ניסן כ"ו ניסן - יום פטירת רבי משה בצלאל לוריא

[גרינפלד]

רבי משה בצלאל לוריא (תקצ"ה - כ"ו בניסן תרע"ד) היה רב ליטאי, רבן של כמה ערים בליטא, ומחבר פורה של ספרי פרשנות וחידושים על התלמוד הבבלי.

ולד בשנת תקצ"ה בסוכובוליה, ליד ביאליסטוק לחיה ולרב שרגא לוריא. בילדותו למד אצל אחיו הבכור רבי אריה ליב לוריא בעיר גנינדז, בצעירותו למד בעיר גרודנה ובה נודע על שם עיירת מולדתו בתואר "העילוי מסוכובוליה" (או: סוחאווליא). בהמשך עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין, והתקרב אל ראש הישיבה הנצי"ב מוולוז'ין. בתקופת המחלוקת בישיבת וולוז'ין בשנת תרי"ד, היה בין תלמידי הישיבה שהופיעו מצדו של הנצי"ב מוולוז'ין בפני בית הדין המיוחד שפישר בין הצדדים.

נישא לצרנה מרים בת הרב מאיר איילברג מסרדניק, אחיינית הרב יחיאל הלר. לאחר נישואיו חזר ללמוד בישיבה וקיבל סמיכה לרבנות מרבני הישיבה ומהרב יצחק אלחנן ספקטור שכיהן אז כרבה של נובהרדוק. בהיותו בן 24, בשנת תרי"ט, קיבל כהונת רבנות ראשונה בווילאן. בשנת תרכ"ז התמנה לרבנות העיירה שאקי, בשנת תרל"ה, התמנה לרבנות סייני וכיהן בה במשך שלושים ושתים שנים, הוא התפרסם ברחבי העולם היהודי בשנים אלו ומוזכר רבות בספרי דורו בתור "הרב מסייני".

בשנת תרס"ז עזב רבי דוד טבל קצנלנבוגן את רבנות סובאלק לטובת רבנות סנקט פטרבורג, תחתיו התמנה רבי משה בצלאל, שכיהן ברבנות זו עד פטירתו בכ"ו בניסן תרע"ד.​

 

[גרינפלד]

רבי משה בצלאל לוריא חיבר ספרים רבים ובהם חידושים על מסכתות התלמוד הבבלי, ועל ספרי הלכה מתקופת הראשונים. ספריו נחשבו בישיבות ליטא ללמדניים, והמוכרים שבהם כמו "נהור שרגא" על מסכת יבמות ו"כובע ישועה" על מסכת בבא קמא, נלמדים בישיבות גם במאה ה-21, ומודפסים בתוך "קובצי מפרשים" למסכתות הישיבתיות, מסדרי נשים ונזיקין:​

• נהור שרגא - על מסכת יבמות, וילנא תרל"ב (דפוס צילום בתוך: על מסכת יבמות), ירושלים תשמ"ה​
• נפש חיה - על מסכת בבא מציעא, ורשה תר"מ​
• כובע ישועה - על מסכת בבא קמא, פיעטרקוב תרפ"ז (מהדורה ראשונה, ורשה תרמ"ח)​
• פירוש "מעשה בצלאל" על פסקי הלכות מרבי מנחם רקנאטי (פיעטרקוב תרנ"ד)​
• מעשה חושב - על מסכת ערכין, ורשה תרנ"ה​
• תורת הקנאות - על מסכת סוטה, ורשה תרנ"ט​
• פירוש "שבעת הנרות" על ספר התשב"ץ (ורשה תרס"א)​
• מלאכת חושב - על מסכת תמורה, ורשה תרס"ב​
• עמק סוכות - על מסכת סוכה, בילגורייא תרס"ט​
• כתר ישועה - על מסכת כריתות, פיעטרקוב תרע"ג​
• מצבת משה - על מסכת מועד קטן, עם הגהות והערות מבנו בשם "ארץ צבי", וילנא תרפ"ד​
• מלאכת בצלאל - על מסכת שבועות, עם הגהות והערות מבנו בשם "ארץ צבי", ורשא תרצ"ח​

בהספדים לאחר פטירתו, צוטטו דברי המדרש לפיהם כתב משה שלושה עשר ספרי תורה, כך גם המנוח, הרב משה לוריא, כתב שלושה עשר חיבורים. עשרה מהם הדפיס מעצמו בחייו, ושנים נוספים: "מצבת משה", ו"מלאכת בצלאל" נדפסו בידי בנו לאחר פטירתו. הספר ה-13 הוא ביאור על ספר הפרנס של רבי משה פרנס מרוטנבורג, שהודפס במהדורת ספר הפרנס של מכון ירושלים.

בשנותיו האחרונות נמנע מלהדפיס את יתרת ספריו שהיו בכתובים מסודרים לדפוס, מאחר שחשש כי כספו לא יספיק גם להדפסתם וגם לנישואי בנו ושתי בנותיו; במכתב ב' פרשת נח תרע"א כתב: ”כי מוכן אצלי לדפוס שלשה ספרים... וכוספי מאד להדפיסם, אך ירא אנכי להוציא מעותי המעטים על זה, כי יש לי בן ושתי בנות שהגיעו לפרקן ולהם משפט הקדימה, ולו מצאתי מי שידפיסם על חשבונו, מסרתי לו להדפיסם, ואז הייתי לוקח ממנו במחיר איזו מאות עקזמפלאריך {עותקים}, כי לא אוכל לסבב על הערים למכור, הן מפני הכבוד הן מפאת הזקנה. ואחכה לה' ית[ברך] אולי יחנני להוציאם לאור הדפוס, יען שעמלתי עליהם הרבה וזה חלקי מכל עמלי בימי חיי הבלי תחת השמש”.​