ויצא ליקוט על השבטים הקדושים (1 צופה)

[געגועים]

ליקוט על השבטים הקדושים
וכל המוסיף מוסיפין לו


רְאוּבֵן

א] ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא "וילך ראובן" הלך ראובן מן הארץ, ולמה משום וישכב את בלהה, פי' שאביו עזב את לאה אמו וכו', "וישמע ישראל" שהלך ראובן מן הארץ, ושלח אחריו, וישב ראובן, "ויהיו בני יעקב שנים עשר", ולפי זה לא חטא ראובן כלל, ושמעתי שחסיד אחד דרש זה בדרש ברבים ובא אליו ראובן בחלום ונשקו על ראשו [1]. (רבינו אפרים)

וראיתי עוד בספר פרי חיים פ' ויצא (ל כה) כתב, שמעתי בשם הרב הגה"ק מוה"ר שלום מבעלזא זי"ע שסיפר פעם מזמן רבותינו הב"ח והמג"ע מקראקא, איך הב"ח אמר פעם להמג"ע שראה אדם בעל צורה יצא מביתו בלילה ושאלו מי הוא, ואמר לו שראובן בן יעקב הוא, ובא אליו לומר יישר בשביל שזיכה אותו בפירושו, שהמג"ע פירש הקרא וילך ראובן שהיה יעקב צריך להוליד י"ד שבטים, ובעת מעשה הלך ראובן ובלכתו בלבל הדבר ונגרע מספר השבטים, וכך הוא פירוש הקרא, וילך ראובן אימתי בעת וישכב את בלהה פלגש, ומי שכב אביו, ואז וישמע ישראל הילוכו ובלבל הענין, וע"כ ויהיו בני יעקב אך שנים עשר, ע"כ. ורב אחד מהיושבים בשולחן שאלו מה יענה לת"א שתרגם לחינתא דאבוהו ולא אבוהו, וא"כ ע"כ דתיבת אבוהו קאי על פלגש, והשיב ע"ז דלכן אמרו חז"ל (מגילה כה.) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם ע"כ. (מגדים חדשים שבת נה:)

ומפני חיבת הקודש אעתיק מה ששמעתי שהגה"ק ר' משה יוסף הופמן ז"ל (הדיין מפאפא תלמיד מרן הכתב סופר ז"ל שעל שמו ביהמ"ד הדיין מפאפא בבתי אונגרן בירושלים) דרש בבית מדרשו בענין זה, ואמר שהשבטים אמרו ונשלכהו באחד הבורות, הרי שהיו שם כמה בורות, וראובן הלך לבדוק ומצא בור אחד נקי מכל נחשים ומכל סכנה, ואמר השליכוהו אל הבור הזה, אבל הם השליכוהו הבורה לבור שהזדמן להם ולא לזה שסימן עליו ראובן, ולכן היו בו נחשים. כשגמר לדרוש זאת, נכנס איש מאויים לביהמ"ד ונענע בראשו, ומיד נעלם, וגילו לו מן השמים שזה היה ראובן בן יעקב ע"ה שהסכים על ידו ובא להחזיק לו טובה, זיע"א. (משנת יוסף מאמר נ' אות ד')

ולא אמנע מלציין הכא עוד מראה מקום נפלא שראיתי שנתגלה ראובן לאחד להודות לו על שדרש עליו לזכות, והוא בספר משנת יוסף וכו'. והוסיף על זה גאון אחד (הגר"כ קאפלאן זצ"ל) שבירושלים סיפרו הזקנים, שבבוקר השכם כאשר באו להתפלל ותיקין בהתחלת הזמן, פתאום נעשה חשוך מאוד יותר מלילה, ואז נכנס איש משונה גבוה לביהמ"ד, ולחש לו באזנו, ויצא, אח"כ שאל לאדם אחד מקובל שהיה בביהמ"ד האם ראה איזה איש גבוה בא בתחילה הותיקין, ונענה לו ר' יונה לעפקאוויטש שראה, אמר לו הדיין מפאפא אם זכית לראותו אז אגלה לך שזה ראובן בן יעקב שבא לומר לי שמה שאמרתי הכל אמת, שזאת היתה כוונתו. (קורות הדורות עמוד נ"ט)

ב] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הד' סגולת הראיה הוא אל ראובן אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ג] וראיתי בספר ערוך הגדול רפואות ללשונותם למשפחותם שהדודאים הנקראים מאנדראגורא בלשון יוני ורומי שאין אדם רשאי לעוקרם מפני שהעוקרם מת אלא קושרין חבל ראשו אחד בשרש וראש השני קושרין בצואר הכלב והכלב עוקרן ומת. עכ"ל. דע וראה איך הגיעו ידיעות רז"ל בכל פרטי הנמצאים. ועוד מצאתי שמה שהדודאים הנ"ל הם רפואה מפוארה לכאב ושלהבת עינים, ונ"ל שלכן הביא ראובן לאמו, מפני שהיו עיני לאה רכות, כפי מה שקבלו חז"ל בשביל עשו. (רב פעלים אות ג')

ד] הדודאים הם עצמם אדני השדה, וכשמצא אותם ראובן כמו שאמר הכתוב וימצא דודאים בשדה וגו', שמזלה שאינן מזומנים תמיד בכל מקום, אלא פעמים שימצאו כעין המציאה שבאה בהסיח הדעת וכו' גם ידע שהקוצצם ימות, לכן עשה חכמה נפלאה ובא מאחורי הדודאים לפי שאינו יכול לנוע ממקומו לראות מי אחוריו וזרק בצוארו חבל קשור בעניבה וחיזקו יפה ולקח ראש החבל השני וקשרו קשר אמיץ בראש חמור אחד ונמצא שאדני השדה והחמור קשורים בחבל אחד ורכב על סוס גבור ואז הכה החמור מכה רבה ותכף ברח למרחוק והוא רוכב על הסוס ומכח ההכאה החמור רץ מרוצה גדולה ונעקר אדני השדה וצעק כדרכו ומת החמור ואז שב ראובן למקומו ומצא החמור מת ואדני השדה מושלכים בארץ והביא אותם ללאה אמו. (מקור ברוך כי תשא מובא בס' נפלאים מעשיך מערכת ה')

