אייר כ"ו אייר - יומא דהילולא של רב סעדיה גאון (1 צופה)

[אחד יחיד]

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (רס"ג) היה גאון ישיבת סורא, מגדולי הגאונים, פוסק, מדקדק והוגה דעות חשוב.
נולד בפיום שבמצרים (ומכאן שמו "אלפיומי") בשנת ד'תרנ"ב. משפחתו היתה משפחה מיוחסת בקהילה היהודית במצרים, ויחוסו מגיע עד לרבי חנינא בן דוסא. בצעירותו התגלו כשרונותיו העילויים, והוא עלה ללמוד אצל חכמי טבריה, שם פגש בחכמי המסורה ובראשם אהרן בן אשר. שמו התפרסם כחכם בתלמוד ובדקדוק. סביב שנת ד'תרס"ז (סביב גיל 15), שב מצרימה. בשנת ד'תרע"ה עזב שוב את מצרים מתוך רצון להתיישב בארץ ישראל, אך התיישב בארם צובה שבסוריה.
בשנת ד'תרפ"ב, פרצה מחלוקת עזה בעולם היהודי סביב שאלת קביעת לוח השנה, בין גאוני ארץ ישראל בראשות רבי אהרן בן מאיר, לבין גאוני בבל. רבי אהרן בן מאיר טען לעדיפות בית הדין שבארץ ישראל בקביעת המועדות, ולכן קרא לכל העם היהודי לקבוע את לוח השנה על פי קביעת בית דינו. למעשה, יהודי ארץ ישראלי נהגו כהוראתו, ואילו יהודי בבל נהגו כהוראת חכמי בבל. בראות רס"ג את ממדיה העצומים של המחלוקת, שלח סדרת אגרות בהן הוכיח בשיטתיות את שיטת גאוני בבל. אגרות אלו שכנעו אפילו את יהודי ארץ ישראל, שזנחו את חישוב בית הדין של רבי אהרן ועברו לנהוג כהוראת גאוני בבל.
בשנת ד'תרפ"ח, פרץ סכסוך בין ראש הגולה בבבל, דוד בן זכאי, לבין גאון ישיבת פומבדיתא, מר כהן צדק גאון. בן זכאי רצה להחליש את כוחו ומעמדו של מר כהן צדק, ועל כן מינה את רס"ג, שהתפרסם בזכות הכרעת פולמוסלוח השנה, לכאון ישיבת סורא, על אף שלא היה מבבל. אכן, עד מהרה הפך רס"ג לדמות המרכזית בקרב יהודי בבל, ואף האפילה על סמכותו של ראש הגולה עצמו. ישיבתו הפכה למרכז התורה הבבלי. בשנת ד'תר"ץ פסק ראש הגולה בדין מסוים בענין צוואה, והוצרך לצרף את חתימותיהם של שני גאוני הישיבות. רס"ג שחלק על הפסיקה סרב לחתום, והדבר גרם לסכסוך עז בין ראש הגולה לבין רס"ג ותלמידיו. רס"ג החרים את ראש הגולה דוד בן זכאי, ואילו ראש הגולה מצדו הדיח את רס"ג מתפקידו, וביהדות בבל הלך ונוצר קרע חריף. עם הדחתו גלה רס"ג למקומות שונים בבבל, בעיקר בבגדד, למשך שבע שנים. בשנת ד'תרצ"ז התפייסו רס"ג ודוד בן זכאי, ורס"ג הושב לתפקידו. לאחר פטירתו של ראש הגולה ובנו מחליפו יהודה בשנת ד'ת"ש, אימץ רס"ג את בתו של יהודה כאילו היתה בתו, אולם באותה תקופה החל גופו להיחלש ומצב בריאותו הדרדר, עד לפטירתו בשנת ד'תש"ב.
על תלמידיו נמנה הפייטן והמדקדק דונש בן לברט הלוי, ששיטתו בדקדוק הלשון העברית הושפעה הרבה משיטת רס"ג.
בסביבות שנת ד'תקכ"ז החלה להתפשט בקרב יהדות המזרח התיכון תורתו של ענן בן דוד, הדוגלת בעליונותה של התורה שבכתב על התורה שבעל פה. על אף שההלכה שכתב ענן התבססה על אמונותיהם של הצדוקים וזוהתה ככפירה בתורה שבעל פה, יהודים רבים החלו להתגבש סביבה בארץ ישראל ובמצרים, וכך נוצרה כת הקראים. רס"ג היה ממובילי המלחמה חסרת הפשרות בענן ומאמיניו. הוא כתב שבעה חיבורים פולמוסיים כנגד הקראים, ובהם הוכיח את שקריות אמונתם וקעקע את טענותיהם. מלחמתו בקראים צמצמה מאד את השפעתם ושכיחותם בעולם היהודי, ובזכותו האמונה הקראית אינה מאיימת יותר לתפוס את מקומה של אמונת ישראל המקובלת הרואה בתורה שבעל פה מקור אלוקי מחייב.

