לועג לרש בקבר הרשב"י

[דוד רוטנברג]

על מה סמכו להקל לארגן מנינים בקבר הרשב"י?

 

[אחד יחיד]

על מה סמכו להקל לארגן מנינים בקבר הרשב"י?

אולי צדיקים שאני, שבמיתתם קרויים חיים.

 

[דוד רוטנברג]

אולי צדיקים שאני, שבמיתתם קרויים חיים.

ולמה בקברי צדיקים אחרים כן מקפידים על זה?

 

[איך]

ולמה בקברי צדיקים אחרים כן מקפידים על זה?

בהרבה קברים לא מקפידים.
(קבר רחל, ר' מאיר בעל הנס, ועוד הרבה מאוד)

 

[צריך עיון]

כמדו' ב'מנחת אלעזר' יש תשובה על זה לענין קבר רחל
[וכמדו' דדן שם אולי אשה שאני]
ואין הספר ת''י כעת.

 

[מגנא ומצלא]

על מה סמכו להקל לארגן מנינים בקבר הרשב"י?

זה לא הקבר, זהו בניין שנבנה מעליו.
הקבר אי שם למטה 5-6 מטר לפחות, בתוך המערה.

 

[חלקינו בתורתך]

על מה סמכו להקל לארגן מנינים בקבר הרשב"י?

נידון זה הוא נידון רחב מאד, ויש לו מקום לכמה אשכולות.
שהרי מלבד ההיתר של הרב @מגנא ומצלא שהוא היתר ידוע ומפורסם, הרי יש בזה עוד כמה נידונים.
וכל זה נכלל בזה ש"צדיקים אינם מטמאים", ו- "צדיקים במיתתן קרויין חיים" - ויותר מקרויין חיים אלא חיים ממש, שהרי רבי הקדוש בא לביתו אחר מיתתו והוציא בני ביתו בקידוש , עי' כתובות ק"ג ובגליון הש"ס שם שהוא כפשוטו שצדיקים פוטרים בקידוש שהם חיים ממש,
ואחד הנידונים האם מותר לכהנים להכנס לתוך ציון הרשב"י, שכן "צדיקים אינם מטמאים", וידוע שהרבה כהנים מבני הישוב הישן בירושלים נכנסים לתוך הציון, וידוע המעשה עם הרבי מתולדות אהרן זצ"ל ורבי יואל מסאטמאר, שרבי יואל זצ"ל אסר עליו להכנס, אבל בניו האדמורי"ם שליט"א נכנסים, ואני בעצמי אתמול בשב"ק ראיתי את הגאון הצדיק המקובל רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א באתרא קדישא דרשב"י והוא נכנס, וידוע שזה נידון גדול, והאוסרים ליכנס שם כהנים, יש הסוברים שהברכת כהנים שם היא ברכה לבטלה, ואסור לענות אמן, וכו' וכו', (וידוע שהאריז"ל שלח את תלמידו רבי יצחק כהן להשתטח על ציונו של רבי יהודה בר אילעי ודנו בזה הרבה אם שלח אותו ליכנס ממש או לא וכו' וכו')
ויש כה"ג עוד נידון האם מותר לדבר עם הרשב"י, (וכן בשאר צדיקים) שהרי הוא חי, או שאסור, והרי זה דורש אל המתים, ונשתברו בזה הרבה קולמוסים,
ע"כ יש מקום להתחיל לדון בכלל בשורשם של דברים, האם נקרא חי ממש, או שזהו רק "קרויים חיים" וכו' וכו' ולא לדון רק על הדבר הספציפי הזה של להתפלל בציון הרשב"י, שזה סתם יש לו היתר מה שכתב הרב @מגנא ומצלא , וכבר נהגו עלמא, ולא ראיתי אחד מהגדולים שנמנע מלהתפלל שם, רק באמת שיש לדון בשרשם של דברים מה שנוגע להרבה דברים וכנ"ל.

 

[אמת נהדרת]

תפילה בתוך הקבר
יש איסור (שו"ע יו"ד סי' שסז סעיף ג) ללמוד תורה ולהתפלל בד' אמות של הקבר משום לעג לרש [הרי הוא לועג למת שאינו יכול לקיים את המצוות]. מאידך קברי צדיקים רבים כדוגמת קבר רחל, מערת המכפלה, קבר רשב"י, רבי מאיר בעל הנס ועוד נהפכו למרכזי תפילה ולימוד תורה. ונשאלת השאלה מדוע אין בכך לעג לרש.