ה] וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן וְגוֹ' אֶת שְׁנֵי בָּנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְגוֹ' וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם. איתא במדרש (בראשית רבה פרשה צ''א) שאמר יעקב עליו בכור שוטה הוא, בניו ולא בני הם. וצריך להבין באמת דברי ראובן. אבל הענין לאמיתו הוא כך, כל מה שיוצא מפי האדם, [לבד מה שנוגע ליראת השם שזה תלוי בבחירת האדם] הוא הכל בידי שמים, וזהו מאמר חז"ל (ברכות ל''ג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואיתא במדרש (בעל הטורים) שמאמר ראובן נתקיים בבניו דתן ואבירם. ובאמת הוא עצמו גרם לזה שאמר הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, והמעשה היה רע מאוד, וכן היה שירדו חיים שאולה לתוך הבור, ובמה שמחשבתו שם היה לטוב, כמו שכתוב לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, זכה שאחד מבניו והוא און בן פלת ניצול ששב בתשובה לאביו שבשמים. ועל זה נקרא שמו און שהיה באנינות כל ימיו על זה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין קט:). (שמירת הלשון ח"ב)

​

---

[1] וראה עוד בפני דוד להרב חיד"א ז"ל סו"פ וישלח, ובמראית העין שבת נה: ובכסא רחמים עמ"ס סופרים פ"ט ה"ט.
​

 

[געגועים]

שִׁמְעוֹן

דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הה' סגולת השמיעה אל שמעון אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

לֵוִי

א] וּשְׁנֵי חַיוֹי דְלֵוִי מְאָה וּתְלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין חַיָיא עַד דְחָמָא יַת משֶׁה וְיַת אַהֲרן פְּרִיקַיָיא דְיִשְרָאֵל. (תרגום יונתן)

ב] לוי נולד בט"ז בניסן ומת בן קל"ז שנה. (רבינו בחיי בשם מדרש תדשא)

ג] לוי התעבר ביהושע בן נון כאשר נשלח עם המרגלים. (האר"י ז"ל בשער הגלגולים)

ד] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הח' סגולת האורים והתומים אל לוי שהיה לו בזה יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ה] וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנּוֹלַד לֵוִי פָּתְחוּ לְמַעְלָה וְאָמְרוּ מִי יִתֶּנְךְ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךְ בַחוּץ אֶשָּׁקְךְ גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי. (זוהר שמות יט.)​

 

[געגועים]

יְהוּדָה

א] השחיל עשו עצמו ונכנס למערה וכו' נסתכל יהודה וראה שעשו נכנס אחריו, ואמר מיד הוא הורג לאבא בפנים, מיד השחיל עצמו ונכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו, מיד עמד יהודה והרגו מאחריו, ולמה לא הרגו מנגד פניו, לפי שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב, לפיכך חלק לו כבוד והרגו מאחריו, והוא שיעקב אביו מברכו ידך בעורף אויביך. (מדרש שוח"ט מזמור י"ח בפסוק ואויבי נתת לי עורף)

ב] וירד יהודה מאת אחיו ויקח בת איש כנעני ושמו שוע, פרש מורינו הרב רבי שמואל קלונימוס ז"ל שהוא עשו ובשביל שהיה רשע הפך האותיות וקראו שוע. (מדרש תלפיות ענף יהודה עיי"ש)

ג] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד ואלו הן האחד הוא סגולת הדבור הוא ליהודה שהיה לו היתרון בכח הדיבור על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ד] יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב''ה. (סוטה לו:). שם בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה. (רש"י)

ה] ושמעתי מידידי היקר מוקיר רבנן ואיהו גופיה צורבא דרבנן רבי אברהם חודידה נר"ו ששמע מפי קדשו של הגאון רבי יעקב מוצפי זצ"ל שאמר בשם מדרש חז"ל [1] גבי הא דכתיב וימצא הגביע באמתחת בנימין שבשעה שמצאו אנשי יוסף את הגביע אצל בנימין אמר להם יהודה הראו לי הגביע והביאו לו נטלו יהודה וזרקו בכל כחו לאפסי ולקצוי ארץ ונעלם הגביע ואמר להם יהודה אין לכם שום ראיה שהגביע נמצא אצלנו אבל עוד הם מדברים בא מלאך והחזירו שוב לגביע לאמתחת בנימין והיינו דכתיב וימצא הגביע אין אומרים וימצא אלא לדבר האבוד ונמצא. עד כאן שמעתי ממנו הי"ו. (תורת יעקב מהגרי"ח סופר שליט"א מלואים והוספות אות י"ד)

ו] כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלים ולא היתה ידו נכנסת לארונו, ולמה כן, בעבור הערבונות שערב לאבא ואמר מידי תבקשנו, ונתודע להם יוסף ולא החזירו לאבא, ולפיכך היו מגולגלים, עמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שיודה במעשה בלהה, יהודה, שנאמר וזאת ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה, ונכנס ידו לארון וכו'. (ספר והזהיר נשא קמז.)

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וכו' מזה למדנו כי בנימין לא החזירו יהודה אל אבינו יעקב, אלא נשאר עם יוסף במצרים, שאלמלי כן היה נותן גם ביד בנימין משא חמור ומשא אתון, אלא למדנו כי נשאר לשם. (מדרש לקח טוב)

ולאביו שלח, מיכאן ידענו שלא החזיר בנימין עמהם. (תו"ש בשם כת"י חמאת החמדה)

וי"מ שלא חזר בנימין עם אחיו, ומביאים ראיה שהרי שלח לאביו עשרה חמורים לכל אחד מאחיו נתן חמור להנהיגו, ואלו חזר בנימין היו אחד עשר, ואינו ראיה כל כך שאולי לא רצה להטריח לבנימין. (פי' הטור הארוך)

ופי' ר"י ז"ל נדוי ת"ח אפי' על תנאי בא, דווקא כמו זה ששם יהודה עצמו בספיקא דשמא ימות בנימין בדרך ושוב אינו יכול להביאו לפני אביו, אע"פ שקיים התנאי צריך התרה. אבל לא מ"ל שעלה בנימין עם אחיו, דהא קתני בהדיא ולאביו שלח כזאת י' חמורים, מלמד שנשאר בנימין, שאלו לא היה נשאר היה חמור בידו כשאר האחין או יותר. אבל רבי' אפרים ז"ל תי' דלהכי איצטריך הפרה משום דלא קיימו לתנאי, דהא לא אהדר לבנימין ולא אקומיה לקמיה, תדע דהא כתיב ויפג לבו, הוה משאיל לבנימין, ולא חזינן שיעקב שאל לבנימין מענין יוסף, שאלו היה שב אליו, כבר היה שואל אליו, והיה סומך על דבריו יותר משאר אחים, שהרי הוא לא היה במכירתו, מכלל דלא סליק בהדייהו. (מושב זקנים)

