אדר כ"ג אדר - יום פטירת החידושי הרי"ם

[גרינפלד]

רבי יצחק מאיר אלתר (רוטנברג) (תקנ"ט – כ"ג אדר ה'תרכ"ו) היה האדמו"ר הראשון של חסידות גור, ומחבר ספר חידושי הרי"ם.

אביו, רבי ישראל רוטנברג, צאצא למשפחת רבנים המיוחסת למהר"ם מרוטנבורג ולרש"י, כיהן כרב בכפר מגנישוב, פולין, והיה מחסידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב והמגיד מקוזניץ. מסופר כי אמו, חיה שרה, היתה רווקה מבוגרת וקרובתו של המגיד מקוזניץ, ולבקשתו הסכימה להינשא לרבי ישראל, שהיה אלמן מבוגר ונטול אמצעים, ובברכתו שיוולד לה בן שיאיר עיני ישראל, ועל כן נקרא מאיר. בשם יצחק נקרא לבקשת רבי לוי יצחק, על אף היותו עדיין בחיים.

בהמשך שינה רבי יצחק מאיר את שם משפחתו ל'אלטר', אך הדעות חלוקות מהי הסיבה בעטיה הוא עשה זאת: יש התולים זאת עקב החשד להשתתפותו במרד הפולני בשנת ה'תקצ"א, אך אחרים טוענים שהיה זה בעקבות גזירת הלבוש בשנת תרי"א.

נישא לרבנית פייגא בתו של רבי משה ליפשיץ "חלפן" (שהיה גם חמיו בזיווג שני של הרבי מקוצק). שלושה עשר ילדיו - למעט בתו אסתר - נפטרו בחייו, ולפי המסופר תלה זאת בקפידתו של הרבי משה מקוז'ניץ. בנו הבכור רבי אברהם מרדכי היה מגדולי חסידי קוצק, ואף היה מחותנו של הרבי מקוצק בהיותו חמיו של בנו רבי בנימין מקוצק. רבי יצחק מאיר גידל את נכדו היתום רבי יהודה לייב בעל ה"שפת אמת", בן בנו רבי אברהם מרדכי, שהתמנה למנהיג חסידות גור ארבע שנים לאחר פטירת סבו. כמו כן גידל רבי יצחק מאיר את נכדו - בן בתו צינה פסיל - רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן בעל ה"שפתי צדיק", שנלקח כחתן אצל דודו רבי אברהם מרדכי, ולאחר פטירת גיסו ה"שפת אמת" נהג באדמורות בפילץ. כמו כן גידל את בן אחיו רבי יעקב יוסף, רבי אברהם חיים ראובן, שהיה לאחר מכן רבה של ודיסלב.

בצעירותו נחשב רבי יצחק מאיר ל"עילוי מוורשה". למד אצל רבי אריה לייב צינץ מפלוצק, וגם היה מקורב מצעירותו למגיד מקוז'ניץ, ואחריו לבנו רבי משה מקוז'ניץ. הוא נסע אליו במשך כשלוש שנים, ואז עזב אותו לטובת רבי שמחה בונים מפשיסחה, שם היה לאחד מגדולי החסידים. רבי יצחק מאיר הפך למייצגה של חסידות פשיסחה בוורשה עקב היותו מוכר גם כגדול בתורה, ובחתונה הגדולה באוסטילה - אליה התקבצו רבים מגדולי החסידות, נשלח מטעם רבו רבי שמחה בונים מפשיסחה להגן עליו מפני מתנגדיו שחפצו להחרימו במעמד זה. לאחר פטירת רבי שמחה בונים בשנת תקפ"ז, קיבל עליו את מרותו של רבי מנחם מנדל מקוצק, שם היה לגדול העדה. בניגוד לרוח הסוערת בקוצק, היה מתון יותר בהליכותיו, ועמד בקשרים קרובים עם רבים מרבני הדור וצדיקי החסידות האחרים. ביניהם: רבי ישראל מרוז'ין, רבי חיים מצאנז, רבי ישעיה מושקט מפראגה, רבי יצחק מוורקא, רבי אברהם מטשכנוב, רבי יצחק מאיר מז'ינקוב בן הרבי מאפטא, רבי שלמה מרדומסק בעל ה'תפארת שלמה', רבי דב בר מייזלש ורבי חיים דוידזון.

בשבע שנותיו האחרונות, לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מקוצק, עבר לעיירה גורא-קלאווריה הסמוכה לוורשה, שם הקים את חסידות גור. שנים אלו נקראו בפי חסידיו 'שבע שנות השובע', על שם השפע הגדול ברוחניות ובגשמיות שהשפיע אז על חסידיו.