החיד"א (שם גדולים אות קצט ד"ה ומ"מ) כתב, שעל חסידים גדולים כרבי שמובא שלאחר פטירתו היה מגיע לביתו ומקדש אין איסור ללמוד ולהתפלל בקברו, כיון שהוא עדיין חי ומקיים מצות. וכפי שנאמר בספר חסידים (סי' תתשכט)שבמתים חפשי לא נאמר על רבי וחבריו, ולכן רבי היה יכול להוציא את בני ביתו בחובת קידוש. ועוד כתב החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סי' שדמ אות ז) שאם לומדים ומתפללים לעילוי נשמת הנפטר, מותר ללמוד בקברו.

אמנם צריך להזהר כאשר באים לקבר של צדיק הקבור בבית הקברות ליד מתים רבים, ורוצים לעשות מנין או דברי תורה לעילוי נשמת הצדיק, צריך לכוון לכבוד כל המתים שהוא עומד בד' אמות שלהם.

וכן מסקנת המנחת אלעזר (ח"ג סי' נג) שכל שהוא כבודו של המת הדבר מותר, והוסיף שבקבר רחל שהיא אשה יתכן ומותר ללמוד, שהרי לא התחייבה, ובכלל במערת המכפלה קבר רחל קברי השבטים שהיו לפני מתן תורה אין איסור בדבר כיון שלא התחייבו בלימוד תורה. ועל קבר הרשב"י כתב שנוהגים להתפלל וללמוד למעלה, והקבר נמצא למטה במערה הסגורה.[היתר זה כמובן לא שייך למי שנכנס היום למערה למטה.]

הציץ אליעזר (ח"י סי' י אות ו) הביא את דברי החיד"א והמנחת אלעזר, והוסיף עוד שניתן לצרף גם את דעת הנצי"ב (העמק שאלה שאילתא יד אות ו) שבימינו שקוברים את המת בעומק של יותר מי' טפחים אין איסור של לועג לרש, כיון שהוא רשות אחרת. אולם סיים שעדיף לסדר חדר אחר ששם יתפללו וילמדו, ושלא יהיה על הקבר עצמו.

גשר החיים (ח"א פרק כט אות יא) כתב שבקבר רשב"י ורבי מאיר בעל הנס, ידוע שהם קבורים למטה, ומקום התפילה היא מקום בפני עצמה, אך בקבר רחל ראוי להתפלל בחוץ ואין לסמוך על ההיתר שהיא אשה וקודם מתן תורה, וכפי שנהג רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל כשפקד את קבר רחל, ארגן מנין בחוץ.

 

[הצעיר שבחבורה]

ויש כה"ג עוד נידון האם מותר לדבר עם הרשב"י, (וכן בשאר צדיקים) שהרי הוא חי, או שאסור, והרי זה דורש אל המתים, ונשתברו בזה הרבה קולמוסים,

בניו לא ירשו אותו? אשתו לא הותרה?

 

[הירושלמי]

וידוע המעשה עם הרבי מתולדות אהרן זצ"ל ורבי יואל מסאטמאר, שרבי יואל זצ"ל אסר עליו להכנס, אבל בניו האדמורי"ם שליט"א נכנסים, ו

לא שמעתי מעולם על מעשה זו רק שמעתי שלא נכנס למרות שאחז שמותר מדין רבו בכל אופן לי ידוע שהאדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א לא נכנס היום

 

[הירושלמי]

תפילה בתוך הקבר
יש איסור (שו"ע יו"ד סי' שסז סעיף ג) ללמוד תורה ולהתפלל בד' אמות של הקבר משום לעג לרש [הרי הוא לועג למת שאינו יכול לקיים את המצוות]. מאידך קברי צדיקים רבים כדוגמת קבר רחל, מערת המכפלה, קבר רשב"י, רבי מאיר בעל הנס ועוד נהפכו למרכזי תפילה ולימוד תורה. ונשאלת השאלה מדוע אין בכך לעג לרש.

החיד"א (שם גדולים אות קצט ד"ה ומ"מ) כתב, שעל חסידים גדולים כרבי שמובא שלאחר פטירתו היה מגיע לביתו ומקדש אין איסור ללמוד ולהתפלל בקברו, כיון שהוא עדיין חי ומקיים מצות. וכפי שנאמר בספר חסידים (סי' תתשכט)שבמתים חפשי לא נאמר על רבי וחבריו, ולכן רבי היה יכול להוציא את בני ביתו בחובת קידוש. ועוד כתב החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סי' שדמ אות ז) שאם לומדים ומתפללים לעילוי נשמת הנפטר, מותר ללמוד בקברו.

