כיצד אפשר לצוות על השמחה?

[מתחילים מחדש]

יש חיוב לעבוד את ה' בשמחה.
"עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק,ב)
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כח, מז).
והשאלה הנשאלת, כיצד אפשר לצוות על השמחה, והרי יתכן שמאוד רוצה להרגיש בשמחה, אבל לא מרגיש כן.

 

[מידה טובה]

זה כמו אהבה, שיש חיוב על אהבת התורה, אהבת ישראל ואהבת ה' יתברך.
איך אפשר לחייב לאהוב?

כמדומני יש על שניהם תשובות ברורות, אלא שאין אני זוכר כעת.

 

[המאושר!]

שאלה טובה!

הרב @מתחילים מחדש וכי אינך שמח כשאתה מתחבר לאביך, שהתרחק ממך לזמן מה?

זה בדיוק הנקודה! ה' מצווה אותנו לגשת לקיום התורה ומצוות מתוך מבט פנימי, שבכל מצווה שאנו מקיימים, אנו מתחברים אל אבינו, רוענו, דודנו, כלתנו, אהובנו - ועוד כל מיני קשרים שיש לנו עם ה', כפי שביטא אותם שלמה המלך בספרו הקדוש שיר השירים.

 

[אחד יחיד]

ידועה שאלת האבן עזרא על "לא תחמוד", והוא מאותו שורש:

לא תחמוד - אנשים רבים יתמהו , מה זאת המצוה? איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו , כל מה שהוא נחמד למראה עיניו (ע"פ בר' ב , ט)?

ומה שהוא עונה אינו מתאים כל כך לשמחה, אך כדאי לראותו כדי להבין את כיוון החשיבה הנכון:

ועתה אתן לך משל: דע , כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה , והוא רואה בת מלך שהיא יפה - לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה , כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב: זה כפרי שהוא כאחד המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף בהם בשמים! כי לא יתכן להיות זה , כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע"פ שהיא יפה , כי הרגילוהו מנעוריו לאמר לו , שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל שידע , כי אשה יפה או ממון - לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו , רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת: "יתננו חלקו" (קה' ב , כא); ואמרו חכמים (מו"ק כח , א): חיי , בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא. ובעבור זה , המשכיל לא יקנא ויחמוד. ואחר שידע שאשת רעו - אסרה לו השם , יותר היא נשגבה בעיניו מבת המלך בלב הכפרי. על כן הוא שמח בחלקו , ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו; כי ידע , מה שהשם לא רצה לתת לו - לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבתו ותחבולותיו. על כן יבטח בבוראו , שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.

 

[מגנא ומצלא]

יש חיוב לעבוד את ה' בשמחה.
"עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק,ב)
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כח, מז).
והשאלה הנשאלת, כיצד אפשר לצוות על השמחה, והרי יתכן שמאוד רוצה להרגיש בשמחה, אבל לא מרגיש כן.

קודם צריך לברר מהי שמחה
ואח"כ לשאול כיצד יש לצוות על כך.

 

[י"ג מידות]

יש חיוב לעבוד את ה' בשמחה.
"עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק,ב)
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כח, מז).
והשאלה הנשאלת, כיצד אפשר לצוות על השמחה, והרי יתכן שמאוד רוצה להרגיש בשמחה, אבל לא מרגיש כן.

זה נובע מטעות גדולה.
הפירוש הפשוט של הפסוק אינו שצריך לעבוד את השי"ת בשמחה אלא שלפני הפסוק הזה מובאים הברכות והקללות וע"ז אומר הכתוב מדוע מגיעים הקללות משום שלא עבדת את השי"ת בזמן השמחה והרוגע דהיינו בזמן השפע הגשמי - ברכות.
אבל האר"י הק' הביא רמז מפס' זה שצריך לעבוד את השי"ת מתוך שמחה וטוב לבב.

 

[מתחילים מחדש]

זה נובע מטעות גדולה.
הפירוש הפשוט של הפסוק אינו שצריך לעבוד את השי"ת בשמחה אלא שלפני הפסוק הזה מובאים הברכות והקללות וע"ז אומר הכתוב מדוע מגיעים הקללות משום שלא עבדת את השי"ת בזמן השמחה והרוגע דהיינו בזמן השפע הגשמי - ברכות.
אבל האר"י הק' הביא רמז מפס' זה שצריך לעבוד את השי"ת מתוך שמחה וטוב לבב.

