למה אמרו בני ישראל מן הוא ולא מה הוא?

[שלמה דייטש]

רגע אח"כ כתוב כי לא ידעו מה הוא, זה אומר שהמילים הרגילות להשתמש בהם זה מה ולא מן, אז למה הם שאלו מן הוא ולא מה הוא?

 

[המאושר!]

לכאו' המדובר כאן, זה על שני לשונות לשני מצבים.

כלל ישראל בינם לבין עצמם, כשתמהו זה לזה מה זה הדבר הזה, השתמשו בלשון: "מן הוא".

לעומת זאת, כשתוה"ק מתאר לנו, שהם לא ידעו מה זה הדבר הזה. מתארת לנו התוה"ק את זה בלשה"ק: "מן הוא".

לא?

 

[אחריך נרוצה]

כי לא ידעו מה הוא.
פשוט לא ידעו.

 

[שלמה דייטש]

כי לא ידעו מה הוא.
פשוט לא ידעו.

אז למה הם שאלו מן הוא ולא מה הוא?

 

[געגועים]

רגע אח"כ כתוב כי לא ידעו מה הוא, זה אומר שהמילים הרגילות להשתמש בהם זה מה ולא מן, אז למה הם שאלו מן הוא ולא מה הוא?

ברש"י: מן הוא הכנת מזון הוא כמו וימן להם המלך

 

[געגועים]

רגע אח"כ כתוב כי לא ידעו מה הוא, זה אומר שהמילים הרגילות להשתמש בהם זה מה ולא מן, אז למה הם שאלו מן הוא ולא מה הוא?

 

[פלפולא חריפתא]

אולי מלשון 'המן העץ' שהוא עניין של בחירה בין טוב ובין רע.
שהאמינו בה' על ידו

 

[י"ג מידות]

אולי מלשון ממה זה עשוי
כלומר לא שאלו מה זה
אלא ממה זה עשוי

 

[שלמה דייטש]

מצאתי באור החיים הקדוש שהקשה שאלה זו, ותירץ שהשי"ת הכניס בפיהם את השם מן כי זהו שמו אשר השי"ת נתן לו.
​

(טו) ויאמרו איש וגו' מן וגו'. צריך לדעת מה כוונת הכתוב בזה. ואולי כי בראותם אותו הזמין ה' לפיהם במקום שיאמרו מה הוא אמרו מן הוא, וזה שמו אשר קבע לו ה' ושם שמו בפי ישראל על דרך אומרם ז"ל (ברכות דף ז:) אשר שם שמות בארץ שיכוונו לשמות אשר קרא להם הבורא. ואומרו כי לא ידעו נתן הכתוב טעם המצאת השם לפיהם הוא לצד שלא ידעו מה הוא ומאמצעות זה נפל אליא בפיהם. ואולי כי מזה נתחכמו בני ישראל וקראו שמו מן דכתיב (פסוק ל"א) ויקראו בית ישראל שמו מן שהשכילו בתיבת מן שאינה מן הרגיל בנדבר ואין זה אלא רוח ה' דיבר ומלתו על לשונם כי זה שמו:​

 

[הצעיר שבחבורה]

רגע אח"כ כתוב כי לא ידעו מה הוא, זה אומר שהמילים הרגילות להשתמש בהם זה מה ולא מן, אז למה הם שאלו מן הוא ולא מה הוא?

יש מרבותינו שפירשוהו בלשון מצרי (או ישמעאלי).

 

[געגועים]

יש מרבותינו שפירשוהו בלשון מצרי (או ישמעאלי).

וכנ"ל