היה מגדולי הפוסקים בדורו, ורבי חיים מצאנז מזכירו בתשובה כאחד המפורסמים שבין גדולי הדור. חיבורו על שולחן ערוך חושן משפט שהתעתד להדפיס גרם לרבו רבי מנחם מנדל מקוצק להורות לו להשמיד אותו, מחשש שהלומדים יזנחו את לימוד הש"ך ויעסקו בספרו.

בנוסף לגדולתו בתורה, התפרסם כעסקן, שהשתדל רבות לטובת יהודי פולין, הוא נסע רבות לערי השלטון ברוסיה יחד עם רעו רבי יצחק מוורקא, ונפגש עם אנשי ממשל רבים. בימי צו הלבוש של המושל איוואן פסקביץ' (החל מ-ה'תר"ו), שכפה על היהודים להמיר את ביגודם המסורתי, הסכים יחד עם רבי אברהם לנדא מטשכנוב על פסק הלכה שלפיו הדין הוא יהרג ואל יעבור, למרות דעתו הנגדית של רבו רבי מנחם מנדל מקוצק שהיה שותף לקו המתון שאחזו בו כמעט כל רבני פולין. בפועל, הצו התמסמס מאחר שהיה בלתי-ניתן לאכיפה, והיהודים ניצלו את האפשרות לבחור בלבוש רוסי שהיה חריג דיו בסביבה הפולנית וקרוב לסגנונם המסורתי.

מאוחר יותר הופץ סיפור לפיו נאסר ב-ה'תרי"א בשל סירוב להיענות לדרישות המושל ושוחרר לאחר הפגנות רחוב המוניות שהביאו גם לביטול הפקודה; מאחר שמאורע כזה לא מופיע כלל ברשומות והצו נותר על כנו וחודש ב-ה'תרי"ג, הסיק ההיסטוריון גלן דיינר שמדובר בבדותא. אך זוהי מסורת מקובלת שתוארה בפרוטרוט בימים שהיו עדיין רבים שיכלו להכחיש. הצו אכן לא שונה (ומציאות זו לא הייתה אפשרית בימי השלטון הרוסי בפולין) אלא לאחר תיווכים הגיעו לידי פשרה שכללה נסיגה מהדרישה לגילוח זקן ופאות ולבוש קצר, לדרישה להתלבש בלבוש רוסי שכלל כובע דמוי מצחיה ('דאשיק, יידיש היטעל'), צעיף על הצוואר, שסע בחליפה מאחור, גרביים בתוך מכנסים ארוכות (במקום אברקיים), מגפיים ולגדל זקן כמנהג רוסיה המזרחית.

במחלוקת בין דפוסי ווילנא וסלאוויטא, צידד במדפיסי סלאוויטא, ואף ערך כמה מכתבים בנושא לרבי עקיבא אייגר בהם חלק על דעתו. בפולמוס שהתעורר נגד מצות המכונה, יצא בחריפות רבה כנגד הניסיון, וכינה את היוזמים 'מתלמידי ירבעם בן נבט'.

היה נשיא קופת רבי מאיר בעל הנס - כולל פולין, ועשה רבות למען תושבי ארץ ישראל.

בצעירותו קיבל הדרכה מרבו שלא יעבור עליו יום ללא חידוש, וללמוד בעיון ובשקידה בספרו של בעל המאור, ולעמול לתרץ את השגות ספר המלחמות עליו. היה מפורסם בלימוד עיונו, וספריו על הש"ס ועל השולחן ערוך ידועים בדרך הפלפול שבהם, אך עם זאת לא זנח את הבקיאות ודרש מתלמידיו לדעת לפחות עשרים דפים מן התלמוד בעל פה.

בחסידות דרש את האמת מחסידיו, ושם דגש רב על לימוד התורה.

נפטר בכ"ג באדר ה'תרכ"ו, בעיר גור שבפולין, ונקבר באהל בבית הקברות המקומי, כאשר לימים נקבר לצדו נכדו השפת אמת האדמו"ר השני בשושלת חסידות גור.

על שמו נוסדה ישיבת חידושי הרי"ם של חסידות גור לה יש סניפים בתל אביב ובבני ברק. כמו כן נקראו על שמו רחובות בבני ברק ובירושלים.​

 

[צריך עיון]

דברים נפלאים משמו על אכילה בשבת וכל השבוע, ראה כאן

 

[ממגד שמים]

כאמור בתחילת הנהגתו אמר "ואני אנהיגם בתורה"[-כמובן לא הסתפק ללמד באופן שיטחי בגמ' רש"י ממסכתות קלות]
חריפותו הרימה את קרן החסידים
רבים מחבריו היו מתנגדים, [-עד"מ התפארת יעקב] אבל קשר עליון דאורייתא .

