחת, בשעת "שולחן", פתח רבי אורי מסטרליסק ("השרף") ואמר:
שנינו: "כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזיקנה עד שהוא נעשה חיגר או סומא". כיון שכך, כל מי שאינו רבי ועושה עצמו רבי, אינו מת מן הזיקנה עד שהוא נעשה רבי. ותימה: מה עונש הוא זה? אדרבה, נמצא חוטא נשכר.
אלא, – חזר רבי אוּרי ותירץ, – העניין הוא כך. לשעבר, היו הרביים נוטלים "פדיונות" מועטים, ועכשיו הם נוטלים "פדיונות" מרובים.
מה טעם? לשעבר היו הרביים רביים ממש, ועכשיו אינם רביים ממש, אלא עושים עצמם רביים. וזה עונשם: אינם מתים מן הזיקנה עד שהם נעשים רביים ממש, וממילא נעשים "פדיונותיהם" מועטים...

 

[יישר כח גדול]

שאלו לרבי מאיר מפרמישלן:
מה טעם נהגו לשתות בערב יום-כיפור יי"שׂ חריף תיכף אחרי שחרית?
החזיר רבי מאיר:
אמרי אינשי: שתוי לא דן ולא דנין אותו...

 

[יישר כח גדול]

רבי ישראל מריזין יצא לדרך בכירכרה עשירה רתומה לארבעה סוסים אבירים, כמנהגו, ופגש את רבי מאיר מפרמישלן נוסע בעגלה ענייה רתומה לסוס דל וכחוש כמנהגו. אמר רבי מאיר לרבי ישראל:
ארבעה סוסים אבירים למה?
החזיר לו רבי ישראל:
בשביל שיוציאוך מתוך ביצה.
נענה רבי מאיר ואמר:
מר לשיטתו, ואני לשיטתי: סוס אחד, דל וכחוש, אינו מכניסך לתוך ביצה...

 

[יישר כח גדול]

שאל משכיל אחד לרבי מחם-מנדל מליבאביץ, בעל "צמח צדק":
אמרו באגדה: "אלפיים שנה קדמה תורה לברייתו של עולם".
ותימה: עד שלא נברא העולם ולא ניתלו המאורות – סדר-זמנים מהיכן?
החזיר לו רבי מנחם-מנדל:
הא לא קושיה: אם לא היה עדיין סדר-זמנים לנבראים, כבר היה סדר-זמנים לבורא. אלא קושיה אחרת בפי אליך: מה טעם אנו מבקשים תמיד תירוצים, ואתם מבקשים תמיד קושיות?...

 

[יישר כח גדול]

אהרן בן-יוסף הקראי שלח את ספרו "המבחר" לרמב"ן. שרף רבי משה את הספר וכתב למחברו:
"וישרוף משה את העגל, אשר עשה אהרן"

 

[יישר כח גדול]

רבי יצחק אבוהב הספרדי, בעל "מנורת המאור", היה סומא באחת מעיניו. פעם אחת יצא לטייל, הוא ושלושה מתלמידיו עמו, וכשעייפו ישבו כולם יחדיו על אבן גדולה לנוח. אחד מן התלמידים הציקתו רוח בדיחה, פתח ואמר:
נתקיים בנו מקרא שכתוב: "על אבן אחת שבעה עיניים"

 

[יישר כח גדול]

רבי מרדכי יפה, בעל "הלבושים", פסק הלכה שלא כדעת ר' אריה ליווא הגדול (המהר"ל מפראג). שלחו לו:
"אריה שאג, מי לא יירא?"
החזיר רבי מרדכי:
"אריה שאג – מ"י לא יירא"...

 

[יישר כח גדול]

כשהגיע רבי השל לפירקו, בא רב מפורסם לתהות על קנקנו ולקחתו חתן לבתו. אמר לו הרב:
שמעתי עליך, שכל מקום בש"ס אתה יודע להקשות ולתרץ בלי הכנה תחילה.
השיב רבי-רבי השל:
שמועת-אמת שמעת.
הערים הרב ופתח גמרא בדף החלק שלפני השער, ואמר לרבי-רבי השל:
מה אתה יודע להקשות ולתרץ כאן?
הערים אחריו רבי-רבי השל והתחיל מוליך ומביא אגודלו כבשעת פלפול, ולא אמר דבר. אמר לו הרב:
איני שומע כלום.
החזיר לו רבי-רבי השל:
איני רואה כלום...

