אמור כהן גדול שנצטרע האם יש לו דין כה"ג (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח (כא יד)

בגמ' הוריות יב: בעא מיניה רבא מרב נחמן, משיח שנצטרע מהו באלמנה, מידחא דחי או מיפטר פטר, לא הוה בידיה. ואח"כ פשיט לה מברייתא דגם כהן שעבר מחמת מומו מצווה על הבתולה. והקשו במשך חכמה כאן ובתועפות ראם על היראים סי' שכ"א אות א', הרי בתו"כ פרשת תזריע ומייתי לה במו"ק יד: תניא, והצרוע וגו' לרבות כהן גדול לפריעה ופרימה, ומפרש בתו"כ דס"ד דכיון דכהן גדול מוזהר על הפריעה ועל הפרימה, אף כאשר הוא מצורע אסור לפרוע ולפרום, קמ"ל "והצרוע" לרבות כהן גדול. ומבואר דגם כשהוא מצורע עדיין יש לו דין כהן גדול, דאל"כ הלא אינו מוזהר שלא לפרוע ולא לפרום, וא"כ נפשוט מינה מהך ברייתא דיש לו דין כהן גדול.

ונראה לתרץ דהא דס"ד דמצורע גרע משאר כהן גדול טמא, היינו משום דאיכא ביה מום בגופו, וכדחזינן ממה דפשיט דכהן שעבר מחמת מומו אסור בבתולה. וא"כ היכא דעברה הצרעת ועדיין לא טיהרו הכהן, בכה"ג גם להס"ד היה לו דין כה"ג, דהרי עכשיו אין בו חסרון בגופו והוי ליה ככל טמא בעלמא. והרי עד שלא יטהרנו הכהן יש לו דין פריעה ופרימה, א"כ שפיר איכא למימר דבאמת מצורע אינו כהן גדול, ולפיכך בעוד שהנגע בו פשיטא דטעון פריעה ופרימה, והא דאיצטריך ילפותא שהוא פורע ופורם, היינו באופן שכבר עבר הנגע ועדיין הוא טמא, דאז יש לו דין כהן גדול, ולזה צריך ריבוי דאע"פ שהוא מוזהר על פריעה ופרימה, מ"מ כשהוא מצורע פורע ופורם מגזה"כ.​

 

[גרינפלד]

והרי עד שלא יטהרנו הכהן יש לו דין פריעה ופרימה, א"כ שפיר איכא למימר דבאמת מצורע אינו כהן גדול, ולפיכך בעוד שהנגע בו פשיטא דטעון פריעה ופרימה, והא דאיצטריך ילפותא שהוא פורע ופורם, היינו באופן שכבר עבר הנגע ועדיין הוא טמא, דאז יש לו דין כהן גדול, ולזה צריך ריבוי דאע"פ שהוא מוזהר על פריעה ופרימה, מ"מ כשהוא מצורע פורע ופורם מגזה"כ.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה במו"ק יד: מסתפקת הגמ' האם מצורע נוהג צרעתו ברגל, ופשיט לה מברייתא הנ"ל דכהן גדול נוהג צרעת, והרי כהן גדול כל השנה כולה לגביה כרגל דמי, שהרי הוא מקריב אונן, ואע"פ נתרבה לנהוג צרעת.

והקשו בתוס' הרא"ש שם בשם הראב"ד והריטב"א שם, דאם כהן גדול כל השנה כרגל דמי, א"כ איך רואים את הנגעים שלו, הרי אין רואים את הנגעים ברגל.

ונראה ליישב על פי מש"כ בפירוש הר"ש בן היתום במו"ק שם, "וי"ו ה"י לרבות כהן גדול מדמצי למיכתב צרוע אשר בו הנגע, תיפשוט דנוהג צרעתו כל זמן שלא הקריב ולא טיהרו הכהן, ואף על פי שהוא טהור לגמרי נוהג צרעתו", עכ"ל. ובפשוטו אינו מובן מה שהוסיף כל זמן שלא טיהרו הכהן וכו'.

