סדרת מאמרים כ"ו פסוקים בתנ"ך שיש בהם את כל כ"ב אותיות התורה הקדושה

מסורה הגדולה יחזקאל פרק לח פסוק יב
מונה כ"ו פסוקים בתנ"ך שיש בהם את כל כ"ב אותיות התורה הקדושה
בתוספת הערות "בן למסורה"
מנאי הצעיר באלפי ישראל
@געגועים​

חד מן כ"ו פסוקים בקריאה דאית בהון כל א"ב. וסימנך זה הדבר אשר צוה לקטו ממנו א) (שמות טז, טז). או הנסה אלהים לבוא ב) (דברים ד, לד). ידוע תדעו כי לא יוסף ה' ג) דיהושע (כג, יג). ויצא אחד השדה ללקוט אורות ד) (מלכים ב' ד, לט). ואלישע ישב בביתו ה) (שם ו, לב). ויבאו המצרעים האלה בקצה המחנה ו) (שם ז, ח). על כן חרה אף ה' בעמו ז) (ישעיה ה, כה). המתקדשים והמטהרים אל הגנות ח) (שם סו, יז). כה אמר ה' עשו משפט ט) (ירמיה כב, ג). ובאו הכשדים הנלחמים י) (שם לב, כט). הלא כגעת בה רוח הקדים יא) (יחזקאל יז, י). לשלול שלל ולבוז בז יב) (שם לח, יב). ונשמדו במות יג) (הושע י, ח). ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם יד) (שם יג, ב). ונגש חרש בקוצר טו) (עמוס ט, יג). לכן חכו לי נאם ה' טז) (צפניה ג, ח). ולקחת כסף וזהב דזכריה יז) (ו, יא). ויהי לעזיהו חיל יח) (דברי הימים ב' כו, יא). יש אחד ואין שני גם בן ואח יט) (קהלת ד, ח). ונשלוח ספרים ביד הרצים כ) (אסתר ג, יג). די מטורא אתגזרת אבן כא) (דניאל ב, מה). דתא מחצפא כב) (שם ב, טו). ואלו עיר וקדיש כג) (שם ד, י). אדין צבית כד) (שם ז, יט). ועלי הטה חסד כה) (עזרא ז, כח). מלטיה הגבעוני וידון המרונתי כו) (נחמיה ג, ז).
​

בן למסורה​

א) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
וכתב בעל הטורים: בזה הפסוק יש כל אלפ''א ביתא לומר לך כל המקיים את התורה מזמין לו ה' פרנסתו בלא טורח כאוכלי המן.

ב) אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:
וכתב בעל הטורים: בזה הפסוק יש כל האלפא ביתא שרצה הקב''ה ליתן להם התורה במצרים אלא שאמרה מה''ד נסה אותם תחלה לכך הנסה ב' במסורה הכא ואידך הנסה דבר אליך תלאה שאמרה מה''ד נסה אותם קודם שתשמיעם דבריך.

ג) יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

ד) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ:

ה) וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו:

ו) וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ:
חסר אות פ' ובמקומו יש ף' של כסף. אולי מרמז שפגם גיחזי בפיו, שנשבע לקחת הכסף מנעמן, ולכן נצטרע.

ז) עַל כֵּן חָרָה אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:

ח) הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר (אחד) אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְהוָה:
חסר אות צ' ובמקומו יש ץ' של והשקץ.

ט) כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

י) וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי:

יא) הלא כגעת בה רוח הקדים (יחזקאל יז, י).
ט"ס כי בפסוק הזה אין את כל האל"ף בי"ת. אלא צ"ל הפסוק הקודם (שם יז, ט) אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה תִּצְלָח הֲלוֹא אֶת שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק וְאֶת פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס וְיָבֵשׁ כָּל טַרְפֵּי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ וְלֹא בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה וּבְעַם רָב לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ: ובזה מתורץ תמיהת רש"י בפסוק הזה וזה לשונו: כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי אינו נמנה במסורת. ולהנ"ל מתורץ שהוא כן נמנה במסורה רק שנתחלף למעתיק הלוא בהלוא דהיינו הלוא את שרשיה בהלוא כגעת ודו"ק.

יב) לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל חֳרָבוֹת נוֹשָׁבֹת וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ:
חסר האותיות כ' פ' צ' ובמקומם יש ך' ף' ץ' של ידך מאסף הארץ.

יג) וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ:
חסר אות צ' ובמקומו יש ץ' של קוץ.