ור' אפרים כתב אי הוי קיים לתנאי לא הוי צריך יהודה הפרה, אבל לא קיים תנאיה דלא אהדריה לבנימין, ולא אוקמיה קמיה יעקב, דהא כתיב ויפג לבו כי לא האמין, ולמה לא שאל לבנימין, מכלל דלא סלק בהדייהו. ולא חזי לן פרושיה, דא"כ מאי נדה על תנאי, הא לא קיים דבוריה כלל, ועוד דודאי החזיר בנימין, שהרי נמנה עם יורדי [מצרים ולא עם יוסף ובניו שהיו במצרים, דכתיב כל הנפש הבאה מצרים ס"ו ונמנה בנימין, ואח"כ חשב יוסף ובניו שהיו במצרים], אלא ודאי שקיים תנאו וכו'. (האשכול/נחל אשכול הל' מו"ק ואבלות אות מ"ו)

ומורי הרב ז"ל היה מתרץ שלא אמרו אלא כגון הא דיהודה שלא קיים תנאו להביאו ממש לאביו, ואע"פ שריצה ליעקב, לא היה עולה זה בדעתם בשעת הנידוי. (ריטב"א מכות יא:)

ומכל מקום גדולי קדמונינו שבנרבונה כתבו בשם קצת גאונים, שיהודה לא קיים התנאי, אלא שהניחו במצרים אצל יוסף, והראיה דכתיב ויפג לבו כי לא האמין, ואלו היה בנימין שם היה שואלו, אלא ודאי לא החזירו ולפיכך נענש, ואם תאמר אם כן מאי ריבותיה והרי בדין נענש, אין הענין אלא אעפ"י שהיה הנדוי מפי עצמו, והיה לנו לדונו כעין נדרי זירוזין, הא כל שקיים התנאי ודאי אין צריך הפרה. (מאירי מכות יא:)

ז] במרגלים התעברו נשמות י"ב השבטים כדי לעזור להם בשליחותם ויהודה בן יעקב התעבר בכלב משבט יהודה (האר"י ז"ל). ולכן עלה כלב על קברי האבות כדי להתפלל על יהודה שהיו עצמותיו מתגלגלים במדבר. (חיד"א)

ח] יהודה נתן לתמר את התפילין שלו למשכון דכתיב ופתילך אותיות תפליך, הפתילים התפילין. (מתוך בעל הטורים)

ט] וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו, לפנות לו בית המדרש, מצא השטן כנגדו ואמר לו כבר מת יוסף כשעליתם, ואתה חזור בך ואמור לאביך יעלה לארצו, עד שהוא מסיח עמו הסתכל בו יהודה ונעשה גל של עצמות. (חומש תו"ש בשם ילקוט מדרשי תימן כת"י ששון לנדון)
​

---

[1] לא מצאתי. וזכר לדבר יש בספר נחל אשכול להרחיד"א ז"ל על מגילת אסתר (ב, כג): ויבוקש הדבר וימצא פירשו ז"ל (מדרש פנים אחרים מובא בילקו"ש אסתר תתרנג) דהגם דעשו כמה טצדקי שלא יתברר הדבר עם כל זה וימצא דרך מציאה, וכן פי' וימצא הגביע באמתחת בנימין דהלא כלם גבורים כמו רגע יכולים להשליכו דרך המדבר למרחוק אמנם וימצא דרך מציאה.​

 

[געגועים]

יִשָּׂשׂכָר

א] נשיא יששכר הקריב ע"ש התורה לפי שאהבו את התורה יותר מכל השבטים. (במדב"ר)

ב] יששכר יש בו שני שיני"ן והאחת אינה נקראת לפי שנתנה ליוב בנו, אמר יששכר אין יוב שם הגון אוסיף לו אות אחת משמי ויקרא שמו ישוב. (דעת זקנים ויצא)

ג] ישוב פרש"י ז"ל הוא יוב, יש ליתן טעם למה נקרא באמת כאן ישוב, מצאתי שלאחר ימים נקרא שם אליל כן אז בא לאביו בקבלנא ונתן לו אות משמו זהו השי"ן, ולכן נקרא יששכר כאילו נכתב בחד שי"ן. (דבק טוב פינחס בהגהות, מובא במדבר קדמות)

ד] איוב [1] היה עני ביותר והתנצל עצמו לפני משה רבינו ע"ה והוסיף לו השי"ן מיששכר ונעשה עשיר [2]. (אוצר י"ד החיים תתרי"ז)

ה] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הב' הוא סגולת ההרהור והעיון בתורה הוא ליששכר שהיה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ו] יששכר חמור גרם שהשתהה במעי אמו י"ב חודשים לפי שאשה שטבלה ופגעה בחמור ימשוך עיבורה י"ב חדשים. (סדר הדורות כד. בשם נחלת יעקב)

ז] בשעה שחותכים הדודאים מן הארץ כל השומע קולם מיד מת ולוקחים חמור זקן ומרעיבין אותו וחופרים סביבות הדודאים ובורחים האנשים מרחוק כדי שלא ישמעו הקול והחמור בשעת רעבון מוציא הדודאים וכששומע החמור הקול מיד מת וכך עשה ראובן שקשר חמור לדודאים והחמור עקר הדודאים וזהו יששכר חמור גרם להביא הדודאים. (מושב זקנים ויחי)

ובמדרש הגלוי אמרו כי ראובן יצא לרעות חמורו של אביו וקשרו בשורש אחד של דודאים והלך לו וכשחזר מצא החמור מת שעקר שורש הדודאים שהעוקרם מת ולקח הדודאים והביאם לאמו וזהו יששכר חמור גרם. (צרור המור)
​

---

[1] לכאורה צ"ל: יוב.