 

[מבקש תורה]

[-כמובן לא הסתפק ללמד באופן שיטחי בגמ' רש"י ממסכתות קלות]

חבל להכניס את הענק שבענקים לנישות קטנות ולוויכוח חסר משמעות,
מעיון קל בספריו מבוארת שיטתו בדרך הלימוד.
אם כי כנראה שיש כאלו שאינם מכירים את ספריו וחושבים שחידושי הרי"ם זה שם של רחוב בבני ברק ותו לא מידי.

 

[מבקש תורה]

בשנת תשע"ו הוציא לאור חסיד גור בשם אברהם מרדכי אלברט ספר בשם 'שדה הרי"ם'
בטענה שמצא כתב יד המשוייך לחידושי הרים שהיה טמון במרגלות כבשני מחנה השמדת גוף קדושים וטהורים הי"ד. (כך כלשונו).
הראיות שמביא שזה שייך לחדושי הרי"ם הם מכח זה שהכתב יד דומה לכתב ידו של החידוה"ר המקובל אצלנו
הספר נמצא בהיברו בוקס כאן

למי שיש מידע על הספר ועל מהימנותו אשמח לדעת.

 

[ירושלמי]

על מה מצא מרן האדמו"ר מגור זיע"א זמן לטרוח בכתיבת מכתב בערב יום הדין?

כ"ק מרן האדמו"ר החידושי הרי"ם מגור זצוק"ל במכתב יסודי:
"ואי אפשר בשום אופן שיכנס בלב ילד דברי תורה אם לבו לדברים אחרים!"​

...ה"משכילים" שבעצמם התרברבו בלאומיותם הפולנית, ביקשו לאכוף את הגזירה הנוראה של התערבות הממשלה והכנסת לימודים זרים גם על ה"חדרים". הם מצאו אצל השלטונות אוון קשבת, אותם המשכילים שיניקתם הרוחנית היתה מבארותיו הנשברים של מ. מנדלסון שר"י מחולל תנועת ההשכלה בגרמניה, לא יכלו נשוא את העובדה כי דור העתיד שלה מתחנך על ברכי התורה והמסורה. הם ניצלו את קשריהם עם הקרובים למלכות, כדי להסית נגד היהודים "הבטלנים והחשוכים", בתארם אותם לפניהם כמבלי עולם, כמפגרים בתרבות ובכל הליכותיהם. הם טענו לפני פקידי הממשלה הרוסית, כי סיבת עקשנותם של היהודים החרדים להחזיק בנושנות וסירובם להידמות אל גויי הארץ, נובעת משנאתם העיוורת לתרבות הרוסית ולשפתה. בהשפעתם התחילו פקידי הרשות להתערב בסדרי הלימודים של ה"חדר", בנסותם לחוות דעה משלהם.
בעיני כ"ק מרן האדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר זצ"ל בעל החידושי הרי"ם ומייסד חסידות גור גזירה זו היתה אחת הגזירות הקשות ביותר, הוא ראה בה כגזירת שמד ולחם נגדה בכל כוחו ומרצו, כמו"כ נפגש עם השתדלן היהודי סיר משה מונטיפיורי ז"ל, בהפצירו בו שיפעיל את מלוא כח השפעתו לבטל את גזירת השפה הזרה ולימודי החול מעל ה"חדרים".
כדי לנטרל השפעתם לגמדה ולצמצמה נפגש עם אברהם ווינאוויר, גם הוא מן העשירים הבולטים שבעיר, שלעומת מ.ראזן שאיבד כל צלם יהודי - הרי שהוא הגם שקרוב היה במעט בדעותיו לדעתם של המשכילים המתונים, לא איבד כל הלחלוחית שהוחדרה בו בנעוריו. הרי"מ מבקר בביתו ומבטיחו חלק לעולם הבא באם יעשה ויפעל כל שביכולתו לבטול מגמת חקיקת חוק החינוך על ידי הממשלה.
אברהם ווינאוויר נענה לפנייתו של החידושי הרי"ם, אך מבקשו לנסות להפגש עם רוזן המשכיל ולדבר עמו כי יחדל הוא ממאמציו לשכנע השלטונות בכיוון ההפוך. על אף סלידתו מכל מפגש עם המשכילים ומרשיעי ברית, נפגש האמרי אמת עם ראזן זה ועל תוצאות פגישתו עמו מספר הוא בין היתר במכתב ששיגר לאברהם ווינאוויר בערב ראש השנה תר"ד, בטרם ועזב את ווארשא בנסיעתו לקאצק (על נכונותו של הנ"ל לעשות למען בטול הגזירה מזכהו האדמו"ר בתוארים רמים בפתיחת מכתבו):