 

[אחד יחיד]

• סדור רב סעדיה גאון, באתר היברובוקס
• סעדיה גאון, באור תשעים מלות בודדות בתנ"ך, באתר היברובוקס
• ספר הנבחר באמונות ודעות – הטקסט המלא באתר דעת
• תשובות רב סעדיה גאון, באתר היברובוקס

 

[אחד יחיד]

הבעש"ט היה עוסק הרבה בכתבי הרס"ג, והעיד על עצמו שנשמתו היא מנשמת הרס"ג.

 

[אחד יחיד]

ספריו באתר ויקיטקסט:
אזהרות לרס"ג
בקשה לרב סעדיה גאון
האמונות והדעות
ספר המצוות לרס"ג
שפת יתר
שרי האלף השלם/האגרון
תפילת השחר לרב סעדיה גאון
תפסיר רס"ג

 

[אחד יחיד]

בספר "סידורו של שבת" (חלק ב דרוש ג) מסופר שפעם התאכסן רבנו סעדיה גאון באכסניה אחת. למרות שהאכסנאי לא ידע מיהו, הוא נהג בו בכבוד כפי שנהג עם שאר האורחים ודאג לכל צרכיו, אך לא התייחס אליו בכבוד מיוחד, כראוי לרום ערכו ומעמדו.
רבנו סעדיה גאון התעתד לשהות באכסניה למשך כמה שבועות. באחד הימים הגיע אורח לאכסניה אשר הכיר את רבנו סעדיה גאון. מיהר האורח אל בעל האכסניה ואמר לו בהתרגשות: "התדע מי האיש הנכבד השוהה באכסנייתך?"
האכסנאי השיב בשלילה. אמר לו האורח: "דע לך שנפלה בחלקך הזכות לארח את גדול הדור, הלא הוא רבנו סעדיה גאון!"
האכסנאי מיהר לגשת אל רבנו סעדיה גאון ואמר לו במבוכה: "לא ידעתי מי כבודו, על כן ימחל לי על שלא נהגתי בו בכבוד הראוי לו"…
אמר לו רבינו סעדיה גאון: "תנוח דעתך! כיבדת אותי כראוי ודאגת לכל צרכיי, ועל כך תודתי נתונה לך".
אך האכסנאי בשלו: "נהגתי בכם בכבוד כפי שאני נוהג עם כל האורחים, אך אילו הייתי יודע מי האורח הדגול השוהה באכסנייתי, הייתי נזהר יותר בכבודו ומתייחס אליו בכבוד מיוחד, כראוי לו".
רבנו סעדיה גאון פייסו בדברים ונפטר ממנו לשלום. כששב לביתו ערך סיגופים ותעניות. שאלו אותו תלמידיו: "רבינו, כלום חטאתם שאתם עורכים סיגופים ותעניות?!"
אמר רבנו סעדיה גאון: "האכסנאי לימד אותו לקח ומוסר נורא! הוא אמר לי: 'אמנם כיבדתי אותך כדרך שאני מכבד כל אדם, אבל אילו ידעתי שאתה רבנו סעדיה גאון, הייתי מכבד אותך יותר!'
"מכאן" – אמר רבנו סעדיה גאון – "אני למד לעניין עבודת ה' וכבוד שמים. אמנם אני משתדל לעבוד את ה' ולכבדו, אבל בכל יום שאני זוכה לעובדו ולהתקרב אליו יותר, הרי אני מכירו טוב יותר מאשר אתמול, אם כן מדוע אינני מוסיף בכבודו מעבר למה שכיבדתי אותו אתמול?! על כך חלשה דעתי, ועל כן תיקנתי לעצמי סיגופים ותעניות, כדי לתקן פגם זה – על תוספת הכבוד שהייתי אמור לכבד את השי"ת ולא כיבדתי".