ידעתי הפירוש הפשוט, ואכן כוונתי לפי' האריז"ל

 

[אחד האדם]

כמדומני שיש סיפור על הרב בעל התניא זי"ע ששאלוהו בינקותו מעין זאת על "ואהבת" אולי אחד החברים החשובים יעלה פה

 

[מתחילים מחדש]

הקשיא מתעצמת, כי עצם זה שאדם שרוי בעצבות, ולומד על החיוב של שמחה והכנות של עצבות, זה מסייע ליה לעצבות שלו...

 

[נתאי הארבלי]

יש חיוב לעבוד את ה' בשמחה.
"עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק,ב)
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כח, מז).
והשאלה הנשאלת, כיצד אפשר לצוות על השמחה, והרי יתכן שמאוד רוצה להרגיש בשמחה, אבל לא מרגיש כן.

לפמש"כ הגר"ש וולבה (עלי שור ח"א מערכת דעת עצמנו) שהשמחה היא היפך העצלות אז המסילת ישרים מסביר איך יוצאים מעצלות בפרק בדרך קניית הזריזות.

 

[יודע נגן]

מעשה השמחה הוא שריר. דהיינו פעולה כמו הרמת יד. (קשה להסביר, הייתי מדגים אולי)
העצבות היא ממילא, כשמתעצל להתאמץ לשמוח ונותן למחשבות רעות להוריד ולהפיל את רוחו.
ויש תאווה כזאת להיות בעצבות, וצריך להתגבר עליה בכל הכוחות.
הציווי הוא להרים את הראש, ולעשות מעשים ופעולות כאלה.

 

[עמך]

אדם שמח כשיודע שעושה את הדבר הכי טוב, מה שצריך הוא להחדיר לעצמך שהטוב האמתי הוא רק הדביקות בו יתברך,