בעזהי"ת יום ו' ער"ה תר"ד לפ"ק
החיים והשלום וכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרבני המופלג חכם ושלם המהולל הגביר המפורסם מנהל ומנהיג יקר רוח איש תבונות מו"ה אברהם ווינאוויר נ"י.
הנה טרם נסעי מביתי, בהיותי אצל רו"מ ודברנו אודות הרעה אשר חורשים רשעי ופריצי עמנו, להשבית תנוקת של בית רבן אשר על הבל פיהם העולם עומד, ולעשות סדר כחפצם, ועשיתי כאשר אמר רו"מ והייתי אצל הג' ראזין ודברתי עמו הרבה ואמר כי הוא אינו עושה דבר, אבל לעשות נגד העושים, גם כן אצלו דבר זר, אשר לא יעלה על לב, יען כי טוב בעיניו, ואי אפשר להבינהו כלל כי כל היהדות תלוי בזה, מאחר שהוא צדיק בעצמו, אף שעובר על כל התורה כולה, רוצה שגם אחרים יהיו צדיקים כמותו, מה נאמר ומה נדבר אוי לנו שכך עלתה בימינו, ולא די להם מה שעוברים בפומבי על התורה ואין דובר להם דבר, אבל עוד כקוצים בעיניהם, אשר יזכר שם ישראל בעולם, המחזיקים בתורת ה', אשר לא היתה כזאת מיום היות ישראל לגוי קדוש, והנה אבקש ואחלה מאוד מרו"מ אשר אתו החכמה והמדע, לעשות כל מה דאפשר בענין הזה, אשר מחשבותם לא תקום, ואל יקטן בעיניו כי אין לשער ולספר המסתופף מזה אף בדבר מעט לשנות הסדר מתלמידים של בית רבן אשר אין מבטלין אותם לבנין בית המקדש אף כי ללמוד לשונות, ואי אפשר בשום אופן שיכנס בלב ילד דברי תורה אם לבו לדברים אחרים, ואקווה כי רו"מ יוכל לעשות בזה הרבה, ורק אלוקי ישראל יהיה בעזרו, כי מי שיכול לעשות טובה לישראל קונה לו חיי עוה"ב, בפרט בדבר גדול עצום כזה, וה' יתן לו כתיבה וחתימה טובה כנפשו ונפש ידידו דו"ש.​

הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל​

בפרסום המכתב הוסיף וכתב הגאון רבי אליהו עקיבא רבינוביץ זצ"ל מפולטבה ב'המודיע' דאז וז"ל: "ומהאגרת הקודש הזאת ש"מ תלת: א') כי שינוי סדר הלמודים המסור לנו מרבותינו הק' מביא חלילה לידי הריסת הדת לגמרי ומגפת השמד רח"ל שהיא היום מכה מהלכת בין הצעירים, שהרחיקו מלימודי החדרים, עד כמה הטיב רבינו הק' לראות מראשית אחרית.
ב') שאין להתרשל ולסמוך על הנס כי אם נחוץ לעשות ולהשתדל בכל מה דאפשר לבלתי תת את המשחית לבוא אל בתינו לנגוף חלילה.
ג') כי אף שאין קטיגור נעשה סניגור בכל זאת אין אנו פטורים מלבקשו לפחות שלא יוסף הרע בקודש. והיינו שמהיום והלאה יהיו בבחינת שוא"ת למצער".

"פרסומו של המכתב" נכתב ב'מאור הגולה', "עורר סערה, פסקו הנחרץ של פוסק הדור, כי כל שינוי ולו הקטן ביותר הרי הוא הרה אסון, מכוון להביא כליה רח"ל, על קיומה של היהדות כולה. המשכילים קבלו הערכה המגיעה להם בגלוי, הוקעו קבל עם ועדה כפורקי עול תורה ועוברים על כל עבירות שבעולם, לא נותר להם כל סדק של תמימות מעושה בה יופיעו בפני הציבור בדורשי טובתם".​

[מקורות: תולדות החינוך התורתי, מאור הגולה, אלפי שנאן]​

 

[מבקש תורה]

חיבורו על שולחן ערוך חושן משפט שהתעתד להדפיס גרם לרבו רבי מנחם מנדל מקוצק להורות לו להשמיד אותו, מחשש שהלומדים יזנחו את לימוד הש"ך ויעסקו בספרו.

יש רבים שמכחישים את הסיפור הזה.

וכן רבים הם המכחישים את הסיפור שבכל נסיעה שנסע לרר"ב מפשיסחא נפטר אחד מילדיו
כקפידא מהרבי מקוז'ניץ (ר' משה אליקים בריעה) בנו של המגיד מקוז'ניץ שבתחילה נסע אליו ואח"כ עזבו.