[2] משמע שיוב האריך ימים כ"כ עד ימי משה, ואולי אין זה יוב בן יששכר אלא אחד מנכדיו.
​

 

[געגועים]

זְבוּלֻן

א] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הג' סגולת ההליכה בין בים ובין ביבשה הוא אל זבולון אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ב] הרה"ק מסאכטשוב אמר שהר"ר בונם זיע"א אמר על עצמו שהוא נשמת זבולון, ויש לו רמז בתורה, והוא היה סוחר בדאנציג כמו זבולון. (שיח שרפי קודש ח"א עמוד 26 סי' קכ"ג)

דָּן

דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הי' סגולת הכעס אל דן אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)​

 

[געגועים]

נַפְתָּלִי

א] לְפִי שֶׁנַּפְתָּלִי כִּבֵּד אֶת אָבִיו יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁהָיָה אָבִיו שׁוֹלְחוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְהָיָה זָרִיז בְּמִשְׁלַחְתּוֹ, וּמָצָא קוֹרַת רוּחַ מִמֶּנּוּ, וְהָיוּ אֲמָרָיו נְעִימִים עָלָיו. (במדב"ר פרשה יד סי' יא)

ב] נפתלי בישר ליעקב שעוד יוסף חי. (תרגום יונתן ויחי, צרור המור)

ג] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הי"א הוא סגולת ריצת הרגלים אל נפתלי אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ד] נפתלי היה קל ברגליו מאוד כאחד הצבאים והיה הולך על שבלי הזרע ולא תשברנה תחתיו. (ספר הישר ויגש)​

 

[געגועים]

גָּד

א] גד נולד מהול. (מדרש אגדה)

ב] גד נולד בי' חשוון וחי קכ"ה שנה [1]. (ילקוט שמעוני שמות)

ג] אבנו של גד בחושן היה אחלמה וסגולתה שמחזקת הלב שלא ירך בלכתו במלחמה. (רבינו בחיי). והוא אבן שכל מי שהאבן ההוא באצבעו לעולם יראה חלומות (אבן עזרא). מי שנושא עליו את אבן אחלמה מביאו לידי חלומות מבהילים. (מדרש תלפיות ענף אפוד)

ד] משה רבינו נקבר בחלקו של גד (סוטה יג:). ולפי שגד בגי' ז' לכך משה נולד ונפטר בז' באדר. (רבינו אפרים)

ה] גד נולד מחופה עור כמו בגד, ולכן כתיב בָּגָד וזה סימן טוב לכל הנולדים כך. (רבינו אפרים)

ו] אם לא היה גד נולד מהשפחות היה יותר גדול מכל השבטים. (זוהר ויחי)

ז] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הו' הוא סגולת המעשה אל גד אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ח] ותקרא שמו גד, רוצה לומר לא נולד רק דרך מזל, ולא דרך גזירה מאת השי"ת, ולכך נענשה שאחר ילדה בת ותקרא שמה דינה, שדנה דין בעצמה על דברים אלו. (מדרש תלפיות בשם יד יוסף)

ט] ד"א וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד – בֶגֶד, שהלבישה לאה בגד שלה לזלפה ובגדה ביעקב שסבור היה שהיא לאה. (ספר חסידים סי' תתתתשסב)

י] מצאתי כתוב בשם אחד מתלמידי הרב זלה"ה סוד בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה לא נכנסו לארץ וכו' ובני גד ג"כ לפי שגד היה ג"כ בלא דעת יעקב, לפי שכשנתנה רחל את בלהה שפחתו ליעקב נטלה ממנו רשות, שנאמר בא נא אל שפחתי, אבל לאה כשנתנה את שפחתה זלפה ליעקב היה בלא רשות, שנאמר ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה, לקחתה בדברים והביאה אותה אצל יעקב, והיה סבור שהיא לאה וכו', על כן לא נכנסו בניו של גד לארץ. (ספר הליקוטים להאריז"ל מטות)​

---

[1] אבל במדרש תדשא אי' שנולד בי' לחודש השביעי.

​

 

[געגועים]

אָשֵׁר

א] אָשֵׁר היה עוסק בתורה ובמשנה יותר מאחיו, ולאחר פטירתו של אדם כשדנין אותו לגיהנם קורא לכל שבט ושבט שיצלהו משם ואין קול ואין עונה וכשקורא לאָשֵׁר משיב לו אשר קראת מימיך משנה אם אומר לו הן מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה וזהו שאמר הכתוב "מאשר שמנה" אותיות משנה בשביל שקרא המשנה "הוא יתן מעדני מלך" עדן של מעלה. (מדרש תלפיות ענף אפוד בשם ספר מזבח יעקב בשם האריז"ל)

ב] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הי"ב סגולת שחוק ורצון ושמן הטוב אל אשר אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. נוסחא אחרת סגולת החכמה לאשר. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ג] ברוך מבנים אשר לכך ברכו משה בדברים הללו לפי שכשמכרו השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו, וסרח בת אשר ידעה ממכירתו בנבואה, ואמרו השבטים מהיכן ידעה אם לא מאביה מפני דשותא דינוקא או מאבא או מאמא עמדו ונדוהו ובא מרע''ה והתירו כי מנודה אסור בתשמיש המטה, אמר ברוך מבנים. היו אחיו בדלין הימנו, אמר יהי רצוי אחיו. היה אסור בסיכה אמר וטובל בשמן רגלו, שיהא מותר לסוך בשמן. היה אסור בנעילת הסנדל, אמר ברזל ונחשת מנעלך. (בעל הטורים)

ד] אמרינן בספרי שנזפו בו אחיו באָשֵׁר לפי שהגיד על ראובן שבלבל יצועי אביו, וכעסו ונזפו בו ואמרו מדוע אתה מדבר דופי על אחינו הגדול, ונזיפה כמו נדוי ומנודה אסור בד' דברים, ונתרצו לו אחיו כשעזר ללוי ואמר אם ממנו הוא מתחיל שלו היא לויה פי' כשתסיר כל הבכורות ותמנה מאחרי ראובן השאר וכשתגמור כולם תחזור להתחלה שלו היא לויה פירוש יהיה לוי חשבון עשירי והוא קדש. ואם ממני מתחיל פירוש שתמצא בדברי הימים אָשֵׁר בסוף השבטים ואם תמנה מסופן לראשן זהו ממני שהוא מנוי אחרון, שלו היא גם כן שיהיה לוי עשירי, וכשראו שעזר אשר ללוי נתרצו לו והתירו לו נזיפתו וכשמשה רבינו ע"ה בירך אשר ברכו בד' דברים שמנודה אסור בהם. ברוך מבנים הרי שהותר בת"ה להעמיד בנים. יהי רצוי אחיו שהותר בשאלת שלום. וטובל בשמן שהותר בסיכה ורחיצה בכלל. ברזל ונחשת מנעלך הרי שהותר בנעילת סנדל. (רוקח)​

 

[געגועים]