 

[יישר כח גדול]

רבי שאול, בנו של רבי-רבי השל, שימש ברבנות בקראקוי. יום מימים בא ללבוב ודרש ברבים. היה שם דיין אחד ורבי ברוך שמו. שאלוּ לו, מה דעתו על דרושו של רבי שאול, והשיב:
דרוש טוב.
למחר דרש רב אחר, ושוב שאלו לרבי ברוך, מה דעתו על דרושו של זה. השיב רבי ברוך:
תורת-אמת.
הגיעו הדברים לרבי שאול, נענה ואמר:
כדין עשה רבי ברוך, שהשיב כך. משנה מפורשת היא: "על בשורות טובות אומר ברוך: הטוב; על שמועות רעות אומר ברוך דיין: אמת"

אשתו של רבי שאול אסתר היה שמה, ועל שם שהיתה למדנית קראו לה "אסתר מן התורה".
פעם אחת נכנסו אורחים הגונים אצל רבי שאול, ומיד קמה הרבנית וביקשה לצאת. אמר לה אחד מן האורחים:
לא נתכוונוּ ש"אסתר מן התורה" תקיים בעצמה "ואנכי הסתר אסתיר פני".
החזירה היא לו:
אף אני לא נתכוונתי אלא ל"והסתרתי פני מהם-והיה לאכול"

 

[יישר כח גדול]

רבי משה חפץ (ג'נטילי) שלח לאחד מראשי האדוקים את ספרו "מלאכת מחשבת" על התורה, שיש בו גם קצת מחקר ופילוסופיה. החזיר הלה את הספר וכתב:
"מלאכת מחשבת אסרה תורה"

 

[יישר כח גדול]

רבי זלמן קרוב עמד לפני מושלה של פראג ודיבר אליו על מצוקתו של היישוב היהודי שם. אמר לו המושל:
למה תצעק? דברי חכמים בנחת נשמעים.
החזיר לו רבי זלמן:
אדוני המושל, אתה טועה. אין אני צועק, אלא מתוך גרוני בוקעים מאות קולות של אחי...

 

[יישר כח גדול]

בשבת הגדול דרש רבי יונתן אייבשיץ בסוגיה בסוגיה "טמאים נידחים לפסח שני". עמדו עליו עוררין, מסיעתו של היעב"ץ, לקפחו בהלכות, וגדלה המהוּמה בבית-המדרש. ראו הקנתרנים, כי מרה נפש העם עליהם, והתחילו נשמטים דרך הפתח השני שבקצה הבית. הרים רבי יונתן את ידו, רמז אליהם ואמר:
"טמאים נדחים לפתח שני"...

 

[יישר כח גדול]

רבי יונתן יצא מביתו לרחוב. פגשו המלך ואמר לו:
הרגליים להיכן?
השיב לו רבי יונתן:
אדוני המלך, איני יודע.
כעס המלך וציווה לאוסרו.
לאחר ששככה חמת המלך שלח להביא את רבי יונתן ואמר לו:
מפני-מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על שאלתי?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, תשובה כהלכה החזרתי לך. אין אדם יודע, להיכן רגליו מובילות אותו[18]. ועיניך הרואות שכך. יצאתי מביתי על-מנת לילך לבית-המדרש, ורגלי הובילו אותי – לבית-האסורים..