ונראה בביאור דבריו, דמיד כשנראה בו נגע אין בו דין רגל כלל, דבאמת כשנצטרע אין לו דין כהן גדול וכמו שכתב רש"י בהוריות שם וז"ל "כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה, או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה, וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה", הרי דזה ודאי שכשנצטרע ליכא כהונה גדולה, ורק האיסורים של אלמנה מספקא להגמ' דאיכא ופשיט דנתרבה מדכתיב "והוא", א"כ לענין הא דכה"ג כרגל, אין זה כל זמן שיש בו נגע, ואף למסקנת הגמ' שנוהג בו איסורי אלמנה ובעולה, מ"מ הדין רגל אין בו.

וא"כ קשה מאי פשיט הגמ' דכהן גדול כרגל דמי ואעפ"כ נוהג צרעתו, הרי כשנצטרע שוב אינו כהן גדול, ואין זה כרגל לגביו, וכן הקשה בביאור הרד"ל לפרקי דר"א פרק נ"ד אות ו' בהוספות אות א' [ותירץ שם דבאמת למסקנא דנוהג בו דין אלמנה, הו"ל ג"כ כרגל, אך יש לדון בזה וכנ"ל].

ולכן פירש הר"ש בן היתום דהיינו משום דהריבוי של "והצרוע" הוא גם לאחר שעבר הנגע ועדיין לא טיהרו הכהן, ובכה"ג שוב אין חסרון בגופו והוי כשאר טומאה דבודאי דין כהן גדול עליו וכמו שנתבאר, ומכאן מוכח דכהן גדול אף בזמן שהוא כרגל, נוהג צרעתו. וזהו שדקדק הר"ש בן היתום לפרש, דכה"ג נוהג צרעתו כל זמן שלא טיהרו הכהן, ואע"פ שהוא טהור לגמרי [ר"ל שכבר עבר הנגע לגמרי, ורק עדיין לא טיהרו הכהן].

ולפי"ז ניחא היטב קו' תוס' הרא"ש הנ"ל איך רואין נגעי הכהן גדול הרי הוא לעולם כרגל, דהרי מיד כשנראה בו נגע הרי הוא בעל מום, דגם נגעים טהורים הוי מום ופסול לעבודה כמבואר בבכורות מה: עי"ש, ושוב אין לו דין כהן גדול לענין שהוא כרגל. ורק לאחר שעבר הנגע אז יש לו דין רגל ומזה מוכיחה הגמ', וכנ"ל.

[אכן יל"ע מנלן דבאמת הלימוד של "והצרוע" בא לרבות גם לאחר שכבר עבר הנגע, ואפשר דמפרש הר"ש בן היתום דכן משמע סתמא דברייתא דכהן גדול נוהג צרעתו בכל אופן מדלא חילקו בזה, וההוכחה היא מסתימת הברייתא. ואולי יש לחדש עוד, דגם הדין שאינו פורע ואינו פורם אינו נוהג בכה"ג מצורע, דהא דנוהג איסור אלמנה הוא מגזה"כ מריבוי ד"והוא" אשה בבתוליה וגו', ואפשר דהריבוי רק לענין איסורי ביאה של כה"ג, אבל האיסור פריעה ופרימה הוא רק כשהוא כהן גדול בפועל. וא"כ באמת גם למסקנא כל מה דאיצטריך הילפותא דכה"ג פורע ופורם, היינו רק לאחר שכבר עבר הנגע, דבעוד הנגע בו אין בו גם איסורי פריעה ופרימה, וממילא כל הילפותא איצטריך להיכא דעבר הנגע ועל זה ילפינן דהוא פורע ופורם, והרי אז הו"ל כרגל, ושפיר מוכיחה הגמ' דכה"ג נוהג צרעת אע"ג דהוי כרגל לגביה].​

 

[אוהב ספר]

הרי בתו"כ פרשת תזריע ומייתי לה במו"ק יד: תניא, והצרוע וגו' לרבות כהן גדול לפריעה ופרימה, ומפרש בתו"כ דס"ד דכיון דכהן גדול מוזהר על הפריעה ועל הפרימה, אף כאשר הוא מצורע אסור לפרוע ולפרום, קמ"ל "והצרוע" לרבות כהן גדול. ומבואר דגם כשהוא מצורע עדיין יש לו דין כהן גדול, דאל"כ הלא אינו מוזהר שלא לפרוע ולא לפרום, וא"כ נפשוט מינה מהך ברייתא דיש לו דין כהן גדול.

לחץ כדי לכווץ...

אולי היא גופא קמ"ל קרא, דלא חשי כה"ג