אמנם צריך להזהר כאשר באים לקבר של צדיק הקבור בבית הקברות ליד מתים רבים, ורוצים לעשות מנין או דברי תורה לעילוי נשמת הצדיק, צריך לכוון לכבוד כל המתים שהוא עומד בד' אמות שלהם.

וכן מסקנת המנחת אלעזר (ח"ג סי' נג) שכל שהוא כבודו של המת הדבר מותר, והוסיף שבקבר רחל שהיא אשה יתכן ומותר ללמוד, שהרי לא התחייבה, ובכלל במערת המכפלה קבר רחל קברי השבטים שהיו לפני מתן תורה אין איסור בדבר כיון שלא התחייבו בלימוד תורה. ועל קבר הרשב"י כתב שנוהגים להתפלל וללמוד למעלה, והקבר נמצא למטה במערה הסגורה.[היתר זה כמובן לא שייך למי שנכנס היום למערה למטה.]

הציץ אליעזר (ח"י סי' י אות ו) הביא את דברי החיד"א והמנחת אלעזר, והוסיף עוד שניתן לצרף גם את דעת הנצי"ב (העמק שאלה שאילתא יד אות ו) שבימינו שקוברים את המת בעומק של יותר מי' טפחים אין איסור של לועג לרש, כיון שהוא רשות אחרת. אולם סיים שעדיף לסדר חדר אחר ששם יתפללו וילמדו, ושלא יהיה על הקבר עצמו.

גשר החיים (ח"א פרק כט אות יא) כתב שבקבר רשב"י ורבי מאיר בעל הנס, ידוע שהם קבורים למטה, ומקום התפילה היא מקום בפני עצמה, אך בקבר רחל ראוי להתפלל בחוץ ואין לסמוך על ההיתר שהיא אשה וקודם מתן תורה, וכפי שנהג רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל כשפקד את קבר רחל, ארגן מנין בחוץ.

נראה לי שנידון זו שייך גם למערת המכפלה

 

[יש תקוה]

ויש כה"ג עוד נידון האם מותר לדבר עם הרשב"י, (וכן בשאר צדיקים) שהרי הוא חי, או שאסור, והרי זה דורש אל המתים, ונשתברו בזה הרבה קולמוסים,

ראה שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סימן סח):
על מה שאין נזהרים על מה שכתב במהרי"ל (הלכות תענית) וז"ל: והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל, אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השי"ת שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה עכ"ל. והובא בבאר היטב הלכות ר"ה (סימן תקע"א), ובפמ"ג באשל אברהם שם. ובאשל אברהם כתב שם על זה: ובסידור מענה לשון יש תפלות מה שאומרים על הקברות, משמע קצת שמבקשים מאת הנפש שיליץ טוב בעדינו עכ"ל. והנני לבאר בזה בעה"י אחרי שראיתי בספרים קטנים מהאחרונים שכתבו באזהרות ליזהר בזה שלא לשום מגמתו לבקש מהמתים להליץ בעדו, כי הוא בכלל 'ודורש אל המתים'. ולענ"ד האזהרה למותר, כי אין בזה איסור, אדרבה מצוה איכא כאשר נזכיר להלן, דהנה אם נאמר הכוונה בדברי המהרי"ל שלא ישים מגמתו בדבריו לבקש מהמתים כלל, גם להליץ בעדו, מחשש 'ודורש אל המתים', נמצא יסתער עלינו קושיות רבות, ודבריו יהיו מופרכים מעיקרא מהרבה מקומות בש"ס. מהא דאמרינן במסכת תענית (דף כג:) ברב מני דהוי מצערי ליה דבי נשיאה, אשתטח על קברא דאבוה, אמר ליה: אבא אבא הני מצערו לי, יומא חד הוי קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסותוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא מצערו ליה עיי"ש. וכן במסכת חגיגה (דף כב:) מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר: נעניתי לכם עצמות בית שמאי וכו'.