יוֹסֵף

א] וינס ויצא החוצה, הושיט את רגלו הימנית. (מגן דוד להרה"ק ר' דוד מטאלנא זי"ע שביעי של פסח)

ב] שבטים היו תשעה והקב"ה השתתף עמהם וכל אחד הגיע לו שתי כסף וחלק הקב"ה השליכו לשדה שהיה קודש לה' ואמרו רז"ל [1] אחר כמה וכמה שנים מצא יוסף אבי עקיבא ועשה קידושין מזה הכסף שהוא איש עני היה ויצא ממנו רבי עקיבא שנתפס בין עשרה הרוגי מלכות שהיה חלק שכינה וכו'. ויש אומרים שיוסף אביו קנה ליל טבילת אשתו מנעל לאשתו כמו שקנו שבטים מנעלים שלא יאמרו עליו ברכה כמ"ש ובוצע ברך נאץ ה', וזש"ה על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים [2]. (כסא רחמים להרב רחמים מלמד ב"ר חיים שיראזי)

ג] וכתוב בספר חן טוב (להרב טוביה ב"ר אברהם הלוי ז"ל) בפ' אחרי מות וז"ל בהזאה של חוץ עירה דם הפר לתוך דם השעיר כאילו הכל קרבן אחד הם זה קשור בזה, שמי גרם להם עון העגל - מכירת יוסף [3], כמו שכתבנו בפ' כי תשא, א"כ מצא מין את מינו ונעור, ולכן עירה דם הפר לתוך דם השעיר להורות שעיקר הכל היה דם השעיר, שאם לא מכרו את יוסף לא ירדו מצרימה ולא עשו עגל כמו שאמרנו, א"כ דם הפר נבלע בתוך דם השעיר, שהוא גרם לעשיית העגל ומה' יצא דבר מכירת יוסף כאמור. ע"ש עוד. (מלאכת שלמה יומא פ"ה מ"ה)

ד] השבטים אכלו מבית השחיטה לרפואה, ויוסף לא ידע והוציא דבתם רעה. (פרשת דרכים דרוש א')

ה] השבטים קבלו את התוכחה של יעקב על הדברים שהוציא יוסף עליהם דבה. (פרשת דרכים שם בשם הזוה"ק)

ו] שלשים מלאכי השרת ירדו עם יוסף למצרים, גדול שבכולם הרפניאל קטן שבכולן חנטאל, עשרה עשרוהו והצילוהו מאשת אדוניו, ועשרה העלוהו מבית הסהר, ועשרה הצילוהו מאחיו כשנתודע להן ונאמר ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו (אלא) מלאכים עמדו עמו. (חומש תורה שלימה בשם ילקוט מדרשים תימני כת"י ששון לנדון)

ז] ההרים בחלקו של יוסף נבראו לפני כל ההרים. (רש"י פ' ברכה)

ח] וימררהו ורבו זה פוטיפרע, כשראה שהרכיב פרעה את יוסף במרכבת המשנה אשר לו, אמר לפרעה מפני מה המלכת את עבדי, והלא קניתיו אני בעשרים כספים, מיד ענהו יוסף והלא אתה חייב מיתה בשעה שקניתני, שאין קונין עבד אלא מכנען שנאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ואני מבני שם, ועוד בן מלכים אני, שהרי פרעה המלך שעשה דמות שרה אמי, ועתה הביא הדמות, אם אין הדמות דומה לי הדין עמך, וכן עשה, ונדמו איקונין שלו לאיקונין של שרה. (מדרש אגדה ויחי בפסוק וימררהו ורובו)

הנמצא כזה, במדרש קהלת [4] שהיו אומרים למלך האיך עבד זה ימלוך עלינו, וזה שמע יוסף, אמר שמעתי דברים שאיקונין דשרה זקנתי מצוירת בחדרך, ויבואו השרים ויראו שאיקונין שלה כשלי, וכן עשו, וקראוהו השרים שר אפים, כלומר בעל פנים. (תוספות השלם)

ט] וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו בכה מפני שחושדו יעקב. ומכאן יראה שלא הודיע יוסף ליעקב מעולם במכירתו שאילו ידע היה יעקב מצווהו על כך ומפייסו שימחול לאחיו, ובמדרש יש (פסיקתא) שמעולם לא נתייחד עמו אח"כ שלא יסברו אחיו שהוא מודיעו במכירתו. (פי' הטור על התורה)

מצינו ברז"ל שהיה יוסף נזהר מלהתייחד עם אביו כדי שלא יחשדו אחיו שיספר לאביו מה שקרה לו אתם. (חפץ חיים שער הזכירה פרק י"ב)

י] במדרש יש ששמו עצמות יוסף בתוך עור של כבש ונכנסה בו באותו עור רוח חיים והיינו דכתיב נוהג כצאן יוסף. (תוס' שאנץ סוטה יג.)

משה הכניס את עצמות יוסף בעור של גדי וכתב עליו שם המפורש והיה מהלך לבדו. (הדר זקנים)

כשלקח משה את עצמות יוסף נתנו בעור של צאן ומטרדת הדרך שכחם ונעשו כצאן והיה מהלך ורועה והיינו דכתיב נוהג כצאן יוסף. (רוקח בפי' על ההגדה של פסח)

יא] ודע לך שג"פ ב"ן או אליהו בגי' יוסף, והוא עולה כמנין קנאה, ועל כן עלול לקבל היזקים מהקנאים הפחותים בעל שם זה. (ספר כח ה')

כתב הרב המושלם מהר"ר יש"ר מקנדיא בס' כח ה' כי מי ששמו יוסף מסוגל שיתקנאו בו, וכן יוסף גימ' קנאה, ע"ש. ואפשר דז"ש אני יוסף אחיכם אשר מכרתם, אתא לנחומיה כי שם יוסף הוא עלול שיתקנאו בו ואל יחר בעיניכם, כי כך היא המדה למי ששמו יוסף, וזה כיון באומרו אני יוסף אחיכם אשר מכרתם וכו', ודו"ק. (מדבר קדמות ערך יוסף אות כח)

יב] ונמצא באגדה שהביאו יוסף לפני המלך, בא גבריאל כדמות איש ויאמר אם על המלך טוב יצוה לבדוק בבגדיהם, אם בגדי האשה נקרעים בידוע שהחזיק בה יוסף לאנסה, ואם בגדי יוסף נקרעים החזיקה היא לאנסו, ויבקש הדבר וימצא שהיו בגדי יוסף קרועים, ובשביל כך לא דנוהו להריגה, ומ"מ לא נפטר מיד, כדי שלא לבייש אשת פוטיפר לאמר אכן נודע הדבר כי היא אנסה את יוסף, וכהני מצרים דנו דין זה, ולכן לא קנה יוסף אדמתם בשני הרעבון. (חזקוני)

