בספר מחשבת מוסר (משיחותיו של הרב שך) בפרשת קדושים הביא את שיחת מרן הגרא"מ שך בנוגע לאירועי ל"ג בעומר, ובפרט הילולת הרשב"י.
בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהחזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....
(מה שלא הזכיר שם את הנהגת מרן הגרי"ז, ייתכן שהנהגת החזו"א שהיא הנהגת פוסק, יש תוקף חזק וגדול, ואם כך, כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)
וכאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתי מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)
א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסטנדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.
ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב מבחוריו ללכת למירון. (עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניח לאלטער שתקוע בשידוכים לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי.. מובן).
כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח".
ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)
בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהחזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר"....
(מה שלא הזכיר שם את הנהגת מרן הגרי"ז, ייתכן שהנהגת החזו"א שהיא הנהגת פוסק, יש תוקף חזק וגדול, ואם כך, כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)
וכאן עולות שתי שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתי מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)
א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ובל"ג בעומר נשאר מול הסטנדר והגמרא. ולאחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה.
ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב מבחוריו ללכת למירון. (עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניח לאלטער שתקוע בשידוכים לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי.. מובן).
כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח".
ואחרי שרבינו החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן במשך יום שלם (לנוהגים כמותו)