פעם אחת רצה המלך לנסות את רבי יונתן ולראות, עד היכן חכמתו מגיעה. מה עשה? שלח אחריו ואמר לו:
מחר אני יוצא לצוד צייד, ואני מבקש שתאמר לי, באיזה שער עתיד אני לצאת מן העיר ובאיזה שער עתיד אני לשוב אל העיר?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, הריני ואכתוב את התשובה על גליון לעיניך ולעיני השרים, ואתה תחתום אותו בטבעת המלך וכשתשוב תפתחו ותקרא את הכתוב בו.
הסכים המלך. נטל רבי יונתן קולמוס וכתב על גליון מה שכתב, והמלך חתם את הגליון בטבעתו ומסרו לשומר-האוצרות לשם שמירה מעולה.
בלילה ציווה המלך לפרוץ פירצה גדולה בחומת העיר, ודרך שם יצא מן העיר ושב אל העיר. שלח לקרוא את רבי יונתן אליו, ובמעמדו ובמעמד כל השרים פתח את הגליון החתום ומצא כתוב:
"מלך פורץ לעשות לו דרך"

 

[יישר כח גדול]

בעל "נודע ביהודה", היה יורד לפני התיבה במוספים של "ימים נוראים", ובחזרת הש"ץ היה שר "מכלכּל חיים" בניגון מיוחד.
פעם אחת נזדמן תלמיד אחד של רבי יחזקאל לחתונה ושמע: הבדחן מבדח את המסובים ב"מכלכּל חיים" של הרב. גער בו אותו תלמיד. וכשהגיעו הדברים לרבי יחזקאל, שלח אחרי הבדחן ואמר לו:
מה שמך?
חיים, – השיב הבדחן ברתת ובזיע.
שירטט רבי יחזקאל וכתב לו:
"אני החתום מטה נותן רשות למוכ"ז רבי חיים לכלכּל חיים שלו במכלכּל חיים שלי"...

 

[יישר כח גדול]

באמשטרדם היתה אשה עשירה וגאוותנית וחסא שמה. ערב-פסח שלחה להרב רבי אלעזר רוקח הברודי לשאול:
אשה חשובה כמותה צריכה הסיבה, או לאו?
שלח לה רבי אלעזר:
"חזרת אין צריכה הסיבה". .
(להסברת החידוד החריף שלפנינו: "מרור אין צריך הסיבה... אשה אצל בעלה לא בעיא הסיבה, אם אשה חשובה היא – צריכה הסיבה", פסחים קח, א. –"חזרת [==מרור] – חסא")

פרנסי העדה באו לרבי אלעזר ושאלה בפינם:
כלתה שנת שימושו של "נאמן" העדה, ונחלקו הדעות, אם לבחור בו גם לשנה הבאה, או לאו. והרי הם שואלים, מה דעתו של הרב? אותו יום לא ירד רבי אלעזר ממיטתו מחמת חולי, ונכנסה הרבנית אצלו להרצות לפניו שאלתם של הפרנסים. לאחר שעה מועטת חזרה אליהם ותשובה בפיה:
"אמר רבי אלעזר: תברא, מי ששנה זו לא שנה זו"...

 

[יישר כח גדול]

רבי יעקב קראנץ המגיד מדובנה חביב היה על הגר"א. פעם אחת בא רבי יעקב לווילנה, ועד שהספיק לנוח מטילטול הדרך נכנס אצל הגר"א. נתן לו הגר"א שלום ואמר לו:
רצונך, רבי יעקב, שתאמר לי משל יפה?
אמר לו רבי יעקב:
משל לעני, שהלך לכפר וקנה עז והביאהּ לביתו. מיד התחילה אשתו חולבת את העז, ולא מצאה בעטינה כלום. ליגלגה על בעלה ואמרה לו: "ברייה זו דומה לעז ואינה עז: חלב אין לה". החזיק לה בעלה: "ברייה זו עז ממש היא, ויש לה חלק, אלא זה עתה באה מן הדרך עייפה ורעבה וצמאה. האכילי והשקי אותה תחילה, תני לה גם מנוחה לילה אחד ותראי, כמה יהיו עטיניה מלאים חלב"...