הרי בפירוש שדיבר לאביו וקרי אבא אבא. וכן לבית שמאי לנוכחם בקברם. וכן בחגיגה (דף טז:): כל ימיו של יהודא בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג, והיה קולו נשמע וכו'. הרי ששם פניו נגד המת בקברו לבקש ממנו מחילה. וכן בהך דכלב שהלך להשתטח על קברי אבות (בסוטה לד:), אמר להן: אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. וכן עוד שם בסוטה (דף יג.) בקברניט של מלכים היה יוסף קבור, הלך משה ועמד על קברניט של מלכים, אמר: יוסף הגיעה העת וכו'. הרי שנשתטחו ודיברו להמת הקבור, כמפורש בלשונם, ואיך שייך לומר נגד דברי חכמינו ז"ל אלו. וכן ראיה מהך דברכות (דף יח:) דזעירי הוי מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה, עד: ואזיל ואתי שכיבה, אזל בתרה לחצר מות, אמר לה: זוזי היכא וכו'. וכן שם מאבוה דשמואל הוי קא מפקיד גביה זוזי דיתמי, כי נח נפשיה, לא הוי שמואל גביה, הוי קא קרי ליה: בר אכיל זוזי דיתמי, אזיל אבתריה לחצר מות, אמר: בעינן וכו' עיי"ש. וכי בשביל ממון עברו ח"ו על איסור: ודורש אל המתים, אף בנדנוד כל שהוא, הס מלהזכיר. וכן יש לומר מהך דשבת (דף קנב:): הני קפולאי דקפלי דרבי נחמן וכו', אתי ואמר ליה: מאן ניהו מר, אמר ליה: אנא אחא בר יאשיה וכו' עיי"ש. וכן בבבא בתרא (דף נח.) בההוא אמגושא דהוי חטיט שכבי, כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנא, תפשי בדיקניה. אתא אביי אמר ליה: במטותא מינך שבקיה וכו'. וכהנה וכהנה נמצא בדברי חכמינו ז"ל במקומות מפוזרים שדיברו להמתים כנזכר בזהר הקדוש פרשת אחרי (דף עא:) וז"ל: ובשעתא דאיצטריך עלמא רחמי וחייא, אזלין ומודעין ליה לנפשיה דצדיקיא, ובכאן על קברייה כו', כדין אתערין נפשא דצדיקייא ומתכנפין ואזלין ושאטין לדמיכי דחברון וכו', עכ"ל. עיי"ש באורך שכתב עוד שם בזהר שאמר ר' ייסא: בשעתא דאיצטריך עלמא למטרא, אמאי אזלינן לגביהון למיתיא, והא כתיב: ודורש אל המתים, ואסור. אמר ליה: עד כאן לא חמיתא גדפא דצפרא דעדן, ודורש אל המתים דייקא, דאינון חייבי עלמא דאינון מפלחי כוכביא, כד אתיין למיתיהן אתיין בחרשין לאתערא עליה זינין בישין, וכד ישראל אתאן למיתיהון אתיין בכמה תשובה מקמי קוב"ה בתבירו דלבא וכו', עכל"ה. הרי דצריך להודיע לנפשות הצדיקים על קבריהם כדי שיתפללו בעדינו, ואין בזה ח"ו משום 'ודורש אל המתים'. וכן מצינו בספר הישר, ביוסף שהלך על קבר אמו רחל, ובכה ועורר אותה בדבריו בעת שהוליכוהו הישמעאלים כנודע. וכן מצינו בכתבי האריז"ל ובשער הגלגולים פעמים רבות, מה ששלח תלמידיו על השתטחות קברי תנאים ואמוראים, לבקש מהם לגלות סתרי תורה, עיי"ש וכן בשאר ספרים הקדושים.

אלא ודאי פשוט ד'ודורש אל המתים' הוי רק המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה דייקא, כדאמרינן בסנהדרין (דף סה) ופסקינן כן בשו"ע יו"ד (סימן קעט), ולא באופן אחר. ולשון הזהר שהבאתי מתאים לדברי הגמרא ופוסקים הנזכר, רק מפורש יותר, דודורש אל המתים הוי רק בחרשין וכשפים כדי לאתערא עליה זינין בישין כח הטומאה ר"ל, אבל ישראל כד אתאן למיתיהון וכו' כנזכר. וכן מצאתי עוד יותר מזה בלשון הזהר חדש (במדרש הנעלם, רות דף סה: מהדורה אמשטרדם), דרבי חסדא כשנפטר לעולמו, הלך ר' יוסי ובכה תמן על קבריה בליליה, שמע מגו קבריה חדוה דכתות כתות דמתכנפי וקאמרי: ניזול לחדוותא דהלולא דאורייתא דרבי חסדא וכו'. א"ל ברי וכו', א"ל בגין צערא דאבא אזלית ושמעית כל האי עכ"ל. הרי דלן שם בלילה על קברו. אלא ודאי כיון דאינו מרעיב עצמו, ואינו רוצה שישרה עליו רוח טומאה ח"ו, ואדרבא רוח קדושה (או משום צער, כמו שאמר: בגין צערא דאבא אזלית ללון שם), שוב לא הוי בכלל: ודורש אל המתים. וכיון שחסרו מהתנאים דפסקינן בגמרא סנהדרין, כגון שלא היה מרעיב עצמו, או שלא היה כוונתו לרוח הטומאה ח"ו, לא הוי איסור 'ודורש אל המתים' כנזכר. וגם במהרי"ל לא כתב כלל מחשש: ודורש אל המתים, משום דבאמת זה אינו בכלל 'ודורש', עפ"י הדין.

