תזריע פריעה ופרימה בכהן גדול מצורע (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע (יג מה)

בתורת כהנים כאן מרבה כהן גדול שנצטרע שחייב בפריעה ופרימה, ואע"פ ששאר כהן גדול אסור לו לפרוע ולפרום כמו שנאמר "ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום", וכתב הרמב"ם טומאת צרעת פ"י ה"ו, דהטעם הוא משום דעשה דמצורע דוחה לא תעשה של כהן גדול, וכ"כ בספר המצוות עשה קי"ב.

והקשה בספר צבי לצדיק (ליקוטי הש"ס אות ס"א) א"כ אמאי לא ילפינן מהכא דעשה דוחה ל"ת, ובסוגיא דריש יבמות ובנזיר שקיל וטרי טובא מנין דעשה דוחה ל"ת ואמאי לא יליף מהכא. ואין לומר משום דהוי לאו שאינו שוה בכל, דהא העשה נמי אינו שוה בכל, דקי"ל דאין האשה פורעת ופורמת, וא"כ שפיר איכא למינף מיניה דכי היכי דעשה שאינו שוה בכל דוחה לאו שאינו שוה בכל, הכי נמי עשה השוה בכל דוחה לאו השוה בכל.

עוד הקשה שם להיפך, מאחר דקי"ל דעשה דוחה ל"ת כדילפינן מכלאים בציצית, א"כ למה לי האי קרא ד"הצרוע" וגו'.

ועל קושייתו השניה כתב לתרץ שם, דאיצטריך קרא משום דהס"ד הוא דכהן גדול הוא כרגל ולא חלה עליו האבילות של הצרעת, וכמבואר במו"ק יד: דמהכא ילפינן דמצורע נוהג צרעתו ברגל עי"ש. אך כתב דעדיין קשה הקושיא הראשונה, דמ"מ שמעינן ממילא דעשה דוחה ל"ת.
​

◆ ◆ ◆​

ונראה לתרץ, דבאמת מקרא ד"והצרוע" ילפינן רק דהאבילות חלה על הכהן גדול אע"פ שהוא כרגל [והא דבתו"כ מייתי קראי דלא יפרע ולא יפרום, היינו משום דמהתם ילפינן דלא חל עליו אבילות, כמ"ש הריטב"א במו"ק שם]. והא דמותר לו לקרוע את בגדיו, באמת הוא רק מדין עשה דוחה ל"ת. אלא דנראה דרק לגבי פרימה צריך לבוא לדין עדול"ת כיון שהוא צריך לקרוע בקום ועשה, אבל לגבי פריעה דהיינו גידול השער שגדל ממילא ואסור לו לגלחו, אי"צ לדין עשה דוחה ל"ת, וגם אין שייך בזה עדול"ת כיון דקיום העשה הוא מבלי מעשה, רק הטעם הוא משום דשב ואל תעשה עדיף.

א"כ ניחא היטב, דבאמת ליכא למילף מהכא דעדול"ת, די"ל דקרא אתא רק לומר דחלה האבילות, ונפק"מ לפריעה דזה גם בלא עדול"ת, ורק לאחר דקי"ל מכלאים בציצית דעדול"ת, ממילא מאחר שחלה עליו האבילות שוב חייב גם לפרום את בגדיו, ולכן לקושטא דמילתא שפיר נקט התו"כ דילפינן מינה דפורע ופורם, אך צריך בזה לדין עדול"ת.

ומיושב מה שהוצרך הרמב"ם לכתוב דעדול"ת, והקשו האחרונים מ"ט כתב טעם זה ולא כתב טעם התו"כ שהוא קרא מפורש מ"והצרוע", עי' צבי לצדיק שם ובקרן אורה מו"ק שם ובמנ"ח מצוה קע"א, ולהנ"ל ניחא דאף לאחר שלמדנו דחלה עליו דיני אבילות של מצורע, מ"מ צריך דין עשה דוחה ל"ת שגם פריעה בקום ועשה נוהגת בו.
​

◆ ◆ ◆​

בדברי שאול [לבעל ה"שואל ומשיב"] בפרשתינו, הקשה להסוברים דעשה אחד אינו דוחה שני לא תעשה, הרי בכהן גדול איכא ב' לאוין, דכתיב לא יפרע ולא יפרום. וכן נראה בסה"מ שם, דכה"ג מצורע שפורע ופורם עובר בין משום הפריעה ובין משום הפרימה.

ולכאורה י"ל בפשיטות דהא הכא איכא ג"כ ב' עשין, דהמצוה לפרוע היא בפני עצמה, וכן המצוה לפרום, ואע"פ שבמנין המצוות הם מצוה אחת, מ"מ אינן שייכין זה לזה, ומצורע שפרע ולא פרם קיים עכ"פ המצוה של פריעה, וכן להיפך. א"כ בפריעה לחוד איכא עשה דוחה ל"ת, וכן בפרימה לחוד.