כיון שראתה כך, אמרה לחבשו בבית האסורין, ואלמלא הכומרין שדנוהו לזכות כמו שאפרש בפ' ויגש [5] בעז"ה, היו דנין אותו בכל אלו. (דעת זקנים)

תימה למה לא הרג אותו, והלא היו מצווים על העריות, וי"ל שהביאו לדין וראו שהיה הקרע לאחוריו, אמרו ודאי היה הפשיעה כמו שהייתה, ושמוהו בסוהר לפייס אשתו. (פירושי התורה לר"ח פלטיאל)

רק אדמת הכהנים לא קנה, וא"ת מפני מה נתן להם חק שלא מכרו אדמתם, וי"ל דיוסף סיבב להם אותו חירות, כי כשנתפס יוסף בסיבת אשת אדוניו כאשר אמרה לאנוס אותו, באותו זמן היו הכומרים שופטים, ואמרו כך: נראה הקריעה אשר יש ליוסף, כדכתיב ותתפשהו בבגדו, אם הקריעה לפניו, הדין עמה שהוא רוצה לאנוס אותה, ואם היא לאחוריו הדין עמו שהוא ברח מפניה והחזיקה בבגדו וקרעה אותו, וימצא כן, שמצאו הקריעה לאחוריו, ובשביל אותו משפט צדק זכו שלא מכרו את אדמתם. (פי' הרא"ש ויגש)

אך קשה מה זכו כהנים משאר העם שלא נמכר אדמתם, וי"ל לפי שיוסף שלם להם גמולם מה שעשו לו, לפי שכשהיה יוסף בבית פוטיפר עבד ואשתו תבעתו לשכב עמה והביאוהו לפני הכומרים לדונו במיתה, אמרו הכומרים אם יוסף נקרע הבגד לפנים ודאי הוא פושע בדבר לפי שהיה חפץ לקרב אצלה בע"כ והיא אחזה בבגד לפניו וקרעתו, אבל אם הקרע אחורי הבגד ודאי היא משקרת לפי שאנסתו לשכב עמה והוא לא היה חפץ וינס והיא אחזתו מאחריו בבגדו לעכבו וקרעה הבגד, והבגד נמצא קרוע מאחוריו, ולכן לא דנוהו במיתה, אמנם מפני כבוד אשת פוטיפר לא רצו לפוטרו לגמרי ונתנוהו בבית הסוהר, ולפיכך לא רצה יוסף לשעבד אדמתם. אכן קשה לר' יעקב דאורלינש דכתיב כי חוק לכהנים מאת פרעה, א"כ משמע שלא היה יכול למכור כי מחויב היה להם, ונ"ל דלא קשה, דשמא אחר שדברו טוב על יוסף גרם יוסף דפרעה נתן להם לחוק ופטר אותם. (מושב זקנים)

כי חק לכהנים, מדרש, בשביל שסייעו ליוסף בדינו, כי כשרצו להמליך יוסף, אמרו המצרים איך נמליך איש ששכב עם אשת אדוניו, א"ל הכומרים ראו איפה בגדו נקרע, אם נקרע מאחוריו בידוע שלא רצה לבא עליה, אלא כשברח קרעתו אשת אדוניו כדי לעכבו, ואם נקרע לפניו דעו שרצה לבא עליה והיא לא רצתה, בדקו ומצאו הקריעה מלאחריו, כי גבריאל הפכה, והמליכוהו. (הדר זקנים)

כי חק לכהנים, מדרש, לכך השיב להם יוסף זו שסייעוהו בדינו, כשרצו מצרים להמליכו ואמרו היאך נמליך עלינו איש ששכב עם אשת אדוניו, אמרו הכומרים לכו וראו היכן בגדו קרוע, אם הוא קרוע מאחוריו בידוע שלא רצה לבא עליה, אלא כשברח היא תפסתו בבגדו מאחוריו לעכבו והוא עזב בגדו בידה לפי שנשמט ממנה ולכך נקרע מאחריו, ואם הוא קרוע מלפניו בידוע שרצה לבא עליה והיא לא רצתה וקרעתו בבגדו מלפניו, ובדקו ומצאו הקרע מאחריו, שבא גבריאל והפכו, דאיכא מאן דאמר בפ"ק דסוטה שרצה יוסף לשכב עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, והמליכוהו עליהם. (ריב"א)

רק אדמת הכהנים וכו', כומרי ע"ז, ופטרם על שפטרוהו כשדנו עליו באשת אדוניו ואמרו אם בפניו נקרע הדין עמה שבקש לענותה, ואם מאחריו הדין עמו, וכן היה נפטר. ד"א היא נתנה לובן ביצה על הסדין, ואמרו הכהנים שכבת זרע דוהמת מן האור, ונתנו עליו גחלת ונקרש ופטרוהו, לכך לא לקח אדמתם, וגרם להם לחוק מאת פרעה. (פי' הר"י מוינה)

רק אדמת הכהנים. כומרי ע"ז היו, ופטרם מפני שפטרוהו ג"כ, שאשת פוטיפר הביאתו לפניהם לדונו למיתה, ופסקו לה שיבדקו בגדיו, אם נקרעו מלפניו בודאי הדין עמה שמיהר למשכב עמה, ואם נקרעו מאחוריו בודאי הדין עמו שתפסתו היא וקרעתן, ויבוקש הדבר וימצא ופטרוהו. וי"מ שפטרוהו כההיא דהניזקין שהטילה היא לובן ביצה על סדינה, והחכימו לבדוק באור ופטרוהו. [מרבי]. והקשה ר"י אורליינ"ש שהרי כתיב כי חוק לכהנים וגו' דמשמע מקודם, ולא שפטרן יוסף, וי"ל דה"פ אדמת הכהנים לא קנה כי חוק תיקן ועשה הוא לכהנים וגו', שהשתדל הדבר אצל פרעה. (פענח רזא)

רק אדמת הכהנים, ויש מפרשים מפני שדנו אותו כשצעקה אשת פוטיפר עליו שבא לאונסה, ואמרו אם הקרע הוא לפנים אז דין עמה שהוא קרעו לישמט ממנה, ואם הוא לאחוריו אז הדין עמו, ונמצא לאחוריו. (פירוש הטור הארוך ויגש)

