תהלים כאייל תערוג על אפיקי מים,

[לשמוע ללמוד]

מדוע לא כאייל "יערוג"?

 

[הצעיר שבחבורה]

מזכרוני, משום הא דאמרי' על הפסוק "חולל אילות תשמור".

 

[מתוחכם]

צורת הנקבה אַיָּלָה מצויה בצורתה זו רק פעם אחת במקרא – בברכת יעקב לבנו נפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא).
אך יש סבורים שהצורה היחידאית אַיָּלָה בברכת יעקב אינה לקוחה כלל מעולם החי אלא מעולם הצומח: תרגום השבעים, מתרגם במילה στέλεχος, שפירושה גזע. ואומנם מן השורש או"ל ידועים לא רק בעלי חיים אלא גם צמחים, ובראשם אֵלָה ואֵלוֹן. ייתכן אפוא שהמתרגמים ליוונית קראו אֵ(י)לָה שְׁלֻחָה במקום אַיָּלָה שְׁלֻחָה, והבינו 'עץ מתפשט'.

 

[מתוחכם]

מדוע לא כאייל "יערוג"?

רש"י: כאיל תערוג - 'כאילת תערוג' לא נאמר ו'כאייל יערוג' לא נאמר, אלא כאיל תערוג - דבר הכתוב בזכר ובנקבה: הזכר עורג על עסקי המים כמו שפירשנו, והנקבה כשהיא כורעת לילד ורחמה צר והיא צועקת, והקדוש ברוך הוא מרחם עליה ומזמן לה נחש, ומכישה בבית הרחם שלה ורחמה נפתח.
רד"ק: ואמר לשון נקבה. רוצה לומר: עדת האילים; כמו "ותהי ישראל" (ש"ב כד , ט). כי האילים ילכו הרבה ביחד, עדרים עדרים. או אמר תערג, כי אפשר כי הנקבה עורגת יותר מהזכר.
רבי מנחם המאירי: איל לשון זכר , ותערוג - לשון נקבה!? פירשו בו (ראה ראב"ע) , כי איל גם כן נקבה , כמו "עז בת שנתה" (במ' טו , כז). ואין נראה לי כן; כי 'עז' - על כרחנו לשון נקבה , שהרי הזכר נקרא 'תיש'; וכן , שלא מצינו בשום מקום 'עזה'. אבל בזה , אחר שמצאנו לנקבה "אילה" (בר' מט , כא) , על כרחך יש לדון על איל - שהוא לשון זכר. אלא שפירושו עליו , שהוא נאמר על כלל המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו).
רי"ד (בעל תוספות רי"ד): איל הוא זכר , ומלת תערוג היא נקבה; לפיכך אתה צריך לפרש 'כחית איל', או 'כנפש איל'.

 

[הצעיר שבחבורה]

צורת הנקבה אַיָּלָה מצויה בצורתה זו רק פעם אחת במקרא – בברכת יעקב לבנו נפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא).

לא שאַיָּל מופיע פעמים רבות כל כך.

 

[הצעיר שבחבורה]

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמט עמוד ב

ובשעתא דעלמא אצטריך למטרא מתכנשין לגבה כל שאר חיון והיא סליקת לריש טורא רמאה ואתעטפת רישהא בין ברכהא וגעת גועה בתר גועה וקודשא בריך הוא שמע קלה ואתמלי רחמין וחס על עלמא והיא נחתת מריש טורא ורהטת וטמירת גרמהא וכל שאר חיותא אבתרהא רהטין ולא משכחין לה הדא הוא דכתיב (תהלים מב) כאיל תערוג על אפיקי מים מאי על אפיקי מים על אפיקי מים מהנהו דאתיבשו ועלמא צחי על מייא כדין תערוג, בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין (שם כ) דיענך יי' ביום צרה דאיהי שירתא דעוברתא דא וקודשא בריך הוא שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין פומיה מלחכא בעפרא מטי עד האי איל ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני, זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהי לחיך, זמנא תניינא נפיק מייא ושתו כל אינון בעירן די בטורייא ואתפתחת ואולידת​