ומה שכתב במהרי"ל שלא ישים מגמתו נגד המתים, הלא זה ג"כ סותר לדברי חז"ל בש"ס בכמה מקומות שהבאתי, ששמו פניהם נגד המת, ואמר: אבא אבא וכו'. וכן בכלב שאמר: אבות העולם בקשו עלי רחמים, וכיוצא בלשונות שהבאתי. אלא ודאי כוונת המהרי"ל דלא ישום מגמתו שהמת יושיעו באיזה כח, דזהו בודאי עון פלילי. (וגם י"ל דהוי כמו מתפלל אל אמצעי חלילה, כמו שצווחו על תפלת מכניסי רחמים. אך בודאי כיון שנהגנו לומר תפלת מכניסי רחמים כמו שתירצו האחרונים, ע"כ גם בזה אין לחוש. וזה עדיף יותר ואינו ענין לשם, דמלאכים י"ל דהוי שעיר אמצעיים, משא"כ צדיקים, שעל זה נאמר: ותלך לדרוש את ה', בבית מדרשו של שם ועבר, להתפלל בעדה. ועיין החילוק בזה בשו"ת חתם סופר סי' קס"ו עיי"ש. וכ"ש צדיקים במיתתן שגדולים יותר בחייהן כמו שאמרו חז"ל, אם יזכירום ויודיעום, בודאי תפילתם בשמי מעלה יעשו אות לטובה בעדנו. ואלמלא זכותם ותפילתם של הנפטרים בשמי מעלה שמתפללים בעד החיים, לא היינו מתקיימים, כמו שכתוב שם בזהר 'אחרי' הנזכר, וכן במדרש (כי תשא פמ"ד): ישראל נמשלו לגפן, מה גפן החיים נשענים על המתים וכו'. וכהנה בדברי רז"ל ובספר חסידים. א"כ בודאי צריכין להודיעם כנזכר בזהר, שימליצו טוב בעדינו בכל משאלותינו, ואין בזה שום חשש איסור גם להאוסרים לומר פיוטי מכניסי רחמים, דצדיקים שאני ממלאכים כנזכר וז"פ וזה פשוט). וכשמבקש מהמת שימליץ טוב בעדו להש"י בשמי מעלה, בודאי גם המהרי"ל מודה דאין חשש בעל כורחו, דאל"כ יוקשה עליו מכל הש"ס הנזכר. וזהו כוונתו שלא ישים מגמתו נגד המתים בעצמם, אבל להמליץ בעדו אין חשש כנזכר.

 

[צריך עיון]

שהרי מלבד ההיתר של הרב @מגנא ומצלא שהוא היתר ידוע ומפורסם, הרי יש בזה עוד כמה נידונים.
וכל זה נכלל בזה ש"צדיקים אינם מטמאים", ו- "צדיקים במיתתן קרויין חיים" - ויותר מקרויין חיים אלא חיים ממש, שהרי רבי הקדוש בא לביתו אחר מיתתו והוציא בני ביתו בקידוש , עי' כתובות ק"ג ובגליון הש"ס שם שהוא כפשוטו שצדיקים פוטרים בקידוש שהם חיים ממש,

עי' פ''ת בסי' שעב סק''ב:

עבה"ט ועי' בתשו' בתי כהונה בית דין סי' כ"ג שכ' דמה שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי צדיקים אין להם על מה שיסמוכו דאי סמכי אהא דאיתא במדרש הובא בילקוט משלי סי' ט' דאמר אליהו אין טומאה בת"ח ליתא שכבר כתבו התוס' בפ' המקבל דף קי"א ובפ' הבע"י דף ס"א שהיה דוחה אותו ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן ואי סמכי אהא דאיתא פ' מי שמת מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' א"כ ה"נ כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח הרי אין כאן טומאה דאורייתא ולהשתטח על ק"צ לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים ועוד דילמא לא נקברו כלל בארונות או נרקבו והוי כקבר סתום דהוא טומאה דאורייתא ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן ע"ש באריכות. ​

ומש''כ על איזה גדולים והנהגתם, או שיש להם טעמים אחרים, או שכ''ת קרוב להכשל בלה''ר...