וישמע פוטופר את דברי אשתו ויצו להכות את יוסף במכות נמרצות, ויעשו לו כן, ויהי בהכותם אותו ויצעק יוסף בקול גדול וישא עיניו אל השמים ויאמר וכו' ויהי מידי הכות אנשי פוטיפר את יוסף ויצעק ויבכה עוד, ויהי שם עבד אחד מעבדי פוטיפר [6] בן עשתי עשר חדש ויפתח ה' את פה הילד וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים האלה לאמר מה לכם באיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה הזאת שקר אמי דוברת וכזב תאמר, כזה וכזה היה הדבר, ויגד אליהם הילד את כל הדברים על נכון, ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד אליהם, וישמעו כל האנשים את דברי הילד ויתמהו מאד מכל דברי הילד, ויכל לדבר הילד וידום, ופוטיפר נכלם מאד מדברי בנו, ויצו את אנשיו לבלתי הכות את יוסף עוד, ויחדלו האנשים להכות את יוסף וכו' ויקח פוטיפר את יוסף ויאמר להביאו במשפט לפני הכהנים השופטים אשר למלך לשפטו על הדבר הזה וכו' ויאמרו הכהנים אל פוטיפר שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו ונראה בו את הקרע, ויהי אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו, היא החזיקתהו לבא אליה, ובערמה עשתה את כל אשר תדבר אשתך, ויביאו את בגד יוסף לפני הכהנים השופטים ויראו והנה הקרע ממול פני יוסף, וידעו הכהנים השופטים אשר היא הציקתהו, ויאמרו אין לעבד הזה משפט מות כי לא עשה מאומה, אך משפטו אשר יותן בבית הסוהר בעבור השמועה אשר יצאה על אשתך מאתו. (ספר הישר)

וְרָמַת חֶלְבּוֹנָא דְבֵיעָתָא בְּדַרְגְשָׁא וּקְרַת לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַאַמַרַת חָמוּן שִׁכְבַת זַרְעָא דְאַטִיל דֵין דְאַיְיתִי רִיבּוֹנְכוֹן לָנָא גְבַר עִבְרָאֵי לְמִגְחוֹךְ בָּנָא עַל לְוָתִי לְמִשְׁכּוֹב עִמִי וּקְרִית בְּקָלָא רָמָא וכו'. וּנְסִיב עֵטָתָא רִבּוֹנֵיהּ דְיוֹסֵף מִן כּוּמְרָנַיָא דְבַדְקַן דְחֶלְבּוֹנָא הוּא וְלָא קְטַל יָתֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי אָתַר דַאֲסִירֵי מַלְכָּא אֲסִירִין וַהֲוָה תַמָן בְּבֵית אֲסִירֵי. (תרגום יונתן וישב)

לְחוֹד אַרְעָא דְכוּמְרְנַיָא לָא זַבָּן מִן בִּגְלַל דְחָמוּן לֵיהּ זְכוּתָא בִּזְמַן דִבְעָא רִבּוֹנֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ וְשֵׁיזְבוּהִי מִן דִין קְטוֹל וכו'. (תרגום יונתן ויגש)

הטילה לובן של ביצת תרגולת על הדרגש ואמרה ראו ש"ז וכו' כדברים האלה שאתה שומע כך עשה לי עבדיך, הראתו לובן של ביצה שהוטלה על הדרגש וכו'. הביא כומרים ובדקו הדבר, אמרו שימו גחלת של אש על לובן זה, אם מפעפע ונימוח בידוע שהוא ש"ז והוא חיבב מיתה, ואם היא נצלה בידוע שהוא לובן של ביצה ופטור, בדקו אותו ומצאו שהוא לובן ביצה ופטרוהו, אמר לו אדוניו יודע אני בך שאין הדבר ממך, אלא לוקחך אני מביתי שלא ליערב פסולת בבני. (מדרש שכל טוב)

יג] רצה [פוטיפר] להרגו, עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע, ונשבעה לו וספרה האמת, אמר לה הקב"ה חייך הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים, ויש אומרים בת דינה היתה אלא שגידלה פוטיפרע. (ילקוט שמעוני בשם מדרש אבכיר)

יד] ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה, אמר רבי אבא בר יצחק באותו הבית נעשו נסים לשרה ובו נעשה נס ליוסף. (מדרש הגדול)

טו] ואין איש מאנשי הבית, יש במדרש (עי' ב"ר ותנחומא) שבדק יוסף עצמו ולא מצא מעשה של איש, שלא היה לו מילה, שמצא עצמו טומטום. (תוס' שאנץ סוטה לו:)

טז] ויען המלך ויאמר ליוסף מי יאמר ומי יודע כי דבריך נכונה, ויאמר יוסף אל המלך זה לך אות על כל דברי כי נכונים הם וכי עצתי טובה לך, הנה אשתך יושבת על המשבר ביום הזה וילדה לך בן ושמחת בו, והיה בצאת הילד ממעי אמו ומת בנך בכורך אשר יולד זה שנתים ימים, ונחמת בילד היולד לך היום, ויכל יוסף לדבר את כל הדברים האלה אל המלך וישתחו למלך ויצא, ויהי בצאת יוסף מאת פני המלך ותבאן האותות האלה אשר דבר יוסף אל המלך ביום ההוא, ותלד המלכה בן ביום ההוא ויתבשר המלך בבנו וישמח, ויהי בצאת המבשר מאת פני המלך וימצאו עבדי המלך את בן המלך הבכור נופל ארצה מת, ותהי צעקה ומהומה בבית המלך, וישמע המלך ויאמר מה המהומה והצעקה אשר שמעתי בבית, ויגידו למלך כי מת בנו בכורו, אז ידע המלך כי כל דברי יוסף אשר דבר אליו נכונה, וינחם המלך אל בנו בילד היולד לו ביום ההוא כאשר דיבר אליו יוסף. (ספר הישר)

יז] וייטב הדבר בעיני פרעה, לפי כשחלם נתפקקו כל איבריו, וכל מה שפתרו חכמיו לא היו חוזרין למקומם, עד שפתר לו יוסף, מיד חזרו. (אמרי נועם)