אמנם העירני הרב מרדכי בר שליט"א דבסה"מ לרמב"ם שורש י"א מבואר שפריעה ופרימה ועטיה על שפם מעכבים זה את זה, וכתב שמטעם זה נמנין מצוה אחת, וז"ל שם "הכרת המצורע שיתבאר לך שהוא אילו היא בגדיו פרומים לבד ולא פרע ראשו ולא עטה על שפם ולא קרא טמא שהוא לא עשה דבר ולא הגיע הכרתו עד שיעשה כלם", ועי"ש עוד שכן משמע בכל דבריו שם דהוא בכלל הדברים המעכבים זה את זה [ואע"פ שכתב בהמשך דבריו שגם בדברים שאין מעכבים זא"ז שייך לומר שאם התכלית בהם היא אחת הרי זה מצוה אחת, מ"מ את פריעה ופרימה מנה תחילה בכלל הדברים המעכבים זא"ז דפשוט שהם מצוה אחת, עי"ש].

ולפי"ז אין כאן אלא קיום מצות עשה אחת, והדרא קושיא לדוכתא להסוברים דאין עשה אחד דוחה ב' ל"ת איך מותר לכהן גדול לפרוע ולפרום.

ולפי מה שנתבאר לעיל מיושב, דלגבי הפריעה שהיא איסור לספר שערו אין צריך לבוא לדין עדול"ת בקום ועשה, דאדרבה גידול הפרע הוא שב ואל תעשה, ודי בזה שאין הל"ת של כהן גדול דוחה עשה של פריעה דמצורע.​

 

[גרינפלד]

עוד הקשה שם להיפך, מאחר דקי"ל דעשה דוחה ל"ת כדילפינן מכלאים בציצית, א"כ למה לי האי קרא ד"הצרוע" וגו'.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וכתב שם די"ל דכיון דריבה הכתוב בכה"ג מצוות יתירות, ס"ד דליכא ביה דין עדול"ת, וכ"כ ליישב במהר"ם שיק על המצוות מצוה קע"ב ובאור גדול סי' י"ב אות ט'.

 

[גרינפלד]

ומיושב מה שהוצרך הרמב"ם לכתוב דעדול"ת, והקשו האחרונים מ"ט כתב טעם זה ולא כתב טעם התו"כ שהוא קרא מפורש מ"והצרוע", עי' צבי לצדיק שם ובקרן אורה מו"ק שם ובמנ"ח מצוה קע"א, ולהנ"ל ניחא דאף לאחר שלמדנו דחלה עליו דיני אבילות של מצורע, מ"מ צריך דין עשה דוחה ל"ת שגם פריעה בקום ועשה נוהגת בו.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
יל"ע האם חייב ללבוש בגד כדי לקיים בגדיו יהיו פרומים, או דרשאי שלא ללבוש שום בגד, רק אם לובש אז המצוה לקרוע או שהבגד יהיה קרוע, וכמו ציצית שהמצוה רק אם לובש, ולכאורה כצד זה נראה טפי.​

 

[גרינפלד]

ועי"ש עוד שכן משמע בכל דבריו שם דהוא בכלל הדברים המעכבים זה את זה

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

וצ"ע דבספר המצות עשה קי"ב כתב, דאשה אינה פורעת ופורמת ומ"מ היא עוטה על שפם, א"כ משמע דאין פריעה ופרימה מעכבין את העטיה על שפם, דאם הם מעכבין זה את זה, אשה שפטורה מפריעה ופרימה ממילא אין בה עטיה על שפם, וצ"ע. ונראה עוד, דדברי הרמב"ם שם הם לשיטתו שכתב דהתכלית של פריעה ופרימה הוא כדי להודיע שהוא טמא, ואם לא יתקבצו כל העניינים שמודיעים שהוא מצורע א"כ אין כאן הודעה [ואולי בזה מיושבת הקושיא הנ"ל דדוקא איש אם אינו מקיים כל הסימנים האמורים בו א"כ אין מוכיח שהוא מצורע, דכל זמן שאין לו את כל הסימנים שצריך מצורע להראות אין זה מורה שהוא מצורע ואדרבה מדאין לו כל הסימנים אינו נראה כמצורע, אבל אשה שרק סימן אחד נאמר בה ממילא ניכרת בסימן זה, וכל אחד בסימנים האמורים בו], אבל לפי"מ שנראה במו"ק יד: דהענין הוא משום אבילות, א"כ כל אחד ממנהגי האבילות עומד בפני עצמו, וצ"ע בזה.​