 

[חלקינו בתורתך]

בניו לא ירשו אותו? אשתו לא הותרה?

וע"ז כתבתי שנשתברו בזה קולמוסין, דהא הוא כן מת, וא"כ איך מוציא יד"ח בקידוש.
ואין בידי פנאי כעת לירד לעומק הסוגיא ולכתוב מה שנתחדש, רק כתבתי מקופיא מה שזכור לי.

 

[חלקינו בתורתך]

לא שמעתי מעולם על מעשה זו רק שמעתי שלא נכנס למרות שאחז שמותר מדין רבו בכל אופן לי ידוע שהאדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א לא נכנס היום

אני שמעתי המעשה שהרה"ק הרבי מתולדות אהרן זצ"ל היה נכנס, עד שפעם אחת הגיע עם הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זצ"ל, ואמר לא שלא יכנס, ומאז לא נכנס כי אחז שרבי יואליש הוא רבו ומחוייב לשמוע לו, (עכ"פ מי שסיפר לי המעשה אמר לי שרבי יואליש לא אחז שאסור לכהנים להכנס מחמת ההלכה, אלא אחז שאם יכנסו כהנים אצל רשב"י כל אחד יאמר על רבו שהוא צדיק שאינו מטמא ועי"ז יטמאו כהנים למתים ואיני יודע לאמת את זה)
לגבי אם האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א נכנס, אני לא זוכר שראיתי אותו בציון, כך שאני לא יכול לומר בוודאות, אבל כך שמעתי, אבל עכ"פ את אחיו המבקשי אמונה שליט"א ראיתי בחצר, וכמדומני שגם ראיתי אותו בתוך הציון, אבל אני לא בטוח בזה, אבל לחצר הוא ודאי נכנס.

 

[חלקינו בתורתך]

עי' פ''ת בסי' שעב סק''ב:

עבה"ט ועי' בתשו' בתי כהונה בית דין סי' כ"ג שכ' דמה שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי צדיקים אין להם על מה שיסמוכו דאי סמכי אהא דאיתא במדרש הובא בילקוט משלי סי' ט' דאמר אליהו אין טומאה בת"ח ליתא שכבר כתבו התוס' בפ' המקבל דף קי"א ובפ' הבע"י דף ס"א שהיה דוחה אותו ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן ואי סמכי אהא דאיתא פ' מי שמת מדלגין היינו ע"ג ארונות כו' א"כ ה"נ כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח הרי אין כאן טומאה דאורייתא ולהשתטח על ק"צ לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים ועוד דילמא לא נקברו כלל בארונות או נרקבו והוי כקבר סתום דהוא טומאה דאורייתא ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן ע"ש באריכות. ​

ומש''כ על איזה גדולים והנהגתם, או שיש להם טעמים אחרים, או שכ''ת קרוב להכשל בלה''ר...

אני כתבתי שנשתברו בזה הרבה קולמוסין, ואתה מביא לי רק מש"כ בפתחי תשובה, יש בזה הרבה שותי"ם שכתבו מזה, ונכתבו ע"ז ספרים, ורבו בזה הדעות בכלל ישראל.
ובכלל, אני לא דיברתי מקברי צדיקים בכלל, אני דיברתי מרשב"י, שיש האומרים "רבי שמעון אינו מטמא" ואף שהבאתי ראיה מכמה קברי צדיקים אחרים, זה רק בשביל להסביר שהמושג הזה קיים, ולא לומר שיש אנשים שכך נוהגים למעשה, לא שמעתי על כהנים שנטמאים בקבר רבי יהודה בר אילעי, ולא בקבר רבינו הקדוש בציפורי או בבית שערים.
אך כאחד שפוקד הרבה את ציון הרשב"י, אני יודע שיש בזה הרבה מנהגים.
יש הנוהגים לא לצאת כלל משביל הכהנים, (מה שהיה פעם "גשר הכהנים" והיום כל השביל הוא כיפין ע"ג כיפין)
ויש הנוהגים לצאת משביל הכהנים לעלות למרפסת הכהנים,
ויש הנוהגים לא ליכנס בתוך מרפסת הכהנים לתחת קורת גג (בתוך השטיבלך וכו') אלא רק לעמוד בחוץ תחת כיפת השמים,
ויש הנוהגים שמותר לילך בדרך הרגילה לציון ולא חוששים לקברים שבדרך,
ויש הנוהגים שמותר להכנס לתוך החצר (מי שיודע, קבר רבי יצחק שנמצא בחצר תמיד סגור בגלל שיש שם ארובה למעלה שהטומאה יוצאת משם, אפשר להסתכל מעל הציון של רבי יצחק ולראות את הארובה שיוצאת מתוך הקבר) (מי שלא נכנס לחצר זה לא בגלל הציון של רבי יצחק אלא בגלל שחוששים שיש קברים מתחת החצר ואלה שנכנסים לא חוששים לזה)
ויש הנוהגים להכנס לכל הציון של רשב"י, ותמידין כסדרן יש שם ברכת כהנים, וגם ע"ז נשתברו קולמוסין, שהרי הדין הוא שכהן הנטמא למתים במזיד אסור לישא כפיו, וא"כ זה ברכה לבטלה, ואסור לענות אמן, ולהסוברים שאסור לכהנים להכנס לציון הרי הנכנסים שם עוברים ע"ז הדין וכו' וכו'.
אבל אני לא כהן, וזה לא כ"כ נוגע לי למעשה, ולכן לא פסקתי שום הלכה לעצמי, ולא שאלתי שום רב על זה, אני רק יודע את המציאות, וזה מה שכתבתי.
עכשיו לגבי עניית אמן בברכת כהנים בציון, פעם הייתי נמנע מלענות אמן בציון על ברכת כהנים, עד שהתברר לי שיש הרבה גדולים שאחזו שמותר לכהנים להכנס, וגם שנכנסו בעצמם והם כהנים, וא"כ יש להם על מה שיסמוכו.
עכשיו, הטעמים של ההיתר הם גם שונים,
יש שסוברים שבאתרא דרשב"י פוסקים הלכה כרשב"י שצדיקים לא מטמאים,
ויש שסוברים שגם אם צדיקים מטמאים אבל עכ"פ יש צדיקים שלא מטמאים, או בגלל שזה צדיק שהוא נשמת משה רבינו, ומרע"ה לא מטמא, או בגלל טעמים אחרים,
ויש הסוברים בכלל שיש מסורת שהציון של רשב"י בנוי בצורה שמותר לכהנים להכנס.
עכ"פ אני הייתי השבת האחרונה בציון הרשב"י, וראיתי שם את הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ, והוא גם מו"צ, לא רק מקובל, ויודע דבר ושניים בהלכה.
ועכשיו נזכרתי שהאדמו"ר מפינסק קרלין שליט"א הוא גם כהן, אז כן, הוא היה השבת במירון, וראיתי אותו בתוך הציון.

 

[צריך עיון]

הרב @חלקינו בתורתך
אני הבאתי דברי הפ''ת שהוא ספר הלכה חשוב בכלל ישראל...
כ''ת כותב, יש הסוברים ויש החולקים וכו', האם תוכל לציין ספר הלכה מקובל [לא מלשון תורת הנסתר] שמתיר מהטעמים האלו שר''ש אינו מטמא?

 

[ללמוד התורה]

בזוהר (פרשת וישלח) כתוב שקברי צדיקים אין מטמאין. ובמירון אתרא דר"ש הלכה כהזוהר.
ובנוסף לזה יש מסורת שהציון בנוי באופן שמותר לכהנים להכנס.

 

[חלקינו בתורתך]

הרב @חלקינו בתורתך
אני הבאתי דברי הפ''ת שהוא ספר הלכה חשוב בכלל ישראל...
כ''ת כותב, יש הסוברים ויש החולקים וכו', האם תוכל לציין ספר הלכה מקובל [לא מלשון תורת הנסתר] שמתיר מהטעמים האלו שר''ש אינו מטמא?