יח] ומצאתי בסכ"י וזה לשונו, דע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן, כי הוא תועלת לחיים ולמתים לקטנים ולגדולים, שכל נפטר שמתלבש בתכריכי פשתן לבן, אפילו שנפטר בחו"ל, כל קטיגור מתהפך לו לסניגור, והרוצה לחקור ולדרוש ולבדוק ולנסות מופת סגולת לבישת בגדי פשתן בלא לבוש אחר, ואפילו תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה ע"י לילית הרשעה, או רוח רעה, או כל רוחני מסטרא דשמאלא, תינוק זה בטוח מכל אלו הזיקות בסגולת לבישת בגדים אלו. ודע שסגולת בגדי פשתן הנזכרים דוקא שלובש בגדי פשתן לבדו בלא מין אחר עמו, אבל אם נתערב מין אחר עמו אפילו חוט אחד פוסל בו, ופרעה השיג בחכמתו סגולת הבגדים, ולכן היה מלובש כולו בבגדי פשתן לבן, ובהם היה מתגאה בפני חכמיו וגדוליו ואומר להם כי הוא אלוה, והמופת, שכל חכמיו וחרטומיו לא היו יכולין לשלוט בו ברוב כשופיהם, והם לא ידעו שהיה הדבר תלוי בסגולת הבגדים, וגם יוסף השיג זה הסוד ברוח הקודש, וידע שהלובש בגדי פשתן לבן אין שולט בו לא עין הרע ולא רוח רעה ולא שום מיני כישוף, כלל הדברים שניצול מכל דבר רוחני חוץ מרשות הבורא, שאין דבר עומד לפניו, אבל שולטין עליו כל מיני נזק טבעי וגשמיי, כגון מים ואש וקור וחום ואבן וברזל וכל מיני מקרה ופגע, ודע כי לא יש מסוכן בעולם כמו כהן גדול ביום כפורים, שהיה נכנס לפני ולפנים במקום שאין רשות לשום מלאך ושרף לכנוס שם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בירושלמי מאי וכל אדם לא יהיה באהל מועד אפילו מי שנאמר עליו ודמות פניהם פני אדם שהם חיות המרכבה, וכדי שלא יתקנאו עליו קנאה ותחרות לקטרגו לזה צוה האל יתברך שכל מצותיו עצה טובה, שיכנוס בבגדי פשתן לבן שהם מסוגלים שהקטיגור מתהפך לו לסניגור, ולזה יוסף השיג זה הסוד כנזכר, ולזה פרעה הרשע מרוב דאגת לבו בראותו את יוסף לבוש בגדי שש, לזה שם רביד הזהב על צווארו כדי לבטל סגולת לבישת הבגדים, וז"ש וישם רביד הזהב, ויוסף לא חשש לענין הרביד לפי שעה, כדי להראות לפרעה שלא השיג הסוד, אמנם כשהלך לביתו הפשיטו מעליו, וכל זה כדי להעלים מפרעה הענין כנזכר, וזמש"ל. (חסד לאברהם עין יעקב נהר נ"ב)​

---

[1] לא מצאתי מקור יותר קדום למדרש מופלא זה.

[2] ובספר ליקוטי אהרן להרב ישועה ללום זצ"ל מובא בזה"ל: וזאת כוונת על מכרם בכסף צדיק שהרוגי המלכות כנגד מכירת יוסף הצדיק, ואביון שהוא רבי עקיבא מה עניינו כאן אם הוא בן גרים, על כן סיים ואמר בעבור נעלים, כשמכרוהו בעשרים כסף היינו כל אחד מהם קיבל שניים כסף, נשארו שניים של השכינה, זרקו אותם כלפי מעלה ואמרו קח חלקך, ומצא אותם רבי עקיבא וקנה בהם נעלים, היינו היות ונהנה מהכסף של המכירה נתפס איתם.

ובספר דברי נחמיה מובא בזה"ל: הקב"ה השתתף במכירת יוסף, המכירה בעשרים כסף, החלוקה היתה שווה שני כסף, את חלקו של הקדוש ברוך הוא זרקו לשמים ונפל בשדה, בכסף זה קנו כל אחד מן האחים זוג נעליים כמבואר על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם צדיק [יוסף], ואביון בעבור נעליים, את שני הכסף של הקדוש ברוך הוא מצא יוסף אביו של רבי עקיבא, ובאותו היום ליל כלולותיו היה, ובכסף זה השתמש לקניית נעלים לרעייתו, ובו בלילה נתעברה אשתו ברבי עקיבא, ובכך נעשה שותף במכירת יוסף.

[3] בספר חן טוב הנזכר, הנוסח: שמי גרם להזכיר עון מכירת יוסף – העגל.

[4] לא נמצא במדרש קהלת שלפנינו, וזה מה שכתוב אצלינו במדרש קהלת: ראיתי עבדים על סוסים אלו ישמעאלים, ושרים הולכים כעבדים זה יוסף. אמר רבי לוי עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין מזדבן תרויהון.

[5] אמנם לא זכינו לפירושו בענין זה בפ' ויגש, ומסתמא כוונתו לאדמת הכהנים.

[6] בסדר הדורות: ויהי שם ילד בן י"א חודש מילדי פוטיפר.
​

 

[געגועים]

בִּנְיָמִין

א] ויהי כצאת נפשה, שלא היה לה לרחל לתת לבנימין חלק מרוחא דשבק לה בעלה והוצרכה לתת לו נפשה, וע"כ הוצרכה למות שנפשה תהיה לו לבנימין במקום חלק רוחא דשבק לה בעלה. (פני דוד להרב חיד"א ז"ל בשם האריז"ל)

ב] דע כי י"ב סגולות נבראו בעולם וכל אחד ניתן לשבט אחד וכו' הט' סגולת השינה אל בנימין אשר בזה היה לו יתרון על כל האדם. (חסד לאברהם עין יעקב נהר יג)

ג] וקרהו אסון, למה אמר, והלא ארז"ל לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, והיאך אמרו יעקב ויהודה כך וכו'. ד"א כי בנימין היה זאב יטרף וטורף בני אדם לעתים וכשבא לו העת שנהפך לזאב שנאמר בנימין זאב יטרף ובעוד שהיה אצל אביו נשען על הרופא ובאותו זכות לא היה נהפך לזאב שכך אמר ועזב את אביו [1] ומת כלומר כשיפרד מאביו יהפך לזאב לעוברי דרכים והיה כל מוצאו יהרגהו. (רבינו אפרים ויגש)
​

---

[1] ועזב את אותיות עתו זאב.

​