אמר לו הגר"א לרבי יעקב:
פלא הוא בעיני, כיצד מוצא מר תמיד משל יפה לבאר מקרא קשה?
החזיר לו רבי יעקב:
מורי ורבי, אמשול לך משל. קלע שמלאכתו בכך נכנס לכפר וראה ליד ביתו של איכר כמה וכמה מטרות, ובכולן פגע הכדור בעצם הנקודה המרכזית ולא החטיא אפילו כחוט-השערה לא ימינה ולא שמאלה. תמה ואמר לאיכר" "אני קלע מומחה ומנוסה וזו מלאכתי. אף-על-פי-כן פעמים אני קולע ואיני מחטיא, ופעמים אני קולע ומחטיא. ואילו אתה, איכר פשוט, המטרות הללו מעידות עליך, שאין אתה מחטיא אפילו פעם אחת. כיצד נעשתה ידך אמונה כל-כך?" השיב לו האיכר: "אתה נוקב נקודה מרכזית תחילה, מקיף אותה עיגולים על-גבי עיגולים ולבסוף אתה קולע, ונמצא פעמים אין אתה מחטיא, ופעמים אתה מחטיא. ואילו אני עושה להפך: תחילה אני קולע ונוקב את הנקודה המרכזית, ולסוף אני מקיפהּ עיגולים על-גבי עיגולים, ונמצא שאין אני מחטיא אפילו פעם אחת". אף אני, רבי, כך: תחילה אני מבאר לי את המקרא הקשה, ולסוף אני מקיפו משל על גבי-משל...

 

[יישר כח גדול]

מעשה ונזדמן רבי יעקב לביתו של הגר"א בלילה הראשון של שבועות. ישב הגר"א וקרא "תיקון-שבועות", ורבי יעקב ישב ולמד גמרא. אמר לו הגר"א:
מה טעם אין מר קורא "תיקון-שבועות"?
החזיר לו רבי יעקב:
משל למה הדבר דומה? לצורב שכּלוּ לו מזונותיו בבית חותנו. נמלך ופתח לו חנות, קנה סחורה בנדוניה המועטת שבידו וסידר את הסחורה כולה בחלון-הראווה. אמר לו חותנו: "לא כך היא המידה, אלא מסדרים את הסחורה גופה באיצטבאות, ומניחים ממנה דוגמאות מועטות לחלון". החזיר לו הצורב: "במה דברים אמורים? חנווני שסחורתו מרובה, והדוגמאות דיין לעצמן. אבל חנווני, שסחורתו מועטת, מי יתן עין בדוגמאות, שיניח בשביל החלון? הווה אומר: הלה אין לו תקנה, אלא שיעשה סחורתו גופה דוגמה". אף אני ואתה כך. אתה, רבי שסחורתך מרובה, דייך בדוגמאות שב"תיקון-שבועות"; אני, שסחורתי מועטת, מוטב, שהיא גופה תיעשה דוגמה...

 

[יישר כח גדול]

רבי יעקב נסע בעגלה ופגע בהר. קם וירד מן העגלה. אמר לו העגלון:
רבי, למה ירדת? אדם גדול כמותך חייב סוסי להסיע גם להר.
החזיר לו רבי יעקב:
יודע אני, שאם יתבעני סוסך לדין, יהא הדין עמי, אלא שאין רצוני לדון עם סוס...

 

[יישר כח גדול]

רבי חיים מוולוז'ין מצא לתלמידיו כשהם מבלים שעתם בשיחה בטילה בשבת. אמר להם:
עד שאתם עוסקים בשיחה בטילה, מוטב, שהייתם ישנים ומקיימים את הנוטריקון: "שבת – שינה בשבת תענוג".
אמר לו תלמיד אחד:
רבי, אני דורש נוטריקון אחר: "שיחה בשבת תענוג".
החזיר לו רבי חיים:
עליך אמר קרא: "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו"

 

[יישר כח גדול]

ערב-שבת שב רבי זלמן מן המרחץ וכותונת אין בידו.
אמרה לו אשתו:
רותנתך היכן?
השיב רבי זלמן:
היה שם, במרחץ, עני אחד והחליף כותנתי שלי בכותנתו שלו.
תמהה האשה ושאלה:
וכותנתו שלו היכן היא?
החזיר רבי זלמן:
אותו עני שכח ולא הניח כותנתו שלו...