וכך כבר שאל בפלא יועץ ערך שמחה, וזה הכיוון של התשובה שלו,

פלא יועץ - שמחה
שמחה מה טוב ומה נעים שישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה על כל מצוה ומצוה שעושה יגיל וישמח יותר ויותר ממוצא שלל רב ובפרט בשבתות ובמועדים דכתיב אז תתענג על ה' וכתיב ושמחת בחגיך ובפרט בשעת עבודת התפלה צריך לשמוח שמחה רבה דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקי"ך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ופי' דר"ל יותר מרוב כל ח"ו ועבדת את אויבך וכן באמירת ברהמ"ז הפליגו בזוה"ק בגודל החיוב לאומרו בשמחה ובטוב לבב עד שאמרו שראוי שיאכל וישתה דברים המשמחים את הלב כדי שיברך ברהמ"ז בשמחה והנה כל דברים המסורים ללב צריכים עזר הלב שהרי אם יאמרו לאדם שירא והוא אינו ירא לא יוכל לירא וכעזה"ד אם יאמרו לו שלא ירא או אם יאמרו לו שיצטער או שלא יצטער שישמח או שלא ישמח וכדומה לא יוכל לעשות הפך ממה שלבו חפץ רק עפ"י שכלו יהולל איש שיהפוך את לבו וינהגהו אל המקום אשר יהיה שמה הרוח ע"י מחשבות טהורות תדיריות והן אמת שענינים אלו עקרם תלוי לפי מעשיו של אדם ולפי זכות הנפש כך עיניו תחזנה משרים ואף על גב דאיהו לא חזי מזלא חזי ברוחניות מה למעלה ויהי לו עזר משד"י לשמוח בעידן חדוה ולהתעצב בעידן עצבותא וליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולעבוד עבודה שלימה כדת מה לעשות אבל אעפ"כ ביד כל אדם להעזר ע"י מחשבות טהורות ואם אינו עושה כולם עושה מחצה לפחות ברצוא ושוב ולפום צערא אגרא והבא ליטהר מסייעין אותו והחי יתן אל לבו כמה שמחה היה שמח אם היה מוצא שלל רב והכל כאין נגד החיים וכמה שמחה היה שמח אם היה ניצול ממות לחיים כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו וכל חיי העה"ז הבל המה נגד חיי העה"ב שהרי אמרו יפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז וכל חיי העוה"ב כלא חשיבי נגד עשיית רצון הבורא שהרי אמרו יפה שעה א' של תורה ומעשים טובים בעה"ז מכל חיי העוה"ב ואם אדם שמח במוצאו שלל רב עאכ"ו שמחה כפולה ומכופלת צריך שישמח על התורה ועל העבודה ועל קייום מצות ה' ועוד החי יתן אל לבו מה יקר וגדולה נעשה לאיש אשר המלך חפץ בו והקים מעפר דל ורצה בו שישרת לפניו ישמח לבו ויגל כבודו וכל העם מקצה יאשרוהו ויאמרו אשריו ואשרי חלקו שזכה לכבוד גדול כזה וסוף סוף המלך הוא ב"ו כמותו היום כאן ומחר בקבר עאכ"ו צריך שישמח איש אשר מלך העולם אשר אין מספר לגדודיו מלאכים ושרפים עומדים ממעל לו ולגדולתו אין חקר ואין תכלית ובחר ורצה בנו לעמוד לשרת לפניו ולברך בשמו ולדבר אליו פנים אל פנים בכל עת מה שלא נתן רשות למלאכי השרת ומשתעשע בנו ויש לו נ"ר גדול במעשינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ובונה בשמים עליותיו אף שאינו צריך לנו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי ליתן להם שכר טוב בעמלם ויאמר נא ישראל מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו' כבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו אי אפשר שלא לשמוח וכבר כתבו גורי האר"י שבאומרו ברוך אלקינ"ו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וכו' וכן באומרו עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות וכו' ישמח ישראל שמחה רבה כמי שהוא עומד לישרף והצילוהו מן השרפה ועשאוהו מלך כי אין שריפה כשריפת הנפש ואין מלכות כהיות עבד מלך גדול ונורא משרת לפניו וכן באומרו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו או באומרו אשר קדשנו במצותיו וכזאת וכזאת כמה דברים שתקנו לנו בנוסח תפלות וברכות שאם יעמיק בהם להבין להשכיל כמה טובה ויקר וגדולה עשה לנו אבינו שבשמים ישמח לבו ויגל כבודו על כל דבור ודבור וכן באומרו אבינו אלקינ"ו מלך העולם המעמיק ישמח שמחה רבה ובפרט עאכ"ו ישמח האיש על כמה מצות שכליות ותענוגי בני אדם כגון הנותן חינות ומברך לקונו על הנאותיו ועל חסדיו והמתפלל ומבקש צורכיו וכדומה למצוה תחשב ועושה נ"ר ליוצרו וקובע לו שכר היש חיך מתוק מזה וכן האוכל ושותה בשבת וי"ט ומצות עונה וכדומה למצוה תחשב ועושה נ"ר ליוצרו וקובע לו שכר היש חיך מתוק מזה ואפילו במילי