אני רוצה להדגיש שוב: אני לא כותב שמותר לכהנים להכנס לרשב"י מהטעם שצדיקים אינם מטמאין, אני כותב שיש שנהגו כך ויש להם על מה שיסמוכו.
הפתחי תשובה הנ"ל הביא תשובת הבתי כהונה, שמאריך לאסור השתטחות כהנים בקברי צדיקים, וע"ז כותב הפ"ת "ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן".
אמנם שהבית כהונה עצמו לא הכריע בזה, וזה לשונו בסוף התשו': "ורבים גדולים ועצומים אנכי הרואה הלוך הלכו האישי"ם על קברי צדיקים ע"כ נאלמתי דומיה ואינהו בקיאי וכך נגלה להם ולדורות ראשונים מסוד ה' ליריאיו וה' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר".
הרי לן שהאריך שם בתשובה לאסור, ואכן דעתו לאסור רק כותב שא"א להכריע בזה כיון שהיו גדולים ועצומים שהתירו. ובאמת הפ"ת מכוח כל הראיות לאיסור שכתב שם הבת"כ הוא כתב "ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן", אך הבת"כ לא הכריע לאיסור.
ועי' שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' ס"ד שכתב שאינו מבין הכרעתו של הפ"ת והלא אדרבה חזינן שהבת"כ כ"כ הוכיח לאיסור ואפ"ה כתב דא"א לאסור כיון שכך נהגו.
וכן כתב בשו"ת פרי הארץ ח"ג יו"ד סי' ז' וז"ל: "ומצאתי אילן לישען עליו מיוחסי כהונה הוא הרא"ש כמוהר"ר יצחק הכהן יצ"ו בספרו הנכבד והנורא אשר האירה הארץ מכבודו זה שמו לעולם ויעש לו בתים בתי כהונה ובתי דינים בסי' כ"ג על ענין הכהנים ההולכים להשתטח על קברי צדיקים כוננו ידיו אמונה לדיעה אי שרי מדינא או לא ואיזן וחיקר בחיפוש מחיפוש בחכמתו הרמתה ולא מצא צד היתר בדבר לפום דינא וסוף דינא הניח הדבר במנהג ממה שלא ראה מי שקרא עליו ערער וכתב דאולי נגלה להם מסוד ה' ליריאיו כאשר יראה הרואה שם בתורה ארוכה מני ים".

 

[צריך עיון]

אני רוצה להדגיש שוב: אני לא כותב שמותר לכהנים להכנס לרשב"י מהטעם שצדיקים אינם מטמאין, אני כותב שיש שנהגו כך ויש להם על מה שיסמוכו.
הפתחי תשובה הנ"ל הביא תשובת הבתי כהונה, שמאריך לאסור השתטחות כהנים בקברי צדיקים, וע"ז כותב הפ"ת "ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן".
אמנם שהבית כהונה עצמו לא הכריע בזה, וזה לשונו בסוף התשו': "ורבים גדולים ועצומים אנכי הרואה הלוך הלכו האישי"ם על קברי צדיקים ע"כ נאלמתי דומיה ואינהו בקיאי וכך נגלה להם ולדורות ראשונים מסוד ה' ליריאיו וה' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר".
הרי לן שהאריך שם בתשובה לאסור, ואכן דעתו לאסור רק כותב שא"א להכריע בזה כיון שהיו גדולים ועצומים שהתירו. ובאמת הפ"ת מכוח כל הראיות לאיסור שכתב שם הבת"כ הוא כתב "ולכן שלא כדין עושין הנוהגין כן", אך הבת"כ לא הכריע לאיסור.
ועי' שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' ס"ד שכתב שאינו מבין הכרעתו של הפ"ת והלא אדרבה חזינן שהבת"כ כ"כ הוכיח לאיסור ואפ"ה כתב דא"א לאסור כיון שכך נהגו.
וכן כתב בשו"ת פרי הארץ ח"ג יו"ד סי' ז' וז"ל: "ומצאתי אילן לישען עליו מיוחסי כהונה הוא הרא"ש כמוהר"ר יצחק הכהן יצ"ו בספרו הנכבד והנורא אשר האירה הארץ מכבודו זה שמו לעולם ויעש לו בתים בתי כהונה ובתי דינים בסי' כ"ג על ענין הכהנים ההולכים להשתטח על קברי צדיקים כוננו ידיו אמונה לדיעה אי שרי מדינא או לא ואיזן וחיקר בחיפוש מחיפוש בחכמתו הרמתה ולא מצא צד היתר בדבר לפום דינא וסוף דינא הניח הדבר במנהג ממה שלא ראה מי שקרא עליו ערער וכתב דאולי נגלה להם מסוד ה' ליריאיו כאשר יראה הרואה שם בתורה ארוכה מני ים".

אחרי שהפ''ת ראה דברי הבת''כ והכריע לאיסור, ואף הבתי כהונה גופיה ל''מ טעם להתיר, וכמ''ש הפרי הארץ שהביא כ''ת, לא הבנתי איך כותב כ''ת 'ויש להם על מה שיסמוכו'?