יד) וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן:

טו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה:

טז) לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ:

כתב במנחת שי שזה הפסוק היחיד בכל התנ"ך שיש בו ז"ך אותיות התורה דהיינו כ"ב אותיות פשוטות וה' אותיות כפולות מנצפ"ך.

וראה במסורה הקטנה שכתב: אית בפסוק א"ב בנעיפות ובפשיטות. לא ראיתי מי שיסביר מה זה נעיפות, ואולי הוא מלשון כפילות וכמו שכתב רש"י בברכות סג. ד"ה תועפות לשון כפילה כדמתרגמינן וכפלת (שמות כו, ט) ותעיף. וראה עוד ברש"י התעיף עיניך (ברכות ה.), עיף עסקך (ברכות נו.), מגילה עפה (עירובין כא.). והיינו נעיפות אותיות הכפולות שהם מנצפ"ך.

יז) וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל:
חסר אותיות נ' פ' ובמקומם יש ן' ף' של כסף הכהן.

יח) וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד (יעואל) יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ:
חסר אות כ' ובמקומו יש ך' של המלך.

יט) יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ גַּם (עיניו) עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא:
חסר אות צ' ובמקומו יש ץ' של אין קץ.

כ) וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז:
גם בפסוק זה יש את כל האותיות הפשוטות והכפולות חוץ מץ'. והטעם בזה כתב בספר מנות הלוי לר"ש אלקבץ ז"ל וזה לשונו: אחינו בני ישראל שמעו אהבת ה' אותנו גם בעת חרון אפו עלינו, כי בפסוק המר הזה נכתבו כל אותיות האלף בי"ת הפשוטות והכפולות והוא א' מכ"ב פסוקים אשר נרמזו בו כל האותיות כמובא במסורה ובספר יחזקאל תמצאנו סימן ל"ח וכל זה להורות כי אותיות התורה עומדות להגן בעדנו וביען בעת ההיא נמצאו מעם בני ישראל פושעים ומורדים בדבר זנות יין ותירוש בסעודות אחשורש כמובא למעלה על כן נגרעה אות צדי"ק פשוטה, ובמעט העיון יושג. וכו' ושוב מצאתי בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה שכתב אמרה אסתר המן הרשע אמר ישנו עם אחד וגו' ישנים מן המצות לכן יש כל האל"ף בי"ת בפסוק ונשלוח ספרים לומר עברו על כל וכו'. עכ"ל. ומה שכתב כ"ב פסוקים זה טעות כי הם כ"ו.

כא) כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ:

כב) דתא מחצפא (דניאל ב, טו).
ט"ס כי בפסוק הזה אין את כל האל"ף בי"ת. אלא צ"ל הפסוק כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא: (שם ג, כב). ונתחלף למעתיק פסוק די מלת מלכא מחצפה בפסוק די מלכא על מה דתא מהחצפה, ובזה יבוא על נכון סדר הפסוקים שבתחילה הביא הפסוק די מטורא שהוא בפרק ב' ואח"כ הביא הפסוק מלכא מחצפה שהוא בפרק ג' ודו"ק.

כג) ואלו עיר וקדיש (דניאל ד, י).
ט"ס כי בפסוק הזה אין את כל האל"ף בי"ת. אלא צ"ל הפסוק וְדִי חֲזָה מַלְכָּא עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא וְאָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי: (שם ד, כ). ונתחלף למעתיק עיר וקדיש בעיר וקדיש ודו"ק.

כד) אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן (כלהון) כָּלְּהֵין דְּחִילָה יַתִּירָה (שניה) שִׁנַּהּ דִּי פַרְזֶל וְטִפְרַיהּ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדֲּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה:

כה) וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד יְהוָה אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי:

כו) וְעַל יָדָם הֶחֱזִיק מְלַטְיָה הַגִּבְעֹנִי וְיָדוֹן הַמֵּרֹנֹתִי אַנְשֵׁי גִבְעוֹן וְהַמִּצְפָּה לְכִסֵּא פַּחַת עֵבֶר הַנָּהָר:

ולסיום אביא מה שכתב בספר עיר הצדק על הרמ"א ז"ל: ושמעתי כי יסופר שהיה בימיו איזה שנים רצופות קור גדול בסוף חודש שבט וסערות חזקות וסופות ונתן הוא סימן לזכרון ונכתב בספר: "זה אגיד לכם סוף שבט נצח עת קר" תוכו רצוף כל אותיות א"ב בתפוחי זהב במשכיות כסף ושפתים יושק.​

 

[המאושר!]

איזה יופי!

שכוייח.