- הודעות
- 48
- תודות
- 176
- נקודות
- 30
נראה שיש להגיה...
בדגש על המושכת, דבר ראשון צריך לגרום שהלימוד יהיה דבר מהנה לילד, שירצה לחזור ולעשות זאת שוב.
זה ע"י דירבון, ע"י מחמאות, ציור הסוגיא בנוסח מרתק ומעניין [ולפעמים משעשע].
בשום אופן זה לא יצליח אם הכרחת אותו לשבת וללמוד איתו עכשיו, זה צריך לבוא מתוך רצון וכיף, אפשר ורצוי להשתמש בעזרים חיצוניים לשם כך.
שמעתי פעם ת"ח אחד, שהוא היה מקפיד שבלומדו עם ילדיו הוא יסגור את הגמרא ראשון, לא להגיע למצב שהילד מסתכל כבר על השעון ומצפה מתי זה ייגמר כבר, כדי להשאיר אותם עם טעם של עוד, שירצו עוד ועוד ולהמשיך.
אחרי זה יש לדון איך להפוך את הלימוד ל'מחנך'.
בדגש על המושכת, דבר ראשון צריך לגרום שהלימוד יהיה דבר מהנה לילד, שירצה לחזור ולעשות זאת שוב.
זה ע"י דירבון, ע"י מחמאות, ציור הסוגיא בנוסח מרתק ומעניין [ולפעמים משעשע].
בשום אופן זה לא יצליח אם הכרחת אותו לשבת וללמוד איתו עכשיו, זה צריך לבוא מתוך רצון וכיף, אפשר ורצוי להשתמש בעזרים חיצוניים לשם כך.
שמעתי פעם ת"ח אחד, שהוא היה מקפיד שבלומדו עם ילדיו הוא יסגור את הגמרא ראשון, לא להגיע למצב שהילד מסתכל כבר על השעון ומצפה מתי זה ייגמר כבר, כדי להשאיר אותם עם טעם של עוד, שירצו עוד ועוד ולהמשיך.
אחרי זה יש לדון איך להפוך את הלימוד ל'מחנך'.
את זה כולם יכולים.
אבל את זה לא. ונשאלת השאלה מה יעשה מי שפשוט אין לו את החוש הזה.
לגזור ולשמור!
צריך לזכור שגם לילד רגיל קשה ללמוד הרבה זמן, וכ"ש לילד היפר קופצני, וכאשר ישימו לב לזה, והילד יידע שאבא לא הולך עכשיו להחזיק אותי יותר מידי זמן כבר יהיה לו יותר נחמד.
- הודעות
- 48
- תודות
- 176
- נקודות
- 30
נכון מאד וזה אכן אתגר, צריך להיערך אליו ולהשתמש בכל מיני עזרים.
סיפר לי פעם אחד שמלמד ילדים בשיעורים פרטיים, שהוא משתמש בספרים 'אחת שאלתי' של הגר"י זילברשטיין, לוקח משם את הסיפורים המעניינים עם השאלות המקוריות שקשורים לסוגיא, בכדי להמתיק ולעניין את הלימוד.
צריך למצוא דברים מהסגנון הזה, ולכה"פ להכין טוב את הלימוד לפני, ולנסות לחשוב איך להציג את זה בצורה המעניינת ביותר.