דרשות כגון שאוכל ושותה וישן ונושא ונותן אם עושה לשם שמים למצוה תחשב ומקבל שכר על זאת ישמח ישראל בעושיו שמחה רבה אי אפשר שלא לשמוח אלא שצריך לשים לב ולהתחזק במחשבות טהורות ע"ד שאנו אומרים אשרי איש שישמע למצותיך ותורתיך ודבריך ישים על לבו ובמאי דקמן הביטה וראה שכמה שישמח האיש על רוב הטובה אשר עשה ה' לישראל וקדשנו במצותיו למצוה תחשב ועושה נ"ר ליוצרו וקובע לו שכר היש חיך מתוק מזה אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ואמרו רז"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אבל בשכר השמחה אדם אוכל בעה"ז והשכר היותר גדול שיש על השמחה שזוכה להשגת החכמה והשגת השלימות שכן גילה סודו רבינו האר"י ז"ל שמה שזכה להשגת חכמה נפלאה והשגת רוה"ק הכל היה בשביל שהיה שמח שמחה רבה בעוסקו בתורה ובקיימו שום מצוה יותר ממוצא שלל רב נמצא ששכר שמחה של מצוה מצוה וידוע שבכל מצוה ומצוה לפום צערא אגרא כן לענין השמחה האיש אשר הוא מר נפש מקורות הזמן אם בעת עוסקו בתורה ותפלות וברכות ומצות ובשבת יפנה לבבו וישכח עוצבו ורוגזו וישמח בעושיו יגדל שכרו יותר ויותר ממי שהוא שקט ושאנן וידמה האיש הישראלי בשמחת עהית"ש כמי שהרויח אלף אלפים דינרי זהב שבשמחתו משכח צער פרוטה קטנה שאבדה לו שיותר מהמה הוא שמחת עהית"ש נגד כל מיקרי הזמן של עוה"ז ואפילו צרת הנפש כגון על חרבן בהמ"ק ועל חטאיו שחובה להצטער ולהתאונן לא כל העתים שוות אלא זמן עציבותא לחוד וזמן חדוה לחוד ובשמחתו לא יתערב זר וצריך האדם להיות שליט ברוחו להתעצב כשירצה ולשמוח כשירצה ולא יכנס האחד בגבול חבירו אלא השמחה והעצבות יעמודו איש על מקומו לכשירצה יוציא זה וכשירצה יוציא זה ולפעמים צריך לשמוח מצד א' ולהתעצב מצד א' ויהיה עין במר בוכה ולב שמח כגון בר"ה ויהכ"פ כמ"ש במקומו ולפעמים יגביר השמחה והעצבות יהיה מועט כצל עובר כגון בימים טובים באומרו מפני חטאינו גלינו מארצנו ולפעמים להפך דבר בעתו מה טוב ועל כגון זה נאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר ולא דיי לאדם במה שישמח לבו אלא גם ישמח לב אומללים ונדכאים כאשר יוכל מה שיוכל לכבדם ולחבבם ולנשאם ולהנאותם ולמצוה רבה תחשב ואמרו רז"ל כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות וראוי לכל א' שישתדל כאשר יוכל לשמח חתן וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו וטוב מעט בכונת לש"ש ולא כמו שנוהגים קצת שמרבים בשמחות וגיל באמור שעושים לשם מצוה לשמח חתן וכלה ויוצאים מן השורה עד שלא נשאר אלא עבירה בידם כגון לשורר שירי נכרים ושירי עגבים והתערבות אנשים ונשים מקושטות משוררים ומרקדים יחד והשטן מרקד ביניהם ושמח עמהם כי מצא שלל רב מצוה לעבירה נהפכה ושמחה לתוגה תהפך ח"ו וראוי למנהיגי העיר לעמוד על המשמר בכל תוקף שלא יצאו מן השורה לעבור עבירה כדי שלא יסעו ממתק"ה ויחנו במר"ה ובתבעירה ואלו דברים שה"ן להם שיעור ומדה כדכתיב וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה והגדר הגדול שתיה כדת במדה למען יהיו ערומים ויעשו בדעת שאם ישתו וישכרו לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ובכל צואה יתלכלכו טוב איש יכלכל דבריו במשפט ישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה ובשמחתו לא יתערב זר ולא יהא חלק לסטרא אחרא ומובטח להם שיהיו שמחים לעולם לאורך ימים דשנים ורעננים ולא תאונה אליהם רעה ונגע לא יקרב באהליהם וכשם שמצוה לשמוח שמחה של מצוה כל קבל דנא אסור לשמוח שמחה של רשות כי כן אמרו בזוה"ק דאסור להסתכל בדבר המשמח כי עשן שריפת בהמ"ק הוא לנו כסות עינים ואמרו בש"ס אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעה"ז וכ"ש השמחים אל גיל כעמים בימי אידם או השמחים וימלא שחוק פיהם בשומעם קול כסיל ברוב דברים של ליצנות שהם חוטאים ומחטיאים שהמדבר ורואה ששוחקים לקולו ירחב לבבו ומוסיף על חטאתו פשע דברים רעים כהנה וכהנה ואמרו רז"ל כי עושי אלה אין זזים משם עד שנגזר עליהם שום גזירה רעה ר"ל שבמקום למחות על כבוד שמים עושים שחוק וקלות ראש אשרי האיש אשר לא הלך וכו' ובמושב לצים לא ישב וכתיב בכל עצב יהיה מותר רק ביום עשה ה' שנשמור חקיו ומצותיו נגילה ונשמחה בו: